הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 



Certains des enseignements des sages de successeurs Maroc qui chérissent les souvenirs

   דף הבית    פורום    צור קשר
 
    עמוד יומי
    עניינים בפרשת השבוע
    סקירת ספרים חדשים
    סקירת ספרים
    רשימת הספרים
    הורדות
    אודות האתר
    נוסח מרוקו באודיו חדש!
    במערכה
    תוכן לצפייה
    תשובה יומית
    ספרים ביהודית מוגרבית
    פורום
    צור קשר
ו 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 


רבי  יהושע מאמן 

משפחת בר מאמאן שבעיר התורה, צפרו, המכונה "ירושלים הקטנה" הינה ותיקה ושרשית, והטביעה את חותמה על הקהילה במשך דורות. היא הצמיחה מתוכה חכמים גדולי תורה והוראה, חסידים ונגידים אנשי מעשה, פוסקים ודרשנים, הוגים ומשוררים דור אחרי דור במשך מאות בשנים. ממש התקיים בה מאמר חז"ל "כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב איר התורה פוסקת מזרעו לעולם... (בבא מציעא פ"ה ע"א). מן המאה ה17- עד לימינו דהיינו, מתחילת היישוב היהודי בצפרך אנו פוגשים את בני משפחת מאמאן במשך 7 דורות, בעמדות מפתח בקהילה, בתחום הרוחני והגשמי כאחד, אשר חרתו את רישומם על הקהילה בכל המובנים, הניחו יסודות איתנים לחיי היהדות בעיר בתחומים שונים, חידשו תקנות בנושאים מגוונים, והיו שותפים בכירים לבניין ולארגון הקהילה, ומעמודי התווך שלה.

הרב הקדוש כמוהר"ר שלום בן מאמאן זצ"ל.

1. הראשון אשר נודעו לנו עקבותיו הינו כמוהר"ר שלום מאמאן זצ"ל אשר חי בסוף המאה ה17- ובתחילת המאה ה18-, והמתואר בכתובות דידן בזו הלשון : "הרב הכולל, בישראל להלל, ענותן כהלל זהב צרוף בעליל, שוחט ובודק מובהק, שמן תורק צדיק כתמר נקי כעמר שלם הוא ושלמה משנתו, אשרי יולדתו כמוהר"ר שלום זצ"ל". הוא היה מחכמי המעמד ומהשוחטים והבודקים המובהקים, וכן סופר שטרות ומוזכר שמו בספר "אבני שיש" בקונטרס הטרפיות, וכן בספר דברי מרדכי להרה"ג הרב המרבי"ץ זצ"ל. הרב כמוהר"ר שלמה בן מאמן זצ"ל. (. בנו של הרמ"ז הנ"ל הינו כמוהר"ר שלמה בן מאמאן זצ"ל אשר חי במאה ה18- והמתואר בזו הלשון: "נשיא ישראל, החכם המרומם, אור יומם, רב פעלים ורב מהללים ר' שלמה זצ"ל". הוא היה מראשי העדה בדורו, ולימים נתמנה כנשיא העיר צפרו, ומאז כונה בשם "נשיא ישראל". שנים רבות, נשא על שכמו עול הצבור באהבה ובאמונה, עמד בפרץ לכל דבר שבקדושה, רדף צדקה וחסד בגופו הונו ואונו בנדיבות לב עצומה, ובין יתר פעולותיו עמד עמדה איתנה לימין השדר שם שהגיעו מארץ הקדש לאסוף כספים למען הישוב בארץ, ולחיזוק בנין התורה בא"י ע"י תמיכת חכמי ורבני הארץ אשר ישבו על התורה ועל העבודה בישיבות וכוללים.

