לבדוק, לבדוק ושוב לבדוק: כמעט בלתי אפשרי להימנע מאכילת צבעי מאכל, המצויים במזונות רבים. מה בכל זאת תוכלו לעשות?

1. זכרו! המינונים הם הקובעים. השתדלו להמעיט ככל האפשר באכילת צבעי מאכל סינתטיים, ובחרו בתחליפים בטוחים. 
2. כאשר קיימים מוצרים שאינם מכילים צבע, למשל אטריות, העדיפו אותם על מוצרים מקבילים עם צבע. 
3. בדקו היטב את התוויות על גבי מוצרי המזון, והעדיפו את אלה שעליהן מצוין "צבע מאכל טבעי"
4. אם אתם בכל זאת קונים מזון (בעיקר ממתקים) שמכיל צבעי מאכל, העדיפו את זה שצבעו בהיר יחסית. ככל שצבע המזון עז יותר, הוא מכיל יותר צבע מאכל. 
5. הימנעו מאכילת סוכריות כסף המיועדות לקישוט עוגות, ומכל מאכל הצבוע בכסף ובזהב. האלומיניום, הכסף והזהב הם מתכות רעילות למאכל. כנראה, מאחר שמשתמשים בהם בעיקר לקישוט, הם נמצאו על ידי האיחוד האירופי ומשרד הבריאות בישראל כבלתי מסוכנים, ולכן אין הגבלה על כמותם במזון.

• טרטרזין E102 (צהוב): עלול לגרום להיפראקטיביות והפרעות קשב וריכוז אצל ילדים, אלרגיות, אסתמה, אורטיקריה, גירודים, ראייה מטושטשת, מיגרנה וכאבי ראש, פגיעה בכרומוזומים, בלימפה ובבלוטת התריס ועידוד גידולים סרטניים שונים. שילוב של טרטרזין עם חומצה בנזואית עלול לגרום לפגיעה חמורה, במיוחד בילדים.
• סנסט ילו E110 (צהוב-כתום): עלול לגרום להיפראקטיביות ובעיות קשב, גידולים בכליות וגידולים סרטניים נוספים, פגיעה בכרומוזומים וגרימה של מוטציות גנטיות, החמרה של תופעות אלרגיות ואי סבילות אצל הרגישים לאספירין, אורטיקריה, אף סתום, נזלת, כאבי בטן, הפרעות עיכול, הקאות ופריחות עור. כשהוא מעורב עם צבעים אדומים, עלול לגרום לאסתמה ולהפרעות נשימה.
• אזורובין E122 (אדום): חשוד כגורם לסרטן, דלקות עור, אלרגיות והיפראקטיביות. מסוכן במיוחד לרגישים לאספירין או לסובלים מבעיות בדרכי הנשימה ומאסתמה. מסוכן לילדים.
• פונסו E124 (אדום): חשוד כגורם לסרטן, לחץ בחזה, בעיות נשימה ואסתמה, הלם אנפילקטי. עלול לגרום להיפראקטיביות ואלרגיות כשהוא מעורב עם צבעים צהובים-כתומים.
• אריטרוצין E127 (אדום): עלול לגרום לעלייה של חלבון הקושר יוד, פעילות יתר וגידולים בבלוטת התריס, פגיעה בכרומוזומים ובכלי הדם, היפראקטיביות והפרעות קשב אצל ילדים, רגישות לאור. כשהוא מעורב עם צבעים כחולים, עלול לגרום גם לבעיות נשימה.
• אדום אלורה E129: עלול לעורר אלרגיות, גידולים ולימפומות. אסור לשימוש לסובלים מרגישות בדרכי הנשימה או אסתמה או הרגישים לאספירין.
• אינדיגו קרמין E132 (כחול): עלול לעורר אלרגיות ולגרום לבחילות, עלייה בלחץ דם, פריחות על העור, גירודים, בעיות בדרכי הנשימה וגידולים במוח. כשהוא מעורב עם צבעים אחרים, עלול להחמיר בעיות נשימה ולגרום לאסתמה. אצל ילדים עלול להחמיר בעיות היפראקטיביות, הפרעות קשב וריכוז.
• כחול מבהיק E133: מיוחסות לו תופעות שונות של אלרגיות, היפראקטיביות ובעיות קשב. חשוד כגורם לגידולי מוח.

