חוקי קריאה באותיות לטיניות
בכל רחוב באוסלו כתוב שם הרחוב ואחריו המילה gate. ביקרתי בעיר זו והסתקרנתי
לדעת אם המשמעות שלgate בנורווגית היא באמת "רחוב". שאלתי באנגלית עובר
אורח, והוא אישר: "כן, בנורווגית זה 'רחוב', אבל", הוסיף בחיוך: "אנחנו מבטאים את
המילה לא כמו באנגלית, אלא גַאטֶה... “. ממש אותה המילה כתובה, אבל בכל
שפה היא מבוטאת אחרת! ובאמת, הלא באותן האותיות הלטיניות נכתבות מאות שפות.
איך אפשר להביע באותן שלושים או ארבעים אותיות מאות רבות או אלפים של הגאים שונים?
הסוד הוא שמלבד חוקי כתיבה, יש לכל שפה גם "חוקי קריאה", וגם אם הכתיב של המילים
דומה או אפילו זהה – הקריאה שלהן שונה. למשל, בשתי שפות קרובות כמו איטלקית
וספרדית, מילה כתובה כגון chi קוראים בספרדית צ'י, ובאיטלקית – קי. בעצם אפילו טקסט
עברי אפשר לקרוא בקול רם בכמה דרכים. למשל, איך הוגים מילה כגון קָנִיתָ במבטא
אשכנזי? - [[KONISO. מתברר שהשפה הכתובה איננה רישום פשוט של צלילי השפה,
כמו שרבים חושבים. אין "קריאה פשוטה"... כדי לבטא שפה יש צורך ללמוד את חוקי הקריאה
של השפה. גם בעברית, אם תרצה לחקות מבטא אשכנזי – תצטרך לזכור את חוקי הקריאה
של העברית האשכנזית, שהם שונים מחוקי הקריאה הרגילים שלנו. מי שרגיל לשפה
האנגלית, אם ינסה לקרוא בקול רם טקסט נורווגי בלי שיכיר את חוקי הקריאה של הנורווגית,
זאת לא תהיה נורווגית (זכרו את gate).
יש שפות שחוקי הקריאה שלהן קלים ונוחים, וזה מאפשר לזרים להגות בקלות את
המילים בצורה סבירה. איטלקית וספרדית הן דוגמה לכך. גם לגרמנית יש חוקי קריאה
ברורים, ואפילו לצרפתית, אם כי הם פחות קלים. לעומת זאת באנגלית חוקי הקריאה
מבולגנים כהוגן, ובעצם כל מילה יש לה "חוק" משלה. לא דומה הגיית but להגיית put,
הגיית root להגיית door . ומה תאמרו על הגיית ou ?journey - journal –country .
מילון אנגלי-עברי עממי מזהיר: "לא כל עיצור מייצג תמיד צליל עיצורי קבוע; ולא כל
תנועה מייצגת תמיד צליל תנועי קבוע...מכאן, שלא נוכל תמיד לדעת את הגיית המילה
על פי הכתיב שלה ... לפיכך אנו...משכתבים את המילה בסמלים..." (שמעון זילברמן).
סמלים מיוחדים אינם נחוצים במילונים איטלקיים, ספרדיים, צרפתיים או גרמניים, כי
שפה שיש לה חוקי קריאה קלים וברורים – הכתיב של המילה הוא גם המדריך להגייה
נכונה. בהקדמה לכל מילון ניתנים חוקי הקריאה של השפה וכך גם כל זר יודע לבטא כראוי
כל מילה.
אבל יש עשרות שפות בעולם שהכתב לאומי שלהן איננו הכתב הלטיני. למשל, יוונית.
שמעתי מעשה באיש יווני שגר שנים רבות בצרפת והיו לו מסמכים רשמיים מצרפת.
יום אחד התבשר שקיבל ירושה גדולה מקרוב רחוק ביוון, אבל שמו במסמכים היווניים
(שהועתקו רשמית ביוון לאותיות לטיניות) לא היה כתוב כמו שנכתב שמו בצרפת,
ולפחות שנים רבות לא יכול היה לקבל את הירושה (האיש שסיפר לי זאת לא ידע מה היה
סוף המעשה). זאת משום שלא היה תעתיק רשמי מן היוונית שיחייב את כל הנוגעים בדבר.
