ביום חמישי (21.01.2021) חלקנו כבוד אחרון לאחד המנהיגים הרוחניים הגדולים ביותר בדורנו, קֶס תפסהקו פקדו זצ"ל; מעמודי התווך של הקהילה האתיופית בישראל בכלל ושל בני הקהילה באשקלון בפרט. מאות רבות הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה בבית העלמין באשקלון, ועוד אלפים רבים פקדו את בית האבלים במהלך השבעה. לא אחת, ציינו כי פטירתו מסיימת עידן של מנהיגים רוחניים גדולים שהלכו ופחתו עם השנים, משל היה אחרון אחרון חביב. בלכתו הוא הותיר ציבור שלם- יתום וכואב.
תפסהקו פקדו נולד ב-1926 ביישוב אסגדה, במחוז תגראי באתיופיה. את סקרנותו ואהבתו ללימוד התורה ינק מגיל צעיר מאביו אלקה פקדו יסקיאס ומדודו קס איוב עליהם השלום, אבל את עיקר הלימוד, התפילות, המזמורים והמצוות למד מפי מורו קס סובוהו ברוך זצ"ל. חשוב לציין כי בהיותנו בגלות, נדרש ידע מקיף ומעמיק בכל תחומי התורה, התכוונות ורצון עז בכדי להפוך לכהן דת, כל אלו היו באמתחותיו ובשעה שהיה מוכן, שלחו אותו מוריו להיבחן בסֵמֵן (מעוזם הדתי וההיסטוריה של קהילת 'בית ישראל' באתיופיה); כמי שהלך דאקון (פרח כהונה), חזר עתה ליישוב כקס (כהן), ומרגע שנפוצה השמועה על כך, רבים מקהילת 'בית ישראל' במחוז תגראי הגיעו לביתו לשמוח, לכבד ולברך.
אולם יותר מכל הייתה זו ירושלים הקדושה שאליו לבו חפצה, עירו של דוד המלך שדורי דורות נשאו אליה עיניים בתפילה ובציפייה להגיע לבנות ולהיבנות בה- חזון שיבת ציון הוגשם. בשנת 1983 עת נודע כי יהודים מיישובים סמוכים במחוז תגראי מוצאים דרכים להגיע לארץ ישראל, ניגש קס תפסהקו לקבל את אישור השלטונות המקומיים בכדי לצאת יחד עם 125 יהודים בני המקום ולהעתיק את מקומם ליישוב "חומורה" באצטלה של מעבר לשם עבודה ופרנסה. משאושר להם המעבר החלו לצעוד במעלה רכס ההרים ובאדמה הצחיחה בתנאי דרך קשים, עד שהגיעו ליעדם- ל'חומורה'; אולם קבוצת חיילים המשתייכים לשלטון המרכזי "הדרג" שהבחינה בהם החליטה כי הללו ציוניים, שכל מטרתם לצאת את המדינה, דבר שהיה אסור על פי חוק המדינה, ומכאן שעליהם להיות תחת פיקוח. הקבוצה נלקחה לעיר "גונדר" ושהתה בה שלושה חודשים בהשגחה קפדנית, עד אשר נקבע לשחררם. בו ברגע המשיכו במסעם לעבר הגבול בואך למחנה הפלטים "גדריף" בסודן, ובשנת 1983 הגיעו לארץ ישראל הנכספת. קס תפסהקו קבע את ביתו בעיר אשקלון, ולימים קיבל תעודת אסיר ציון על פעילותו הציונית.
במשך 38 שנים האחרונות הוא התגורר בשכונת שמשון באשקלון, אם כי היו שנים בהם למד עם חבריו במרכז התורני "מכון מאיר" בירושלים, להעמקת היהדות או שאולי נכון לומר, לעמוד על ההבדלים בין הגישות האמוניות של 'בית ישראל' מאתיופיה לבין עולם ההלכה; באחת ההזדמנויות סיפר לי קס תפסהקו שהתחוור למורים ב'מכון מאיר' שאנחנו, בית ישראל אשר עלו מאתיופיה, לא זאת בלבד שמעוררי הערצה על האדיקות שלנו אלא גם משמרים את היסודות העמוקים ואת הפולחן של עם ישראל הקדום שנשתכחו מיהודי העולם. עם הזמן חבריו הכהנים לספסל הלימודים שעלו ממחוז תגראי נפרדו ממנו ומאתנו (להוציא את קס כסתה מנשה מב"ש יבדלא ), והוא נותר כמעט לבדו; מתוך כך ששליחותו הייתה מרובה ואינטנסיבית לאין ערוך, ואכן ראינו אותו שנה אחר שנה מוביל את תפילות 'חג הסגד' בכותל המערבי בירושלים, מדי יום ביומו מכתת רגליו מעיר לעיר, מבית לבית, מלווה אותנו בתחנות החיים בארץ ישראל, מברך בימי שמחה, סופד ומתפלל בעתות אבלות; מעודד את רוחנו ומזכה אותנו בתפילות, כך במשך כארבעה עשורים בארץ ישראל.
נכדתו, מזל פקדו ספדה לו: "איך הנפש שלך הייתה מאירה, נועם הליכות האיר את פנימיותיך. כל חייך התהלכת בצניעות ביושר ובאמונה. מעולם לא ייחסת את מעלותיך אליך, תמיד הזכרת את בורא עולם[...] היית מנהיג בחסד עליון. כמה ידע רכשת, כמה שקדת את כל התורה בעל פה ידעת "והגית בה יומם ולילה". בצימאון היו מגיעים אליך לשמוע אותך, את תפילותיך, משליך, דרשותיך. הדלת הייתה פתוחה לכל אדם הזקוק לעצה, ברכה והכל נעשה בנועם, בסבר פנים יפות."
ואכן את סבר הפנים היפות שלו כולנו הכרנו; לשמחתי הרבה זכיתי לבקר בביתו תכופות, ובשיחות הקטנות מבעד להילת הקודש וליראת הכבוד ששררו בו, נחשפתי לאדם לבבי, חייכן ופתוח, עניו וצנוע כל כך; אבל בעיקר חכם מאין כמוהו, כל מילה שלו, כמעט כל הברה שלו מדודה ומדויקת, גם בגילו המופלג הוא זכר לפרטי פרטים פסוקים מהתנ"ך ומההיסטוריה של עם ישראל ו'בית ישראל' באתיופיה.
עבורנו הוא היה המגדלאור של האמונה שנשאו אבותינו ואימותנו אלפי שנים, והנכיח זאת בלבבות כולנו. הוא היה הקול המנחם שלנו, המצפן הערכי ומורה הדרך. איש צדיק ועניו שדרש על תורת ישראל, אהבת ישראל ואחדותה; הגישה המכילה והפַּשְׁרָנִית לבריות סייעו בידו להיות איש המשכין שלום בעתות מחלוקת; אני תקווה כי עיריית אשקלון בשיתוף עם הקהילה האתיופית ימצאו דרכים הולמות להנציח את זכרו. תהא מנוחתו עדן.
|
|
