רבי  ברוך שמעון אוחיון     

 

ביוגרפיה - זה תולדות אדם (בראשיי ה')

הגיוני הדבר שכל אדם מעונין וחשוב לו להזכיר מתולדותיו וקורותיו. וקורות חייו שבעבר ובהווה והיו תמיד לזכרון בין עיניו. ועל כן ראיתי ונתון אל לבי גם אני לנסות ולהזכר מתולדות חיי וקורותי שהיו עד עכשיו ענודים על לוח לבי. והיום אקשרם על גרגרותי. והיו לאות על ידי.

אנכי הכותב העומד בין החיים בחסדי השם ברוך הוא נולדתי ביום שבת קודש ב"ך יברך לחודש סיון ש' תרס"ו לפר"ק בעיר צוירא (מוגדור מרוקו) לאבא מארי הצדיק התמים. גומל חסדים. רחים ומוקיר רבנן כה"ר אברהם זצ"ל ובן לאותו צדיק בעל הצדקות והחסדים. שמו נודע בשערים סבא קדישא כה"ר ברוך זצ"ל. מנשואיו השניים עם מרת אמי הצדקת סולטנה תמ"ך והיא בתו של שם החכם השלם איש החסדים והצדקות הסבא קדישא כהה"ר דוד עמר זצ"ל. והיא גם אחותו מאב של מר דודי הרב המקובל האלה"י המפורסם כמוה"ר רפאל עמר זצ"ל. ואחותם של דודי הטובים כהר' חיים אברהם זצ"ל.

יחוס משפחתנו

שם משפחתנו אוחיון ומיום עומדי על דעתי הייתי מנסה לחקור כדי למצוא את המקור לשם משפחתנו זו ורק בדרך השערה הייתי אומר יתכן כי שם המקורי הוא חיון. והאותיות או. הם נוספות שכן נמצא אצל כמה משפחות במרוקו שהאותיות כאלה הן נוספות. ר"מ "אמסללם" מסללם. אדהן דהן. אמזאלג מזאלג. אז'רעי דרעי. אסווג סבג. כעין שיש בעדות המזרח אבו דוד, אבו צאלח וכדו'. כמו כן יש משפחת אוחנה. ויש בוחנה והרבה כאלה. לכן הייתי אומר שגם אצלנו עיקר השם היה "חיון". והיתר הוא כתוספת על העיקר.

ההשערה הזו שהשם העיקרי במשפחתנו הוא חיון התאמת לי ממה שרואים פה בארץ ישראל שיש הרבה משפחות בשם זה חיון. ולא תמצא באף אחת השם אוחיון זולתי העולים החדשים שעלו ארצה או שעלו בעליות הקודמות מצפון אפריקה. הנה כי כן מצאתי ראיתי, שכמה רבנים גדולים היו וחיו בארץ וכהנו בה בקודש כרבנים ראשיים דיינים חסידי עליון. לדוגמא הרב אברהם חיון ז"ל מחבר ספר "אמרות טהורות" ש' שנ"ו (שם הגדולים מע"ס. א.) הרב אהרן חיון ז"ל היה מקובל וחבר פירוש הזוהר וקדוש יאמר לו. והוא אביו של מוהר"ר משה חיון ז"ל חתנו של מהר"י חאג'יז זי"ע מרבני עיה"ק ירושלים ת"ו ובסוף ימיו היה רב בצפת ת"ו. אביו עליו השלום מהר"א ז"ל היה מבית דינו של מוהר"מ גלאנטי ז"ל מוהר"ר יוסף חיון ז"ל כתב עליו הרב החסיד מוהר"ר יוסף יעבץ ז"ל שהיה זקן ונשוא פנים הוא הראש מלא תורה כאחד מהאמוראים וחבר כמה חבורים והוזכרו בספרו "מילי דאבות" פירוש אבות. כן כתב החיד"א ז"ל (שם הגדולים ח"ב ק"ת) מוהר"ר שמואל חיון ז"ל בר ברתיה דמהרשד"ם תלמיד הרב לחם משנה חבר בני שמואל על חו"מ ושו"ת על ד' טורים.

