רבי יקותיאל בירדוגו

תולדות המחבר

משפחת המחבר, זקינו הרב המשבי"ר, ואביו הרב המרבי"ץ

"המשפחה הקדושה, המפורסמת ומהוללת כפי כל, ברבניה וחכמיה האדירים, משפחת בירדוגו הרוממה, עשתה לה שם על פני כל הארץ, ותשרש שרשיה ותמלא ארץ, זה יותר מארבע מאות שנה, החל מהמאור הגדול, מוהר"ר משה בירדוגו זצ"ל, המכונה בפי כל בשם "הרב המשבי"ר", בעל ספר "ראש משביר" על הש"ס, "כנף רננים" - דרושים, ו"דברי משה" - שו"ת, שהיה בימי מוהר"ר יהודה בן עטר זצ"ל, עיין בספרו "דברי משה" הנ"ל שנשאו ונתנו יחד בהלכה, והוא בנו של מוה"ר אברהם זלה"ה. אחריו באו האחים המבורכים האדירים, בני רבי יוסף אחי רבי אברהם הנז', והם הרב הגדול המרבי"ץ בעל ספר "דברי מרדכי" - שו"ת, ועוד ספרים, והוא תלמידו וחתנו של הרב המשבי"ר זצ"ל, ואחיו המפורסם מוהר"ר יהודה בירדוגו זצ"ל, בעל "מים עמוקים" ו"מקוה המים", ידידו של ה"אור החיים" הקדוש, אחריהם באו האחים המפורסמים בני הרב המרבי"ץ, המלאך רפאל בירדוגו זצ"ל, ואחיו הגדול מוהר"ר יקותיאל זצ"ל,

דור שאחריהם באו בניהם, הרב הגדול הרב מימון בירדוגו יצ"ל, המכונה בשם הרב המבי"ן, בעל "לב מבין" ו"פני מבין", בנו של המלאך ר"ב זצ"ל, והרב הגדול מוהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו זצ"ל בעל "נופת צופים", בנו של הרב יקותיאל זצ"ל, אחריהם בא בן הזקונים להרב יקותיאל וצ"ע, מוהר"ר יעקב בירדוגו זצ"ל, בעל "שופריה דיעקב". זכר כולם לעדי עד, זכותם תגן עלינו ועל בנינו, אמן.

בין גדולי וראשי המשפחה נזכרים שלושה גדולי עולם, ה"ה רבי משה בירדוגו זלה"ה המכונה "הרב המשבי"ר", חתנו (ובן דודו) רבי מרדכי בירדוגו זלה"ה המכונה "הרב המובי"ץ", ובנו של הרב המרבי"ץ ונכד הרב המשבי"ר רבי יקותיאל בירדוגו זלה"ה מחבר הספר הקדוש הזה "תורת יקותיאל". שלושה גדולים אלו ששימשו ברבנות ובדיינות בזה אחר זה היו בבחינת "החוט המשולש", בגלל מסירת התורה וההוראה שעברה ביניהם מדור לדור, ואף הנהגת הציבור עביה ביניהם בירושה רצופה, כמו שיובא אי"ה להלן.

על גדלותם של אותם גדולים אין אנו יאויים להעיד, ואין אנו אלא כמלקטים מתוך דברי חכמי התקופה, מעט מזעיר על חכמתם קדושתם וגדולתם.

ראשוני המשפחה אביו של הרב המשבי"ר - רבי אברהם, ואביו של הרב המרבי"ץ - רבי יוסף, היו אחים, ובהקדמת ספר "ראש משביר" כתב עליהם רבי יעקב בירדוגו - "החכם": "אחד היה אברהם הוא החכם השלם והכולל כמה"ר אברהם זלה"ה, ואחר יצא אחיו שני בקדש החכם השלם והכולל כמה"ר יוסף הצדיק זלה"ה".

אביהם של רבי אברהם ורבי יוסף היה רבי יצחק, עליו נכתב בנוסח הכתובות:

איש חיל רב פעלים, פריו קדש הלולים, הפקיד הנאמן, לכל דבר שבקדושה מזומן, החכם השלם והכולל, זכר למקדש כהלל, כמה"ר יצחק זלה"ה".

רבי יצחק הוא בנו של רבי משה - ראש משפחת בירדוגו הנודע בשם רבי משה הקדמון, עליו נכתב בנוסה הכתובות: "נברשתא דדהבא, מרגניתא טבא, טוביינא דחכימי, מרגניתא דלית בה טימי, מחזה שדי יחזה, החכם השלם והכולל, אור גולל, קדש שקידשהו שמים, מזוקק שבעתיים, הוא הראש אבי התעודה".

