.jpg)
רבי יוסף בן וואליד הגאון הרב יוסף בן וואליד זכר צדיק לברכה זרע קדושים, בן לאותו צדיק הרב, גדול מעוז ומגדול סבא דמשפטים, נודע בשערים שמו, הגאון האדיר כבוד מורנו רב רבי יצחק בן וואליד זכרו יגן עלינו ויהי היום יום צרה ומצוקה, יום חושך ואפילה, על שמועה כי באה לומר יוסף איננו, כי לקח אותו א-להים, יום ב' בתמוז שנת התרס"ו (1906), ובנים לא היו לו, ותהי זאת נחמתנו, כדברי רבותינו (בראשית רבה פב, יא): אין עושים נפשות לצדיקים דבריהם הם הם זכרונם, תורתם היא אזכרתם, כי השאיר אחריו דברי תורתו, אשר חידש ופלפל בתורה, הם הם בניו, ויותר טוב מבניו, כדברי הנביא ,ישעיה נו, ד-ה: "כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי; ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת". הצדיק רבי דוד הכהן זכתו יגן עלינו כותב על רבי יוסף ז"ל בין השאר: מתהלך בתומו צדיק ברוך שככה לו בעולמו, בשלושה דברים האדם ניכר, בכיסו ובא עד כיסו והן עוזר לו, איש את רעהו יעזור, ומלא את ידו די מחסורו, מתן בסתר לאנשי דמעלי,... מה נאה אילן זה ומה נאה נר, מה נאה חברתו, חברת ריעים ודודים, מאוד נפלאת אהבתו לי כאהבת דוד ויהונתן, כי אנכי ידעתיו לא יום ולא יומים, מיום אשר הכירני והכרתיו, לא זזה ידי מתוך ידו יד הקודש על העליונה, (עיין באורך בהקדמה שכתב כבוד רבי דוד הכהן ז"ל על רבי יוסף ז"ל על הספר "שמו יוסף" - עמוד 16-14 והגאון רבי יוסף משאש כתב על רבינו יצחק בן וואליד אביו של רבי יוסף ז"ל בן השאר (בספרו "אוצר המכתבים" - חלק שלשי עמוד קצב סימן אלף תתלז) וזה לשונו: פעם אחת שלח שליח (רבי יצחק וואליד) לשר העיר לתפוש יהודי אחד כדי לאסור אותו בבית הסוהר, בשביל שהכה את אשתו, וכאשר שלח אחריו השר נתן שוחד ושחררו, וכאשר שמע הרב, נשא עיניו למרום בדמעות נוזלות מעיניו, ואמר ברגש גדול, למה ה' תעמוד מרחוק, ודמעתו ותפלתו עלו למרום, ובחצות לילה בא השר בעצמו על סוסו לבית אותו יהודי ותפשו והוליכו לבית הסוהר, וחזר לביתו. ובבוקר השכם בא אצל הרב ומצאו בבית הכנסת והמתין לו עד שגמר ובקש ממנו סליחה והחזיר לידו את השוחד שנתן לו אותו יהודי לעשות בו מה שירצה. והרב סלח לו והפציר בו להיות תמיד לעזר לכל הרבנים להעמיד משפט הדת על תילם. והשר השיבו שלא צריך להפציר בו, והודיע לו, כי מן השמים נלחמים לרבנים הרודים בעם על קיום הדת, ונפטר ממנו בשלום. ומאותו היום נפלה אימת הרב על כל הקהל ונכנעו לקיים מוצא שפתיו. ועוד סיפרו עליו הרבה ממעשה הצדקה שהיה עושה ומעשה בכל ערבי שבתות וימים טובים, ובנישואי יתומים ויתומות, זכר צדיק לברכה, וזכר כולם יגן עלינו אמן.
|
|
|