מוהר"ר גדליה חיון ז"ל הוא הקדוש נולד בקושאנטינא והיה תלמיד הרב המופלא מהר"ח אלפנדרי ז"ל, ובא לעיה"ק ירושלים ת"ו והלך לעיה"ק חברון בשליחות בלי כסף ובלי מחיר, וחזר לעיה"ק, ותמיד היה מוסיף קדושה ועסק בחכמת האמת וכוונות רבנו האר"י ז"ל בכל כוחו, והיה חסיד מופלג מאד. ומתפלל על החולים וזמנין דהחולים אומרים לו בחלום שנצול בעבור תפלת החסיד זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אחינו.

הוא ניהו מוהר"ר גדליה חיון שיסד ישיבת ק"ק בית אל שנוסדה בעיר העתיקה ירושלים תצ"ג. כן כתב הגאון כמוהר"ר עובדיה הדאיה זצ"ל בחוברות "קול סיני". גליון ב' שבט. תשכ"ב. ושם נאמר כי מהר"י אברבנאל ז"ל למד תורה מפי מהר"י חיון ז"ל.   

הנה נא הואלתי לסדר את הרשימה הקדושה הזאת כפי עדותו של התייר הגדול גאון עוזנו מר"ן החיד"א זצ"ל. ואף על פי שאין ראיה לדבר. הרי זכר לדבר יש שהשם הזה נפוץ בארץ ובעיקר בירושלים ובטבריה ת"ו. וגם נמצאים בהם רבנים גדולים. עמודי עולם כולם צדיקים. כולם חסידים. זכותם וזכות תורתם. יעמוד לנו ולזרענו ולכל ישראל אחינו. ותורת אלוהנו. לא תמוש מפינו. מעתה ועד עולם. אמן. בערי אלג'יר ובדרום צפון אפריק"א נתקלתי בכמה משפחות שמכנים שם המשפחה בן חיון. וכן ישנם משפחות בשם בן דוד אוחיון. גם במרוק"ו. ויש משפחות בן דוד (כמו שישנם משפחות בן יוסף. ויש בן דוד ויוסף).

ז כ ר ו ן ד ב ר י ם

זכורני בשיחה נעימה שנתגלגלה ביני ובין מורי ורבי ועט"ר המשמ"ח אליקים זצ"ל. והבאתי לפניו את העולה על רוח"י בנושא הזה ואז תכף נזכר מה ששמע מפי בר סמכא אחד הגבירים מטובי העיר בעיר מולדתי מוגדור ה"ה האדון חיים אוחיון ז"ל. כי הוא יש לו קבלה שמשפחת אוחיוו היא מתיחסת לדוד המלך עליו השלום. והוסיף הרב ז"ל לומר לי כי בשעתו אמר לו הסמך על הדבר הזה. אבל לצערו כעת לא זוכר. ורק גופא דעובדא הוא זוכר כנ"ל. את הדברים האלה דבר אלי מו"ר ז"ל בתקופת התמנותו כרב ראשי וראב"ד בעיר קזבלנק"א שזכיתי להיות לו כמזכיר פרטי כפי שאזכיר להלן אי"ה. ואז על המקום אמרתי אולי ירשה לי כת"ר לומר מה שהוא כאן.

ואמרתי כך כי יתכן שבדרך כלל השם "חיון" הוא לפי הקבלה הנ"ל נקראו כך על שם חי. ואולי גם בראשי תיבות חי רקים נצח. על שם דוד מלך ישראל חי וקיים (ר"ה כ"ב). וכפי שאמרתי שהאותיו "או" אותיות נוספות. וגם מבחינת מה שאומרים המדקדקים. כי אותיות "האמנתיו" נוספות בסוף. או יתכן גם בכוונה הוסיפו אותם. להשלים הראשי תיבות הנ"ל וכך אני אומר "אוחיון"; ראשי תיבות אני וזרעי חי וקיים נצח. כך אמרתי בשעתו לרבנו זצ"ל והאמת הוא לא הגיב כלום אלא חייך חיוך גדול על עצם הרמז הזה.

עד כאן תמצית השיחה ההיא בלי תגובה שלילית. אבל חייך ושתק.

 בזמן מאוחר נתקלתי בגמרא שבת (קל"ט) ושם נזכר בזה"ל אמרו ליה רבנן לרב אשי חזי מר האי צורבא מרבנן ורב הונא בר רבי חיון שמיה עיי"ש שיש גורסין בר רבי חלוון שמיה. וברוך האדון החי וקיים לעולמים. היודע הנכון והקיים באמת ובתמים.

