שבת פרשת "בשלח" – שבת שירה – ט"ו בשבט – ה'תשס"ז

תקציר מנהגים – דינים – הנהגות לט"ו בשבט שחל בשבת

להלן תקציר מנהגים והנהגות הנעשים בט"ו בשבט החל בשבת, כמו השנה תשס"ז:

הרקע, המקור והסמך למנהגי ט"ו בשבט: המשנה מסכת ראש השנה, קיצור שולחן ערוך סימן קל"ט, כו:

 "בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, אין אומרים בו תחנון. (ובשבת אין אומרים "צדקתך"). ונוהגין להרבות בו במיני פירות אילנות".

ומספר "פרי עץ הדר": " והעניין, כי כמו שהיום, ראש השנה לפירות האילן לעניין המעשרות, דחשבינן להו שנה מיום ט"ו בשבט. שהואיל וירדו רוב גישמי השנה, ועלה השרף באילנות, ונמצאו פירות חונטים מעתה, כן דוגמתו למעלה. ראש השנה לפירות האילן העליון. להשפיע את שיפעו הקדוש על פירותיו. הם, הם העולמות אשר מהם ישתלשל וירד פה למטה, באילנות ועל משטרם".

כל ההנהגות שעושים בט"ו בשבט הינם על פי מנהג שהתקבל כבר בדורו של רבינו לוריא אשכנזי, זצוק"ל זלה"ה. ותלמידו רבינו חיים ויטל זצוק"ל זלה"ה, שסידר "סדר ליל ט"ו בשבט" בספר הנקרא: "פרי עץ הדר". בו יש את סדר הלימוד לט"ו בשבט.

מנהג ישראל = תורה הוא. אך יש להזהר שהמנהג אינו מהווה ניגוד להלכה, שאז יוצא שבמקום מצווה, חלילה, עושים עבירה. לכן, יש לזכור כי בעניין הפירות יש הלכות ודינים קבועים בספרים הקדושים, והעיקר הם הברכות הראשונות והאחרונות, אכילה בנחת ואמירת דברי תורה לכבודו ובשבחו של אבינו מלכינו הקב"ה, שהוא הזן ומפרנס לאדם, לחי ולצומח.

כמו כן "דבר בעיתו – מה טוב", זה הזמן המעולה ללמוד ולחזור על דיני עורלה, תרומות ומעשרות.

לכל הדיעות, וללא מחלוקת:

1. דין קדימה בברכות הידוע בראשי התיבות: מ'ג'ע'-א'ש'= מוציא-מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכל, חל על יום רגיל. אך בליל שבת, כמו השנה, שהיות ואין לאכול לפני הקידוש. לכן קודם כל עושים קידוש רגיל של ליל שבת. (ואין להוסיף חלילה, ברכת "אשר בחר בנו" כמו בחגים, שכן רבו "המנהגים" שאין להם סמך ומקור ויש להזהר שמנהג שאין לו סמך מדברי רבותינו הופך גהנם, חלילה. האותיות מ'נ'ה'ג' ==> ג'ה'נ'מ').

2.                  אם מברך על פרי אחד: "בורא פרי העץ" – פטר את כל שאר פירות העץ, אפילו שאין לפניו כל הפירות. (יש הנוהגים כי כל אחד מבני הבית לוקח פרי עץ אחר וכל אחד בתורו מברך "בורא פרי העץ", בכך יצא שברכו על כל הפירות, ומנהג יפה הוא).

ישנם כמה שיטות לעניין ברכות בליל ט"ו בשבט החל בשבת: (נביא מספר דעות ומה מומלץ):

1. פחות מומלץ: יש העושים קידוש, נוטלים ידיים ומביאים פירות האילן, שבעת המינים וכו' ומברכים עליהם "בורא פרי העץ". כאן מכניסים עצמם לספק אם צריכים לברך ברכה אחרונה או שאולי ברכת המזון פוטרת? מחלוקת בפוסקים – עדיף להמנע מזה.

2.                  יותר מומלץ: קידוש, נטילת ידיים, ברכת "המוציא", מביאים פירות האילן, שבעת המינים, ומברכים "בורא פרי העץ", ואוכלים סעודת ראשונה של שבת. לבסוף – ברכת המזון פוטרת הכל.

3.                  מומלץ ביותר ונכון לכבוד שבת: קידוש, נטילת ידיים, ברכת "המוציא", אוכלים סעודת ראשונה של שבת, ומברכים ברכת המזון. מביאים "מזונות", ואחר כך פירות האילן, שבעת המינים, ומברכים "בורא פרי העץ", (גם פירות "האדמה"), "שהכל". ולבסוף ברכה אחרונה (על המחיה / בורא נפשות). היות שבשבת צריכים להשלים ל-100 ברכות, לכן עדיפה שיטה זו.