הרב המשבי"ר

רבי אברהם הנז' אביו של הרב המשבי"ר היה חתנו של רבי חיים טולידאנו, שהיה מגדולי הדור וממרביצי התורה החשובים2, רבי חיים נודע גם כגדול בתורת הנסתר, וזכה לגילוי אליהו כדלהלן. על הולדתו של הרב המשבי"ר מסופר בספר "פה ישרים" על הגדה של פסח לרבי חביב טולידאנו, וז"ל:

שבימי הרב חיים טולידאנו היה קורא לילה אחד עם אליהו זכור לטוב במקום ההתבודדות שלו, והיו לו שתי בנות, והקטנה שמעה קול אליהו זכור לטוב ארבעה פעמים שהיה משיב לאביה ז"ל, והגדולה שמעה קול אחד, ואמר לו אליהו זכור לטוב להרב הנזכר: "הגדולה יצא ממנה אור גדול, והקטנה יצאו ממנה ארבעה רבנים", ונשאת הגדולה לכה"ר אברהם בירדוגו, והקטנה לכה"ר משה טולידאנו עפ"י אליהו ז"ל, וכן היה והגדולה יצא ממנה הרב הגדול רבי משה בירדוגו זצ"ל, והשניה הרבנים הגאונים רבי ברוך רבי חיים רבי יעקב ורבי אהרן זלה"ה".

לבד מבנו - הרב המשבי"ר - היו לרבי אברהם עוד שני בנים, כמו שמצאנו בכת"י ישן4 העתקה מכת"י של נכד הרב המשבי"ר ה"ה המלאך רפאל בירדוגו, תחת הכותרת "משפחתינו". וז"ל של רבי רפאל: בהר"ר יצחק הוליד כהר"ר אברהם, וכהר"ר יוסף, כהר"ר אברהם הוליד ג' בנים, א' איש האלוקים הרב הגדול החסיד ועניו זקני אבי אמי הרב המשבי"ר, ב' רבי שלמה, ג' כהר"ר יצחק, אלה בניהם: א' - המשבי"ר אף כי הניח אחריו ר' יהודה נלב"ע אחריו, ולא נשאר כי אם בנות, אחת שהיא מרת אמי בליידא, ב' - ר' שלמה, בנו אחריו ר' יהודה הלך לגזאייר (אלג'יר), וילד בן שמו אברהם ונשארו שם, ג' - ר' יצחק הוליד ר' אברהם ור' יעקב, ר' אברהם הוליד ר' דניאל, ר' יעקב הוליד ר' יצחק, והלכו שניהם ר' יעקב ור' יצחק ונשארו שם, אלה בני ר' אברהם הראש".

גדלותו של הרב המשבי"ר ידועה, וכמו שכתב עליו נינו רבי יעקב בירדוגו - "החכם"7: "אדם הגדול בענקים בהיר הוא בשחקים, הנשר הגדול מעוז ומגדול, הנזר והמצנפת האות והמופת, אור עולם ופלאו ממזרח שמש עד מבואו, גדול אדונינו הוא אבינו הוא רועינו, זה משה האייש מרן מלכא, הרב המפורסם בכל תפוצות הגולה, לשם ולתהלה, כמוהר"ר משה בירדוגו זלה"ה".

הרב המשבי"ר נולד בשנת תל"ט9, ורבו המובהק היה רבי יוסף בהתית, כמו כן הוא למד אצל רבי חביב טולידאנו, שהיה אח אמור.

משנת תע"ה כיהן הרב המשבי"ר ברבנות העיריי, בתקופתו הראשונה כיהנו בבית הדין דודו רבי חביב טולידאנו ואחיו רבי משה, עמם ישב הרב המשבי"ר בדין, ובפסקי דין רבים הם חתומים יחד, ולאחר פטירת דודו רבי משה טולידאנו בשנת תפ"ג, נתמנה הרב המשבי"ר לאב בית הדין.

כמו כן הרב המשבי"ר ישב בדין עם רבי יעקב אבן צור - המכונה היעב"ץ - בעת שהותו במכנאס, והוא חתום עמו פעמים רבות על תשובות ופסקי דין, על השנים האלו שישב עם היעב"ץ כותב היעב"ץ בהסכמתו לספר "ראש משביר", וז"ל: "זכרתי ימים מקדם שקבעתי דירתי במכנאסא יע"א כשנתבקש בישיבה של מעלה החכם השלם וכו' כמוהר"ר חביב טולידאנו וכו', ובאו אלי ראשי ק"ק של מכנאסא יע"א עם המחבר זלה"ה וקבלוני עליהם, והלכתי לשם והסתופפתי בצלם וכו', והיה המחבר הנז' ז"ל יושב לפני במושב הדיינים כעשר שנים ונפלאה אהבתו לי, ולפיכך עתה אהבתו זלה"ה קלקלה השורה וכו'.

