הצורך  בהתאמת  המידות  לשכל  נחוץ  לא  רק  לתיקון  המידות  השליליות.

ברור  שמידה  שלילית  צריכה  תיקון.  אך  בכך  אין  די.

עלינו  להביא  גם  את  מידותינו  החיוביות  למצב  שיהיו  נשלטות  ע'י  השכל.  משום  שאפילו  מידה

חיובית  כשהיא  עצמאית  עלולה  להיות  שלילית.

לדוגמא  מידת  החסד  היא  מידה  נפלאה  נכון  ?  -  לאהוב  את  הזולת  לתת  ולתרום  ולעזור  וכו'.

אך  כשהמידה  הזו  עצמאית  ואיננה  תחת  בקרת  השכל,  היא  עלולה  להיות  לאדם  לרועץ  ולהיות  בגדר  שלילית.

יש  מצבים  שבהם  אסור  להיות  טוב.  יש  מצבים  שחייבים  לומר  'לא'.  כדי  שלא  ייגרם  נזק  לנו  או  לזולת.

אך  אדם  שמידת  החסד  שלו  אינה  נשלטת  ע'י  השכל  ל  א  יוכל  לסרב  ולומר  'לא'  והוא  יוסיף  לתת  ויזיק  ויקלקל.

זו  משמעותה  של  'המשכת  המוחין  למידות'.  כל  יום  ויום  מימי  הספירה    מציין  מידה  פרטית.

וביום  זה  יש  לעסוק  בבירור  שלה.,  בעידונה  ובבניינה  הנכון  של  המידה  הזו.

ע'י  העבודה  הרוחנית  של  ימי  ספירת  העומר  ,כאשר  האדם  מזכך  ומתקן  את  אישיותו  ונפשו  אנו  באים

לחג  השבועות  ויכולים  לקלוט  את  ההשפעות  הרוחניות  שניתנות  בחג  זה.

גם  בתקופת  הגלות  אנו  נדרשים  להתעלות  בכוחות  עצמנו,  בלא  אור  הקדושה  שהאיר  בבית  המקדש

הראשון  והשני,  ודווקא  ע'י  כך  אנו  זוכים  לאור  הגאולה  האמיתית  והשלימה.

***  לקוח  מדבריו  של  הרב  מנחם  ברוד.