השפעת רכיבי תזונה על ADHD

סובל מ-ADHD? ייתכן שדיאטה מבוקרת תעזור?

הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים היא בעיה ששכיחותה נמצאת בעלייה, ושפוגעת באיכות החיים של הילדים ושל סביבתם. הבעיה מצריכה טיפול מתחומים שונים, אך עדיין לא מוקדשת תשומת לב מספקת לאפשרות הטיפול התזונתי. האם שינוי התזונה יכול לסייע בטיפול?

תסמונת הפרעת קשב וריכוז (Attention Disorder Hyperactivity Deficit, או ADHD) היא הפרעה עצבית שמתאפיינת בחוסר יכולת למקד תשומת לב לאורך זמן, בחוסר מנוחה ובפעלתנות יתר. המאפיינים האלה מתעוררים בילדות המוקדמת וכוללים גם התנהגות אימפולסיבית ופגיעה בכישורים החברתיים ובהישגים בלימודים בבית הספר.

ההערכה היא ש-3%-5% מהילדים בגיל בית הספר סובלים מההפרעה הזו, ובנים סובלים פי 9 מבנות. הסיבה לתסמונת לא ידועה, ונראה שהיא בעיה מורכבת שקשורה לגורמים תורשתיים וסביבתיים. ייתכן גם שחשיפה לרעלנים במהלך

תזונה, אחד הגורמים שיכולים להשפיע על ADHD, לא נלקחה בחשבון עד כה באופן משמעותי כחלק מהטיפול. בתחילת שנות ה-70 הועלתה לראשונה ההשערה שכימיקלים שונים במזון גורמים להתנהגות היפראקטיבית אצל ילדים. את ההשערה העלה ד"ר בנג'מין פיינגולד, רופא מומחה לאלרגיות.

במחקר שנערך בשנת 79' בדקו חוקרים את הפעילות החשמלית של המוח אצל ילדים שסובלים מ- ADHD. הם מצאו שרגישויות מסוימות למזון השפיעו הן על ההתנהגות והן על הפעילות החשמלית של המוח. ב-25 השנים שחלפו מאז גבר העניין ברכיבים שונים שיכולים להשפיע לרעה על ילדים שסובלים מהתסמונת. המחקרים התמקדו בעיקר בצבעי מאכל, בחומרים משמרים, בסוכר מזוקק, באלרגיות ורגישויות למזון ובחומצות שומן חיוניות.

'דיאטת פיינגולד' עוררה מחלוקת רבה בקהילה המדעית, בעיקר מכיוון שהממצאים שעליהם דיווח החוקר נבעו מתצפית שערך ולא מניסוי מדעי, ולכן נערכו מספר מחקרים במטרה לבדוק את השערתו. אבל אותם מחקרים בדקו מספר ילדים קטן מדי והתמקדו ברכיבים בודדים, כמו צבעי מאכל או חומרים משמרים במינונים נמוכים מדי. כך שחלק מהמחקרים לא הצביעו על השפעה שלילית של חומרים אלה על התנהגות הילדים ועל תפקודם השכלי.

השנה פורסם מחקר שנערך בבריטניה על מדגם גדול יחסית של 277 ילדים בני 3. במחקר נבדקה ההשפעה של ארבעה סוגי צבע מאכל ושל החומר המשמר נתרן בנזואט על התנהגות הילדים.

הילדים שהשתתפו במחקר אכלו במשך שבוע תפריט קפדני, נטול כימיקלים מוספים למזון. בשבוע השני חולקו הילדים באקראי לשתי קבוצות: האחת שתתה מדי יום 300 מ"ל מיץ פירות שהוספו לו צבעי מאכל ונתרן בנזואט, והאחרת שתתה מיץ זהה בטעמו ובצבעו, אך בלי הכימיקלים האלה. בשבוע השלישי שתי הקבוצות לא קיבלו את המיץ אלא את הדיאטה נטולת הכימיקלים, ובשבוע הרביעי החליפו את סוגי המיצים לשתי הקבוצות.

במהלך המחקר ההורים לא ידעו אם הילדים מקבלים את המיץ הרגיל או ה'מתוסף', כדי למנוע הטיה של התוצאות. ההורים העריכו את התנהגות ילדיהם לפני תחילת המחקר, ובמהלך המחקר התנהגות הילדים הוערכה על ידיהם וכן על ידי מבדקים קליניים.

