מטרת האבחון הנוירולוגי היא לבדוק את תקינות פעולת מערכת העצבים המרכזית. הבדיקה הנוירולוגית כוללת מבחני נייר ועפרון ופעילויות שונות, כמו: שווי משקל, תנועות יד מסוימות, מעקב בעיניים אחר חפצים וכו'. לעתים - הילד נשלח לבדיקה מעמיקה יותר של בדיקת גלי חשמל במוח (E.E.G), או, במקרים של חשד לפתולוגיה, לבדיקה של טומוגרפיה ממוחשבת
(C.T). רק נוירולוג רשאי לקבוע אם קיימת אי-תקינות של פעולת מערכת העצבים המרכזית, או אם יש סיבתיות נוירולוגית אחרת לקשיי הלמידה והתפקוד. תוצאות הבדיקה הנוירולוגית יכולות לסייע בקביעת סוג הטיפול המומלץ עבור הילד. במקרים מסוימים, הנוירולוג יכול להמליץ על טיפול תרופתי.

 

האבחון הפסיכולוגי מעריך את הילד בשני היבטים: יכולתו השכלית וכוחותיו הרגשיים. בהיבט השכלי- מעריכים את רמת האינטליגנציה, ה-IQ, של הילד ואת כישורי החשיבה שלו. בהיבט הרגשי- מעריכים את כוחותיו הרגשיים: הדימוי העצמי, ביטחון עצמי ועוד.

דוגמאות לאסטרטגיות למידה: תכנון, הצבת מטרות, פיתוח יכולת לזהות מוקדי קושי והיכולת לבחור דרכי התמודדות מתאימות שבאמצעותם הלומד מנתח ומעריך את דרכי הלמידה שלו, וכתוצאה מכך, מסגל לעצמו דרכי פעולה שיסייעו לו לבצע את מטלות הלמידה באופן יעיל וממוקד.

שיטה המאפשרת רכישת שליטה רצוניתעל תפקודים גופניים שונים.

גן המיועד לילדיםהחל מגיל 3, שועדת השמה קבעה שהם זקוקים למסגרת חינוכית מיוחדת המותאמת לצרכיהם. מספר הילדים בגן מצומצם, בהשוואה לגן רגיל, והוא נקבע עפ"י סוג הלקות או הקושי של הילדים. הגן מתוגבר ע"י צוות מטפלים רב-מקצועי עפ"י חוק חינוך המיוחד. שם המונח באנגלית: Special Education

 

דיסגרפיה היא לקות ביכולת הכתיבה. הליקויים יכולים להיות קשיים טכניים - קשיים בעיצוב האותיות, במרווחים לא קבועים בין האותיות, המילים והשורות, ועוד, או קשיים בהבעה בכתב. מבוסס על חוזר מנכ"ל הנ"ל וכן על הספר "ליקויי למידה", מאת ד"ר טלי היימן, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2000 .שם המונח באנגלית. Dysgraphia

 

דיסלקסיה היא לקות קריאה. הליקויים הם "ביכולת ללמוד לקרוא ולהגיע לשטף ולדיוק בקריאה או להפיק מידע ומשמעות מחומר כתוב. ליקוי בפענוח הכתוב יכול להתבטא בהשמטות ובתוספות של צלילים, וכן בסילופים ובהחלפות של צלילים או חלקי מילים."

ליקויבקואורדינציה. הליקוימתבטא בקושי בתכנוןפעולות של מוטוריקה עדינה וגסה.

דיסקלקוליה היא לקות בתחום המתמטיקה. "ליקויים ביכולת להבין את עולם המספרים, את המשמעות הכמותית של המספר ואת המשמעות של היחסים הכמותיים בין המספרים,

הפרעה נפשית שאינה נגרמת על רקע אורגני.

משך הזמן בואדם יכול להתרכז במחשבה או בפעילות.

טוראט:

תסמונת טוראט היא הפרעה נוירולוגית המאופיינת על ידי טיקים מוטוריים ו/או טיקים קוליים.