ואכן נשתיירו בידינו מספר מכתבים, המעידים על הקשר האמיץ שהיה לו עם רבני א"י, בנושא זה. ובאחת האגרות שנשלחה אליו בכ"ח אדר התק"ס, ע"י רבני טבריא הוא מתואר בזו הלשון: "אות באות, זך וישר פעלו, ותפארת לו, דרחים ומוקיר רבנן, ובצל שדי יתלונן, עדות לישראל, טוב וישר, אהוב למעלה מכל החי מכל בשר, רב חסד, מטה כלפי חסד אל, הלא הוא הנבון והמשכיל כמוהר"ר שלמה בן מאמאן, נרו יאיר עד עמוד כהן לאורים, ובנה המקדש והאריאל, כן יהי רצון אמן". וחתומים עליה, שבעה רבנים ביניהם הרה"ג כקש"ת וכמוהר"ר יצחק אבולעאפייא זצ"ל, והרה"ג כקש"ת כמוהר"ר יוסף אבולעפייא זצ"ל אשר חתימותיהם זוהו באופן ברור. הרה"ג הקדוש כמוהר"ר יהושע חיים אהרן בן מאמאן זצ"ל.

3. בנו בכורו של הרמ"ז הנ"ל הינו החסיד העניו הקדוש מני"ר הרה"ג מעוז ומגדול וכו' כקש"ת וכמוהר"ר יהושע חיים אהרון בן מאמאן זצ"ל, הידוע כרב גדול וקדוש, חסיד מופלא, משורר, דרשן, ושקדן עצום ואשר חי בסוף המאה ה18- ותחילת המאה ה19-. מרוב חסידותו, בחג הסוכות, היה מבלה את כל החג בסוכה בצלא דמהימנותא, מבלי להכנס לביתו כלל, והיה מרשה לעצמו לעזוב את הסוכה רק להליכה לביהכ"נ בלבד. ובערב החג היה מכניס לסוכה את כל ספריו הנחוצים לו, עליהם היה רכון יומם ולילה.

ובספר מלכי רבנן להמהר"י בן נאים זצ"ל, הוא מתואר בזו הלשון : "כהה"ר אהרן מאמאן זצ"ל, חי במאה הששית מחכמי צפרו, והיה מרבה ישיבה מרבה חכמה, היה דרשן גדול, חכם יר"א וסר מרע, מלא מידות טובות, תמיד וישר, קנה לו חכמה רבה, כל זה ראיתי בספר נועם שיח למוהר"ר שמואל אלבאז זצ"ל בשיר אשר שר עליו כשנולד לו בן".

ובקינה שחיבר עליו בפטירתו מתארו מני"ר הגאון הקדוש הרה"ג וכ"ו רבי שר שלום משאש זצ"ל ממקנס בזו הלשון: "פעולת צדיק תמים, הן בעודנו חי תלמודו בידו משים לילות כימים, לא פסק מפומיה שנון וחיזרת, מתהלך בתומו צדיק כלו כהדו ת, הכל משמיעין את מעשיו וצדקתו, במקום גדולתו אתה מוצא ענותנותו, חסדאה הוא וחסדאן מיליה, רב גובריה ונפיש חיליה גברא דמאריה סייעיה והיה בישורון, מתלמידיו של אהרן". כ"כ, במכתב נחומים שנשלח ע"י מני"ר הרה"ג, המלך דוד משאש זצ"ל אחיו של הרה"ג שר שלום משאש זצ"ל, מתואר הרה"ג הגריח"א מאמאן זצ"ל בזו הלשון ."נצחו אראלים את המצוקים, ונשבה ארון הקדש כי מלאה צבאה... וי וי דאיתבר כסא דמוקרא, אספקלריא המאירה, ליהודים היתה אורה, קנה שם טוב מלא כף נחת ויעט מעיל הוד והדר ותפארה, אילן עומד במקום טהרה, יד שניות לתומה וענוה כמלאך אלקים נורא, וכל מדות טובות כאן נמצאו וכאן היו אחת מהנה לא נעדרה, ויום ולילה כחשיכה כאורה, לא ימוש פיו ספר התורה, ובמקום שאמרו לקשר אין להאריך זוהי דרך ישרה, כי הנה היריעה כמדתה קצירה, מהכיל אפי' כחוט השערה, מיופי מדותיו ופעולותיו פעולת צדיק לחיים..."