בהסכמתו הנ"ל של היעב"ץ הוא מאריך בשבחו של הרב המשבי"ר:

משה בתחילתו היה רועה את צאן קדשים וכו', ואח"כ גדל מאד וכבודו בגדולים וכו', בעלי מקרא ומשנה ותלמוד ערוך בין שורותיו יצהירו, והכל צריכין למארי חטייא ליהנות מזיו זוהרו וכו', ועוד לו במשפטים יעמיד ארץ משפטים ישרים ותורות אמת וכו', ולכל הבא לישאל יורה יורה ידין ידין, ושערי אורה זו תורה להם יפת'ח בדורו כשמואל בדורו, ואף גם זאת היתה לו וכו' לקבץ כסף קדשים הנידר והנידב לצורך תלמידי חכמים ולצורך עניי העיר לפרנסם בכבוד ולתת לכל שואל די מחסורו, משה עניו מאד וכו' קנה חכמה נעימה תמימה שלמה וכו', צלל במים אדירים בים התלמוד והמשנה וכו', הרביץ תורה בישראל בעיר גדולה וקהילה מהוללה מכנאסא יע"א וכו' .

ואת הסכמתו הוא מסיים בשירים שחיבר לכבודו, וז"ל:

אדון עולם מאד כביר ברכות תן לראש משביר נ טיעות צג בתורתך חיילים בה מאד הגביר ידועים לו דרכיה ובה מלין הלא הכביר יגלה כל סתריה וכל ספק בקל מעביר עדי זהב לדת השית בחבור זה אשר החביר ק דושתך תרחמהו ופנים לו תהי מסביר וזרעו יחזה מהר בבנין בית זבול ודביר בבא מלך בנו דוד שמו צמח סגן וגביר ראו חכם משמח אנשים והמשרה עלי שכמו עמוסה. ובלה כל ימותיו בנעימים בים תלמוד בעיון גם בגירסא. ובדרשות אמת תמד וחשק ונפשו נכספה כלתה וגרסה. לישר מעקשים גם ספיקות ברוב חכמה הלא רשתו פרוסה. ואמרות אל הכי צרף ככסף וכזהב מאד בחן ונסה. והיה עוז וגם מחסה ומשען לאיש גדר אבניו נהרסה. וכל שומעי דבריו ישמחו בם וגף וכנ'ף רנני'ם נעלסה".

בשנים אלו של הרב המשבי"ר זרחה עדיין שמשו של ראש חכמי פאס רבי יהודה בן עטר שהיה גדול הדור, והרב המשבי"ר נשא ונתן עמו בהלכה פעמים רבות, כמו שמובא בספרו של הרב המשבי"ר "דברי משה", במו"מ באה לידי ביטוי הערכתו הרבה של רבי יהודה בן עטר להרב המשבי"ר, וכלשונו של רבי יהודה במכתבות:

"רוח נפשנו בתוונא דלבא יתיר החכם השלם וכו' כי תהלות לאל אני יודע שעם אדם רשום אני מדבר רכל רז לא אניס ליה וכו' "

ובסוף דבריו הוא כותב: "זו דעתי ואם לא ישר בעיני כבוד תורתו יפסוק להם כבוד תורתו כפי מה שיורוהו מן השמים ולא יחוש לדעתי".

כמו כן בספרו של רבי יהודה בן עטרה מובא מכתב ששלח לו היעב"ץ, בו הוא מספר לו על פגיעה בכבודו של הרב המשבי"ר ע"י כמה שוחטים, ובתשובתו משיב רבי יהודה בן עטר בחריפות: "ראשית כל ביכורי כל אמינא שרא להו מרייהו להנך אינשי המשלחים רסן לשונם ופערו פיהם לבלי חק נגד ה' ונגד משיחו החכם הנז'.

חבירו הידוע של הרב המשבי"ר היה רבי חיים בן עטר בעל ה"אור החיים" הקדוש, ולדברי רבי יעקב בירדוגו "החכם" האור החיים היה נחשב תלמיד חבר להרב המשבי"ר, ובספר "שם הגדולים" להרחיד"א כתב שהאור החיים היה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון".

