גילוי דעת של עמותת "אני
ישראלי"
וקול קורא לחברי הכנסת:
"הצעת חוק-יסוד: ישראל - מדינת
הלאום של העם היהודי"
מבטלת את מגילת העצמאות
עמותת "אני ישראלי"
סוברת כי "הצעת חוק-יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי" מבטלת את
המחויבויות שקיבלה על עצמה מדינת ישראל כלפי אזרחיה וכלפי ארגון האומות המאוחדות
ב"הכרזה על הקמת מדינת ישראל" (מגילת העצמאות).
להלן סקירת אחדים מסעיפי ההצעה
הסותרים את המשטר הדמוקרטי ואת זכויות האדם כפי שנקבעו במגילת העצמאות:
סעיף 1(ב): "הזכות למימוש
ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל ייחודית לעם היהודי".
במגילת העצמאות שותפו הערבים
תושבי ישראל בזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית בלשון שאינה משתמעת לשני פנים:
"אנו קוראים – גם בתוך התקפת
הדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום
וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל
מוסדותיה, הזמניים והקבועים".
הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינה דמוקרטית היא של
הריבון, העם, שהוא כלל התושבים בלי הבדל דת, גזע ומין. כאמור, זכות זו כלולה
במגילת העצמאות ומכוחה נקראו כל תושבי השטח של המדינה - יהודים וערבים כאחד -
להשתתף באסיפה המכוננת שהתכנסה ב- 14 בפברואר 1949 ע"מ לכונן את המדינה לאחר
שהיא הוכרזה ב- 14 במאי 1948 .
הסעיף המוצע בהצעת החוק מפקיע
מאזרחי המדינה הלא-יהודים בכלל ומאזרחיה הערבים בפרט את הזכות להשתתף בהגדרה
העצמית הלאומית של המדינה ומעניק אותה ליהודים בלבד.
נראה שהצעת החוק לא מסתפקת
בהיות ערביי-ישראל אזרחים סוג ב' דה פקטו אלא מבקשת לסווג אותם כמעמד שהוא יותר
קרוב לנתינות מאשר לאזרחות.
סעיף 2 : "חוק
יסוד זה, מטרתו להגן על מעמדה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כדי לעגן בחוק
יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח העקרונות שבהכרזה על
הקמת מדינת ישראל."
נוסח ההצעה מבטל את הקביעה הברורה שישראל היא מדינה דמוקרטית. הענקת מעמד
מיוחס ליהדות פוגעת בשוויון כל האזרחים.
סעיף 4 (א): "עברית
היא שפת המדינה" (ב) "לשפה הערבית מעמד מיוחד, לדובריה זכות נגישות
לשונית לשירותי המדינה, הכול כפי שייקבע בחוק".
אליעזר בן
יהודה ראה בערבית שפה אחות לעברית והשתמש במילים ובשורשים ערביים לחידוש מילים
בעברית. במשך 63 שנות מדינה יש לערבית מעמד של שפה רשמית בישראל. בכך מומחשת
שייכותם של דוברי הערבית למדינה. מילים רבות של הערבית המדוברת חדרו לעברית
המדוברת, וגם מעברית לערבית. יחסי הגומלין בין שתי השפות הם אינטרס משותף
של כלל אזרחי המדינה. ניסיון
הצעת החוק לדחוק את השפה הערבית למקום של "נגישות לשונית לשירותי
המדינה" הוא פוגעני ומקומם.
ראוי לציין כי גם ההרשאה
ל"נגישות לשונית" לדוברי ערבית ניתנת בערבון מוגבל: "הכל כפי
שייקבע בחוק".
עד כמה קשורה השפה הערבית עם המדינה ניתן אף ללמוד מהעובדה – בעלת משקל סמלי
רב – שבולי הדואר הראשונים נושאים את השם "דואר עברי" גם בערבית אך לא
באנגלית.
כאמור, שייכותם של דוברי ערבית למדינה נקבעה במגילת העצמאות כאזרחים בעלי
זכויות ולא כנתינים בעלי היתרים או הרשאות.
סעיף 6: "המדינה תפעל
לקיבוץ גלויות ישראל ולהתיישבות יהודית בתחומיה והיא תקצה משאבים למטרות
אלו".
החלק הראשון של הסעיף מכוון ליהודים היושבים בארצות מגוריהם
מתוך בחירה חופשית והם בנים נאמנים ללאומים של מדינותיהם. הצעת החוק מטילה ספק
בנאמנות היהודים למדינותיהם, ומסכנת את קיומם השוויוני בארצותיהם. החלק
השני של הסעיף נוגד את ההתחייבות המקורית של מגילת העצמאות המבטיחה "פיתוח
הארץ לטובת כל תושביה".
סעיף 7: (א) "המדינה
תפעל לחיזוק הזיקה בין ישראל לבין יהדות התפוצות".