המחקר מראה שההורים דיווחו יותר על התנהגות מפריעה יותר בתקופות שבהן הילדים שתו את המשקאות שמכילים את התוספים. בנוסף, ההתנהגות השתפרה ברגע שהילדים הפסיקו לשתות את המשקאות. עם זאת, הבדיקות הקליניות לא הראו עלייה בהיפראקטיביות במהלך אותן תקופות.

לדברי החוקרים, הדירוג של ההורים עשוי להיות רגיש יותר לשינויים בהתנהגות, מכיוון שהם חווים את התנהגות ילדיהם במשך תקופה ארוכה במגוון הזדמנויות ותנאים. בחינת הממצאים מהמחקרים שנערכו בנושא מראה שיש ילדים

לפי נתונים מארה"ב, צריכת הסוכר היום בקרב ילדים עשויה להגיע עד 1,400 גרם בשבוע! מחקרים שונים בדקו התנהגות ילדים עם ADHD אחרי צריכת משקה עשיר בסוכר לעומת משקה בתוספת ממתיק מלאכותי, אך לא מצאו השפעה שלילית של סוכר על תסמיני ADHD. עם זאת, ייתכן שילדים בגיל הגן רגישים יותר לסוכר מאשר ילדים בוגרים יותר, והוצאת הסוכר מהתפריט עשויה להועיל.

בנוסף, המחקרים שלא מצאו קשר בין סוכר להיפראקטיביות כללו מדגמים קטנים מדי והשתמשו במינוני סוכר נמוכים יחסית לצריכה היומיומית הגבוהה בקרב ילדים. לפיכך עדיין לא ניתן לשלול באופן חד משמעי את הקשר בין סוכר להתנהגות.

מחקרים מאשרים את זה: במחקר שנערך ב-1985 קיבלו 76 ילדים היפראקטיביים תפריט ללא מזונות חשודים כגורמי אלרגיות, ורובם הראו שיפור בהתנהגות. בהמשך המחקר הוספו מזונות שונים, ונמצא שחלה הידרדרות בהתנהגות אחרי הוספת המזונות האלה. המזונות העיקריים שנמצאו כגורמי אלרגיות במחקר זה ובמחקרים אחרים הם צבע המאכל טרטראזין, חלב פרה, שוקולד, חיטה, תפוזים, ביצים, עגבניות, בוטנים, תירס וסויה.

כדי לקבוע אם הילד רגיש או אלרגי למזון מסוים, ניתן להוציא את המזון החשוד מהתפריט למשך שבועיים-שלושה ולבדוק אם חל שיפור. אם אכן חל שיפור, מחזירים את המזון הזה לתפריט ובודקים אם התסמינים מחמירים. אפשרות אחרת היא להתחיל בדיאטה דלה מאוד במזונות שלא אמורים להיות אלרגניים ולהוסיף בזהירות מזונות שונים.

מי ששוללים את הקשר בין אלרגיות לתסמונת טוענים שתגובה אלרגית לא משפיעה ישירות על המוח או על מערכת העצבים, ושילד שסובל מאלרגיה שגורמת לגרד עז, לעיטושים, לכאבים ולקשיי שינה לא יתפקד היטב ולא יהיה מרוכז. כמו כן הם מדגישים שאלרגיה אמיתית מאבחנים אך ורק על ידי בדיקה רפואית. תוצאות המחקרים שנערכו בנושא מרמזות שרגישויות או אלרגיות למזון עשויות להיות מעורבות ב-ADHD.

הבעיה היא שכל ילד רגיש למזונות אחרים. כמו כן קשה מאוד לבצע את הדיאטה נטולת המזונות החשודים כיוון שמדובר במזונות נפוצים, טעימים ואהובים. עם זאת, טיפול אינדיווידואלי בילד ופיתוח שיטות מחקר חדשות בתחום עשויים לספק מידע ברור יותר בעתיד.