עיין גם בפירוש האור החיים על התורה פרשת דברים פ"א פט"ז, על הפסוק "שמוע בין אחיכם הרפטתם צדק", וז"ל: שמעתי מפי חכם גדול וחסיד וגדול בישראל חביב עלי כרוחי ה"ה הרב ר' משה בירדוגו זלה"ה שהיה מדקדק בשעת הדין שיהיו עיניו למטה ולא היה נושא עיניו כל עיקר". ועיין עוד בספרו "חפץ ה"' על מסכת שבת דף י' ע"ב, וז"ל: "ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקודש הופיעה ונתכוונן לו בהיסח הדעת בבית הכנסת אני ואחי גדול החכמים הרב רבי משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו".

בין תלמידיו הידועים של הרב המשבי"ר היו בני דודו מאמו, ה"ה רבי יעקב טולידאנו המכונה המהרי"ט, ואחיו רבי חיים - המהרח"ט שנמנו עם דייני העיר עוד בחייו, וכן בן דודו רבי מרדכי בירדוגו, שהיה גם חתנו של הרב המשבי"ר ומילא את מקומו כנז' להלן.

הרב המשבי"ר נלב"ע בה' מרחשון23 שנת התצ"א, על פטירתו כתב נינו רבי פתחיה מרדכי בירדוגו24: משה עלה אל האלוקים בשנת התצ"א ליצירה וישבע בחיי העולם בהדי צדיקייא נפש אדוני צרורה, ומאז הוסר התמיד הנה נא העיר הזאת גולה וסורה עניה סוערה, ואיש באחיהו ידובקו לאמר הסר המצנפת והרם העטרה לבכות לצר'ה, זה ינחמינו בהשאירו אחריו ברכה ילדיו מעשה ידיו תולדותיהם של צדיקים הלא הם טוב מעשר.

הרב המשבי"ר הניח בן וארבע בנות, בנו רבי יהודה היה תלמיד חכם חשוב, והיה ראוי למלאת את מקום אביו, אלא שהוא נלב"ע סמוך לפטירת אביו, ולא השאיר זרע.

בזמן פטירת הרב המשבי"ר היו ג' בנותיו נשואות, והשלישית - בליידא היתה נשואה לבן דודו ותלמידו של הרב המשבי"ר, ה"ה רבי מרדכי בירדוגו (בנו של רבי יוסף אחי אביו של הרב המשבי"ר), המכונה בשם הרב המרבי"ץ (עיין לקמן הספדו של הרב המרבי"ץ על חמיו).

הבת הרביעית - ריינא היתה באותה שעה כבת שש25, ולימים נישאה לרבי יחייא לכרייף, אביו של רבי בנימין לכרייף, מחבר ספר "גבול בנימין", לאחר פטירת בעלה נשאה שנית להרב המרבי"ץ שנתאלמן מאשתו הראשונה26 (עיין בהמשך בענין זה). לבד מחיבורו הגדול על הש"ס - "ראש משביר"27, השאיר אחריו הרב המשבי"ר ברכה גם תשובות רבות, חלקם נדפסו בספר "דברי משה"28, וכן פסקי דין29, ודרושים רבים, חלקם סודרו על ידו בכתב יד: וז"ל בהקדמתו:

"ידעתי ביני ידעתי, קוצר ידיעתי, ומיעוט השגתי, וחולשת דעתי, ויודע תעלומות יודע מחשבתי, כי לשלמות נפשי נתכוונתי, וזה חלקי מאשר עמלתי, מהיום אם מתי, וכל דבר אשר עיינתי, כתבתיו באגדתי, להיות זכרון לנשמתי, ולעלותו על מזבח הדפוס לא חשבתי, ויהי היום בבוא איש משכיל לעומתי, וכו', לדבריו האמנתי, כי יעמוד לעזרתי, להוציא לאור משפטי, לחקוק בעט ברזל אשר טפחתי ורביתי, ובחסד עליון סמכתי, וכו', לסדר הדברים כסדרן לא יכולתי, לבד ספר בראשית אוצר היה בספרתי, גם לחסרון פנאי הרבה מאשר אתי השמטתי, כי תפסתי מועט תפסתי, והאי עלמא דמי לבי הלולא אמרתי, גם על הרוב קצרתי, הדבור והביאור לא הרחבתי, כי לזכירה מעיקרא כתבתי, וריש מלין רשמתי, ובוחן לבות יודע כי כל פירוש שמצאתי אותו בספרים אותו הסרתי ולא הנחתי, רק אשר לא ראיתי, וכו', עוד זאת כי כל דבריי על דברי רז"ל בניתי, שאם לא יהיה הפירוש אמיתי, אסמכתא סמכתי, ואם שגיתי אתי תלין משוגתי, וקראתיו "ראש משביר" כי תיבת משבי"ר נוטריקון שמי ושם חניכתי, וכו'.

