(עד כאן המאמר שהתפרסם ב Ynet. מכאן כמה תוספות שהן תשובות על תגובות של קוראים) 

261.  עברית בתעתיק נשארת עברית
ברוב התגובות הניחו הכותבים ששמות היישובים הנכתבים באותיות לא עבריות נהפכים למילים אנגליות.
זו טעות. חשבו על הדוגמה הבאה: כולם יודעים שאת השפה הידועה בשם אידיש כותבים באותיות עבריות.
גם לאדינו וערבית - יהודים נהגו לכתוב באותיות עבריות. האם האותיות העבריות הפכו את המילים באידיש
 או את המילים בערבית או בלאדינו למילים עבריות? – מה פתאום! הם נשארו מילים באידיש או בלאדינו
או בערבית. כי לא חשוב באיזה כתב אתה כותב את המילה – תמיד היא נשארת מילה בשפה שלה. לכן,
אם אתה כותב בשלט הדרכים "כרם בן זמרה" באותיות עבריות או כותב kerem ben zimra , המילה kerem
מוסיפה להיות מילה עברית, וכן ben ו- zimra מוסיפות להיות מילים עבריות. 

כבר יותר מ-200 שנה שלצרכים שונים כותבים מילים עבריות באותיות לטיניות. זה איננו חידוש של האקדמיה.
אבל אם בכתב העברי אנחנו מקפידים להבדיל בין כ' ובין ק', בין ב' ל-ו', בין א' ל-ע' - מה פתאום לא נבדיל
ביניהן כשאנחנו כותבים את המילה העברית בכתב לא עברי אלא לטיני? יש עשרות שפות שנכתבות
באותיות לטיניות. הכתב הוא אמנם אותו כתב לטיני, אבל הקריאה בכתב הזה איננה אחידה. כל שפה
יש לה חוקי קריאה משלה. לכן באיטלקית chi איננה "צ'י" אלא "קי" ואילו בספרדית אותה chi היא
דווקא "צ'י".   ואין חשש שאיזה תייר ילך לאיבוד. ביום אחד הוא יתמצא בקלות בכל מקום. 

302.  עקרונות לתעתיק נכון
יפה אמר הכותב את התגובה 300. והנה העקרונות שיכולים לעשות תעתיק מצוין בלי לפגוע בעברית.
1.  כל פונמה עברית צריכה להיות מועתקת באות מיוחדת לה.
2.  אין להעתיק פונמה עברית אחת בצירוף של שתי אותיות. האות h היא עיצור עברי ככל העיצורים.
לא כמו באיטלקית ש h איננה קיימת בדיבור (רק בכתב), ולכן אפשר להשתמש בה כסימן עזר, ולא
כמו באנגלית שבה האות h יכולה לבוא רק בראש מילה או אחרי תנועה. בשפות האלה h יכולה להיות
"סימן עזר", אבל לא בעברית.
3.  בשפות רבות כותבים תמיד C , G וגם T  אף על פי שלכל אחת מהן יש שני מבטאים שונים לגמרי.
כותבים באותה האות כדי לשמור על הקשר בין צורות שונות של אותה מילה. למשל באנגלית devote
וגם devotion - אותה ה-T אף על פי שב- devotion שומעים SH ובכלל לא T. אבל לבעלי השפה חשוב
שיידעו שזו רק צורה אחרת של devote ולכן הם שומרים על אותה T .
גם בעברית יש אותיות כאלה: B,K,P   ולכן מן הנכון לכתוב תמיד רק את אלה. כמו שאנחנו כותבים
בעברית: בחר - יבחר, פגש -תפגוש כך גם baxar yibxar  (רשמתי X בתור ח) pagaS yipgoS
(רשמתי S בתור ש), והקורא מבטא כמו שצריך.
אם כך נעשה לא תהיה שום בעיה לתעתק ו' בתור V ולא בתור W .

הערה נוספת בהזדמנות זו:
הכפלת ה- Y במילים כמו הרצליה או פוריה - היא פשוט שגיאה. אין שם (גם בכתב העברי המנוקד)
שום הכפלה. הדגש ב-י' מציין שלפני העיצור י' יש תנועת חיריק. זה לא דגש חזק! 