עד גיל אחת עשרה שנה מ"מ למדתי בבית ספר כל ישראל חברים (אליאנס) ומשום מעשה דר"ב עזבתי בית ספרהנ"ל ונכנסתי לישיבה.

ומעשה שהיה כך היה. בתקופה זו והיא שנת עזרת אבותנו בקר בביתנו הרב רבי יעקב יפרגאן (הנקרא רבי עכאן) זצ"ל שהיה צריך לעלות לארץ ישראל ת"ו. ובא ליפרד ממ"ור אבי ז"ל כרבי שהיה ענותן והיה מכבד העשירים (עירובין פ"ו) ואיש כברכתו ברך אותנו. ובעת שגמר לברך אותי אמר הרב לאבא ז"ל בזה"ל אני מיעץ לך להכניס את הילד הזה לישיבה. ולהוציא אותו מבי"ס אליאנס. ומנמק את עצתו זו. לפי דברי חז"ל "שכל יהודי יראה להקדיש אחד מבניו לעבודת ה'. ואני ממליץ על הילד הזה. אלה היו דברי הרב זצ"ל הכתובים על לוח לבי מאז עד הרגע הזה. הרב ז"ל אמר ונעשה רצונו. ואבא ז"ל קיים את האמור (ושומע לעצה "חכם" משלי י"ג). וכדחז"ל מצוה לשמוע דברי חכמים (יבמות כ).

בנוגע לכניסתי לישיבה. היות ובעירנו אז לא היתה ישיבה מאורגנת. ואבא ז"ל לא רצה להשהות את המצוה כדחז"ל שהוי מצוה לא משהינן (יבמות ט"ל): וזריזין ומקדימין למצות (פסחים ד') לכן עמד ותכנן הענין בזריזות וארגן שיירא לנסוע לעיר מראכי"ש יע"א ואותי שלח עמם עם ציוד המלצות לחבריו שם, שיעזרו לי ליכנס לישיבה. כי שם בעיר מראכי"ש היא עיר גדולה של תורה ושל סופרים ומשם תצא תורה. כי כל צמא למים של תורה מוליכין אותו שמה. ואליה נוהרים מכל הסביבה. ממזרח וממערב. ושם מוצאים כל מבוקשם. גם לחם לאכול ובגד ללבוש. והכל כאשר לכל על חשבון הקהלה אשריכם ישראל. רמז לדבר אמרתי כל צמא לכו למים ר"ת מקול ירושלים. מרכי"ש.

ולי אני עבד השם בהגיעי למקום לקחוני לישיבה שבה היה עומד מורי ורבי הרה"ג שהרביץ תורה ברבים כמוהר"ר יוסף נחמיאס זצ"ל. ושהוא בכבודו ובעצמו עליו השלום טפל בי. ובאותו ערב ממש לקח אותי לאכסניא של תורה הלוא זה הצדיק התמים האדון דוד מור יוסף ז"ל חתנו של נשיא הקהלה אז, ה"ה החכם השלם כה"ר מאיר רוזיליו ז"ל. שהיו לי כאב ואם. ובבית הזה שהיתי כשנתים וחצי (תרע"ח-תרפ"א). זכרה ה' להם לטובה. בזה ובבא. בישיבה הזו למדתי אצל מו"ר הנ"ל ז"ל במשך כל התקופה הנ"ל בשקידה רבה. בצוותא של חברותא וחברי המתגוררים גם המה שמה ולכל אחד סודר לו בעל הבית לאכול מפריה ולשבוע מטובה כל זמן שהותו. ויש אפילו יותר מחמש שנים ששוהים אצל הבעלי בתים. אשריכם ישראל.

הלמוד התמיד שם כל אותה התקופה בשקידה רבה ובהתמדה יום יום לרבות הלילות ; כל אותה התקופה ההיא ששהיתי שם. "ברוך השם".

בינתים הוקמה ונוסדה ישיבה בעירנו צוירא והיא ישיבת "עץ חיים". ולזאת נקרוא נקראתי מבית אבי לשוב אליהם. ולבקשתם נאלצתי לעזוב את המקום ושבתי בשלום אל בית אבי על התורה ועל העבודה בישיבה הנ"ל שבראשה היה עומד מורי ורבי הרה"ג שהרביץ תורה ברגים כמוהר"ר דוד אבן עטר זצ"ל שמבין ברכיו יצאו גדולי הרבנים במרוקו.

