פרשת קרח
(יב) וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם:
פטום הקטורת האם יש חשש לאמרו ?
שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קלב ויש שכתבו ליזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתב, ולא בעל פה, משום שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן שמא ידלג (ב"י בשם מהר"י וא"ח) אחד מסממנים, ואמרינן שהוא חייב מיתה אם חסר אחת מסממניה; ולכן נהגו שלא לאומרו בחול, שממהרין למלאכתן וחיישינן שמא ידלג. אך במרוקו כן נהגו לאמרו. ועיין ילקוט דוד רבי דוד הכהן סקלי לח עב אמר בוצינא קדישא בתר צלותא הכהי כקרבן אשים דימא פטום הקטרת בתר תהלה לדוד בטיל מותנא מביתא ע"כ וכתב במשכיל אל דבר שזה עפ"י דברי הזוהר נהגו לומר פטום הקטורת אחר התפילה ואחר תהלה לדוד וכמ"ש בוצינא קדישא הכא דסגלתא לבטל מיתה. קיצושע הגרבט עמוד קכד ה יש לומר פיטום הקטורת בבקר קודם התפלה ואחריה ובמנחה אומרים אותו קודם התפלה ואומרים תחלה אין כאלקינו ואומרים שיר שהיו הלוים אומרים במקדש בשחרית לבד. יש שכתבו ליזהר ולומר פיטום הקטורת מתוך הכתב ולא בעל פה משום שהאמירה במקום הקטרה וחיישינן שמא ידלג א' מהסממנים וכשיוצא מבה"כ אומר ה' נחני בצדקתך וכו' ומשתחוה ויוצא.
שאלו לברוך רבי ברוך אברהם טולידנו סי' עב ושוב עלה בדעתי לומר דדמי נידון דידן [חזרת הש"ץ] להא דפסק מרן באו"ח סימן רל"ב. "אם השעה דחוקה יתפלל בלחש ואח"כ יאמר ש"צ מגן ומחיה ויענה קדושה ומסיים האל הקדוש אם אין שהות ביום לגמור י"ת ברכות", ע"ש. מבואר דמיון דהשעה דחוקה לא חשו לחזרת הש"צ. והכי נמי בנ"ד כיון שהעם אצים למלאכתם הוי ליה כהשעה דחוקה. ועור בוא- נא איתי ואראה לך מהא דכתב הרמ"א בסימן קל"ב, ב'. "ויש שכתבו ליזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתב, לא בעל מה, משום שהאמירה במקום הקטרה וחיישינן שמא ידלג אחד מהסממנים ואמרינו שהוא חייב מיתה אם חסר אחת מסממניה. ולכן נהגו שלא לאומרה בחול שממהרין למלאכתו וחיישינן שמא ידלג" ע"ש, וכן הוא באמת מנהג האשכנזים שאין אומרים פיטום הקטורת כלל. וגם בכמה קהילות הספרדים לא נהגו לאמרו בשבת אחר פיוט אין כאלוקינו, הנה עיניך רואות שאעפ"י שהזוהר והמקובלים האריכו בתועלת אמירת פיטום הקטורת (ראה מחזיק ברכה סימן קל"ב, אות א וכף החיים שם אות ח') אפ"ה בין שהעם ממהרין למלאכתן ביטלו אותה. ומאותו טעם עצמו ראוי בזמנינו לבטל את חזרת התפלה ולא לשאת שם שמים לשוא. וברור הוא דברכות לבטלה חמורים הם מפיטום הקטורת. שופריה דיוסף רבי יוסף בירדוגו עמוד רו וזל כל קבל דנא אשרי איש את כל ירא בלבבו שלא תהיה עליו עבודת ה' למשא ויעבוד אותו ברעדה גדולה עין במר בוכה ולב שמח ובאהבה בלתי שום מחשבה זרה ולא יחסר אפילו אות אחת מתחילת התפילה ועד סופה כל אשר יכולת בידו לעשות, ובפרט הקטורת שאומרים בסוף התפילה שצריך לאומרו בכוונה גדולה מתוך הספר שהוא מסוגל להסיר חולי המגיפה ב"מ, וכמ"ש בזוהר הקדוש במדרש הנעלם פרשת וירא רבי אחא הלך לכפר טרשא, ובא שם למלון, התלחשו עליו כל בני העיר, אמרו : אדם גדול בא לכאן נלך אליו, באן' אליו, אמרו לו : וכי איבו הם על המגיפה, אמר להם : מהו, אמרו לו : שכבר שבעה ימים שהמגפה שורה בעיר, וכל יום היא מתגברת ואינה מתבטלת. אמר להם : נלך לבית הכנסת ונבקש רחמים מהקב"ה, עד שהיו הולכים, באו אנשים ואמרו להם פלוני ופלוני מתו, פלוני ופלוני נוטים למות. אמר להם ר' אחא, אין עתה העת לעמוד כך כי השעה דוחקת, אלא הפרישו מכם ארבעים אנשים, מאלו הכשרים ביותר, ויתחלקו עשרה עשרה לארבעה חלקים, ואני עמכם, עשרה