רבינו יוסף אלמליח זצוק"ל:
משפחת אלמליח שמוצאה מחבל אנדלוסיה שבספרד, ידועה כאחת המשפחות הנכבדות והמיוחסות, אשר העמידה מתוכה שלשלת רבנים ודיינים, גדולי תורה ויראה, שרים, נדיבים ושועים, פרנסים סופרים ועסקנים צבוריים ששמם הטוב הלך לפניהם, ובאישיותם ואצילותם הקורנת, שמשו מגדל אור המאיר את עלטת חשכת גלות ישראל בארצות פזוריהם.
הדמות הבולטת והמפורסמת ביותר למשפחת אלמליח לדורותיה, הינו ללא ספק הרב הקדוש המפורסם, המקובל האלהי, מרן הגאון רבינו יוסף אלמליח ב"ר עיוש זצוקלה"ה מחבר הספר הנוכחי תקפו של יוסף המכונה בספרות התורנית הרב יוא"ל או מהרי"ל, אשר גאוניותו המושלמת, תורתו הצרופה, קדושתו הנוראה ויראתו המופלגת הקנו לו שם עולם בקרב חכמי ישראל, עד כי החשיבוהו לאחד המיוחד מגאוני ארץ, שכל רז לא אניס ליה במלה ובנסתר אישיות בעלת שיעור קומה שחוננה בכל התכונות והסגולות של גדולי עולם.
סבו, אבי אמו היה הגאון המקובל האלהי כמוה"ר שמואל קארו זצוקלה"ה. נודע למשגב כאחד מגדולי התורה והחסידות ברבאט-סאלי ונמנה כאחד מחברי בית הדין, הוא חתום בהסכמה על ספר חפץ ה' לגאון הקדוש כמוה"ר חיים בן עטר זצוק"ל בעמח"ס אור החיים הקדוש ומשם נראה שלמדו יחד כי שם בהסכמה כתוב "כי מנעוריו גדל עמנו". כמה פסקי דין מובאים בספר בית יהודה עייאש (חו"מ סי' ז'). בספר נר מערבי (סי' מ') חתום שלישי בשנת פדו"ת (1730) עם הרה"ג אהרן צרפתי והרה"ג שלמה הכהן. בשו"ת באר מים חיים לרבי אליעזר דאבילה בן אחותו של רבי חיים בן עטר זצוק"ל (דף מט ע"ג) חתום בשנת התק"ט ליצירה ואחריו הרה"ג חיים טולידאנו. ושם (דף נו ע"ד) חתום הוא, ואחריו הרה"ג אליעזר די אבילה (ראה מהר"י בן נאים הנ"ל ערך ר' שמואל קארו) ובשו"ת משפט וצדקה ביעקב ח"א סי' שמ"ב כותב לרבי יעקב אבן צור בזה"ל:
"רחימא דנפשאי וריחמתין עזיזא, ה"ה החכם השלם ה"ר המצויין המאושר בכל עניניו כהר"ר יעקב אבן צור נר"ו אחר דרישת שלום וברכה כדקא יאות כמשפט לאוהבי שמו ית' באתי באותיות שתיים אלו למרס בדם אהבת התורה שלא יקרוש"
ר' שמואל קארו נמנה בין הלוחמים בר' שמואל זאווי שהיה סופר הבי"ד וגם שוחט מתא בפרשה המפורסמת בענין פגימת הסכין בעוקץ. (ראה בשו"ת מוצב"י ח"א סי' ש"ז אופן הפגימה בציור ומה שהשיבו עליה). באותה עת כתב הגאון יעב"ץ אגרת ארוכה לר"ש זאווי עם טורי חרוזים הנקראים על הסדר לשבח, ובמהופך לגנאי. אגרת זו כתובה בספר לשון למודים להרב יעב"ץ ונדפסה בספר פאס וחכמיה לרבי דוד עובדיה שליט"א (עמ' 263) וע"ש בהערות על המכתבים מכתב ט' (עמ' 230).
פרשה אחרת היתה מינויו של ר' שמואל זאווי לדיין בסאלי, הוא השתדל אצל רבני פאס ומכנאס. ואלה עזרו לו להמנות לאחד מבית הדין בסאלי, והיה מתחרה עם הבי"ד ר"י צרפתי ר"ש כהן ור"ש קארו, ושלושת הרבנים השתדלו להורידו מכסאו, צעקת העיר סאלי גדלה, ורבני פאס ומכנאס התחרטו על שמינוהו, בראש מתנגדיו בפאס עמד הגאון יעב"ץ וביחד עם רבני מכנאס נועדו יחדיו וכתבו אגרות לסאלי כי לא יכירו עוד אותו לדיין וימטירו עליו חרפות (נר המערב עמ' ריג-רטו).