בישיבה הנ"ל המשכתי בשקידה רבה ימים ולילות (ותיתי לי שהייתי קם בכל לילה להעיר את חברי לבוא לביהכנ"ס לחזור על הלמודים ולהתכונן לשיעור הבא). וככה המשכתי מש' תרפ"א עד שנת תרפ"ד. והיות והורי נאלצו לעזוב את עירנו צוירא ועברו לעיר קזבלנקא. לכן מצא אבא זצ"ל לנכון לתת אותי בידיט נאמנות. וכך ישבתי בביתו של שותפו הצדיק כהרי אברהם הלוי בן שושן זצ"ל שהייתי להם כבן בין הבנים שיחיו. יהי זכרו ברוך הוא ואשתו הצדקת מסעודה תמ"ך.

בשנת תרפ"ד הוקמה ישיבת עץ חיים בעיר אספי מרוק"ו. והיו צריכים למורה בתלמוד ואז פנו למיסד ישיבתנו ה"ה החכם הצדיק כהה"ר נסים סבאג זצ"ל ומו"ר הרד"ע זצ"ל לשלוח לשם איזה תלמיד שימליצו עליו הם בכדי להחזיק את התלמידים שטרחו לאסוף אותם. ואז מתוך התלמידים הצביעו עלי. ונשלחתי לשם כמורה לתלמוד בישיבה הנ"ל. על פי ההמלצה הנ"ל נתקבלתיבכבוד רב ונתאכסנתי אצל הרה"ג החסיד העניו כמוהר"ר ברוך אסבאג זצוק"ל. בישיבה הנ"ל לימדתי כשנה אחת ולמעלה. לשביעת רצון כל הגורמים. נוסף על זה גם דרשות בכל שבת בקהל גדול. לפי הסדר. שגת אחת של חרב זצ"ל. ושבת אחת של הדרשן המקומי כהה"ר שלמה אוחנה זצ"ל. ושבת אחת שלי אני הצעיר. אבל בתנאי מפורש יוצא מפי קודש הוא הרב"י ברוך זצ"ל שהדרשא תהיה כולה ממוהר"מ אלשיך ז"ל וענינא דיומא, וככה נהגנו כל הזמן שכל הדרשא היתה כנ"ל ובעל פה לא מתוך הספר ברו"ך הנותן ליעף כוח. ויש לציין לשבחו של הר"ב שממנו למדתי איך לתפוש הדרשא כזו בעל פה, זיע"א.

בשנת תרפ"ה הכרתי רב וגדול המפורסם בים התלמוד ממראכי"ש ה"ה הרה"ג כמוהר"ר אברהם אביטבול זצ"ל. והיה כראותי את גודל חכמתו בבקורו אצלנו שם בישיבה הנ"ל. אז אני באתי לו בהצעה. שאני מעונין הרבה להשתלם אצלו איפוא שהוא נמצא. ואני מוכן לוותר על המשרה הזו. כך אני רוצה מבחינת מאן דאיהו ר"ב ליהוי זעיר. הרב ז"ל הסכים להצעתי זו וההצעה נתבצעה בס"ד והלכתי אחריו לעיר ואדזאן יע"א שנתמנה מחדש שם כרב ראשי. ואני ברו"ה קיימתי בעצמי דברי חז"ל (סנהדרין לב). צדק צדק תרדוף הלך אחר חכמים לישיבה. עזבתי מקום כהונתי כרב. והלכתי אחר הגדול מני לישיבה. והגדול שבישיבה. נסעתי לשם אחר שנפרדתי מאנשי המקום בכבוד גדול ונמוקים המתקבלים על סבת עזיבתי. ונתקבלתי אצל מו"ר הרבי"א ז"ל ושמה מצאתי את שאהבה נפשי וממנו שאבתי מים חיים. למדנו ביום תלמוד בכל שעות הפנויות שהיו עומדות לרשותו. ובכל לילה בחצות קמנו להשתעשע בסוגית היום שעבר. פותחים את הטור. הרמב"ם והש"ע. עם כל נושאי כליהם. ופלאי פלאים. איך שהיה משבר הרים. וטוחנן זה בזה. ממש על כל סוגיא היה כדאי לברך ברוך שחלק מחכמתו ליריאיו. כמו שנכנס לחנותו של בשם ויש בו מיני בשמים מינים ממינים שונים שחייב לברך כל פעם שמריח שלא ממין הראשון (באה"ט או"ח סי' רי"ז). בעל האכסניא המכובדת הוא האיש התמים והמכבד התורה כה"ר יעקב כהן ז"ל שהיה לי כאב הוא ואשתו תמ"ך.

