רבינו רפאל אנקאווא זלה"ה הצטיין כמכלול המדות שמנו חכמים: ענוה ושפלות, לצר תקיפות ואומץ לב. הסתפקות במועט תעניות וסגופים, לצד עושר מופלג ופזרנות בצדקה. עמידה איתנה על משרת הקודש לצד ותרנות וסלחנות יתירה. התמדה ושקידה בלימוד התורה יומם ולילה, לצד יגיעה עצומה והתנערות מהבלי עולם הזה - תכונות אלו הם שהביאוהו לידי פרישות וחסידות יתירה, וקדושה מרובה, לכן נקבע שמו לדורות כתואר "המלאך רפאל". הרב הדומה למלאר ה' צבאות.

ביום ב' לחודש טבת שנת תר"ח, נולד רבינו המחבר לאביו רבי מרדכי אנקאווא, ולאמו הצדקנית מרת ביירה בת רבי רפאל גיבאט. בעיר הולדתו, סאלי, שמה שכנו מקדם תלמידי חכמים מופלגים אשר נודעו בגודל צדקותם וחסידותם, ומהם יצא הרה"ק רבי חיים בן עטר רבי יעקב סשפורטש , רבי אליעזר די אבילה ועוד. בעיר זו, ובאוירת הקדושה שבה נתגדל רבינו עדי הגיעו לרום קומת אבותיו.

רבינו קיבל תורה בעירו מהראב"ד רבי יששכר אצאראף . רבו עמד מיד על כשרונותיו הברוכים של תלמידו הצעיר: התמדה ושקידה בלימוד התורה באופן בלתי רגיל, תפיסה מהירה, וזכרון מפליא במיוחד. והעולה על כולנה מדות תרומיות, ענוה ושפלות, ויראת ה' הקודמת לחכמה.

בהגיעו לפרקו נתן לו רבי יששכר את בתו סעדה לאשה, ובכך ביטא את חיבתו הרבה אליו. בשנת תר"ם עלה הר"י אצאראף לארה"ק, ומינה אחריו לחבר בית הדין את רבינו, יחד עם דודו רבי מסעוד אנקאווא, ורבי יצחק אמזאלג. למרות גילו הצעיר, התבלט רבינו בתקיפותו, ובחריפותו, הוא לא חת מפני איש ודן דין אמת ללא משוא פנים. פקחותו הרבה היתה לשם דבר, ופעמים רבות העדיפו המוסלמים להתדיין אצלו, במקום לדון לפני הקאדי שלהם. שאלות רבות הופנו אליו דבר יום ביומו, והוא ענה לכולם פעם בארוכה ופעם בקצרה, כפי מסת הפנאי שעמדה לרשותו. בשנת תר"ס לערך הקים רבינו ישיבה, אליה נהרו תלמידים מכל עבר. הוא התמסר לתלמידיו מאד, והתייחס לכל תלמיד כאל בנו יחידו. ונציין כאן אחדים מתלמידיו המובהקים :

א. רבי אברהם ריווח. כיהן כרב ודיין בעיר סטאט. חיבר: ויען אברהם, שר"ת על ארבעת חלקי השו"ע. לאברהם למקנה, חידושים על הל' טריפות. נלב"ע בליל ז' של פסח שנת תרצ"ח.

ב. רבי אפרים שלום אנקאווא. כיהן כדיין במראקש, וראב"ד ורב ראשי באוג'דה. עלה לארה"ק ונלב"ע בירושלים ביום ט"ז לחודש אדר א' שנת תשכ"ה .

ג. רבי מיכאל יששכר אנקאווא. בנו יחידו של רבינו. נולד בשנת תרנ"ה, ונפטר בר"ח אדר תשל"ב. הוא מילא את מקומו של רבינו עד לפטירתו. כל חייו חרד רבינו למצב הרוחני של בני עירו. כאשר הועלתה הצעה להקים מוסדות חינוך מטעם ה"אליאנס" בסאלי, עמד רבינו בתוקף רב לדחותם עד שבוטלה התכנית מחמת כבודו.