  306. הכפלת אותיות
הכפלת אותיות היא אמצעי מצוין להבדלה בין מילים, ואמצעי זה קיים בשפות רבות. אולי ברוב המכריע
שלהן (אינני יודע דיי על כך). לדוגמה ראה אנגלית: miller - miler בדומה לעברית תַּפּוּחַ - תָּפוּחַ –בראשון
יש הכפלת פ' ובשני אין. לכן את שם היישוב תפוח יש לכתוב tappuax  (סימנתי ח' ב - (X ואסור להשמיט
את המכפל. מה שהערתי זה ר ק על הכפלת YY בשמות כמו הרצליה או פוריה. בעברית מנוקדת יש נקודה
בתוך האות י', ומי שהסתכל על האותיות הכתובות והמנוקדות במשך כל שנות קיום הדקדוק (בערך 1000
שנים) חשב שזה דגש חזק, ואם כן, בתעתיק יש לכתוב אות כפולה. אבל הנקודה באות י' איננה דגש חזק,
אלא היא מסמנת שלפני האות י' יש תנועת חיריק מלא, ולכן בכתיבה זה נראה כאילו יש כאן שתי י',
ובניקוד זה מסומן בנקודה שפירשו אותה כאילו היא דגש חזק. אבל היא מסמנת רק צירוף של חיריק מלא
שאחריו באה האות י' ולכן זה לא מכפל של העיצור י' ובתעתיק לא נכון לכתוב אותה בשתי אותיות yy.
לידיעתך, כתבתי על כך והערתי את תשומת לב אנשי הלשון והבלשנים לזה. גם הבאתי הוכחות לדברי
(שלא כאן ראוי להביא אותן). לצערי זה רחוק מאוד מן התיאור נחמד "היכן היית... מדוע שתקת..." 

309. תשובות לשאלות המשקיף מבאר שבע - 
1.  "בעלי השפה" הם אתה ואני וכל הקוראים, המדברים והכותבים עברית. שום "גוף מוסמך"
אינננו בעלים של השפה. אל תחשוד בי במה שאין בי.
2.   התעתיק המוצע איננו פונטי, כלומר איננו מנסה לסמן את ההגייה של המילה. ואיננו 'היסטורי'.
הוא תעתיק פונמי, כלומר מסמן את הפונמות של השפה, וכידוע, הפונמה היא היחידה התיאורטית,
ואיננה הביצוע של היחידה התיאורטית. התעתיק הזה מסמן את מבנה המילה, ומבנה המילה אינו
משתנה בין שתכתוב באותיות עבריות ובין שתכתוב באותיות אחרות כל שהן. יתרונו בכך שכדי
להגות אותו חייב הקורא להשתמש בחוקי קריאה. לכן ניתן לקרוא אותו לפי מבטאים שונים, כי
את מה שכתוב אין צורך לשנות אלא רק להשתמש בחוקי קריאה שונים. למשל, אם אינך מבחין
בין אלף לעין - חוק הקריאה שלך יאמר: בטא עין כמו שאתה מבטא אלף. אבל אם אתה מבחין
ביניהן במבטאך - חוק הקריאה שלך יאמר - בטא עין בכיווץ הגרון, ו-אלף בלי כיווץ. אבל המבנה
של השפה שלנו (גם במבטא שאינו מבחין בין אלף ועין) מבחין יפה ביניהן, למשל בין קרא -קורא
לעומת קרע-קורע. 

התכונה הזאת עושה את התעתיק נוח לכל דובר, כי ההיגוי אינו תלוי בחוקי הכתיבה אלא בחוקי הקריאה.
תוצאה מגישה זו היא שאותו התעתיק יכול להיות שימושי לכל תקופות הלשון, ואיננו משועבד למבטא
המקובל הנוכחי. כך אנחנו לא מאבדים שום דבר מן ההיסטוריה של הלשון ומן הספרות העשירה שלה.
3.   על השימוש ב- PB K כבר כתבתי בתור אחד העקרונות של גישה מבנית. זוהי גישה שרוב השפות
בעולם משתמשות בה. הדוגמה באנגלית הייתה: devote - devotion.
הרי אותה T נקראת פעם בתור ת' ופעם בתור ש', ובכל זאת לא מחליפים אותה ל-ש' - כי כך נשמר
הקשר בין שתי המילים. והרי זה בדיוק מקרה של P שלפעמים מבוטא בתור P ולפעמים F. חשוב לנו יותר
שהקשר בין 'דף' ל-'דפים' יישמר מאשר שנחליף אות. גם באלפבית העברי איננו מחליפים אות כשבמקרים
שונים מבטאים אחרת. 