לא ברור לנו מתי נלב"ע ר' שמואל קארו. את מקומו מילא חתנו הרה"ג עיוש אלמליח זלה"ה (אביו של רבינו) הוא נזכר בספר באר מים חיים (דף נ ע"ד דף נא ע"א) חתום עם כמה"ר אברהם רודריגז. ובספר נר מערבי (סי' קבו) חתום בשנת תקכ"ו כהה"ר עיוש אלמליח וכהה"ר שם טוב וואליד וכהה"ר יצחק צבע בשנת תקכ"ו. עוד שם (סי' קד) שאלה מהרב עיוש אלמליח לחכמי טיטואן, משיבו לו : "עם היות שאין הפנאי מסכים עכ"ז אמרנו להשיב מפני הכבוד עמיתינו בתורה ובמצוות החכם השואל נר"ו" רבינו המחבר זצ"ל התמנה לדיין במקומו של אביו ואח"כ לאב"ד של רבאט-סאלי עוד לפני שנת התקמ"ח, נשא לאשה את נכדת הרה"ג כמוה"ר אליעזר דיאבילה (בת ביתו) וגיסו הוא הרה"ג מה"ר שמואל די אבילה בעל ספר עוז והדר, שיטה על מסכתות הש"ס, ממנה נדפסו על מסכתות שבועות והוריות (בסוף ספר תקפו של יוסף ח"א ליוורנו תרט"ו ראה נר המערב עמ' רפ"ב). שמעו של רבינו יצא למרחוק כגאון בתורה ובחסידות, וענוותו המופלגת, שקיל וטרי עם נר המערב המלאך רפאל בירדוגו זלה"ה בשו"ת משפטים ישרים (ח"א סי' שלב ח"ב סי' קלז. ושם דף צד ע"ב) ובספר נר מערבי (סי' מד) כתבו "ראה ראינו מ"ש ידידינו כההר"י אלמליח נר"ו שמצא בכת"י הקדמונים וכו' וחתום ר' אברהם מונסוניגו" והוא על ענין הנדון בתקפו של יוסף סי' א'. ובספר זכות אבות למהר"א קוריאט סי' רא. ובדף כז ע"ב מסכימים עמו ר' שלמה אבודרהם ור' אברהם קוריאט, ובספר משפטים צדיקים ח"א (סי' ס"ט ע"ב, ובדף ק"א ע"ב, ובסי' ע"ח דף קט ע"ג, ודף ק"י ע"ד. קיא עא. ובסימן צט-ק-קלא).
את גודל מדותיו וצדקתו ניתן לראות מתשובותיו. בח"ב סי' נה כותב רבינו. "דקדקתי בענין הנ"ל ומצאתי שטעיתי במה שכתבתי" ושם בדף יב ע"א "וברוך ה' אשר מנענו היום מבוא בדמים להתחייב בדמי האיש הזה על לא חמס בכפו. ומן שמיא הוא דחסו עלן שנתגלו לנו הדברים".
מלחמתה של תורה בשנת תקמ"ח נדרש רבינו לדון במחלוקת הירושה שנפלה בין כהר"א מאנסאנו לבין דודו כהר"ח מאנסאנו ובנו יהונתן, לפי דברי כהר"א מאנסאנו "הסתלקו כל בעלי הוראה לדון להם" כי כולם עזי נפש לא ישובו מפני כל ואין מעצור לרוחם לרדוף אומרים ולהתריס בין גדולים" כתב הרא"ם על דודו הרח"ם ובנו יהונתן (שו"ת אבני שיש ח"א סי' צ"ב) לכן עלו בהסכמה להרחיק עד טיטואן ולהתדיין בבי"ד שם. הצדדים הסכימו לקבל את דבריהם כבית דין הגדול שבירושלים, אחר שפסקו להם את הדין ושבו למקומם הלך הרא"ם ומסר מודעה בפני שניים כי כל ביצוע הפס"ד שיעשה ע"י כל בי"ד אחר בכל צורה שהיא תווך, פשרה, וכד' הוא מתוך אונס ולחץ. הרח"ם ובנו עמדו ותבעו להרא"ם לקיים את הפס"ד של חו"ר טיטואן. "ועמדו קצת מתלמידי חכמים ועמהם מבי"ד ופשרו ביניהם פשרה שהסכימו עליה הצדדים ואושרה ע"י בי"ד פאס" (אבני שי"ש) אולם הרא"ם חזר ותבע שהפשרה בטלה מאחר ונעשתה באונס ולחץ כפי שכתב במודעה שקדם לה.