חיזוק הזיקה בין יהודי ישראל
ויהודי התפוצות ראוי שייעשה על ידי קהילת יהודי ארץ ישראל, ולא על ידי מדינת
ישראל, שגם אם יש בה רוב יהודי מכריע, היא אינה יכולה להיחשב למוסד יהודי.
אם הכוונה לשמירת קשר עם
אזרחים ישראליים שהיגרו לחו"ל, הרי קשר זה צריך להיות על פי הנורמות של המשפט
הבינלאומי הפומבי ועליו לחול על כל אזרחי ישראל בלי הבדל דת, גזע ומין, כאמור
במגילת העצמאות. סעיף 7 קובע במשתמע, כי אזרחי ישראל הלא-יהודים היושבים
בחו"ל נמצאים מחוץ לחסותה של המדינה.
סעיף 8: (א) "המדינה
תפעל לשימור המורשת התרבותית וההיסטורית של העם היהודי ולטיפוחה בארץ
ובתפוצות" (ב) "בכל מוסדות החינוך המשרתים ציבור יהודי בארץ יילמדו
תולדות העם היהודי, מורשתו ומסורתו".
מנוסח ס"ק
(א) בסעיף 8 הנ"ל, עולה שהמדינה לא תפעל לשימור המורשת התרבותית של
לא-יהודים, אבל בסעיף 9(א) היא מרשה בחסדה ל"כל תושב ישראל, ללא הבדל דת או לאום לפעול לשימור תרבותו, מורשתו, שפתו
וזהותו". עינינו רואות מיסוד חוקי של מערכות חינוך נפרדות לתושבי
ישראל: אחת ליהודים במימון המדינה, בה תירכש גם
"מסורת" (מילה נרדפת לדת) והשנייה ללא-יהודים במימון עצמי שלהם. מערכות
חינוך כאלה אינן מחנכות לסולידריות, לשיתוף ולשותפות גורל בין כל האזרחים, ואינן כוללות לימוד תולדות הארץ, מורשתה ותרבות
משותפת לכל בניה.
לא זו אף זו. הסעיף הנדון מחייב את המדינה לפעול לשימור
המורשת של "העם היהודי" לא רק בארץ אלא גם "בתפוצות".
"שמירה על המורשת היהודית" היא כינוי לשמירה על
מנהגי הדת היהודית, בייחוד כפי שנחוגו בקהילות יהודיות בארצות חוץ במאות שעברו
לפני תקומתה של ישראל. כל ישראלי ראוי שיזכור, יכבד וישמור את מורשת החיים והסבל
של ארץ ישראל, הן של היישוב העברי והן של היישוב הערבי. שמירת אורח חיים דתי של
יהודים "בתפוצות" אינה צריכה להתבצע במימון משלם המיסים הישראלי. מוסדות
דתיים יהודיים יכולים לאסוף תרומות לחיזוק הקהילות היהודיות הקשורות איתם, אבל אין
זה תפקיד המדינה.
סעיף 9: (ב) "המדינה
רשאית לאפשר לקהילה, לרבות בני דת אחת או בני לאום אחד, לקיים התיישבות קהילתית
נפרדת".
אין כל ספק שסעיף זה, הנותן ל"אפרטהייד" מעמד
של כבוד בחוק יסוד של מדינת ישראל, נועד להעניק גושפנקה חוקית לתחומי מושב נפרדים
ליהודים וללא-יהודים.
סעיף 10 : "הלוח העברי הוא לוח
רשמי של המדינה".
לוח השנה האמיתי הוא לוח המיוסד על סיבוב שלם של כדור
הארץ מסביב לשמש. הוא מוכר גם בתקופת לשון חכמים וידוע בשם "שנת חמה",
וזה פירושו של הלוח הכללי המקובל. מה שקרוי "לוח עברי" הוא ניסיון מחוכם
לשמור על פי נוטריקון גו"ח אדז"ט וחכמת שנת עיבור על שנת הלבנה שהיא
קצרה משנת חמה, כדי שהחגים העיקריים יחולו בהיות הירח במלואו. אבל אין בעיה לדעת
מתי חלים החגים גם לפי הלוח הכללי המקובל בעולם כולו, וכך אכן נוהג גם העולם
היהודי. הלוח הכללי המקובל נהוג ומשמש גם עמים וארצות שבמסורתם יש לוחות שנה ייחודיים.
מגילת העצמאות משתמשת בשני הלוחות – העברי והכללי -
בצוותה אחת וכך קבעה למעשה שלישראל שני לוחות שנה רשמיים.
לא יעלה על הדעת לסגור את ישראל בסד של "לוח
עברי" המתנהל באותיות בעלות ערכים מספריים, כפי שלא יעלה על הדעת במדינות
אירופה הדמוקרטיות לחייב את שיטת המספור הרומי ברישום תאריך.
