הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד,

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
 

דודי, הרב ששון מזרחי, ע"ה, נלקח מעימנו בלא שהשאיר ילדים אחריו. אך זיכני הקב"ה, והייתי הרבה בביתם של הדוד ששון והדודה סעידה, ולעיתים תכופות אף לנתי בביתם, שכן הורי, שיחיו, בצעירותם ובדאגותיהם לפרנסת המשפחה, נאלצו לעיתים לעבוד במשמרות לילה. וכך היינו חוזרים מהגן ומבית הספר, אחותי רונית שתחיה, ואני הכותב, אל בית דודי ודודתי, שקיבלונו ודאגו לנו כילדיהם לכל דבר.

 

היום אני מודה לקב"ה שזכיתי ללמוד מדודי הרב, עוד בהיותי בן 5 שנים, את הקריאה הנכונה, היגוי האותיות, וחשיבות התפילה וכוחה.

 

הרב, ע"ה, הדריכני והכין אותי לבר המצווה. הוא שכתב את הדרשה שקראתי ביום הקדוש ההוא. והוא שלימדני דקדוקי התפילין ומעלותיו.

 

בעוונותי הרבים גליתי לארה"ב ושהיתי שם כ-15 שנים. ביקרתי את הרב בכל פעם שבאתי לבקר את הורי, (פעם בשנה לפחות), ובכל פעם שאל על מעשי ולימודי.

כשבאתי אל הרב, כשנה לפני שנפטר, עם מו"ר אבי ר' יחזקאל חי נתן שיחיה לאורך ימים ושנים, שאל מו"ר אבי את גיסו הרב ששון זצ"ל: "כבודו יגיד לו לחזור לארץ עכשיו".

ענה לו דודי הרב: "עדיין לא השלים תיקונו. הוא עושה שם נפשות רבות בבית הספר ובכולל בעלי בתים וכו'. ישאר שם – יותר טוב".

 

עמדנו, אבי ואני, פעורי פה. היינו בטוחים כי הרב יאמר ללא היסוס: "חזור ומיד". אך לא. הרב אמר להשאר ולהמשיך.

אחר הצהרים, חזרתי לבית דודי, הפעם לבדי. שאלתי אותו: "דוד, עד מתי? עד מתי אשאר בגלות?"

ענה לי: "אתה כבר תידע. כשתרגיש שמיצית את יכולתך שם, כבר מיד תרגיש שאין לך החשק להשאר שם, אז – חזור ומיד".

 

לא זכיתי לסעוד את דודי הרב סמוך לימיו האחרונים ועל זה אני בוכה ומיצר עד היום. אך כנראה כך היה רצון ה'.
וכשם שאמר הרב, כך הוה.

זה קרה 4 שנים אחרי פטירת הרב. סיימתי כהונתי כמנהל בית הספר, עזבתי את ה-"קמח" ובמשך שנה תמימה, בתמיכה ובעידוד אשתי שתחיה, הקדשתי זמני ללימוד "תורה", למוזיקה וכתיבת שירי קודש, (שחלק עדיין גנוזים ולא זכו להכנס לאולפן הקלטות), והרבצת תורה ברבים בבתי בעלי בתים ונסיון לקרבם לאבינו שבשמים.

 

בשנת ה'תשס"ה – ערב חנוכה, חזרנו אשתי ואני לארץ הקודש.
ברוך ה' שזיכנו.

 

אחד הדברים שאמרתי שאעשה, בלי נדר, ובעזרת ה', להפיץ את בקשתו של מורינו ורבינו, לשמור על היגוי נכון של קריאת התורה, התפילה, ואפילו הדיבור בעת עמלה של תורה.
 
יהי רצון שלא תצא תקלה תחת ידי, ויהיה זה לעילוי נשמת דודי מורי ורבי זצוק"ל. שיעמוד לפני הקב"ה ויתפלל על כלל עמו ישראל, שימהר לגאולנו גאולה שלמה, במהרה בימנו אמן ואמן.