רבי יהודה בן מוייאל שבות יהודה

רבינו נולד בתארודנת בין השנים תקפ"ח-תק"צ, לאביו הצדיק והחסיד הרה"ג כמוהר"ר מכלוף זצוק"ל, ולאמו הרבנית לבית בן-שבת (מצאצאי רבי יעקב בן שבת זצוק"ל הקדמון), ונקרא שמו בישראל יהודה, ע"ש אבי אביו. רבי מכלוף, היה בצעירותו דיין ומ"צ בתארודנת, ועקב מחלוקת שפרצה בקהלה עקר למוגאדור, שם נמנה על חכמי העיר. התבלט בחסידות ופרישות יתירה, ונודע כ"בעל מעשים" (בעל מופת), וכו"כ נפלאות יסופרו עליו. וז"ל ספר "מלכי רבנן" בערכו: "מו"ה מכלוף מוייאל זצ"ל, א' מחכמי מוגאדור, הוא אביו של מוהר"ר יהודה מוייאל זצ"ל... והוא הי' מתרצה עם קונו ובעל מעשים וחי למעלה מתשעים, בהסכמת ס' רוח יעקב לר"י בן שבת, (ליוורנו תרמ"א) מכונה רבי מכלוף "רב חסידא קדישא", גם אבותיו של רבי מכלוף דיינים היו מדור דור.

רבי מכלוף הפליג מאד בזקנה, יש האומרים כי עבר את גיל המאה, באחת השנים כאשר היתה עצירת גשמים ממושכת ל"ע, נתבקש רבי מכלוף הישיש ויצא בראש הציבור אל בית העלמין המקומי, שם עמד בתפלה כשליח-ציבור שעות ארוכות, למחרת תקפתהו צינה ונפל למשכב ממנו לא קם. הוא נטמן במוגאדור, זיע"א.

כאמור נולד רבי יהודה בשנת תקפ"ח לערך, מנעוריו נטה שכמו לסבול עול תורה ויראה בשקידה עצומה,        עודנו נער סיים את הש"ס ונבחן ע"י גדולי העיר שמצאוהו מלא וגדוש, קנקן חדש מלא ישן.

למד בישיבת אחי-אמו הגאון רבי יעקב בן שבת זללה"ה. תלמיד הצדיק רבי חיים פינטו (הראשון) זצוק"ל אב"ד מוגאדור. וכך כותב רבי יהודה (בשנת תרל"ה) בהסכמתו לספר "רוח יעקב" מאת רבו ודודו הנז': תחנונים ידבר, תלמיד הרב המחבר, מי ימלל גבורות ספרא רבה הדין... מי פעל ועשה זאת פעולת צדיק קמץ וזיכה את הרבים בתלמוד ומעשה רב. אחד המיוחד מרבני עיר תהלה מוגאדור יע"א מערי מערב. החסיד העניו ראש ישיבה בעירו. רבי החכם השלם והכולל כל תהלות כמוהר"ר יעקב בן שבת זלה"ה וכו'" ובענותנותו מתנצל הוא על עמידתו בשער כשר המסכים, ומסיים: "מי זה העלם איכו השתא מחכו עליה, על כן יאמרו אשרי כל חוכ"י מה לתבן את הבר בהניף שבט לפני מלכים, אכן ההכרח אם לא ישובח לא יגונה כי הרב המחבר זלה"ה גדלני כאב את בן ירצה, קרובי וגיסי וכה דיבר אלי בחייו לשום את שמי שם האחד יקטן, ולעשות רצונו חפצתי זכותו תעמוד לי אני תלמידו וכו' נאם הח"פ מוגאדור יע"א... ע"ה יהודה בן מוייאל ס"ט". בין השיטין ניכרת גם כמים הפנים לפנים הערכת רבו אליו, וכלשונו: "וכה דיבר אלי בחייו לשום את שמי שם האחד יקטן"...

מסתבר, וכך גם משתמע קצת מלשונו בכתביו, שלמד אף מפי אביו הצדיק רבי מכלוף זצוק"ל.

צעיר לימים הי' רבי יהודה כאשר הוטלה על שכמו אדרת הדיינות וההוראה, אותה נשא עד סוף ימיו,        כחמשים-ששים שנה. תחלה נבחר כדיין ומו"צ בק"ק סאפי בראש הסכמת ס' "בן מאיר" לר' מאיר קורקוס [י-ם תרע"ג] כותב המחבר: "הסכמת הרב הגדול מעוז ומגדול רבינו יהודה ן' מוייאל זלה"ה, שבימיו נבחר לרב ומו"צ בק"ק אספי יע"א וכו' בס' "מלכי רבנן" בערכו של רבי סעדיה רבוח זצ"ל אב"ד סאפי מעיד המחבר על תעודה משנת תרכ"ב שהיתה למראה עיניו, עליה חתומים חכמי סאפי, ורבי יהודה ביניהם.

באייר תרל"ו ביקר במקנאס, לסיבה בלתי ידועה לנו. שם נתבקש ע"י אחד מדייני העיר, הג"ר שמעון בטאג זלה"ה לחוות דעתו על פס"ד מסוים שכתב, רבי יהודה הסכים ואף הוסיף את חתימתו: "ראיתי מ"ש החכם הפוסק נר"ו וראיותיו נכוחים, ובפרט ממ"ש ההג"ה ס"ס רל"ב וע"ש במרן הב"י שהב"ד הנ"י, וצי"מ, וחתום החכם כמוה"ר יהודה מויאל שהיה מצוי במחז"ק" (נדפס בשו"ת "דברי שלום" להג"ר שלום משאש (הראשון) זללה"ה, חו"מ סי' ס"א.