משהגיעו הדברים לידי רבינו, מתחילה קיים את הפשרה ודחה את המודעה שעשה הרא"ם אולם אחר שהתבונן בכל כתבי הרא"ם ובלשונות שנכתבו בפשרה חזר בו רבינו, דחה את הפשרה וקיים את המודעה תשובתו נדפסה בשו"ת תקפו של יוסף ח"ב סי' ח'. הוא אף תבע ביתר תקיפות מכל חכמי המערב אשר קיימו את הפשרה לחזור בהם. אש המחלוקת בערה והמלכות מנתה את הרה"ג שאול ישועה אביטבול זצוק"ל גאב"ד צפרו לדון בין הצדדים. ובספרו שו"ת אבני שיש (סי' צב) כותב "באשר דבר מלך שלטון והוא פקד עלי לדון... על ריב שנתעצם ביניהם וכו' ובמסקנתו העלה שהמודעה בטלה והפשרה קיימת כפי שפסקו יתר חכמי המערב ומדעתו של רבינו.
תלאות ונדודים
עם כל הכבוד שרחשו לו רבני דורו. היו שהעזו לעשות מעשיהם באמצעות השלטון עד שנאלץ לעזוב את מקומו וגלה לג'ברלטר מקום מבטחים, בהיותה בחסות השלטון האשלי, הגרי"ם טולידאנו כותב שרבינו חשב לנסוע לארץ הקודש (מנחה לאברהם עמ' 23) אולם באחת מתשובותיו כותב רבינו וז"ל "ולראית אמת ח"פ בהיותי מתגורר בעיר ג'יברלטר יע"א עד ישקיף וירא ה' משמים לשוב שבות גלותי בח' אב הרחמן יה"ל שנת תק"ע (תקפו של יוסף ח"ב סי' קטו).
בג'יברלטר התקבל באהבה וכבוד והיה לראש חכמי המקום. כבודו גדל הרבה ביחוד אחרי מקרה שקרה לו. חוק היה בג'יברלטר ששום אדם לא היה יכול לצאת לרחוב אחרי חצות הלילה. רבינו שלא ידע מזה יצא באחד הלילות אחר חצות ללכת לבית הכנסת לקרוא "תקון חצות", בדרך נפגש עם שוטר ששלף אקדח והתכוין לירות בו, אך פתאום יבשה יד השוטר ולא יכל להזיז אותה. למחרת היום ההוא נודע הדבר לממשלה וזו התנצלה בפניו וגם ביקשה ממנו שיתפלל לה' לשלוח רפואה שלימה לשוטר וכך היה, רבינו התפלל והשוטר נתרפא, דבר זה פרסם עוד יותר את שמו של רבינו (מנחה לאברהם שם).
בהשפעתו של רבינו מצאו חכמי מארוקו וענייה הד לבקשתם. כל מי שהגיע לג'יברלטר לבקש צורה, נתמך ביד רחבה ע"י יהודי העיר שהיו אמידים ונדיבי לב, בין הנתמכים היה גם בנו של רבינו, רב עמרם שישב במוגאדור ובליסבון, וגדולי הסוחרים היהודים בג'יברלטר תמכו בו ושלחו לו סחורות להחזיק בידו עד שנתעשר עושר גדול. כשהיה פעם בליסבון בגלל איזה מקרה נאסר ע"י הממשלה הפורטוגלית ובהגיע השמועה לרבינו געה בבכיה והיה שרוי בצער גדול, אך בהשפעתם של גדולי הסוחרים בג'יברלטר אצל הממשלה האשלית, שוחרר האיש ממאסרו ומאז הוסיף להצליח בעושרו וגם נתמנה לקונסול איטליה במוגאדור. (שם)
תורתו שבכתב ושבע"פ
תורתו הגדולה ומשנתו הסדורה של רבינו התפרסמה בכל המערב. בית מדרש היה לו ברבאט-סאלי אליו הגיעו תלמידים רבים מבני העיר ומחוצה לה. לצד עבודתו כראש רבנים ואב"ד. אחד מתלמידיו הרה"ג אהרן אלמליח מעיר רכנת שבא לעירו של רבינו, התאכסן בביתו ולמד בבית מדרשו. התלמידים התייחסו אליו בביטול, כי היו מבני משפחות המגורשים המיוחסין ור' אהרן היה מילידי התושבים. רבינו קירבו ואף נתן לו את ביתו לאשה, ר' אהרן היה בעל תואר ובעל כשרונות ברוכים, הצליח בלימודו ורכש לו בענותנותו את אהבת אנשי העיר, וכשגלה רבינו הושיבו אותו על כס הדיינות במקומו (שם).