ככל הנראה, כוונת הצעה תמוהה זו היא לבדל גם בכך את ישראל
מאומות העולם.
סעיף 12: "ימי
השבתון הקבועים במדינת ישראל הם שבת ומועדי ישראל, בהם לא יועסק עובד אלא בתנאים
שייקבעו בחוק; בני עדה מוכרת בחוק רשאים לשבות בחגיהם".
יום השבת, שבדין הקיים
הוא יום מנוחה שבועי עפ"י תפיסה סוציאלית, נהפך בהצעה ל"שבתון"
עפ"י תפיסה דתית: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש
שבת שבתון". ראוי לציין כי בדין
הקיים ניתן להעסיק בשבת עובדים לא יהודים, אך הצעת חוק זו קובעת "לא יועסק
עובד" בדומה לציווי הדתי: "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר
בשעריך".
בהצעת החוק נקבע כי "בני עדה
מוכרת בחוק רשאים לשבות בחגיהם". אם הכוונה היא לאיסור גורף על עבודה בשבת
ובחגי ישראל ובנוסף לכך מתן רשות ללא יהודים לשבות מעבודה גם בחגיהם – משמעות ההצעה
היא פגיעה בפרנסתם של לא יהודים.
סעיף 13: "ראה
בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או
בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".
מה ראו יוזמי ההצעה לצטט סעיף זה הלקוח מחוק יסודות המשפט
משנת 1980?.
עקרון בסיסי
בחקיקה קובע, כי המחוקק אינו משחית דבריו לשווא. על מה ולמה לשתול חוק קיים בהצעת
חוק חדשה?. התשובה מצויה בכותרת שניתנה לסעיף זה והיא: "המשפט העברי".
עפ"י פסיקת
בית המשפט העליון כותרת של סעיף מבהירה את מטרתו ותכליתו.
המונח "משפט עברי" בא לעולם בראשית המאה העשרים
כדי לכנות בו את מכלול הנורמות המשפטיות שבתורה, במשנה, בתלמוד, בשו"ת
ובפסיקות ההלכה. כינוי יותר מתאים למושג זה הוא "ההלכה היהודית" שחבויים
בה כל המקורות שהוזכרו כאן. על מנת להתקבל על ידי תנועת התחייה העברית הוחלף השם
למושג זה במילה "עברי", שהיה מכוון לכל גוף מאורגן של היישוב, כמו הלשון
העברית, הכפר העברי, המשטרה העברית, הדואר העברי, והמדינה העברית הנכספת. אך
במהותו נשאר "המשפט העברי" אותו מכלול של הלכה יהודית שנוצרה ברובה
המכריע מחוץ לארץ ובקרב קהילות שחשוב היה להן להיות מנותקות מסביבתן כדי למלא את
המצווה הדתית "לא להתערב בגויים". מכלול זה מתאפיין בנורמות המפלות את
האישה ונורמות רבות אחרות הדנות בשאלות כגון האם ל"גוי" יש נשמה.
"משפט עברי" המבחין בין "יהודי" ו"גוי" ובין
"עם ישראל" ו"אומות העולם" לא יכול להיות מקור השראה של מדינה
דמוקרטית על פי משפט העמים. מנסחי מגילת העצמאות דחו כל ניסיון לכלול בה אזכור
ל"משפט עברי" ובמקומו אימצו את "יסודות החירות, הצדק והשלום לאור
חזונם של נביאי ישראל", הווה אומר – לא את ההלכה היהודית אלא רק דברי הנביאים
ולא כל דברי הנביאים אלא רק אלה המשותפים לעקרונות האוניברסאליים הנאורים.
אם סברו היוזמים כי הציטוט של החוק הקיים ישמש להם עלה
תאנה להסתיר תחת חסותו את דברי הבלע של הצעתם – מזימתם לא צלחה.
למחוקקים יוזמי החוק יאים דברי הנביא ישעיהו:
הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי-אָוֶן,
וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ
"אני ישראלי" קוראת לחברי הכנסת להצביע נגד הצעת
החוק, ולכל אזרחי המדינה, בלי הבדל דת, גזע ומין להתאחד ולפעול בכל האמצעים
העומדים לרשותנו כדי להתנגד להצעה מגונה זו ששמה "הצעת חוק יסוד: ישראל -
מדינת הלאום של העם היהודי". הצעה זו נועדה לבטל את הרוח הדמוקרטית שבחלק
המשפטי של מגילת העצמאות, להפוך את המדינה לתיאוקרטיה ולהשליט בגלוי את משטר
האפרטהייד.
18 בנובמבר 2011
עוזי
אורנן יוסף ברנע
יו"ר
העמותה מזכיר העמותה
יואלה
הר-שפי, עו"ד יוסף בן משה,
עו"ד
יועצים
משפטיים של העמותה