308. האשמותיו של עוזי אורנן   (הערה מאת משה ברור) 
טענותיו של עוזי אורנן לגבי כניעת האקדמיה ללשון עברית לשפה האנגלית הן חסרות שחר. עוזי אורנן
אינו מצוי אצל בעיות תעתיק שמות גיאוגרפיים. אילו הכיר את התעתיק הרשמי באנגלית של שמות
גיאוגרפיים כפי שנקבע עח ידי הועדה המיוחדת לשמות אלו של האגודה הגיאוגרפית הממלכתית בלונדון
Permanent Ccommittee on Geographical Names for British Official Use
היה מבין עד כמה חלק מטיעוניו אינם נכונים . בתעתיק הבריטי האות Q מקבילה ל-ק. התעתיק שאושר
באחרונה על ידי האקדמיה שונה בצורה ברורה מהתעתיק הבריטי (האנגלי). כאן שהאשמה של
"כניעה לאנגלית" היא מגוחכת . בבעיית התעתיק של שמות גיאוגרפים מעברית ולעברית עוסקים טובי
המלומדים זה שנים רבות. החלטות האקדמיה לגבי התעתיק של שמות כפי שיופיעו על גבי מפות רשמיות
ועל גבי שלטים בדרכים ראויות להערכה וברכה רבה. היא תאפשר לתושבי הארץ ולזרים המבקרים בה,
דוברי שפות שונות. להגות את השמות המופיעים במפות ועל גבי השלטים בצורה נכונה ותחסל את "התוהו
ובוהו" השורר בתחום זה כיום.
 (04.07.06)   רמת גן     משה ברור ,  
 
317. כניעה לאמריקאית
לתגובתו של משה ברור (308): אני מודה שטעיתי. הכניעה של האקדמיה לא הייתה ל"אנגלית"
אלא ל"אנגלית אמריקאית". הכניעה נועדה לאפשר כביכול לכל חוואי מוויומינג או מטקסס לראות
בשלטי הדרכים בישראל רק את האותיות שהוא מכיר מאז למד בבית הספר את השפה היחידה
בעולם ששווה משהו, היא האנגלית. ומכיוון שגם ישראלים רבים שכחו שיש עוד שפות בעולם,
ונדמה להם שאפילו האותיות של האנגלית הן "אותיות אנגליות" (ולא אותיות לטיניות), הייתה
הכניעה של האקדמיה כניעה למנהגים הזרים, הלא- עבריים, של תעתיק המוצא חן בעיני האמריקאים
ובעיני אותם ישראלים ששמעו רק על אנגלית בתור שפה זרה. 

אבל עיון נוסף מבהיר שהאנגלים עצמם, כבר לפני עשרות שנים, מרדו בתעתיק המדויק של אותה ועדה
חשובה שהזכיר משה ברור - Committee on Geographical Names for British Official Use ,
שהתעתיק שלה היה מיטב ההבנה הבלשנית באותו זמן (לא היום). 

הנה לפני ספר יקר ערך שהוציאה הממשלה הבריטית ב- 1943, וביתר דיוק - שהוציאה
Naval Intelligence Division'' , השייך לסידרה ארוכה של ספרים מצוינים בגיאוגרפיה והיסטוריה
( B.R. 514), וכך נאמר בו באשר לתעתיק (שם, עמ' 7):
All diacritical signs have been omitted,... the letter k, except in Iraq, has been preferred to q"
                         (י       the terminal h has been appended after e (e.g. Huleh, not Hule or Hula"    
לאינטליג'נס הימי הבריטי לא הייתה שום מחויבות לשפה העברית. מה איכפת להם אם התעתיק שלהם
ניתן לשחזור לכתב העברי או לא; מה איכפת להם מה הן הפונמות העבריות; מה איכפת להם אם הן
מתערבבות; מה מפריע להם אם אותה אות עברית מועתקת בצירוף אותיות "אנגליות" או לא. אבל
האקדמיה ללשון העברית מחויבת גם על פי החוק וגם על פי התקנון שלה, לשמור על הלשון העברית
גם בתעתיק, ומה יותר בולט לעין כול בתעתיק מן השלטים המתנוססים בראש חוצות בדרכים ובשדות.
             ב ו ש ה !!
ושאלה אישית למשה ברור: איזה "חלק מן הטיעונים שלי" אינו נכון? כשאתה כותב באופן
סתום כזה איש לא יבין איזה חלק בטיעונים שלי "לא נכון".     
                                                            

------