מחקר משנת 1996 מצא קשר בין ריכוזים נמוכים של אומגה 3 אצל ילדים לבין בעיות התנהגות. רבים מהילדים האלה סבלו גם מתסמינים אחרים של מחסור בחומצות שומן חיוניות כמו צמא, השתנה מוגברת, קשקשים ויובש בשיער. מחקר משנת 1999 מצא שילדים שקיבלו תוספים של חומצות השומן שחסרו להם הראו שיפור ניכר בהתנהגותם.

תחום המחקר הזה מעורר תקווה נוספת לטיפול, בעיקר מכיוון שנמצא שמחסור באומגה 3 עלול לזרז תגובות אלרגיות וייתכן שגם התנהגות היפראקטיבית. מזונות עשירים באומגה 3 הם דגי ים כמו סול, בקלה, הרינג, סלמון, טונה ומקרל, וכן שמן קנולה, אגוזי מלך, זרעי פשתן ושמן פשתן.

מזונות עשירים באומגה 6 הם שמן חריע, שמן חמניות, שמן תירס, אבוקדו, אגוזים וזרעים שונים. יש להדגיש שהתזונה המערבית בכלל והישראלית בפרט מכילה כמות מספקת של אומגה 6 וכמות מועטה מדי של אומגה 3.

נדרשים מחקרי רגישות אינדיבידואלית:  קשר בין תזונה להפרעת קשב וריכוז נחקר במהלך 30 השנים האחרונות, ואף שיש מחלוקת בנוגע להשפעת רכיב מסוים (כמו צבעי מאכל או סוכר) על התנהגות ילדים עם ADHD, מצטברות עוד ועוד עדויות לכך שקיימים ילדים עם בעיות התנהגות שרגישים למזון או לחומרים שמוספים למזון שתורמים להיפראקטיביות או מזרזים אותה.

כמו כן ייתכן שהעשרת התזונה בחומצות שומן חיוניות תוכל לסייע, אם כי יש להמשיך לחקור את הנושא. מהמחקרים ניתן להסיק שאין טעם לנסות לזהות רכיב ספציפי שגורם לתגובה שלילית באופן גורף אצל כל הילדים, ויש לבצע מחקרים שיקבעו רגישות אינדיווידואלית, את המנגנון שלה ואת הטיפול עבורה.

חוקרים רבים מאמינים שנושא התזונה צריך לתפוס מקום נכבד יותר במכלול הטיפול שניתן לילדים עם ADHD, ובכל מקרה הוצאת כימיקלים שונים וסוכר מהתפריט והעשרה בחומצות שומן חיוניות לא יכולות להזיק, ואולי אף יועילו.

על אומגה 3 : שמן דגים והמוח

אומגה 3 ותסמונות נוירופסיכיאטריות - מאת: גיא בן צבי

מעטפת תא העצב, כמו מעטפת של כל תאי הגוף, עשויה מרקמה שומנית. רמת המעבירות של אותה רקמה קובעת את איכות התקשורת של פנים התא עם חוץ התא.  בהתייחס לתקשורת בין עצבית הממברנה המפרידה בין קצוות תאי העצב מהווה את התווך דרכו עוברים הנוירוטרנסמיטרים המהווים את אחד מיסודות הפעילות העצבית של המוח.

ישנן שתי קבוצות של חומצות שומן הנחשבות לחיוניות עבור המוח- חומצה ארכידונית AA שהיא אומגה 6 ולעומתן EPA ו DHA שהן אומגה 3.  במוח האדם המודרני יש עודף גדול באומגה 6 וחוסר גדול באומגה 3. זאת בעיקר עקב התזונה מודרנית המבוססת על מזון שמקורו בדגנים, תירס ושמנים צמחיים.