גם בתורת הקבלה נודע למשגב כפי שכותב נכדו בהקדמתו לחלק א': "ויהי בחצי הלילה כארי יתנשא בטהרה ובקדושה קדמו עיניו אשמורות והתקין מאורות. בלבוש מלכות לעתות הצריכות חוזר וניאור ותעלומה יוציא לאור. הור' אחרת היתה בו. מחדש בטובו. אל אר"ש יביט נאמן כפוף אתו. עמו בחר בו ובמשנתו. ויהי שם בבית הזוה"ר נשכר את הוויו"ת כתרי אותיות. כנור יא"ר קניו. כן ירבה ונץ יפרו"ש מכלכל את השורה בטעמא וסברא. פס ידא די כתבא אמירה נעימה וכתוב עליו ליוסף. וכמו השחר עלה בא לו לבית הטבילה. בקדושה רבא לעורר את האהבה. מעשה בראשית ומעשה מרכבה. ואשר ניתן כתר מלכות בראשו. ממעדני קדשו. כגובה הרזי"ם כבשי"ם קודמין. הני כבשי דרחמנא ובהדי פנייא חוזר לאכסניא. עד דשליף מסאניה. למבדק בכתבי חושבניה. כל טוב אדוניו בידו. עשורייתא דבי רבי וה"ן נסתר יהיב דימי לאלתר רחמנא אדכר לן כוותיה ר' יוסף".
ובספר לי לישועה כותב "וראיתי בסידור תפילות עפ"י האר"י זיע"א הכתוב מכ"י של הרב הגדול כמהר"י אלמליח בעל תקפו של יוסף בכתב יד וכו' (הגהות על הש"ע או"ח סי' ג' ס"א).
אולם בתורה שבכתב לא שפר חלקו של רבינו. יש להניח שכל מה שנדפס הן בספרו תקפו של יוסף על שני חלקיו והן בספרי חכמי דורו הוא מעט מזעיר, תחילה נדפס הספר תקפו של יוסף ח"ב היתה זו שנת חייו האחרונה שנת תקפ"ג ואפשר שנלב"ע קודם שיצא הספר לאור לפי שאין הקדמה לספר. בסוף אותה שנה בי"א אלול עלה אל האלהים בג'יברלטר, הממשלה הקצתה מקום לקבורתו בראש ההר ע"י המבצר האנגבן השומר על מעברות הים. (שם). וזה נוסח המצבה:
מצבת
קבורת אדונים מורש
רביע ועמ"ר החכם
השלם ההכולל הדיין
המצויין החסיד והעניו
הרב המובהק נר
המערבי המקובל
האלוקי כמוהר"ר יוסף
אלמאליח זלה"ה
שנתבקש בישיבה
של מעלה ביום
שני י"א רח' אלול
המרוצה
ת.נ.צ.ב.ה.
על חלקו הראשון של תוקפו של יוסף עברו גלגולים רבים. כשרבינו גלה לג'יברלטר מפני חמת המציק, הוא בעצם נס על נפשו ונאלץ לעזוב כל אשר לו ביד בני משפחתו כולל חידושי תורתו ובהם הספר תוקפו של יוסף ח"א, הספר נשאר ביד בנו כה"ר עמרם שחשב להדפיסו, אלא שדחקה השעה מצד טרדתו במסחרו ונדחה בצוע ההדפסה. בנתיים נכנסו פורעים לעיר ושדדו ובזזו את תושביה ואתם עמם הספר תקפו של יוסף ח"א כפי שמתאר זאת נינו של רבינו בהקדמתו לספר והנה דבר ה' השליך משמים ארץ ורוח עברה, עברה וזעם וצרה ונשדדה העיר ובא האויב ושלל שללה ובזז בזה וכל ישראל נסו לקולם. ומכלל השלל נשלל חיבור תקפו של יוסף ונצטער אותו צדיק רב עמרם ז"ל ואותי ציוה אקומה נא ואסובבה אם המצא ימצא יתן אל כל הון ביתו באהבה ולא עלתה בידי למצוא את כל חפץ דברי יוסף.