בשנת תרע"ח החליטה ממשלת צרפת להקים בראבט הבירה בית דין גבוה לערעורים. חברי הוועד היהודי בעיר הציעו למנות את רבינו כראש אבות בתי הדין ונשיא בית הדין הגבוה לערעורים. כאשר הוזמן לקבל את המינוי מיד הנציג העליון של צרפת במארוקו, סירב רבינו בטענה שישנם רבנים אחרים החשובים יותר ממנו לתפקיד רם זה. הוא עצמו הציע את הרה"ג רבי שלמה דנאן. אך השלטונות, בהשפעת חברי הוועד, לא הסכימו לקבל את הצעתו, והודיעו לו שבאם לא יקבל עליו את המינוי, יבוטל הכל, ולא יוקם ביה"ד הגבוה לערעורים כלל. משראה זאת רבינו הציע לשלטונות שלכל הפחות ימנו את הר"ש דנאן לסגנו. השלטונות נענו לבקשתו וכך הוקם בית הדין.

רבינו הלך אצל רבי שלמה דנאן וביקש את סליחתו והודיע לו במפורש שלדעתו אין הוא ראוי להיות הראב"ד, אולם מפאת רצון השלטונות הוא נאלץ לקבל על עצמו את המטרה. ולכך הוא מבקש ממנו שלמעשה יהיה הוא הראב"ד, ורק במסמכים הרשמיים הוא יחתום ראשון. וכך גם לגבי המשכורת, שאם יהיה הפרש במשכורתם, יקפיד להפריש מחלקו, באופן שתהיה משכורתם שוה, וכך הוה.

באמצעות תפקידו זה נעשה רבינו לתל תלפיות, כאשר שאלוה וספקות בהלכה מופנים אליו מכל רחבי מארוקו: אזדידא, אזמור, אלקצר, אספי, כפר בני מלאל, דאר לבירא, דמנאת, וואזאן, והראן, טאנוא, טאנכיר, לעראייס, מאזאגאן, מוגאדור, מקנאס, מראקיס, פאס, ותיטוואן.

שמעו הגיע למרחוק, ואף מחוץ לגבולות מדינתו ביקשו דעתו בענייני הלכה: ברזיל, קאראקא, תייארת שבמחוז ארג'יל, גיברלטר וירושלים.

כמו כן דאג רבינו להקים בתי דין בכל אתר ואתר, ולהקנות להם סמכויות רחבות ככל האפשר.

אכן רבינו נהג נשיאותו ברמה, והנחיל כבוד ליהדות מרוקו בעצם הופעתו הנהדרת האומרת כבוד ויקר, ויראה אוחזת בכל המתבונן בזיו פניו הקדושות, וזכה להיות מקובל ומרוצה אצל כל שכבות העם, יהודים כגויים, כולם הוקירו שמו וזכרו.

ספריו

רבינו חיבר חיבורים חשובים, גדולים ונחוצים. את ספריו השתדל רבינו להדפיס בחייו, אכן חלקם זכה לראותם בדפוס, והשאר זוכים לעלות עתה בשלמות, על פי כתבי ידו שהניח אחריו ברכה.

את ספריו נהג לחלק חנם אין כסף לתלמידי חכמים ולבני עניים שאין ידם משגת לשלם מחירו, וגם לבתי כנסת ובתי מדרש, וכפי שנראה מלשונו בהקדמת ספרו תועפות רא"ם, שכתב. וכמעשה הראשונים ונעשיתי שחלקתי אותם לחכמי ישראל ולכל אוהב וריע חנם אין כסף, כן בלי נדר אוסיף עור לעשות בעה"י.

