מתוך שו"ת שאלו לברוך

כתב רבי פנחס טולדנו

תולדותיו:משחר ילדותו עלה ונתעלה בתורה ובמוסרה בישיבת עץ חיים שבעיר תהלה מקנס, שהיתה עיר של סופרים וחכמים בראשותו של הגאון חסידא קדישא ופרישא כמוהר"ר חיים בירדוגו זלה"ה; שקידתו בתורה ומידותיו הנעלות, ועל הכל יראתו הקודמת לחכמתו, גרמו לו בעזרתו יתברך להיות אהוב על הבריות, ואהוב על המקום, ובגיל רך נבחר להיות מנהל תלמוד תורה, ואח"כ לדיין ומו"צ בעיר מולדתו.

ספריו

דברים אחדים

פירוש על התורה כולה - וחידושים על הראב"ע והרא"ם בשם ויקרא ברוך, ח"ב.

דרושים על החיים ועל המתים בשם ויעש ברוך - ח"א.

שירים וקינות - ויעש ברוך, ח"ב.

קיצור שו"ע על או"ח בשם רינה ותפלה (נדפס).

דיני שחיטה - נדפס עם רינה ותפלה.

מנין המצות, לדעת הרמב"ם ז"ל - בדרך שיר, בשם "אלה המצות".

דרושים לימים נוראים בשם ויאמר ברוך.

קיצור שו"ע - על חלק אבן העזר - בדרך שיר, בשם "גילו ברעדה".

יש לציין כי בהיותו דיין ומו"צ, כל שאלה וכל משפט שהופיעו בבית הדין, הוא היה המכין את הפסק דין המבוסס על דעת מר"ן ז"ל שקבלנו עלינו הוראותיו, ועל דעת רבותינו הפוסקים. אח"כ היה מגיש אותו לפני שני חביריו שהיו איתו בבית הדין, הרב כמוהר"ר רפאל ברוך טלידאנו ז"ל והרב כמוהר"ר יוסף משאש ז"ל. אם הסכימו אתו הרי מה טוב, וחתמו על פסקיו, ואם לאו התחילו הדיונים ביניהם, כאשר יראה הרואה בחלק השני על אבן העזר וחשן משפט. ועל הכל הרי הוא משיב, בנימוס ובענוה יתירה כראוי לגברא רבה דכוותיה, הן לחבריו הן לתלמידיו.

ומידי דברי בענין הענוה, ראוי לציין כי מתוך ענותנותו היה תמיד נחבא אל הכלים, ובורח היה מן הכבוד והשררה. ופעם אחת כשביקש המנהל הכללי של בתי- הדין במרוקו, מאבא מארי זלה"ה להיות ראב"ד בעיר הגדולה לאלקים מאראקש, וכן בעיר תהלה אוזדא, סירב באומרו כי רצונו לגור בעיר מולדתו. וכל זה מהיותו בורח מן הכבוד והרבנות.

וזכורני כד הוינא טליא שברייתא דרבי פנחס בן יאיר (סוף משניות סוטה) היתה תמיד שגורה בפיו, ובמסורה תמיד התעמק. ופעם אחת הסביר לי כי יסוד התורה ועמוד היראה תלוי במאמר התנא הקדוש הזה, והוא אומרו זריזות מביאה לידי נקיות וכו'. וקדושה מביאה לידי ענוה וכו'. ואמר רבי יהושע בן לוי ענוה גדולה מכולן (עבודה זרה דף כ). ובאמת ענותנותו לא ידעה גבולות, קיים - והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה - כאשר כתב עליו ידיד נפשי הרה"ג רבי שמואל בן עמרם בספרו - ילקוט שבע - מועדים וזמנים, חלק א, דף קיד. עיין עליו.

עוד אודיע נאמנה מה ששמעתי ממגידי האמת, שפעם אחת קראו לו להתפלל על אשה אחת שהיתה מתקשה מאד בשעת לידתה. הרופא שהיה מטפל בה, ראה רח"ל שאין סיכויים להצלתה, וכשהגיע אבא מארי זלה"ה לבית היולדת, התחיל לקרוא בכוונה גדולה את הפטרת יחזקאל (יחזקאל א). ליצני הדור שהיו באותו מעמד, צחקו באומרם, ומה תועיל הפטרה זו ? אך וצדיק באמונתו יחיה, והנה עדיין לא גמר את ההפטרה, והולד יצא בשלום מרחם אמו, והיה זה פלא.

עוד אודיע בשער בת רבים שאחר פטירתו לחיי העולם הבא קבלתי הרבה מכתבי-ניחומים המתארים גדולתו בתורה ומידותיו התרומיות. מכללם קבלתי מכתב ניחומים מידידו הרב הרה"ג רבי רחמים בן עמארה שליט"א - לשעבר סגן ראב"ד הרבני בקזבלנקה וכעת רבה של קרית מנחם - אשר' תיאר אותו במ"ח דברים שהתורה נקנית בהם. לכן אמרתי אביא את כל דבריו כדי שיראה הקורא בספר זה קדושת א"א זצ"ל וזה לשונו האמת הוא, קשה לנחם על הסתלקות צדיק כזה, כי הצדיק אבד לדורו אבד, וכולנו מצטערים ומרגישים בהיעדרו, כי הוא היה שריד האחרון, מן הקדושים אשר היו בארץ, ומגדולי אחרונים לרבני מרוקו 'חבל על דאבדי'! ורק זכרון מדותיו, וכח מעשיו בתורה ויר"ש, בכוחם לנחם, כמ"ש רז"ל, אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם.

הר"ב מ"א זצ"ל, קנה לו מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, וגם מדותיו של אאע"ה לא חסרו לו, זכה וזיכה, וקיים בנפשו מאמר חז"ל בבקר זרע זרעך, למד ולימד תלמידי דבי רב, בני עניים שמהם תצא תורה, ובערב אל תנח ידיך, שפט בצדק דלים, דינא נמי תורה היא, והרביץ תורה בחיבוריו ובחכמתו הנפלאה ברינה ותפלה, ועוד כהנה וכהנה. היה בו מדעת קונו, את דכא ושפל רוח, ואת צנועים חכמה, אף כי תורתו בראש הומיות תקרא, הן אלה היו קצות דרכיו של מא"ב זצ"ל, ויתר על חכמתו בש"ס ובפוסקים. גם לשונו לשון הזהב, בלשן עצום, ורב דבריו במשל ומליצה, ברמז ורמזים, ודורש כתרי אותיות.

דמות נפלאה נעקרה מהדור, הדרת פניו היו פני שכינה על הארץ, הדר האמור בתורה, ונגד זקניו כבוד, אף הוא זכה לזיקנה כפשוטו וכמדרשו ולשיבה טובה, שראה מטתו שלימה. הקים דור ישרים ומתוכם כעין החשמל בן חכם ישמח, ראש על ארץ רבה, דיינא הוא בלונדון הבירה. והאחרון הכביד את יסוריו של אהבה, זככוהו וטיהרוהו עד שנשאר כולו רוח, והרוח שבה אל בית אביה, אל מקום אשר ממנו חוצבה תחת כנפי השכינה. וזבותיה נפישא, לעורר רחמים עליכם ועל בניכם ועלינו ועל ישראל אמן.