מצא אשה מצא טוב (משלי)

שנה שלמה עברה בזיו זוהר התורה. אחרי טלטולי דגברא. והנה קול לי קול אלי. כי נקראתי. לשוב לעיר מולדתי. ולבית אבי. ומתי אעשה אנכי לביתי. והנה לקול הורי שמעתי. ולבית אבי שבתי. ובכולל שמה המשכתי. עם חברי שהיו בכתתי. עד שנת "עזרתי" (תרפ"ז) אשר הזמין ה' אשה לקראתי. היא האשה אשר הוכיח ה' לביתי הלוא היא רעיתי סולטנה לבית צרפתי שתחיה והיא בתו של שם החכם החסיד העניו בנש"ק מו"ר חמי כהה"ר יהודה צרפתי זצ"ל מנשואיו השניים עם הצדקת מרת חמותי סעדה תמ"ך ממשפחת גדולים וחשובים. עד לגדולי הרבנים מגולי ספרד לבית זכרי ז"ל (ראה שם הגדולים מע"א. אות י"ב בערכו של כמוהר"ר אלעזר אזכרי זצ"ל המחבר ספר החרדים בענין המצות וכ"ו והוא נסמך ממהר"י בי רב זצ"ל, "ושמענו מקדושתו ופלאות שנעשו לו בקושטנדינא" יע"א עיי"ש.

ואל תתמה על האל"ף של אזכרי. כי היא משפחת זכרי. ורק כפי שאמרתי שיש כאלה שמוסיפין אות אל"ף בתחלת השמות). מרת חמותי הצדקת עשתה עמי רבות טובות בלי ספורות. יזכור לה אלוהי הרוחות לטובה בעולם הנשמות. ויהי זכרה ברוך לכל הדורות. אמן. ותבדל לחיים טובים ארוכים רעיתי ותמתי הודות לה ולהסתפקותה עם המצב הקיים אצל התלמיד חכם דלית ליה מגרמיה כלום. היא שנתנה לי כל האפשרות להמשיך בישיבת החכמים. ויכולתי גם לקבוע שעות נוספות. בימים ובלילות. בלי כל הפרעות. גם וותרה על המותרות. יוסיף ה' ויתן לה חן וכבוד. וזרענו כן יעמוד. לירא את השם ולעבוד. אמן.

וזאת הברכה מאלהי המערכה לאחיה הגדול (גיסי) החכם ונבון כה"ר שמעון צרפתי הי"ו שהוא המציא לי את הפרנסה משך תקופה ממושכת. זכרה לו ה' לטובה עד זקנה ושיבה ויזכה ה' לישוב שוב בארצנו הקדושה הוא ואשתו ובני ביתו. גם ברוך יהיה מרדכי גיסי הוא וב"ב. יבואו על הברכה גיסותי מזל היא ובניה ואחותה. יתן ה' לה רפואה וחיים טובים אמן.

בשנת תרצ"א נתמניתי למורה בישיבת כתר תורה בקזבלנק"א יע"א ביחד עם הרה"ג כמוהר"ר שמעון אביקציץ זצ"ל שקדמני במעלה ובמן בישיבה הנ"ל.    ישיבתנו הנ"ל שממנה יצאו רבנים הגונים. משרתים בקודש. בארץ ובחו"ל. וחלק הארי מהם משרתים פה בא"י ת"ו כרבני המקומות. ורבני השכונות. וכשובי"ם. כן ירבו. הישיבה התנהלה בחסותו של מרנא ורבנא תנא ירושלמאה כמוהר"ר משה מאיר חי אליקים זצוק"ל. ועם מוהרר"ש ז"ל הנ"ל הרבצנו תורה שם בכתה גבוהה. ואני בכתה נמוכה ממנה. עד לשנת תרצ"ז שנתמנה כמוהר"ש ז"ל לחבר ביה"ד בעירנו צוירא יע"א. ואז נתמניתי אני הצעיר במקומו כראש ישיבה. במקומי ישב החכם המשכיל הזריז ומצליח בלמודו כהה"ר מנהם גבאי נר"ו המכהן כעת כרב שכונתי בבאר-שבע.

