ב"ה

מסכת סנהדרין דף מט עמוד ב

כאשר אדם היה עובר עבירה חמורה שחייבים עליה מיתת בית דין היה לבית דין ארבע אפשרויות להמית אותו, על פי החיוב מהתורה. או מוות בסקילה, שזה כולל לדחוף את הנדון למוות מקומה שניה, ולאחר מכן אם הוא לא מת לזרוק עליו אבן גדולה, ואם עדין לא מת, כל העם שעומדים שם רוגמים אותו עד למוות. (לדוגמא עובד עבודה זרה היה מקבל עונש כזה או מחלל שבת)

מוות נוסף היה השריפה, שהכוונה שהיו פותחים את פיו בכח ומשליכים בפנים גחלת של עופרת , והיה מת מהחום, (לדוגמא בת כהן שזינתה מקבלת עונש כזה), מוות נוסף נקרא הרג- שהיו חותכים את ראשו בסייף (לדוגמא רוצח היה מקבל עונש כזה), ומוות נוסף חנק – שחונקים אותו עד למוות (לדוגמא מי שחטא באשת איש היה מקבל עונש כזה – וגם היא).

בפרק הקודם היה דיונים בהרחבה לגבי הסקילה, ואילו בפרק הזה דנים על שאר המיתות, שריפה , הרג וחנק.

מובא בסידור על פי נוסח האריז"ל שמקובל בקהלות חב"ד, לומר בקריאת שמע על המטה – שזה הזמן באופן כללי לחשבון נפש על מה שעשינו במשך היום. ולבקש מחילה מהבורא על מה שלא היה כראוי, ולחושב איך לתקן זאת למחרת. בכל אופן שם כתוב- שאם חטאתי בעבירות מסוימות הרי הם פוגמות באותיות השם הקדוש של הקדוש ברוך הוא- יו"ד, וה"י , ווא"ו, וה"י, ולכן אני מוכן לקבל על עצמי עונש מוות שמקבילים להם. ומביא שם שכנגד אות יו"ד, ישנו החטא של פגם באמירת שמע ישראל , וכנגדו מיתת הסקילה, ולכן אם פגמתי בשמע ישראל אני מקבל על עצמי סקילה- כמובן שזה דבר יותר רוחני- ולא שבאותו רגע נופלים עלי אבנים מן השמים, אלא קבלה בלב לתקן את הדברים ב"ה. ולאחר מכן ממשיך שתפילין ושריפה, כנגד אות ה"י, וציצית והרג כנגד אות וא"ו, ותפילה וחנק כנגד אות ה"י.

כידוע שישנה הקבלה לארבע עולמות אצילות בריאה יצירה ועשיה כנגד אותיות שם י. ה. ו. ה. העולמות הללו משקפים ביטוי של גילוי של הבורא אלינו. דרגה של עולם האצילות מראה שהקשר עם הבורא הוא מאוד קרוב ובעצם מאוחדים ממש עם הבורא- וכל דבר שאדם עושה הוא מאוחד ומרגיש את האחדות עם הבורא הוא לא רואה בעצמו משהו נפרד ח"ו. ובמקביל לאות י שהיא אות קטנה, ומראה על קטנות האדם לעומת הבורא, ככה בעולם האצילות האדם כביכול לא תופס מקום לעומת הבורא- ומרגיש יותר את הבורא מאשר את עצמו. וככל שיורדים לעולם העשיה, בריאה יציאה עשיה, ישנה יותר הרגשת האדם וכמו האותיות ה.ו.ה שהם יותר מתפשטות , ומראות על גילוי הקב"ה בעולם וממילא העולם יותר מרגיש עצמו , ופחות את הבורא, ועד כדי כך שהבורא נתפס רק בשכל וזה בעולם הבריאה, או יותר נמוך מכך רק ברגש – בעולם היצירה, או יותר נמוך מכך רק בעשיה בלבד, ועד כדי כך שיכול להיות עולם מלא דברים רעים שמסתירים ומנגדים לבורא ח"ו.

ומוסבר שישנה הפרדה בין עולם לעולם, אולם בין עולם האצילות ל3 העולמות שלמטה ממנו ישנה הפרדה מיוחדת .

ובמקביל לכך רואים אנו כאן בגמרא שישנה הפרדה בין מיתת הסקילה, שהיא כנגד אות י. כנגד עולם האצילות שמופיעה בפרק הקודם , לעומת 3 המיתות הנוספות שהם כנגד 3 העולמות הנוספים ו3 אותיות ה.ו.ה הנוספים שהם מופיעים בפרק שלנו.