אחר שנלב"ע הבן ר' עמרם התעורר נכדו של רבינו כמוה"ר יוסף זצוק"ל (המכונה בבא סידי) לאסוף תשובות זקינו מכל ערי המערב כדי לקיים מצוות מר אביו אשר צוה אותו. הוא שלח מכתבים לכל המקומות בבקשה להמציא לו העתקי תשובות זקינו. נאמני רבינו הטו אליו חסד, איש ואשה נער וזקן שלחו לו תשובות שכתב רבינו ממה שנמצא בידם וממנו נבנה החלק הראשון של הספר תקפו של יוסף חלק א' ספר זה ספק שוחזר ספק חודש. מ"מ אין זה הספר המקורי תקפו של יוסף ח"א אשר נשדר ונבזז ע"י הפורעים כנז"ל. אבל ר' יוסף שעשה ככל יכלתו לההדיר את הספר ובחר לקרוא לו בשם זה והתכונן להדפיסו אלא שפגעה בו מדת הדין וכבן ארבעים שנה נאסף לח"ן ולא זכה לברך על המוגמר להביאו לדפוס (מנחה לאברהם).
בניו וצאצאיו
כאמור לרבינו בן ובת. הבן ר' עמרם ובתו אשת הרה"ג אהרן אלמליח לשניהם נולדו בנים שנקראו ע"ש רבינו.
ר' עמרם התמנה לקונסול איטליה במוגאדור, הצלחתו ומשרתו החשובה המריצוהו להראות יד תקיפה נגד הערבים שהציקו ליהודים ואולם ע"י הגנתו על יהודי העיר עורר את חמת הערבים עליו ובשנת תר"ד (1844) במלחמת הערבים בצרפתים, בקשו הערבים להרגו והוא התלבש בבגדי נשים וישב בין הנשים רעולות הפנים כמנהג נשי מארוקו אז, ובזה הציל את נפשו ואת רכושו (מנחה לאברהם, ואולי זוהי התקופה שנשלל הספר תוקפו של יוסף ח"א).
בנו הוא הרה"ג יוסף המכונה "באבא סידי" הוא שההדיר את הספר "תקפו של יוסף ח"א" ולא זכה לברך על המוגמר ובנו ר' אברהם הדפיסו כנז"ל.
ר' יוסף היה בעל חסד והעניק ביד נדיבה למוסדות צדקה וחסד של קהילות יהודי מארוקו. ביתו היה פתוח לרווחה. ובספר שובע שמחות (ליוורנו תרט"ו דף מט) שר לכבודו ומתארו "עוזר דלים עונה, בכל עת ועונה... מרחם הבריות בעתות בצרה... חנון ורחום ומרבה להיטיב וכו' כהה"ר יוא"ל בריה דרב עמרם ז"ל". וראה "מזרח ומערב" (כרך ד' צד 409).
בספר "שובע שמחות" הנ"ל (דף ל"ד ע"ב) נמצא שיר לפורים שכתב ר' יוסף, ושם (דף נ') נראה שרוב שיריו אבדו ובאוסף הגרי"מ טולדאנו יש שירים אחדים ממנו בכ"י שמהם ניכר שהיה משורר ומליץ גדול.
גם לחתנו הרה"ג אהרן אלמליח זלה"ה נולד בן שנקרא ע"ש רבינו כמש"ל הוא הרה"ג יוסף אלמליח זלה"ה נולד ברבאט שנת תקס"ט (1809) למד לפני אביו ולפני רבינו וירש את סגולותיהם.
כבן יז שנה התמנה לדיינות ובשנת ת"ר (1840) התמנה לאב"ד במקום אביו והוא חתום על פס"ד בשנת תר"ט (1849) עם מוה"ר דוד צבאח ומוה"ר אליעזר חזן ומוה"ר מסעוד רפאל אבן מוחא ומה"ר משה פינטו ומוה"ר יעקב בטאן זצ"ל. (מלכי רבנן עמ' ס'). שוב נסע לג'יברלטר ושם החזיקו בידו גדולי העיר לכבוד רבם זקינו. ופתח לו בית מסחר גדול והיה בעל נכסים גם נתמנה לקונסול אוסטריה והקיסר פראנץ יוסף כיבדו באות כבוד (ראה אוצר ישראל של י, ד, אייזנשטיין כרך ב' עמ' 49-50).
.jpg)