ההשפעות השליליות של חומצה ארכידונית (אומגה 6) במוח

1. מעבירוּת נמוכה של מעטפת תא העצב. דבר זה גורם לתקשורת בין עצבית לקויה. התקשורת הבין עצבית מבוססת על שחרור נוירוטרנסמיטורים מקצה האקסון של עצב אחד וקליטת אותם נוירוטרנסמיטורים על ידי הדנדריט של תא עצב אחר. במידה והממברנה חוסמת מעבירות הדבר גורם לשיבוש הפעילות העצבית
2. חומצה ארכידונית מהווה זרז לפעילות המערכת החיסונית ומשדרת אותות למערכת החיסונית לתקוף את הרקמה העוטפת את קצות העצבים. דבר זה פוגם בתקשורת הבין עצבית
3. החלק הארוך של תא העצב הקרוי אקסון מעביר תשדורת חשמלית למרחקים ארוכים. האקסון עטוף בשכבת הגנה שומנית מבודדת שתפקידה להגן עליו, להזין אותו וגם לבודד אותו מבחינה חשמלית מהסביבה. שכבת הגנה זו היא רקמה שומנית עבה הנקראת מֵיילִין .אם יש מרכיב גדול של אומגה 6 במיילין נוצרת התקפה של המערכת החיסונית הנקראת התקפה אוטואימונית (Autoimmune disease). הדבר בא לידי ביטוי בהקטנת האיכות של התשדורת החשמלית התוך עצבית. המחלה הקלאסית הנגרמת מהרס המיילין על ידי המערכת החיסונית היא טרשת נפוצה.

ההשפעות החיוביות של אומגה 3 על המוח

1. שיפור המעבירות של מעטפת העצב במעבר בין התאים (המעבר הסינפטי). מונע חוסר איזון בתשדורות הנירוטרנסמיטורים (דופאמין, סרוטונין, גלוטאמט וכו') ובכך מונע תסמונות נוירופסיכיאטריות כגון היפר אקטיביות, אוטיזם, טורט, ocd וכו'. ההשפעה המיידית ביותר מתבטאת בשיפור מצב הרוח, הרגעה, מניעה או הקלה של התקפי חרדה ומניעת דכאון. השפעות ארוכות טווח יותר כרוכות בהקלה ומניעה של טיקים והתנהגות אובססיבית.
2. מניעת התקפה של המערכת החיסונית על מעטפת התא במעבר הסינפטי
3. מניעת הרס המיילין ואף בניה מחדש שלו ועל ידי כך מניעה ו\או שיפור במחלות אוטואימוניות כגון טרשת נפוצה, ויתכן שגם אלצהיימר ופרקינסון שיש בהן מרכיב אוטואימוני.

אומגה 3 ואוטיזם:

• אוטיזם הנו אוסף של סימפטומים דומים עם הרבה גורמים שונים. ישנן מספר תת קבוצות שבהן אומגה 3 יכולה לעזור באופן ניכר:
• אוטיזם שבו המקור לתסמונת הוא מרכיב אוטואימוני היכול לנבוע למשל מעירור יתר של המערכת החיסונית בעקבות חיסון (כמו MMR)
• אוטיזם שבו המקור לתסמונת הוא רגישות יתר לחלבונים כגון גלוטן
• אוטיזם שבו המקור לתסמונת הוא leaky gut שגם היא תסמונת הקשורה בהרכב ובמעבירות הממברנות אבל במקרה זה במעיים

• מחסור תזונתי חמור באומגה 3 (עודף באומגה 6 יש בתזונה באופן טבעי)
• מחסור בEPA ו DHA בגלל פגם מטבולי המונע הפיכת אומגה 3 ממקור צמחי לאומגה 3 מסוג EPA וDHA. (מדובר בפגם באחד האנזימים האחראיים על מטבוליזם של חומצות שומן כגן COX LOX ואחרים).

לאומגה 3 יש השפעה חיובית על מאפייני התנהגות שונים באוטיזם:

• הרגעה, שיפור יכולת ריכוז, מניעה של תנועות חזרתיות (טיקים) ובדיעבד גם שיפור ביכולת הקוגניטיבית. ההשפעה על כל אוטיסט תהיה שונה בהתאם לתת הקבוצה אליה הוא שייך מבחינת הגורמים וכמו כן לשלב שבו החל הטיפול באומגה 3.

אומגה 3  ו - ADHD

ADHD או תסמונת היפר אקטיביות וחוסר קשב וריכוז מתאפיינת בפגם במחזור הדופאמין בסינפסה. דופאמין הינו נוירוטרנסמיטר האחראי על שני סוגי פעילויות של המוח הכרוכים בציד ובמלחמה:

1. ריכוז גבוה וממושך - פעילות שהיתה דרושה לציד הקדמון בשלב המארב וכוונון הנשק אל החיה הניצודה. 
2. תנועה אקטיבית מתפרצת - פעילות שהיתה דרושה מרגע הטלת כלי הנשק דרך המרדף אחרי הציד והמאבק עם הניצוד.