עשרה לזוית זו של העיר ועשרה לזוית זו של העיר, 'וכן לארבע זויות של העיר, ותאמרו ברצון נפשיכם עגיי קטורת הסמים, אשר הקב"ה נתן למשה, וענין הקרבנות תאמרו גם כן עמו. עשך כן שלוש פעמים, ועברו בכל העיר אל ארבע זויות, ואמרו כן, לאחר מכן אמר הם : נלך לאלו שהגיעו למות, והפרישו מכם אנשים שיבואו לבתיהם, ויאמרו כזה שאמרנו, וכאשר תשלימו תאמרו אלו הפסוקים : ויאמ'ר מסוה אל אהרן קח את המחתה ומ", ויקח אהרן וכו', ויעמוד בין המתים וכו'. וכן עשו, ונתבטל,ה המגפה מהם, כל מי שמסתכל וקורא בכל יום מעשה הקטורת, ינצל מכל הדברים הרעים והכשפים שבעולם, ומכל פגעים רעים, ומהרהור רע, ומדין רע, ומות, ולא ינזק כל הלום ההוא, כי אין סטרא אחרא יכולה לשלוט צליו, וצריך שיכוין בו. עין רואה ואוזן שומעת כמה אהוב וחביב הקטורת לפני הקב"ה עד שעל ידו ניצול האדם מכל מיני פורעניות הבאות לעולם, וכלאחר שמצאנו בו הגה מה טוב ומה נעים לאומרו בכוונה גדולה ובפרט בזמן הזה אשר מדת הדין פתוחה עלינו בעוונות הרבים ה' ירחם כי"ר. ואם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.
שער יהושע רבי יהושע מאמן ערך קטרת מי שמטה ידו ח"ו, ישתדל באמירת הקטורת ככל יום, ולאומדו במיתון ובדקדוק התיבות ובכוונת הלב, ויועיל לו שיתגבר מזלו לטובה (ספר סגולת ישראל מערכת ק' אות ב"ו). שם קטורת; אמירת הקטורת יש בה כמה מעלות טובות ונפלאות, הלא המה א) כאלו הקריב הקטורת בפועל, ב) היא מעולה שבקרבנות כלם, ג) מסוגלת לעושה ד) מבטלת כל מיני גזירות קשות ורעות, ומבטלת המגפה רח"ל ולכן ביום הכפורים היא נקטרת לפני ולפנים, ולכן רבותי' ע"ה תקנו לנו לאומרה ג' פעמים ביום, ולמנות סממני הקטורת בידים כמונה מרגליות, לרוב חיבתה ומעלתה המפוארה. צאן יוסף ר"י בן נאים סי ' כא כתב שתמיד רצה לדעת טען למה מונים הקטורת באצבעות וכתב שראה לב"י שהביא ממהר"י אבוהב שלא לומר פטום הקטרת רק מתוך הכתב שמא יחסר אחד מהסמנים ויהיה חייב בקריאה כמו בהקטרה. ואף שאין אנו אומרים מתוך הכתב כשאנו מונים אותם באצבע אין אנו מחסרים אחד מסמניו והביא מהרב החבי"ף שכתב שימנה את סמני הקטרת ביידים כדי שתהיינה שני ידים זוכות כאחד להתעסק במצוה ע"ש. שערי צדק רבי אליהו סויסה סי' פח שאלה, מדוע בכמה בתי כנסת בא"י לא אומרים סדר פטום הקטורת ובהיותנו בארצות ערב, מעולם לא שמענו כדבר הזה שמיד מתחילים וערבה וכו' מבלי לומר סדר הקטורת? ת ש וב ה, לכה"ר שלום רביבו שליט"א, אמת אגיד שאיני יודע על מה סמכו לא לומר סדר הקטורת, דהא אמירתו בין הערבים במקום הקרבתו, ואנו תמיד אמרנו אותו, ויתבן שמכיון שכתיב בקטורת ואם חסר אחת מכל סממניה חייב מיתה, וכעת שאין הקטרת הקטורת, ואמירתו היא הקרבתו, הוא הדין שכל האומר סדר פטום הקטורת וחסר ממנה תיבה אחת ג"כ חייב מיתה רמ"א או"ח סימן קל"ב ע"ש וב"י משם הרב הגדול מהרי"א וע"ש ונראה שמשום כך לא אומרים סדר פטום הקטורת במנחה, ואולם יש לבטל מנהג זה וראה בחופת חתנים שכתב וישר חילם של בני הישיבות ושאר בתי כנסיות שאומרים אותו, וגם אלה הנוהגין שביום הנישואין של החתן לא אומרים סדר פטום הקטורת, במנחה כתב הרב חו"ח שאדרבה יש לאומרו כיון שהוא מסוגל להצלה, ודוקא השעה צריכה לכך שביום חתונתו וביום שמחת לבו סימנא מלתא היא וכן הוא הנהיג בעצמו, ומינה לנדו"ד שיש לאומרו וכן אנו נוהגין, ועיין באו"ח (סימן קל"ב סעיף ב') מ"ש הרמ"א ז"ל בהגה, דיש לומר פיטום הקטורת ערב ובקר ועיין בכה"ח (באות ית' - יט') ועיין באו"ח סימי קל"ב ובכה"ח (באות י') שיש לומר למנצח על הגיתית וכו' ופרשת התמיד ופיטום הקטורת ואשרי כמ"ש בסידורים ועע"ש.