יש העושים את אותו המנהג של הוצאת הפירות וברכה עליהם גם בכל שלוש הסעודות של שבת, ומנהג יפה הוא. יש העושים זאת גם בסעודת מלווה מלכה. ואין בברכות אלה עניין של "ברכה שאינה צריכה" שכן, טוב ובריא לאכול פירות לאחר כל סעודה.

מדוע להביא "לא פחות מי"ב מיני פירות? (רבינו חיים ויטל, ע"ה)

·                     נוהגים להביא כמה שיותר מיני פירות על השולחן

א.      יש המביאים רק משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל

ב.      יש המביאים 12 מיני פירות כנגד 12 צירופי שמו של הקב"ה: י-ה-ו-ה, י-ה-ה-ו, י-ו-ה-ה, ה-ו-ה-י, ה-ו-י-ה, ה-ה-ו-י, ו-ה-ה-י, ו-י-ה-ה, ה-י-ה-ו, ה-י-ו-ה. ביחד = 26*12= 312 = אלף-יוד-למד-נון = 111 20 74 106 וזה כנגד פירות "אילן העליון", "אילנא דחיי, סוד צרופי י"ב צרופי הוי"ה ברוך הוא".

ג.        יש המביאים, על פי רבינו חיים ויטל זצוק"ל זלה"ה, 30 מיני פירות:

·                                 10 מינים שהפירות נאכלים כמות שהם – ומכוונים כנגד עולם "הבריאה".

·                                 10 מינים שלהם הגרעין בפנים – ומכוונים כנגד עולם "היצירה".

·                                 10 מינים שלהם קליפה בחוץ והפרי בפנים – ומכוונים כנגד עולם "העשיה".

תפילה על האתרוג

כתוב בספר 'בני יששכר': "טעם שאמר התנא במתניתין בא' בשבט – ר"ה לאילן, כדברי בית שמאי. ובית הילל אומרים בט"ו בו. ונאמר "אילן" לשון יחיד, ולא אמר "אילנות". לרמז מה שאמרו רבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר ומהודר שיזמין הקב"ה בעת שיצטרך למצווה.... וזהו שאמר התנא: אילן – לשון יחיד, לרמז על האילן המיוחד המבואר בתורה למצווה".

וכן חיבר ר' יוסף חיים מבגדאד תפילה מיוחדת להתפלל בשחרית ביום ט"ו בשבט על הצלחת עץ האתרוג באותה שנה. בראש תפילה זו הוא כותב:

"שיש קבלה אצל חכמי אשכנז ז"ל שצריך לבקש ביום ט"ו בשבט בפרטות על האתרוג שיזדמן לישראל אתרוג טוב".

בדבריו אלה התכוון החכם הבגדאדי לספר "בני יששכר" לר' צבי אלימלך שפירא מדינוב (חודש שבט, מאמר ב', סימן ב'). ואגב הבקשה על האתרוג תפילה על שאר עצי-הפרי. וזו לשון התפילה:

"ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתברך כל אילנות האתרוג להוציא פרותיהם בעתם ויוציאו אתרוגים טובים יפים ומהודרים ונקיים מכל מום. ולא יעלה בהם כל חזזית, ויהיו שלמים ולא יהיה בהם שום חסרון, ואפילו עקיצת קוץ, ויהיו מצויים לנו ולכל ישראל אחינו בכל מקום שהם לקיים בהם מצוות נטילה עם הלולב בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום, כאשר ציוויתני בתורתך על ידי משה עבדך: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל". ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתעזרנו ותסייענו לקיים מצווה זו של נטילת לולב והדס וערבה ואתרוג כתיקונה בזמנה בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום בשמחה ובטוב לבב, ותזמין לנו אתרוג יפה ומהודר ונקי ושלם וכשר כהלכתו.
"ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתברך כל מיני האילנות ויוציאו פרותיהם בריבוי שמנים וטובים, ותברך את הגפנים שיוציאו ענבים הרבה שמנים וטובים, כדי שיהיה היין היוצא מהם מצוי לרוב לכל עמך ישראל לקיים בו מצוות קידוש ומצוות הבדלה בשבתות וימים טובים, ויתקיים בנו ובכל ישראל אחינו מקרא שכתוב: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב ייניך כי כבר רצה אלוקים את מעשיך" [קהלת ט', ז']. ונאמר: "באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים" [שיר השירים ה', א']. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי".

יהי רצון מלפני אלוקי השמים, שיתברכו כל פירות האילנות למטה, ויושפע שפע ברכה והצלחה ממקור האיל"ן למעלה, עלינו ועל כל עמו ישראל בכל אתר ואתר.

שבת שלום, ט"ו בשבט שמח