האפיונים של תלמידים בעלי ליקויי למידה מבוססים על ההגדרות הפורמאליות המקובלות על חוגים רחבים של אנשי מקצוע בתחום של ליקויי למידה. להלן הגדרת ה-1994, NJCLD-National Joint Committee on Learning Disabilities: "ליקוי למידה הוא מונח כללי המתייחס לקבוצת הפרעות הטרוגניות המתבטאות בקשיים משמעותיים ברכישת הקשבה, דיבור, קריאה, כתיבה, המשגה ו/או יכולות מתמטיות ובשימוש בהם. הפרעות אלו הן פנימיות, ומניחים שהן נובעות מדיספונקציה נוירולוגית מרכזית, ויכולות להתגלות לאורך מעגל החיים. אף שלקות למידה יכולה להתרחש בו-זמנית עם תנאים מגבילים נוספים (פגיעה חושית, פיגור שכלי, הפרעה רגשית או חברתית או תנאים חיצוניים - הבדלים תרבותיים, הוראה לא מספיקה או לא מתאימה) - ליקויי הלמידה אינם תוצאה ישירה של תנאים אלו."
ההגדרה המקובלת לצורך קביעת אבחנה של ליקויי למידה היא זו של ה-DSM IV, המדריך לאבחנות פסיכיאטריות של הארגון הפסיכיאטרי האמריקאי(Diagnositical Statistical Manual of Mental Disorders,1994) שאבחנותיו מקובלות גם בארץ. ההגדרה היא אופרטיבית במהותה ומוסכמת על קבוצות רחבות של חוקרים ואנשי מקצוע מתחומים מקצועיים שונים העוסקים בתלמידים בעלי ליקויי למידה. להלן ההגדרה לצורך קביעת אבחנה: "אדם מאובחן כלקוי למידה כאשר הישגיו במבחנים סטנדרטיים בקריאה, בחשבון או בהבעה בכתב, המועברים לו באופן אינדיבידואלי, נמוכים במידה משמעותית מהמצופה על פי גילו, רמת השכלתו ורמת המשכל שלו, ובעיות הלמידה גורמות להפרעות משמעותיות בהישגיו האקדמיים או בפעילויות יום-יום אחרות הדורשות מיומנויות קריאה, חשבון או כתיבה." לפיכך תלמידים בעלי ליקויי למידה יוגדרו ככאלה כאשר יתקיימו שני התנאים האלה:
1. קיים פער משמעותי ומתמשך בין הישגיו הלימודיים של התלמיד לבין ההישגים המצופים ממנו על פי גילו ורמת כיתתו.
2. קיים פער משמעותי בין הישגיו הלימודיים של התלמיד לבין כישוריו האינטלקטואליים כפי שנמצאו במבחני משכל אובייקטיביים.

במשך שנים רבות הספרות המדעית והקלינית תיעדה קשר הדוק בין הפרעות שינה ו-ADHD בילדים. קשר זה בא לידי ביטוי במספר מימדים:
· הורים לילדים עם ADHD מדווחים על שכיחות גבוהה יותר של הפרעות שינה לעומת ילדים ללא ADHD.
· במחקרים על ילדים הסובלים מהפרעות שינה יש שכיחות גבוהה יותר של ילדים המאובחנים כ-ADHD או הסובלים מסממנים בולטים של ADHD, כגון חוסר שקט ובעיות ריכוז.
· תוארו מספר מקרים של ילדים שאובחנו כ-ADHD ולאחר מכן אובחנו שהם סובלים מהפרעת שינה ראשונית. כאשר טופלה הפרעת השינה חל שיפור ניכר בתפקוד הילד וירידה בסממנים של ADHD.
· בשנים האחרונות נערכו מחקרים שבדקו בצורה אובייקטיבית (במעבדת שינה או באמצעות ציוד מדידה ביתי) את שנתם של ילדים עם ובלי ADHD. רוב המחקרים הצביעו על הפרעות שינה משמעותיות יותר אצל ילדים עם ADHD. הפרעות אלה כוללות הפרעות נשימה בשינה, נחירה, תנועות רגליים מחזוריות בשינה, יקיצות מרובות, ובעיות בתזמון השינה (שינויים גדולים בזמני ההרדמות ומשך השינה מלילה ללילה).
· כל הורה מכיר את התופעה של הילד העייף, או הילד "שעבר את השעה שלו" והופך להיות פעיל יתר, עצבני, חסר שקט ובמידה רבה מזכיר את המאפיינים של הילד עם ADHD. גם תופעה זו מרמזת לכאורה על קשר בין חוסר שינה ועייפות לבין מאפיינים של ADHD בילדים.

