מילים חדשות והאקדמיה ללשון
כל דובר עברית מסוגל ליצור מילים חדשות, ומילים חדשות אלה שהוא יוצר הן מילים עבריות נכונות ועשויות לפי חוקי הלשון. כמובן, גם חברי האקדמיה מבורכים במנגנוני יצירה של מילים עבריות. אבל -- הם אינם היחידים המבורכים בכך! כל דובר עברית בחוצות ובשווקים הוא בעל מנגנון כזה, ואת תוצאות פעולת החידושים אנו מוצאים על כל צעד ושעל. מילים עבריות חדשות נוצרות -- לפעמים במכוון ולפעמים בלי משים -- בפי דוברי עברית, שלכולם יש מנגנון פעיל ליצירת מילים, והם יוצרים גם יוצרים מילים חדשות לבקרים. טבעי הוא לדובר עברית לממש בכל עת צורך אפשרויות יצירה של מילים חדשות. כך היה שנים רבות לפנינו, בלי אקדמיה ובלי ועד לשון, וכך יהיה גם בעתיד.
אחת מפעולותיה המרכזיות של האקדמיה ללשון העברית היא חיבור המילון ההיסטורי של הלשון העברית. האקדמיה אוספת ומלקטת כל פירור מבע מכל תקופה בהיסטוריה, גם מתקופות שהעברית לא הייתה בהן שפה מדוברת, אלא שפה כתובה בלבד. רוב מי שכתבו אז עברית ידעו שפות אחרות ודיברו לא בעברית. ייתכן שמנגנון היצירה העברית שלהם היה פגום. אף על פי כן האקדמיה מכבדת את יצירותיהם, מכנסת ומציגה את המילים שנתחדשו בכתביהם. הכותבים ההם חיו בתנאי דיגלוסיה. האומנם היו בראשם מנגנוני יצירה כמו שיש לדוברי עברית כשפת אֵם בימינו? אם מילים שנוצרו בימים ההם ראויות לכינוס, חידושים בני זמננו לא כל שכן.
לאור המצב החדש של העברית מן הראוי שהאקדמיה תכיר בכוח היצירה ההמוני הזה ותרתום אותו למען העברית. העברית תצא נשכרת אם נכיר ונכבד את כוח היצירה של המוני הדוברים, ובצד העבודה שהיא עושה היום תאסוף האקדמיה גם את החידושים המתחדשים בקרב הציבור ותביא אותם כמות שהם לפני הקהל. הרי המילים החדשות שנוצרו בזמננו, רק בחלקן נוצרו בהשתדלות האקדמיה. חלק ניכר מהן הן מילים שנוצרו מחוץ לאקדמיה, ויש מהן שגברו על החלטות מפורשות של האקדמיה. אין כוח חבר אקדמיה עולה על כוחו של דובר עברית משכיל מן השורה -- ומן האמת אין להיעלב. המסקנה היא שהמילים החדשות המתקבלות בציבור אינן טעונות כל "אישור" של האקדמיה. יבואו דוברי העברית, ישתמשו בהן או יניחו אותן למעצבה. אלה שיהיו בשימוש יהיו המילים שהתקבלו לשפה, וזה יהיה האישור. בעצם, כך נעשים הדברים ממילא. הנה כך "אושרה" המילה "לכַפתֵּר" וכך נדחתה המילה "להשמיך".
וכשם שחלק ניכר מן המילים החדשות אינן פרי עבודת האקדמיה, כך גם חלק ניכר ממה שמחדשת האקדמיה אינו מקבל את אישור הקהל. כי דוברי העברית כולם הם בעלי הבית של העברית וחלילה לאקדמיה אף לנסות ולהפקיע את זכות הבעלות הזאת מן הדוברים.
אם האקדמיה תשכיל לרתום את כוחם של מנגנוני היצירה של דוברי העברית, אם תימצא הדרך להפעיל את המוני הדוברים, המוני המחדשים, לא רק העברית תהא נשכרת, אלא גם ערכן של פעולות האקדמיה יעלה פי כמה.
מעמדה של האקדמיה בעיני הציבור אינו מזהיר. אמנם יש מיעוט של מכבדים, אבל יש גם רבים אחרים. סביר שדעת הקהל תיהפך ליחס של כבוד לאקדמיה אם האקדמיה תודה בפה מלא שכל דובר עברית יש לו חזקה על העברית ועל חידושי המילים בה. כל דובר עברית זכותו היא להטיל מילים עבריות חדשות לחלל העולם, ויש שמחדשים נעלמים אלה זוכים להעמיד מילים נאות שהציבור מקבל אותן בנפש חפצה.