ילקוט שמש עמוד 48 סימן ש"ב סעיף ב' בשבת אין נוהגים לזמר פיטום הקטורת לאחר תפילת מוסף, אלא אומרים פיטום הקטורת קודם תפילת שחרית בלבד. (שמ"ש ומגן ח"א או"ח סימן ל"ז, ח"ד או"ח סימן י"ב) א"ה: מנהג זה הובא בשמ"ש ומגן שם, אגב אורחא. ושם בח"א כתב בענין חזרת הש"ץ במוסף "ושמעתי באומרים שהטעם משום שהקהל טרודים לצאת לבתיהם לעשות קידוש וסעודת שבת וממילא אין מכוונין היטב ומטעם זה אין אומרים קטורת האחרון בסוף התפילה". והנה טעם זה יש לכוונו על פי דברי מור"ם בסימן קל"ב סעיף ב' שכתב "ויש שכתבו ליזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתב ולא בעל פה, משום שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן שמא ידלג אחד מסממניה ואמרינן שהוא חייב מיתה אם חיסר אחת מכל סממניה, ולכן נהגו שלא לאומרו בחול שממהרין למלאכתן וחיישינן שמא ידלג". ועל פי טעם זה התפשט המנהג שלא לאומרו בשבת משום שממהרים לסעודת שבת. אך קשה קצת שאם כן גם בחול לא יאמרו פיטום הקטורת, ויש ליישב. עוד יש ליישב המנהג, שהקשה המג"א וצ"ע למה אנו אומרים אותה אחר מוסף, והלא הקטורת קדמה למוספין לכו"ע והיא שייכת לקרבן תמיד, ואפשר דכוונתנו ליפטר מתוך דברי תורה". ומבואר שלאחר מוסף אין מקום לאמירת הקטורת כיון שאינה במקומה, ולכן הונהג שלא לאומרה בשבת. אמנם לפי זה גם בראש חודש היה 'דלא לאומרה. ולכן נראה לבאר באופן אחר. כתב מר"ן שיש נוהגים לומר יחד עם פרשת הקרבנות שלפני התפילה גם את פרשת הקטורת, וברמ"א (סימן קל"ב סעיף ב') כתב "ויש לומר פיטום הקטורת ערב ובוקר אחר התפילה". ולפי זה עולה שאומרים פרשת הקטורת שלוש פעמים ביום שהרי מר"ן הזכיר את אמירת פטום הקטורת לפני שחרית ומור"ם הזכיר את אמירתה לאחר שחרית ובמנחה, וכן מודפס בכל הסידורים ע"פ האריז"ל בשער הכוונות, לומר את הקטורת שלוש פעמים ביום. ותימה, הרי בבית המקדש הקטירו את הקטורת פעמיים ביום - בשחר ובבין הערבים? עיין בנושאי כלי השו"ע בסימן קל"ב - ט(ז(סק"ב), באר היטב (סק"ו), מ"ב (סק"'ד) ועוד. אולם החיד"א במחב"ר סימן מ"ח) ביאר שעיקר אמירת הקטורת היא לפני התפילה, ומה שאומרים אותה בסוף תפילת שחרית הוא משום שמירה עכת"ד. ולפי זה יש לומר שבשבת אין צריך שמירה כל כך, כמבואר בטור (או"ח סימן רסב סעיף ג') שבשבת אין חותמין בברכת השכיבנו שומר עמו ישראל כיון שבשבת א"צ שמירה עכת"ד וכ"כ המשנ"ב (סימן רס"ז סק"ז).ובקונטרס אחרון למחב"ר חזר בו הרב חיד"א). ועיין עוד אשל אברהם. (דברים אלו היו למראה עיני רבנו זצ"ל)