בהמשך הגמרא דנה מהיא חומרת מיתת הסקילה, וההסבר לכך הוא שהיא ניתנת לאנשים שפוגעים ישירות בבורא, מקלל את הבורא ח"ו, או עובד עבודה זרה (וגם מחלל שבת שקול כמו עובד עבודה זרה- שכן שהשבת מציינת את האמונה בבורא, וחילולה מראה על ניתוק ממנו), לעומת עבירות של זנות , או כבוד הורים וכו שעם החומרא שבהם אבל הם לא ישירים נגד הבורא.

דבר זה מסביר את ההבדלה בין מיתת הסקילה לשאר המיתות בחלוקת הפרקים – כנ"ל.

שכן ההתיחסות החיובית או השלילית כלפי הבורא ישירות לעומת כאשר היא לדברים שונים בעולם הזה שונה במהות.

וזה מלמד אותנו דבר חשוב בעבודת ה'. יש מי שמקיים הרבה פעולות טובות . מניח תפילין אוכל כשר, הולך למקוה, שומר שבת וכו , אבל יש מי שמתייחס ישר לבורא אוהב אותו, ירא ממנו מאמין בו כו, כמובן שיש צורך גם במעשים הפשוטים וגם בקשר עם הבורא- כמו שאומרים אני דתי בלב. צריך גם את הלב וגם את המעשה. אבל רואים כאן את חשיבות הלב, את ההתיחסות לבורא הישירה.

עוד מעט ראש השנה, ביום זה לא נכנסים לפרטי וידוי וחשבון על מעשים קטנים או גדולים טובים או רעים ח"ו, שעשינו או שלא עשינו במשך השנה, אלא יותר לדבר יסודי האם הקב"ה מהווה משקל חשוב בחיינו? האם אנחנו מתיחסים אליו בכלל ? או רק מזכירים אותו בתורה ובתפילה, אבל לא בתור התייחסות של ממש... ח"ו. קשה אומנם להתייחס לבורא ישירות – יותר קל להתייחס לפעולות קטנות או גדולות , אבל לבורא שלא רואים קצת קשה.

אולם עם מאמץ קל ניתן להבחין שלא ניתן לזוז אפילו מילמטר בעולם הזה בלי הבורא, וממילא כל פעולה שאדם עושה הוא מיד צריך להודות לבורא שיכול לעשות את רצונו, לבקש ממנו שאכן נוכל ונמלא את מבוקשו כראוי, להשתדל בכל כחנו לנצל את הכוחות שנותן לנו רק לדברים הנכונים. כיון שהוא נותן לנו נשמה באפנו, וכח בעיניים לראות ובאזנים לשמוע. ביום זה נברא האדם. מלבד היות האדם יוצר חשבון בנפשו על מעשיו. אנחנו נזכרים שבכלל אנחנו נוצרנו ביום הזה. וממילא לא ניתן לנו אפשרות לזוז בלי היום הזה. וממילא נרצה לעשות עם חיינו מה שיותר פעולות שמתאימות ליצרן של היום הזה. ההכרה שאלוקים יצר את האדם בראש השנה, לפני המחויבות לעשות את המוטל עלינו, ישנה ההכרה שלא ניתן להיות קיים בלי הבורא, וממילא באה אחר כך ההכרה שגם יש לעשות את רצונו כיון שהוא מחיה את כולם ומהווה את כולנו.

ה' יעזור שאכן נקבל את מלכותו של ה' בראש השנה, נקבל את העובדה שלא ניתן להיות במציאות בלעדו, נחוש ונבין זאת , וממילא כל החיים הן של אכילה , חיי אישות ומשפחה, חיי פרנסה, חיי פנאי ובילוי הכל ינוצל כמו שהבורא רוצה, עם ברכה, בכשרות ובצניעות, ביחס טוב אחד לשני, בניצול החיים ללימוד התורה וקיומה, להתפלל מעומק הלב, שכן גם הלב ניתן לנו משמים עבור העבודה בו, לעזור זה לזה בעבודת ה', שכן לא רק אני נבראתי על ידי הבורא, אלא גם החבר שלידי או שלא לידי נברא על ידי הבורא, והכל לשמש אותו. וב"ה בזכות כל הפעולות הטובות הללו ולפני כן על ידי ההכרה בבורא כראוי – נזכה לגאולה שלימה, אז יכירו כל העולם את אמיתות הבורא ומציאותו האמיתית, וכיצד כל העולם רק תלוי בבורא, בבנין בית המקדש השלישי עם תחיית המתים ומשיח צדקנו בקרוב ממש עוד השנה אמן