בשנת תש"ח הוטל עלי מטעם הרבנות הראשית. ומטעם הקהלה לקבל עלי תפקיד נוסף. כשוחט לבהמה גסה בבית המטבחים ולהצטרף לשוחטי מתא. ולאחר כמה הפצרות והשפעות מצד מו"ר הרב המשמ"ח זצ"ל. ומצד ראש הקהלה האדון יחיא אזאגורי ז"ל. נתרציתי לתפקיד זה (שתמיד הייתי בורח מזה כידוע שם). ואז לשם השתלמות במקצוע נשלחתי לפי המלצות מהנ"ל לעיר גדולה של תורה וסופרים עיר מקנאס יע"א. ושם נתקבלתי בכבוד רב ע"י הרבנים מארי אתרא בראשותו של הרה"ג החסיד המפורסם כמוהר"ר ברוך טולידנו זצ"ל ויבדלו לחיים ארוכים הרה"ג כמוהר"ר יוסף משאש שליט"א (המכהן כעת כרב ראשי וראב"ד עיה"ק חיפה ת"ו). והרה"ג כמוהר"ר אברהם ברוך טולידנו שליט"א (השוכן כבוד בארצנו) ועיני שוחטי מתא הרה"ג כמוהר"ר אברהם בירדוגו זצ"ל וכמוהר"ר עמרם בירדוגו זצ"ל. אשר נהניתי מאד מתורתם ובקיאותם ואהדתם. בכל משך שהותי שם כארבעה חודשים. ישלם להם ה' פועלם בזה ובבא. בפרט האכסניא של תורה האדון דוד בן שימול זצ"ל ותבדל לחיים ארוכים אשתו אסתר שתחיה. שכבדוני ואהבוני. יזכרם ה' לטובה.

מו"ר המשמ"ח זצ"ל נתבש"מ בעיר כהונתו קזבלנק"א בין כסא לעשור שנת תש"י. רבנו ז"ל היו עיניו ולבו שם כל הימים ומיחל ומצפה לשיבתו לעיר קדשנו עיר מולדתו ועיר אבותיו הקדושים. אבל למרבה הצער לא נתמלאה צפיתו ושאיפתו זו. ונשמתו הטהורה שבה בקדושה ובטהרה. בארץ אשר בה הרביץ תורה ויראת ה' הטהורה.

הן בעודנו חי ובריא צוה שלא ישאו עליו הספדים הן ביום פטירתו והן לאחר. כי האיש משה עניו מאד והיה יודע מראש שבהספדינו שישאו עליו ברור שירבו לספר בשבחו ולכן פקד עלינו למ"ר שלא ישאו שום הספדים עליו כלל. זולתי ענין האמור במסכת כתובות (קי"ג) ולציון יאמר, איש ואיש יולד בה. אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה וכו'.

את המאמר הזה הכין אותו וקרא לפנינו מדי פעם בפעם ושם אותו על ידו. והוא בקש מהרה"ג רפאל עבו שליט"א שהיה אז במרוק"ו מטעם מוסד אוצר התורה (ראה כאן אות ט"ו) ושהוא ישא את דברו ביום פטירתו מהענין ההוא דוקא לא יותר. ואז כשהעליונים נצחו את התחתונים. והגזרה ירדה מהשמים. משה על"ה. בשם טוב וגדולה. אז יבדל לחיים ארוכים הרב עבו ישצ"ו נשא את דברו באותו ענין כנז"ל ביתר שאת וביתר עז. במעמד גדול וקדוש כשההלויה התהלכה עם גדולי הממשלה וגדולי האומה רבניה וחכמיה והמון עם רבתי מכל ערי מרוק"ו. שכולם מקצה בכו ואבלו על הסתלקותו של "משה רבנו" זצ"ל.

בשעתו אמרתי רמז על המאמר הזה שיחד לו בשבילו רבנו ז"ל ולציון יאמר ר"ת למפרע רבנו משה מאיר אליקים. ואותיות יאמר עצמם הם אותיות מאיר. וליכא מלתא דלא רמיזא בדברי אלוהים חיים.

יהי רצון שזכותו וזכות תורתו וקדושתו וענותנותו תגין עלינו ועל כל ישראל אחינו ועל כל זרעו, אמן