ילדים הסובלים מADHD מתאפיינים בחוסר יכולת ריכוז ממושך מעבר לשניות או דקות ספורות ובחוסר יכולת בביצוע פעילות גופנית ממוקדת המתבטאת בקופצניות יתר ומעבר בלתי מסודר מפעילות אחת לשניה. היפר אקטיביות של ילד ADHD שונה מהיפר אקטיביות רגיל בכך שהוא מלווה שינוי סוג הפעילות ולא בחזרה על פעילות אחת ממוקדת. מכאן באה התובנה שמדובר במחסור בדופאמין.

ואכן התרופה המקובלת ביותר לADHD הריטלין הנה תרופה ממריצה מגבירת דופאמין. התרופה מגבירה את יכולת הריכוז על ידי הגברת כמות הדופאמין בסינפסה וגם מאפשרת לילד להתרכז בפעילות גופנית אחת. הבעיה עם ריטלין היא שמשך פעילותו קצר ומשתנה מאדם לאדם. כמו כן הוא עלול לגרום לתופעות של עודף דופאמין כמו טיקים ותנועות לא רצוניות ולתופעת הריבאונד שבה הילד משנה את אופיו במהלך היום עם העליה והירידה ברמת הריטלין במוח הגורמת לתנודות ברמת הדופאמין.

מנסיוננו עם ילדים הסובלים מADHD ו ADD (חוסר קשב וריכוז ללא היפר אקטיביות) ראינו שתוספת אומגה 3 משפרת את יכולת הריכוז של הילדים ומפחיתה את תופעות העצבנות התסכול וההיפר אקטיביות שלהם. כל זאת במקום ריטלין או ביחד עם ריטלין. ההסבר לכך הוא שמחסור באומגה 3 ועודף באומגה 6 מפחית את מעבירות הממברנה של תא העצב לדופאמין ושיפור הרכב הממברנה מחזיר את תנועת הדופאמין לרמה נורמלית.

אומגה 3 ותסמונת טורט Touretts Syndrome: תסמונת טורט היא ההפך מADHD ובאה לידי ביטוי בתנועתיות יתר וטיקים הנובעים מעודף דופאמין. בתסמונת טורט הטיקים עשויים להיות ווקאליים (השמעת קולות), מחשבתיים (מחשבות אובססיביות) או מוטוריים. הטיקים המוטוריים עשויים להיות פשוטים כמו תנועת ראש, צוואר עיניים או קומפלקסיים (Complex Tics) הבאים לידי ביטוי ברצף תנועות הגיוני החוזר על עצמו מספר פעמים רבות לכאורה לתכלית מסוימת אך בצורה מוגזמת מאד. דוגמה לטיק קומפלקסי מאד אופייני היא חזרה על סדרת קאטות בקראטה 20 עד 30 פעם ברצף.

הסימפטומים הנ"ל יכולים להיות מוסברים כולם על ידי עודף דופאמין. מכיוון שדופאמין מגביר דווקא את יכולת הריכוז רואים בדרך כלל הישגים אקדמיים טובים מעל הממוצע אצל ילדים הלוקים בטורט. בדרך כלל הבעיה בריכוז במידה והיא קיימת תנבע מטיקים מוטוריים המפריעים למבט להתרכז בחומר הכתוב ולא מחוסר יכולת בסיסי להתרכז. עודף הדופאמין עשוי להיות תוצאה של עודף פליטת דופאמין על ידי האקסון או עודף רגישות (עודף קולטנים) בדנדריט או בחוסר ספיגה מחדש (Reuptake) באקסון של דופאמין שנפלט לסינפסה. כל אחת מתופעות אלו עלולה לגרום לתופעות עירור יתר של העצב הבאה לידי ביטוי בסינדרום טורט.

בנוסף על טיקים יש אצל ילדי טורט רבים תופעה של התפרצויות זעם בלתי נשלטות. תופעה זו השונה לחלוטין מכעס מוסברת הן על ידי עודף דופאמין והן על ידי מחסור בסרוטונין שהוא נוירוטרנסמיטר האחראי על יכולת רגיעה ושליטה עצמית.