ואלו הם ספריו, שבדפוס ובכתב-יד, וכולם יוצאים לאור כעת על ידינו בעזה"י:

ספר קרני ראם. שו"ת בחלק אבן העזר וחושן משפט, ובסופו זכרונות. נדפס בירושלים בשנת תר"ע. בראש הספר נמצא הסכמות מגדולי רבני דורו: א. הראשל"צ רבי נחמן בטיטו. ב. רבי בנציון אלקלעי, חבר ביה"ד בחברון ובעמ"ס הלכה רווחת, כסאות למשפט, חמדת ירושלים ועוד. ג. רבי רפאל חיים משה בן נאים, רבה הראשי של גיברלטר, ובעמ"ס שו"ת רחמים פשוטים, קול תחנה וקול טחנה ועוד. ד. חכמי ורבני העיר ראבאט, ובראשם רבי חיים יקותיאל ברדוגו.

ספר פעמוני זהב. חידושים וביאורים בשו"ע חלק חשן משפט. נדפס ע"י המחבר בירושלים בשנת תער"ב, עם הסכמתו של רבי נחמו בטיטו. דרכו בפירושו להביא דברי מרן המחבר ודברי הרמ"א, ואח"כ את נושאי הכלים, סמ"ע ועוד, לבאר דבריהם באר היטב, ולבסוף להביא את הדין לאשורו, ואת המנהג כפי שנהגו בבית דינו של דודו רבי מסעוד אנקאווא, ובבית דינם של רבי חיים יקותיאל בירדוגו ורבי יוסף ן' עטר, וכן כשאר בתי הדינים בארצות אלגי'ריה וטוניס. ואם המנהג שנהגו לא היה כפי שפסק בשו"ע, הוא מביא טעמים ונימוקים למנהג . הספר כולל קעט דף. חלקו השני של חיבור זה הוא ספר פעמון ורמון, שנדבר בו להלן.

ספר תועפות ראם. קנ"ח שו"ת בארבעת חלקי השו"ע, ובסופו זכרונות. נדפס בקזבלנקא בשנת תרצ"ה. המלבה"ד רבי מרדכי אדהאן, צירף הקדמה לספר, ובה תיאר מקצת שבחי הרב. בין השואל"ם ניתן למצוא את רבי מרדכי ו' ג'ו מטאנכיר , רבי יהודה ו' מויאל ממוגאדור, רבי חיים שאמאן מדאר לבירא, רבי דוד ן' חיון, רבי יעקב לעסרי ממאראקיס ורבי יהודה ן' שמול מטאנכיר. הספר כולל קפא דף. חלקו השני של הספר שרד בכתב יד, ראה להלן.

ספר פעמון ורימון והוא חלק שני מספר פעמוני זהב. נדפס לראשונה בירושלים תשל"ו, מתוך כ"י של סופר העיר סאלי הר"ר חנון חסאן. הספר ערוך ומסודר על פי סימני שו"ע הו"ט מסימן ע' ועד ריס סי' רל"ה. [ועתה בהוצאתינו נדפס לראשונה המשך סימן רל"ה עד סימן תכ"ד, עפ"י כתב יד שנתגלה אצל צאצאי המחבר זיע"א, וצורף הספר כולו לחלקו הראשון של החיבור: פעמוני זהב].

ספר חדד ותימא חידושים וביאורים על מסכתות מגילה, יבמות, נדה, ע"ז, ב"ק וקידושין. נדפס בירושלים בסנת תשל"ז, בצמוד לספר פעמון ורמון הנ"ל. [ראה להלן: חידושי רא"ם].

ספר תועפות ראם ח"ג. יוצא לאור עתה לראשונה על ידינו, מתוך כתב יד המחבר זיע"א.