עד לפני עשור היה מקובל להתייחס את הפרעות השינה כאל תוצר לוואי של תסמונת ה-ADHD בלשון עממית ניתן לתאר זאת כך: "אם לילד יש מנוע טורבו כל היום, למה שיצליח לדומם אותו ולישון בשקט בלילה"? הגיון זה התבסס על הרציונאל שהן ה-ADHD והן הפרעות השינה נובעות מעוררות יתר של הילד. בשנים האחרונות דווקא גישה אחרת והפוכה קיבלה חיזוק משמעותי. גישה זו מתבססת על השערת התת-עוררות של ADHD. השערה זו טוענת שהסינדרום הוא תוצאה של תת-עוררות ותת-פעילות של מערכות מוחיות שאחראיות לוויסות ותכנון הפעילות. תת-הפעילות של מערכות אלה היא שמובילה לפעילות יתר, קושי לעכב תגובה (אימפולסיביות) ופעילות שאינה מכוונת למטרה. השערת התת-עוררות מתבססת בין היתר על התגובה הפרדוקסאלית של ילדים עם ADHD לחומרים מעוררים כגון ריטלין. ההנחה היא שחומרים אלה שגורמים להגברת העוררות במערכות הויסות המוחיות אצל ילדים אלה גורמות לתפקוד מווסת, רגוע ומכוון יותר למטרות ארוכות טווח (כגון לימודים). המחקרים המעבדתיים והאובייקטיביים האחרים שהצביעו על הפרעות שינה משמעותיות אצל אחוז ניכר מילדי ה-ADHD גם כן תומכים בהשערה ששנתם של הילדים אינה מספקת ואינה מרעננת די הצורך ולכן הילד סובל מעייפות יתר. תמיכה נוספת להשערת התת-עוררות הגיעה ממחקרים שבחנו את מהירות ההרדמות של ילדים בשעות שונות של היממה כאשר מספקים להם תנאי שינה והם מוגבלים למיטה למשך זמן ההרדמות. שיטה זו מקובלת להערכה אובייקטיבית של רמת העייפות או הישנוניות של הנבדק. הבדיקה נערכת במעבדת שינה מספר פעמים ביום בשעות שונות של היום. הילד מחובר לאלקטרודות שרושמות את גלי המוח וערוצים נוספים. בשעה מסוימת הוא מתבקש להיכנס למיטה בחדר חשוך ולהירדם הכי מהר שהוא יכול. הרישום המעבדתי מגלה תוך כמה זמן הילד נרדם בתנאים אלה. ככל שהילד נרדם מהר יותר הדבר מהווה סמן לכך שהוא היה עייף וישנוני יותר. בבדיקה כזו התחושה האינטואיטיבית אומרת שלילד עם ADHD שהוא חסר שקט ופעיל כ"כ יהיה קשה מאד להירדם באמצע היום. אבל הפלא ופלא, שני מחקרים כבר הראו שילדים עם ADHD נרדמים הרבה יותר מהר מאשר ילדים ללא ADHD. זוהי שוב תמיכה משמעותית להשערה שילדים רבים עם ADHD סובלים אולי מעייפות יתר או תת-עוררות.

למרות שהעדויות גרמו לשינוי התפיסה לגבי הקשר בין שינה ו-ADHD אסור לשגות ולחשוב שהפרעות שינה הן הסיבה או המקור הבלעדי או העיקרי ל-ADHD. יחד עם זאת יש סיבות טובות לחשוב שבמקרים מסוימים הפרעות שינה עלולות להיות הסיבה העיקרית ובמקרים רבים הפרעות שינה מסבכות ומקשות על תפקוד הילד גם אם המקור ל-ADHD הוא ממקור ביולוגי או התנהגותי אחר. בכל מקרה המחקר מצביע על כך שהורים ואנשי מקצוע צריכים להיות מודעים למקום המיוחד של הפרעות שינה באבחון ובטיפול בילדים עם ADHD. בכל מקרה של חשד של הפרעת שינה מומלץ לפנות לבירור מקצועי.