התרופות המקובלת ביותר בטורט נקראות תרופות נוירולפטיות (הלידול, ריספרדל) והן פעולות כחוסמות דופאמין. הן בדרך כלל עוצרות את תנועתיות היתר בצורה מידית אך מכיוון שקשה מאד לשלוט על המינון המדויק הן בדרך כלל גורמות לתופעות של מחסור בדופאמין- תנועתיות לא מכוונת ואיטית (דיסקינזיה), טשטוש, חוסר יכולת ריכוז או מה שנקרא בפי ההורים "זומביות".

אומגה 3 עוזרת מאד בשלב מיידי יחסית בהפחתה ומניעה של התפרצויות הזעם והעצבנות. בדרך כלל ילדי טורט הסובלים מהתפרצויות זעם יחוו שיור ניכר תוך ימים ספורים מרגע התחלת האומגה 3. התהליך הוא הפיך והפסקת האומגה בדרך כלל תביא מידית להרעה במצב הרוח ולהתפרצויות זעם מחודשות. אצל רוב הילדים יש גם הטבה בטיקים אם כי זהו תהליך ארוך הלוקח שבועות עד חודשים ולעיתים אין שיפור מושלם אלא שיפור חלקי. אצל רוב הילדים עם טורט הלוקחים מינון גבוה של אומגה 3 ניתן להמנע לחלוטין מתרופות. יש גם ילדים המשלבים מינון נמוך של תרופות עם אומגה 3.

בדרך כלל ללוקים בטורט יש צורך במינון גבוה של אומגה 3, עד גרם חומר פעיל לכל 5 ק"ג גוף. במקרה כזה חובה לקחת גם תוספת של אנטי אוקסידנטים בצורת ויטמין E

אומגה 3 ותסמונות הקשורות בסרוטונין: חרדה, אובססיה, דיכאון:  ישנה קבוצה של תסמונות "נפשיות" הקשורות במחסור בסרוטונין- חרדה, אובססיה ודכאון. שלושת התסמונות הללו מתאפינות בבעיות הקשורות במצב רוח. הסרוטונין הוא נוירוטרנסמיטר האחראי על "מצב הרוח" ובדרך כלל מחסור בו יביא לחרדה או דיכאון. המחסור בסרוטונין יכול לנבוע ממחסור בפליטת סרוטונין, במחסור בקולטנים לסרוטונין בדנדריט או בספיגה מהירה מידי חזרה כלומר משך שהות קצר מידי בסינפסה.

אובססיה קשורה בדרך כלל גם בעודף בדופאמין ובכך היא קשורה גם בתסמונת טורט (יש קשר גנטי בין אמהות עם OCD לילדים עם טורט או OCD).

משפחת התרופות המקובלת ביותר בתסמונות אלו היא משפחת ה SSRI. אלו תרופות שהמוכרת ביותר מתוכן היא הפרוזק, המונעות מהסרוטונין מלהקלט חזרה מתוך הסינפסה. בכך תרופות אלו מגבירות את פעילות הסרוטונין על ידי הארכת משך השהיה של הסרוטונין בסינפסה מעבר לזמן הנורמלי ובכך מפצות על מחסור אמיתי בסרוטונין או בקולטנים לסרוטונין.

אומגה 3 עוזרת בתסמונות אלו על ידי שיפור מעבירות האקסון לסרוטונין ובכך החזרת רמת הסרוטונין בסינפסה לרמה הנורמלית בלי צורך בתרופות מסוג SSRI.

השיפור המהיר ביותר מושג אצל הסובלים מחרדה ודכאון. מינון נמוך יחסית של אומגה 3 עשוי לעיתים להביא לשיפור תוך ימים ספורים ברמת החרדה והדכאון. בנושא של אובססיות שהן בעיה מורכבת יותר השיפור עשוי להיות איטי וממושך יותר.

כיצד מגבירים אומגה 3: אומגה 3 במקור מגיעה מהצומח- פיטופלנקטון, עצות ים, עלים ירוקים עבים (תרד, סלק, רוקט, ריג'לה וכל העשבים בעלי עלים עבים), אגוזים שונים, בעיקר מלך וברזיל. הבעיה שאומגה 3 מהצומח איננה זמינה למוח וחייבת להפוך בשרשרת מטבולית סבוכה ל EPA ו DHA. המסלול הזה איננו יכול לספק מספיק אומגה 3 בהרכב התזונה המודרני.