ועוד דרשות רבות שלו מפוזרות בכתבי התקופה, חלקם ראו אור ונקראו בשם "כנף רננים", יזכנו השי"ת לראות את כולם יוצאים לאור עולם בקרוב.

הרב המרבי"ץ אביו של הרב המרבי"ץ היה רבי יוסף בירדוגו, בהספדו של הרב המרבי"ץ על אביו, קונן עליו בזה"ל: "אקונן בקול מר, אויה לי על שברי נפל הדרי, חשך מאורי ניר פארי, ואבכה יום ולילה, אערוך קינה ויללה, בחודש השמיני היה חושך ואפילה, אל חלקה לישיבה של מעלה, אבי'י ורב'ה ורב יוסף, יאות לי עשות מספד יום חשך אור החמה, וי ליה לההוא שופרא דבלי בעפרא, עבד את קונו ברוב פחד ואימה, עסק תמיד בתורת ה' תמימה, הולך בתומו צדיק במלאכת שמים בלי מרמה".

רבי יוסף הניח אחריו שני מאורות גדולים, הראשון הוא "המאור הגדול גדול מרבנן ופום ממלל רברבן, הרב הדומה למלאך ה' צבאות, הרב המופלא וכבוד ה' מלא"33 רבי יהודה בירדוגו בעל מחבר ספר "מים עמוקים"34 וספר "מקוה המים"35, שהיה הבירו של בעל ה"אור החיים" הקדושת, והשני הוא "הארי שבחבורה, איש יהודי היה במכנאס הבירה, ושמו מרדכי שרביט הזהב, בי גדול מרדכי בבית המלך ה' צבאות, ושומעו הולך בכל המדינות"37 רבי מרדכי בירדוגו הנודע בשם הרב המרבי"ץ, בעל ספר "דברי מרדכי" ועוד.

בכת"י של המלאך רפאל הנז' לעיל נכתב שלרבי יוסף היה עוד בן, וז"ל של רבי רפאל: "ואלה בני ר' יוסף, מה שנשאר מהם בחיים, הראשון אדם הרב החסיד אדוני דודי כמוהר"ר יהודה [מחבר] ספר "מים עמוקים", השני כמהר"ר משה, הג' עטרת ראשי אדוני אבי הרב המרבי"ץ. ואלה בניהם אדוני דודי כמה"ר יהודה הוליד החנם כמה"ר שלמה, וכהר"ר יהושפט. ר' שלמה מה שנשאר מבניו כהר"ר יהודה זלה"ה".

גדלותו של הרב המרבי"ץ ניכרת בחיבוריו הרבים כאשר יוזכר להלן, חיבוריו כוללים חידושים רבים על התורה והנ"ך, חידושים על הש"ס, ודרשות רבות, וכן תשובות בהלכה, על כתביו הרבים קלסוהו בארוכה גדולי דורו, ה"ה חכמי פאס רבי יעקב אבן צור המכונה היעב"ץ, ורבי שמואל אלבאז, וכן חכמי מכנאס רבי יעקב טולידאנו המכונה המהרי"ט, ורבי יעקב אדהאן (בנו של רבי משה), אשר האריכו בהסכמות נלהבות לכתביו הרבים של הרב המרבי"ץ.

וז"ל חכמי פאס בהסכמתם הנ"ל: "ותורה חוזרת על אכסניא שלה, טבחה טבחה משכה יינה אף ערכה שולחנה, בשר שמן וגלוסקא יפה, את הפת ואת הפרפרת עם פרי מגדים, ומשנת חסידים תרוה דודים, ולא פסק ממנה לא צנו'ן ולא חזר'ת, לתהלה לשם ולתפארת, המחבר החכם השלם הדו"מ כמוהה"ר מרדכי בירדוגו נר"ו, שחזר על תלמודו, והוציא לאור תעלומה, שנ'ה ופיר'ש משנתו שלימה, לכן ישמח לבנו ויגל כבודינו, אף גילה ורנן כבוד הלבנון נתן לנו, הוד והדר פעלו, והוציא את הפסולת ואת הקמחין, והדברים שמחין, וקלט הסולת ע"י נפה, והניף אותו תנופה, וכו', ה' יתן אומר ויכתבו מליו בספר ויותקו. וז"ל חכמי מכנאס בהסכמתם הנ"ל: "תורה חתומה במגילת ספר, תולדות אדם לעמל יולד, לעמל פה נברא בשעת שכיבה, ובשעת קימה פה צדיק יהגה חכמה, חכם עדיף מנביא, ניבא ול'ו ידע מה ניבא, וכל היוצא מפיו יעשה לו כנפים לאר'ש, ספרים הרבה כתב לעצמו, והן אותיות נקניך בכתיבה, ומתוכם בעין החשמל חיות אש ממללות מלין ע"ג מלין, אמירה נעימה כתיבה יהיבה, מן שמיא מיהב יהבו ליה, וכו', דבש וחלב תחת לשונו, עמל הב'ן ומירמא רמי, ומקיש הוויות להדדי הויות אביי ורבא, וכבר האיר אל עבר פנינו רובי תורתו וחיבוריו שחיבר וכו', הן אלה קצות דרכי איש תיל פתחיה זה מרדכי, וה' עמו סיני ועוקר הרים, החכם השלם הדיין המצויין החסיד העניו כמוהה"ר מרדכי בירדוגו נר"ו וכו'.