חידושי רא"ם. יוצא לאור על ידינו לראשונה בשלמות על פי כתב יד המחבר , וכולל את כל חידושי רבינו שחיבר על הש"ס, ובו נכלל ג"כ כל ספר חדד ותימא הנ"ל, בהגהה מחודשת לכתב היד, עם תיקונים והוספות רבים. וראה לשונו של רבינו על חיבורו זה שעל הש"ס, בהקדמת ספרו קרני ראם: "יה"ר תהיה אחריתי טוב מראשיתי, לעמוד על משמרתי, ולהוציא לאור פרי אמרתי, אשר חדשתי בחברתי, חברת דודים אלו התלמידים, לרבות מעשה חדודין, שטה על י"ב מסכתות שלמות, מלבד אמרות סדורות מכמה מסכתות אלה מזה ואלה מזה" אכן בהקדמת ספרו תועפות ראם [המאוחר יותר בסדר הזמנים] הזכיר שיטתו על תשעה מסכתות בלבד, וז"ל: "וה' יזכני להדפיס שטה סדורה לפני על תשעה מסכתות וכמה ליקוטי על קצת מסכתות לפי ענ"ד ממקומות הש"ס, אלה מזה ואלה מזה" אכן ב"ה שרדו רוב ככל חידושי רבינו לש"ס בכתב-יד אצל צאצאיו של המחבר זיע"א, ואכן המה כוללים תשע שיטות מסודרות וששה קבצי ליקוטים" וכולם נדפסים לפנינו במושלם. והא לך פירוט המסכתות וסדר הדפסתם כפי שהוא לפנינו: א) מסכת ברכות, נדפס בכאן לראשונה מכת"י, מתוך הליקוטים. ב) מסכת שבת, לראשונה וכנ"ל. ג) מסכת פסחים, לראשונה וכנ"ל. ד) מסכת תענית, לראשונה וכנ"ל. ה) מסכת מגילה, שיטה מסודרת, נדפסה לראשונה בחדד ותימה ועתה יוצאת בהשוואה מחודשת לכתב היד, עם תיקונים רבים והוספות [למסכת זו מצאנו גם ליקוטים, והמה שולבו בתוך השיטה עם ציון מתאים]. ו) מסכת יבמות, שיטה מסודרת, אף היא נדפסה בחדד ותימה, ויוצאת בכאן על פי כתב היד וכנ"ל. ז) מסכת קידושין, כנ"ל אות הקודם. ה) מסכת בבא קמא, שיטה מסודרת - מהדורא קמא, יוצאת לאור לראשונה מכת"י, משולבת עם - מהדורא בתרא, שנדפסה כבר בחדד ותימה. ט) מסכת שבועות, שיטה מסודרת, [יצא לראשונה מכת"י. י) מסכת עבודה זרה, שיטה מסודרת, כנ"ל אות ו'. יא) מסכת הוריות, שיטה מסודרת, לראשונה מכת"י. יב) מסכת סנהדרין, שיטה מסודרת, לראשונה מכת"י. יג) מסכת נדה, שיטה מסודרת, כנ"ל אות ו'.

בנוסף נודע שהיה לרבינו חידושי ליקוטים עמ"ס כתובות, כנרשם על ידו בראשי מחברת החידושים כת"י, אך לדאבון לא מצאנוהו וחע"ד.

ח, גם ידוע שהיו לרבינו דרשות בכתב יד, והמעט ששרדו והגיעו לידינו הדפסנום בכאן לדוגמא.

ט. לציון מיוחד ראויים התשובות הרבות של רבינו שהשיב לרבי דוד צבאח, ונדפסו בספרו שושנים לדוד, בשני החלקים. נמצא כמעט בכל דף תשובה ושניים מרבינו בעניינים שונים ומגוונים. כבה נר המערבי בליל ד' מנ"א תרצ"ה, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלקים. היה זה בשנת הפ"ו לחייו של רבינו. במוצש"ק החלו להגיע המונים לעיר סאלי, וביכו את השריפה אשר שרף ה'. למחרת נערכה לו הלויה ממלכתית, והשתתפו בה גדולי חכמי רבני מארוקו שבאותו דור, אנשי ממשל, ואלפי אלפים אנשים נטים וטף. בכל מקום בו הגיעה הידיעה המרה בדבר הסתלקותו, נערכו הספדים לכבודו, ואבל גדול ומספד לסופדים. ומן הראוי להביא בכאן איזה מהדברים שנאמרו עליו ע"י שנים מהמספידים שהספידוהו:

הגאון המקובל רבי עובדיה הדאיה הספידו ביום ה' אלול תרצ"ה, בביהכנ"ס הגדול של בית היתומים בירושלים, וז"ל: רבותי! היום הזה הוא יום המלאת לפקודת השלשים לשמועה כי באה, מסילוק הרב הגאון הגדול המפורסם הצדיק והחסיד, נר המערבי ראש רבני כל המערב המלאך רפאל אנקאוה זכר צדיק לברכה... ייבכו הקרובים והספידו הרחוקים על שמועה כי באה מערי המערב עיר סאלי בהלקח מעליהם עטרת תפארה גולת הכותרת מר קשישא ומרישא, רבין חסידא, כלילא דוורדא, נר המערבי, כארי וכלביא, כל העם מקצה, יבכו את השריפה, לקול השמועה, הארז רועדה והתרועעה... כל יודעיו לפנים נאנחים ונאנקים, ויתנו קולם בבכי... כי נפקד ממנו איש הרמתים, האדם הגדול בענקים... עשות פסקים, חובר חברים, אמיז לבו בגבורים, רבא רעמיה, מדברנא דאומתיה... גברא דמאריה סייעיה לאוקמי שמעתתא אליבא דהלכתא... בזה מובן הדבר מאליו מה שנתאספנו גם אנחנו פעה"ק ירושת"ו להספיד על הרב הגאון המלאך רפאל אנקאווא זצוק"ל שהוא רבן של ערי המערב. דלכאורה אין מקום להספד זה רק בעירו ובמקומו ששם באמת נרגש חסרונו להם שלא הניח ממלא מקומו, ולהם אייכה הקינה, אוי לספינה שאברה קברניטה. האמנם על פי המבואר בדברי עט"ר הרב מור זקיני זצוק"ל מובן שפיר דבאמת רב גדול כזה חסרונו ניכר לכל העולם, לא רק בעירו ומקומו, כי שמעו הולך בכל המדינות ואליו יריצון שאלותיהם כל אפסי ארץ כי הכל צריכים למרי חטייא והוא בחכמתו היה משיב לכל שואל... והרי חסרונו הגדול הגיע גם לנו אנחנו תושבי עיה"ק ולן יאות למבכי לן יאות למספד.

הגאון רבי דוד צאבח הספידו בביהכנ"ס שער השמים באזדידא, וז"ל: ידוע ומפורסם הענין כמה גדלה ורמה מעלת הספדן של צדיקים, ובפרט גדול הדור כצדיק הזה אשר אנו עוסקים בהספדו... ואם באנו לספר שבחיו תקצר היריעה מהכיל ולמפורסמות אין צריך ראיה... העמיד תלמידים הרבה רובם הם היום מורי הוראות בישראל... בהספד הצדיק צריכים להשתתף בו גדולים וקטנים, יען שחסרונו שייך לכל העולם, ובפרט הצדיק הזה ראש הרבנים שהכל היו נהנים ממנו ומתורתו, ובפרט בעיר זו אזדידא שהיה כמעט מאריה דאתרא וטרח ויגע בענינם, וכמה חסדים קבלו ממנו, וידוע ומפורסם בתורתו ובמעשיו, וחסרונו ניכר ביום פקודתו כאשר ראיתם הארץ רעשה והתמוטטה ובאו מכל עבר ופנה רבני ישראל וכל ראשי הערה גדולים וקטנים, אשר לא שמענו ולא ראינו הנהיה ברבר הוה לא בדורותינו ולא בדורות אבותינו... לכן חיובא רמיא עלינו לבכות ולקונן ולהספיד כל הימים על חסרונו הגדול כי משיח ה' נלכד בשחיתותינו...