בין תגראי לאוקראינה
ישראל אדנה יסמני
מאז הכריז (22-2-22) נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על "מבצע צבאי מיוחד", וחייליו החלו במתקפה משולבת בכמה חזיתות נגד המדינה השכנה- אוקראינה; הלב יוצא אל תושבי הבירה קייב, העיר חרקוב, אודסה וכל מי שסובלים מהמתקפה הרוסית האגרסיבית בלא עוול בכפם. ובינתיים בישראל, שר החוץ יאיר לפיד ציין כי היחסים שלנו עם רוסיה ועם אוקראינה הם מצוינים; לפיד הוסיף כי חייהם של מאות אלפי יהודים בסכנה, לאמור, על אחת כמה וכמה אנו חרדים מההסלמה במזרח אירופה, כזה הטומן בחובו מרקם יחסים עדין מול כל אחת משתי הישויות.
בנובמבר 2020 נפתחה מלחמה בין שני הניצים באתיופיה: בצד האחד, הממשל המרכזי בראשות השליט אבי אחמד עלי שתפס את השלטון ב-2018, ומולם 'החזית העממית לשחרור תגראי' שהייתה למפלגה השלטת משנת 1991 במשך 27 שנים והניבה השגים כלכליים, חברתיים ותרבותיים מרחיקי לכת; כאמור לישראל קשר טוב עם כל אחת מן היריבות (לשניהם משמיעים כמו תקליט שבור מספרי הסיפורים הפרנג'ו-צעדו בכל מפגש אודות שלמה מלך ישראל ומלכת שבא והקשר הבל ינותק בין העמים. ב-ס-ד-ר); ובכן, לפני כשנה וחצי העולם כולו דיווח וסיקר את רצח העם והאכזריות של השלטון האתיופי בסיוע הדיקטטורה האריתראית בבני העם התיגרי השוכן בצפון אתיופיה; הרשתות החברתיות הוצפו בתמונות תינוקות, ילדים, נשים וזקנים שרועים באדמה ללא רוח חיים; הוטל מצור שהביא לרעב כבד, אלפי עקורים (ביניהם גם יהודים) אשר הצליחו לעבור למדינות שכנות, רבבות נשיםשצולקה נפשם ונאנסו באכזריות; אולם חרף הזוועות הנ"ל ששטפו את המדיות בכל אתר ואתר על הגלובוס העדיפה התקשורת הישראלית לשתוק. דממת אלחוט. זאת אף על פי שאלפי יהודים נמצאים בתווך הלחימה, ולהם קרובים בישראל, משפחות אשר שיוועו לסיוע. בעזרת פעילים הם פנו לממשלה, מחו מול משרדיה וניסו בכל דרך לקבל מענה. ושוב דממה. ולעומת זאת, כיום במלחמה בין הסלאבים, הרוח הפרואקטיביות בוקעת מכל עבר, המעורבות של חברי הכנסת, עיתונאים ונבחרי ציבור ניגרת מהם עד כדי שזו כבר מעוררת בחילה, ולא משום הרצון לסייע לאשכנזים אנו סולדים, כי אם מהצביעות. בשעה שאלפים משארית יהודי אתיופיה, בתגראי, בגונדר ובאדיס זועקים לעזרה ו"זוכים" להתעלמות מוחלטת, בו בזמן מדינת ישראל תובעת בעצמה להציל את 'היהודים האירופאים' שלה.
עוד נציין כי על פי גורמים זרים, מדינתנו חימשה בשיא הקרבות את הממשל המרכזי באתיופיה, בו בעת שארה"ב תומכת דווקא במתנגדי השלטון. מבולבלים, גם אנחנו. זו כמובן אותה מדינת ישראל שתמכה בשעתו בשלטון האפרטהייד בדרא"פ כאשר העולם כולו ניתק איתם יחסים. ובחזרה לאירופה ההיא. למילה "סלקציה" קונוטציה מחרידה בהקשר היהודי; ומסתבר שלא תמו כל 'פלאי" הציונות עד כדי שהיא מאמצת אותה ב-2022 -הווה אומר- שארית יהודי אתיופיה מתגראי, מגונדר ואדיס נתפסים כ"אחרים" בעיני לפיד, שקד ובנט, הם לא 'אירופאים' כמוהם. ורק מעודף הביטחון שבו נקט לפיד במספר: 'יש מאות אלפי יהודים אוקראינה' כשבמקביל הוא מבטל, פוסל ומעכב אלפי זכאי עלייה מאתיופיה הממתינים למעלה משני עשורים ו'מתדפקים על דלתו' אנו למדים על הניתוק ואולי הסלידה שיש למדינת ישראל מהם- מאיתנו- מיהודי אתיופיה. היום יותר מתמיד נהירה ברורה, ויש לציין שגם חקוקה ומתועדת משנתה ובחירתה של צמרת השלטון ביחסה אל העליות וארץ מוצאם; קבוצה אחת מודרת ומערימים לה קשיים ואילו קבוצה אחרת מחוזרת, רצויה ומתקבלת בזרועות פתוחות. אותה סלקציה מצד מדיניות הממשלה הישראלית כלפי המזרח אירופאית לעומת המזרח אפריקאית נטועה עמוק גם בתוככי הדוקטרינה בין יוצאי חלצי המדינות הללו כאן בארץ. סלקציה בתפוצות מקרינה על הסלקציה בבית, בארץ ישראל. שומה על ממשלת 'השינוי' לחדול מדפוסי התנהגות אנרכוניסטיים, ודורשים אנו שאת הגישה האנושית המוצעת ליהודים מארצות ידידות אירופאיות יאמצו גם כלפי האחרות. ⏪ https://bit.ly/3sy4By1