עוד על הערכת חכמי הדור להרב המרבי"ץ מצאנו מכתב בכת"י של רבי עמנואל מאנסאנו מחכמי פאס, ששלחו להרב המרבי"ץ "בחלותו ויחי מחליו". וז"ל: "מאליפות מרובבות למאות, רוב וכל ההודאות, לרופא כל בשר ומפליא לעשות נפלאות, לכת"ר ששקול ככל הצבאות, להיות מורה הוראות, בישראל גדול שמו, וינחם במעגלי צדק למען שמו, וה' סביב לעמו, יפרוש על כבוד תורתו סוכת שלומו, ועיניו תראינה נוה הדומו, כנפש המתאוה לראות פני כת"ר בחלומו, נאם המקוה לאל ישלח רצוצים חפשים לנוה שאננו, הצעיר עמנואל מאנסאנו".

לבד מגדלותו בתורה של הרב המרבי"ץ, מצאנו בכתבי אותה תקופה גם על גדלותו בהנהגת הדור: "שכל ימיו היה מוכיח לבני דורו ומחזירם למוטב, והיו דבריו מתקבלים בדרך סגולה ולא בדרך טבע, וכההיא דאמרו חז"ל כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים".

הרב המרבי"ץ זלה"ה נולד בשנת תע"ה, וגדל על ברכי בן דודו הרב המשבי"ר, והיה מחובשי בית מדרשו, ונשא לאשה את בתו השלישית - בליידא, ממנה נולדו בניו הידועים רבי יקותיאל ורבי רפאל.

בב' טבת שנת התק"ז נפטרה אשת הרב המרבי"ץ, לאחר פטירתה נשא הרב המרבי"ץ את בתו הרביעית של הרב המשבי"ר - ריינא - אלמנת רבי יחייא לכרייף הנז' לעיל, ממנה נולדה לו בת שנקראה ג"כ בליידא, ולימים נישאה לר' יהודה בירדוגו.

הרב המרבי"ץ נתמנה לדיין בערך בשנת תק"ב45, ועד מהרה תפס את מקומו בשורה הראשונה של פוסקי הדור, עמו כיהנו בבית הדין רבי יעקב טולידאנו המכונה המהרי"ט, תלמידו המובהק של הרב המשבי"ר, ואחיו רבי חיים טולידאנו, עמם חתום הרב המרבי"ץ על הרבה פסקי דין46. בשנותיו הראשונות של הרב המרבי"ץ בדיינות זרחה עדיין שמשו של רבי יעקב אבן צור המכונה היעב"ץ, והרב המרבי"ץ חתום גם עמו על כמה פסקי דין47.

בהסכמה אחת לתשובה ארוכה48 שכתבו הרב המרבי"ץ ותבירו המהרי"ט בשנת תקי"א לאחר חזרתו של היעב"ץ לעירו פאס, כותב היעב"ץ49: "חכמי מכנאסא ייו"א החתומים לעיל ישמרם צור מרום וקדוש, ראה ראיתי ראיה אחת בשתי ראיות מה שהאריכו כבוד תורתם בענין הדין הזה ויפה זיכתם וכו' ויפה חייבתם וכו' יישר חילייהו לאורייתא וכו'.

בדברי ימי התקופה אנו מוצאים עדות לשרשרת הזהב שנז' לעיל

, ועל כך שהרב המרבי"ץ מילא את מקום רבו וחמיו הרב המשבי"ר הן בדיינות והן ברבנות, ועוד בחיי הרב המשבי"ר קיבל הרב המרבי"ץ את שררת הרב המשבי"ר, למרות היותו החתן השלישי, ולמרות שהיה לרב המשבי"ר בן תלמיד חכם, לא היו עוררין על כך שהרב המרבי"ץ הוא הראוי לשררת חמיו52. על דבקותו של הרב המרבי"ץ בחמיו הרב המשבי"ר ובתורתו נלמד מכתביו הרבים חידושיו ותשובותיו בהם הוא מזכיר רבות את דברי חמיו, כמו"כ בהספדו על חמיו אמר הרב המרבי"ץ53: ועל אדוני זצוק"ל אני אומר בודאי משה זכה וזיכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו, וכן נגלה אלי בחלום, והגיד לי שמצא בידו זכות גדולה שזיכה את הרבים, הן בלימוד תלמידים, הן בלימוד כל העם, וזכות כולם תלויה בו".