תאריך התשובה: טבת שנת והארכ"ת ימים-תרל"ז, ומכאן שבאותה שנה כבר עזב את סאפי והגיע למוגאדור. לעומת זאת, ברשימותיו הוא מציין (בתרגום מערבית): "באנו והשתכננו במוגאדור, ב-ו כסליו ש"ש תרט"ל, ה' יזכנו". יתכן שעד תרל"ט עדיין לא השתקע סופית במוגאדור, למרות שכבר שהה בה. מסתבר גם שהדברים קשורים עם פטירתו של ראב"ד מוגאדור רבי אברהם בן עטר באותה שנה, דבר שהצריך מינוי של דיין נוסף.

בתקופה הראשונה במוגאדור שימש עמו ברבנות רבי שלמה אסבאג, לאחריה - בשנות התר"נ לערך - ישב בדין עם רבי אברהם צבאח, לאחר מכן - משנת תרס"ב לערך - כיהן כראב"ד ומרא דאתרא, ובבית דינו ישבו הדיינים רבי יוסף בן עטר ורבי מסעוד כנאפו. וכך כותב הרה"ג הישיש רבי משה ויזגאן שליט"א, מאחרוני דייני מוגאדור. על בתי הדינים במוגאדור: "ומיום שנתיסדה אצוירא היו בה תמיד בי"ד של שלשה... ב"ד שלפני לפני פנינו הם ב"ד של הרב הקדוש כמוהר"ר חיים פינטו זצוק"ל והיו עמו הרב הקדוש כמוהר"ר דוד חזן זצוק"ל והרה"ג כמוהר"ר אברהם קורייאט זלה"ה המחבר ספר "ברית אבות", אחריהם ב"ד של הרה"ג כמוהר"ר אברהם בן עטר זלה"ה והרה"ג כמוהר"ר משה הכהן זלה"ה, ואחריהם הרב הקדוש כמוהר"ר יאודה בן מויאל זלה"ה והרה"ג כמוה"ר יוסף עטאר זלה"ה ועמו הרה"ג החסיד כמוהר"ר מסעוד כנאפו זלה"ה וכו'.

ושם מרשימתו של רבי משה שליט"א. המשרטט קוים כלליים לדמותה של מוגאדור-אצווירא, ויש בנותן טעם להעתיק קטעים מדבריו: "עי"ת צווירא היה בה קהל גדול ונכבד... בשנת תרע"ו היו בה שמונה עשרה אלף יהודים, והיה בה מסחר גדול והיו הסוחרים עשירים הרבה, וכל מי שהיה דחוק בעירו בפרנסה או מי שרצה להשיא את בנו או את בתו היה בא לעיר אצוירא והיה אוסף כסף, ובפרט תלמידי חכמים שאין להם שום מלאכה היו באים תמיד והיו מהנים אותם והיו הולכים שמחים בצאתם.

העיר אצווירא היתה מסודרת, היה בה כולל גדול בבית הכנסת הגדולה של המנוח דוד הלוי בן יולי ז"ל והיו הרבה תלמידי חכמים שלומדים גמרא והיו שלומדים זוהר וקבלה, ומקבלים פרס מכספי הקהל מידי שבת בשבתו, ות"ח היו מושפעים ומתפרנסים בנחת ולא בצער. כל עשיר היה בונה ביכ"נ בחצירו ומוסרה לתלמיד חכם שיהיה ש"ץ ויהנה ממנה, ומלבד שהעשירים לא היו נהנים מבתי כנסת שלהם, אף זאת שהיו מתנדבים גם כשהיו עולים לתורה לת"ח כמו שמתנדבים היחידים מן הקהל, סוף דבר היו הרבה נדיבים והיו מהנים תלמידי חכמים מנכסיהם. גם כן היו בה הרבה רבנים, ומיום שנתיסדה אצוירא היו בה תמיד בית דין של שלשה... ג"כ בעיר אצוירא היתה ישיבת עץ חיים שנתיסדה ע"י החה"ש והכולל החרד והקנאי על דבר כבוד ה' כמוהר"ר נסים אסבאג זלה"ה שבה למדו הרבה תלמידים", ע"כ מתוך הרשימה הנ"ל, ויעוייש"ב, (אגב, לא נזכרים ברשימתו ר"ש סבאג - ר' לעיל הע' 16 בסוגריים - ור"א צבאח).

כאמור, היו בה במוגאדור במרוצת הדורות רבנים ות"ח רבים, ומהם שהתפרסמו בכל המערב, היו בה הרבנים לבית קורייאט: רבי אברהם רפאל קורייאט. מח"ס שו"ת "זכות אבות", בנו רבי יהודה על הסכמה משנת תרל"ה, לס' רוח יעקב הנ"ל, חותם רבי יהודה "נאם הח"פ מוגאדור יע"א", ומכאן שכבר הגיע למוגאדור בשנה זו, על היותו בשנת תרל"ז נמנה בין חכמי מוגאדור, עולה גם משו"ת "הלכה למשה" להג"ר רפאל משה אלבאז זללה"ה אב"ד צפרו (חו"מ סי' ס"ד), ונכתב בתשובתו לחכמי מוגאדור "ראה ראינו מ"ש חו"ר אצווירא יע"א וכו' וכבר עורר על זה במלות קצרות אחד חכם כמהר"י ן' ממשפחת בן עטר בשושלת היוחסין של משפחת הריב"ע מוזכרים שלשה דורות לרבי יהודה בן המשכיל ונבון חסיד וכשר ועניו כה"ר יעקב ז"ל בן לאותו צדיק החכם השלם בחכמת האלהות חסיד ועניו כה"ר אברהם ז"ל בן איש חיל רב פעלים החכם השלם החסיד וקדוש ועניו כמהר"ר יעקב זצוק"ל".