ארגון התקינה הבינלאומי, ISO, לקח על עצמו להתאים תעתיק מומלץ באותיות לטיניות
לכל השפות שהכתב הלאומי שלהן איננו לטיני. תכלית המשימה הזאת היא לאפשר יתר
תקשורת בין העמים השונים. המדובר במפות גיאוגרפיות, ברישום קטלוגים בספריות
בכל העולם, בתעודות רשמיות וכדומה.
הבעיה של ISO הייתה איך לתעתק. הדרך הפשוטה, לכאורה, היא לתעתק "לפי השמיעה".
אבל אם שתי אותיות שונות שהוגים אותן באותו אופן יתועתקו לאותה אות לטינית – אי
אפשר יהיה לדעת לפי התעתיק מה היא המילה המקורית (זה מה שקרה לאיש היווני,
שהפקיד הצרפתי רשם את שמו באותיות לטיניות לפי השמיעה!). למשל, אם שתי האותיות
ק' ו-כ' יתועתקו באותה אות K איך נבחין בתעתיק בין שתי מילים כגון כישורים ו- קישורים ?
כפל – קפל ? קר – כר ? קדקוד – כדכוד ? או קדים (היישוב) – כדים ?
דרך אחרת היא לתעתק "לפי הכתיבה" אות כנגד אות. אילו ידע הפקיד הצרפתי יוונית
והיה מתעתק אות לטינית נפרדת כנגד כל אות יוונית – לא הייתה נוצרת תסבוכת בפרשת
הירושה. גם מן הכתב הרוסי ניתן לתעתק אות כנגד אות. אבל שיטת "אות כנגד אות"
אינה מתאימה לעברית או לערבית או לשפות אחרות הנכתבות בכתב הערבי (למשל פרסית),
כי בכתבים אלה לא נרשמים כל היסודות של המילה, ובמיוחד – חלק ניכר מהתנועות
אינו נכתב. למשל, אם נתעתק את השם מלכה אות כנגד אות - mlkh - לא נדע אם זוmalka
(מַלְכָּה) או milka (מִלְכָּה), סיני – sinay או sini ?
מכון התקנים הישראלי, שגם הוא חבר ב- ISO, נתבקש להגיש הצעה לתעתיק. המכון
הגיש הצעת תעתיק המתאימה לעברית: לא "לפי השמיעה" וגם לא "לפי הכתיבה".
התעתיק של מכון התקנים הוא תעתיק מבנה המילה. הצעה זו פותרת את בעיית התעתיק
מן הכתב העברי בלי החסרונות של שתי השיטות: ראשית, הוא אינו מכוּוָן לצורת
הגייה מסוימת המקובלת בימינו ("מזרחית"? "ישראלית"?) - שהרי ממילא לכל שפה
ולכל מבטא יש לנסח חוקי קריאה משלהם (חוקי הקריאה של התעתיק הזה קלים מאוד).
שנית, התעתיק הזה גם אינו הולך בעקבות הכתיב של העברית, שהרי יסודות רבים הקיימים
במילה העברית אינם נמצאים בכתב העברי. ועוד, מבנה המילה העברית אחד הוא לאורך
כל השנים, ולכן התעתיק לפי המבנה מתאים לכל תקופות העברית. כך שומר התעתיק
על הקביעה החשובה לנו – שהעברית היא אותה שפה לאורך כול שנותיה, ורק "חוקי
הקריאה" שלה התחלפו בתקופות שונות ולפי עדות שונות. לפיכך שמות תנכיים או שמות
ישראליים חדשים מתועתקים בדיוק באותו אופן.
את תעתיק המבנה של מכון התקנים אתם יכולים לקרוא לפי הרגליכם. מי שמבחין בין
ח' ל-כ' רפה – כמובן ישמור על ההבחנה גם בקריאת התעתיק. אך גם מי שאינו מבחין
בהגייה ביניהן מבחין ביניהן בכתב, ולכן לא יהיה לו קשה להבין את ההבחנה הקיימת
ביניהן גם בתעתיק. הוא הדין בזוג כ' – ק'. כ' מתועתקת K ו-ק' מתועתקת Q. תעתיק
כזה, אם יתקבל וכל מי שנזקק לתעתיק ינהג לפיו – ספרן בספריה, מתקין שלט-דרכים
או פקיד במשרד הפנים – לא יגרום לבלבול או חלילה למפח נפש, כי לעולם ניתן יהיה
לשחזר על פי הנוסח המתועתק את המילה העברית המקורית.
nassu v-tir`u. ze ko qall.