הרב המרבי"ץ נלב"ע בי"ד אב שנת תקכ"ב, על פתיותו כתב רבי משה טולידאנו מבעוונותינו שרבו בירח אב של אשתקד אור שמשנו קדר, האיש מרדכי בו נעדר". וכך נכתב לאחר פטירתו על אשכבתיה דרבי:

"נתבקש בישיבה של מעלה החכם השלם הדיין ומצויין הרב הגדול כמוהר"ר מרדכי בירדוגו זלה"ה, בעיר הלזו מכנאס יע"א, היום יום ג' י"ר לאב לעת ערב, ונקבר ביום רביעי ט"ו בנז' בכבוד גדול שאין כמותו בעולם וכו', והיא שנת תקכ"ב לפ"ק, ה' יאמר די לצרותינו אכי"ר".

לאחר פטירתו קונן עליו חתנו המשורר רבי דוד בן חסין וז"ל:

פנה בעוד יום, רכב ישראל אבי. חכם תרשים, מרביץ תורה ברבים. אוי לי על שברי, נפל הדרי, נזרי ופארי, חשך מאורי, יד אלוה נגעה בי. נפלה עטרת, צבי תפארת, גולת כותרת, אבן זוהרת, מאירה ככוכבים. יללה אגביר, וקינות אחביר, לחסרון אביר, שופ'ר הוליך תבי'ר, נלכד נתפש בחובי. דמע כיאורים, בכי תמרורים, קבעו לדורים, טף עם בחורים, ישישים וגם שבים. וי ונהי נהיה, ותאניה, שמה ושאיה, קריה הומיה, יום נח נפשיה דרבי. דורש טוב עמו, בטוב נאומו, משרה על שכמו, לילו ויומו, שחרים וערבים. בנות ישראל, בכו תמיד אל, צדיק עובד אל, הוי הוי אריאל, חכם עדיף מנביא. נסע ונגלה, חכם ראש גולה, לויתן עלה, בנחל חכה נפלה, מה יעשו מי גבים. חסין ונורא, היה נא סתרה, לרוח נשברה, לצפירת תפארה, ולעטרת צבי. חזק צור תמים, שלם ניחומים, אבלים שוממים, ואת עצומים, תחלק לו ברבים. שהם חכמתו הגדולה של הרב המרבי"ץ הלא המה בניו ונכדיו הגדולים ממשיכי דרכו, וכאשר יובא להלן אי"ה.

מוהר"ר יקותיאל המחבר מרבי"ץ הניח אחריו (מזיווג ראשון) את שני בניו המפורסמים, ה"ה מוהר"ר יקותיאל,

ישי יעקב בירדוגו - החכם: "ותלד האשה הנביאה בתו של אותו צדיק הרג המשבי"ר זלה"ה, להרב המרבי"ץ זלה"ה, את שני המאורות הגדולים, אראלים וחשמלים, הרבנים המובהקים, מלאים זיו ומפיקים, האיתנים מוסדי ארץ זיותני עולם, הראשו'ן אדם זה האיש מרעיש ארץ הרב הגדול כמוהר"ר יקותיאל זצ"ל, זה משה אשר נקרא על שם מור זקינו הרב המשבי"ר זלה"ה, ואחר יצא אחיו שני בקודש אור ישראל וקדושו, נר המערבי הרב הגדול כמוהר"ר המלאך רפאל זלה"ה, המה היו ביוסדי ארץ העיר המהוללה הזאת נעימי, וזרעם לברכה כולם חכמים כולם נבונים כולם מרביצי תורה בישראל בעיר הזאת".

בנו של הרב המרבי"ץ ה"ה רבי יקותיאל, הוא הרב המחבר, נולד בי"ב שבט שנת התצ"ו, אחר פטירת סבו הרב המשבי"ר, וע"כ נקרא יקותיאל - הוא משה על שם סבו וכנז' להלן,

מצאנו את דרשת אביו בסעודת ברית המילה של רבי יקותיאל, וחלק בטוב על קריאת השם של בנו, וז"ל: ועוד זה אני מבין מאמר אחד בפרשה אחת פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ט, וז"ל "א"ר נתנאל ראו אבותיו של משה תוארו כמלאך האלהים מלו אותו לשמונה ימים וקראו שמו יקותיאל" עכ"ל, וכל המפרשים הרבו לתמוה עליו והקושיא גלויה, איך תלוי המילה במה שראוהו כמלאך האלהים הא בלאו הכי צריכין למולו, ועיין בספר עמודיה שבעה, ולע"ד נראה קרוב לפשוטו במאמרם ז"ל בילקוט [סוף פרשת בשלח] דאיתא התם שהיו המצריים רואים את ישראל מלין את בניהם והיו משחקים עליהם ואומרים למחר אנו משילין אותם ליאור והם מלים אותם עי"ש, וקשה איך היו ממתינים להם עד יום השמיני למול את בני[ה]ם וקרא כתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו משמע מיום לידה, אלא ודאי שגם ישראל לא היו מלין אותם לשמונה, אלא מפני עגמת נפש היו מלים אותם ביום לידה מאחר שלא יזכה לימול לשמונה, כמו שכתב השו"ע [סי' רס"ג ס"ה] בתינוק שמת בתוך שמונה שמלין אותו וקורין לו שם מפני עגמת נפש.

בזה נבא אל הענין והעולה ממה שכתבנו שמיום שנגזרה גזירת כל הבן הילוד לא היו ישראל מלין בניהם לשמונה כי אם בתוך שמונה, ולכך אמר רבי נתנאל שזה לא היה גבי משה שראו אבותיו תוארו כמלאך האלהים ידעו שנתקיימה נבואת מרים שאמרה עתידה אמי להוליד בן להושיע את ישראל, ואז כשראוהו כמלאך האלהים ידעו כי הוא המושיע, ולכן אע"פ שהיו מתייראים פן ירגישו המצריים בו בלידתו שהרי היו צופנים אותו, עם כ"ז לא מלוהו בתוך שמונה מספק שמא ירגישו המצריים בו ולא יזכה למילה, כי מאחר שרגנוהו כמלאך אלהים ידעו כי ינצל מיד המצריים, וסמכו על הנס להמתין למולו לשמונה כמצות הבורא, ולכן קראו שמו יקותיאל, ואמרו רז"ל [מגילה יג] למה נקרא שמו יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו ליגאל, וזה מעין מה שראוהו כמלאך האלהים וידעו שהוא המלאך אשר ישלח האל לגאול את ישראל על ידו, לכן קראוהו על נבואת מרים להיותו כמלאך האלהים, וכך אמרו רז"ל [שם יד.] שכשנולד משה ונתמלא הבית אורה בא אביה ונשקה על ראשה לאמר בתי נתקיימה נבואתיך עי"ש בגמ'.

זהו מה שנוגע לענין משה לבדו, אך מה שנוגע לכללות האומה יהיה כי אמרנו כי קודם המילה אין בילד רק נפש ורוח ואינה באה הנשמה אלא ע"י המילה, ולכן אחר המילה קורים לו שם על שם הנשמה שבאה לו, בזה אתי שפיר כשראו אבותיו של משה שאין תוארו רק כמלאך האלהים שהוא הרות, כד"א עושה מלאכיו רוחות, לכן כדי לזכות לנשמה מלו אותו לשמונה כי השמינית היא מידת הנר"ן כמ"ש בתהילת הדרוש, ואז קראו לו יקותיאל שהוא צירוף נר"ן יחד, וזה כי כינוי הנר"ן הוא משה יעקב יהודה, כי משה לנשמה המכונה לבינ"ה ומ"ט שערי בינה נמסרו למשה, ולכן חסר למשה נו"ן מן נשמה שהוא שער החמשים, גם משה גימ' "אל שד"י" שהיא נשמה, ויעקב מכונה לרוח, ויהודה לנפש כידוע, והנה ג' שמות אלו מש"ה יעק"ב יהודייה גימ' של יקותיאל בדקדוק.

והנה מתחילת ההקדמה עד כאן הוא הדרוש אשר דרשתי במילת כהה"ר יקותיאל בני חמודי שנולד לי בשנים עשר יום לחודש שבט שנת מלכו"ת (תצ"ו) לפ"ק, ומאמר ההתחלה היה המאמר של רבי נתנאל המפורש בסמוך, והנה הייתי צריך לקרותו על שם אדוני חמי כמוהר"ר משה בירדוגו זצוק"ל, או על שם הה"ר יהודה בנו, לכן כללתי שניהם בשם יקותיאל שהוא שמו של משה רבינו ע"ה, ונכלל בו ג"כ שמו של יהודה, שהרי שם יקותיאל כולל ג' שמות כאמור, יהי רצון שיאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים". (עיין בהמשך - סיום דברי הרב המרבי"ץ).