ואכן, מלבד גדולתו בתורה וביראה, ופועלו הכביר בשטח התורני פעל רבות ונמרצות למען קהילתו גם בשטח הגשמי. ובהיותו עשיר בעל נכסים, בעל מאה ובעל דעה, הפצירו בו בני העיר לעמוד בראשם, עד שנאלץ להיענות לבקשתם, והוכתר כנשיא הקהילה ואף כונה בפי כל "נשיא ישראל". בכך זכה לכתר תורה וכתר מלוכה כאחד, הנהיג את צאן מרעיתו ביד רמה ובעוז רוח ואף הוכנס לכלא עונה ונקנס בניסן תק"צ ע"י ראש העיר הערבי, על אשר העז לעמוד בראש המאבק למען צאן מרעיתו, בהלכו להתלונן לפני המלך בעיר פאס, על יחסו המר והקשה ליהודים של ראש העיר בצפרו.

הגריח"א בן מאמאן, הזקין ובא בימים, נפטר בשיבה טובה, זכה לראות את בנו, ונכדו חכמים גדולים בתורה יראה וחכמה. חיבר ספר שירים ופיוטים בשם מהלל אל", והניח אחריו ג' בנים הלא המה הרמ"ז המלאך רפאל זצ"ל, והטור השני החכם המרומם, אור יומם, כמה"ר שלום זצ"ל, והטור השלישי החכם המרומם אור יומם כמה"ר ישועה זצ"ל. גם אחיו, האדם הדגול, נגיד ורב, נדיב נדיבים, ר' דוד בן מאמאן זצ"ל, ובנו הגמ"ון הולך צדקות ודובר מישרים ר' אברהם זצ"ל פעילים היו בחיי הקהילה ותרמו רבות בתחומים שונים ומגוונים.

הרה"ג הגאון הקדוש המלאך כמוהר"י רפאל בך מאמאן זצ"ל.

4. המלאך רפאל בן-מאמאן זצ"ל, בנו בכורו של הגריח"א זצ"ל נודע ומפורסם כרב גדול ועצום , מקובל אלקי, אשר רוח הקדש היתה חופפת עליו ופעל רבות בקהילתו ומחוצה לה באמצע המאה ה19-.

גדולתו בתורה: ראב"ד אשר בבית דינו מכהנים הרה"ג מתתיהו אבן זנרי והרה"ג רפאל משה אלבז זצ"ל: אכן, כפי שהעידו עליו רבני דורו במרוקו, ובארץ הקדש, ילאה חרט אנוש לתאר גודל מהללו ותפארת חכמתו בנסתר ובנגלה. המלאך רפאל בן מאמאן זצ"ל נולד בכ"ה ניסן תק"ע (בדיוק באותה שנה בה זרחה שמשו של המלאך רפאל מאמאן מטבריה זצ"ל!!) בעיר צפרו; למד תורה אצל מו"ר אביו הגריח"א זצ"ל וכן אצל הגאון הקדוש הרה"ג כקש"ת וכמוהר"ר עמור אביטבול זצ"ל מחבר ספר מנחת העומר, ואשר כיהן באותה תקופה כראב"ד, גדל בתורה וביראה, הוכשר כמוהל מובהק, והפך לדרשן ומוכיח מופלא. לימים, הוסמך כדיין ומו"צ ע"י הרה"ג עמור אביטבול זצ"ל, ועל-פי צוואתו של הרה"ג עמור זצ"ל אף מונה כראב"ד במקומו וכממשיך דרכו. ואכן, משך שנים רבות כהן כראב"ד כאשר ידידו ועמיתו הגאון כקש"ת כמוהר"ר מתתיה אבן זכרי זצ"ל וגיסו הגאון כקש"ת וכמוהר"ר רפאל משה אלבאז זצ"ל מכהנים כדיינים בבית דינו.

מקובל אלקי : לצד גדולתו בתורת בנגלה, כפי שהדבר גם משתקף בספרו "יד רמ"ה", חדר למעמקי תורת הנסתר, אותה למד אצל הרה"ג הקדוש המקובל האלקי שד"ר כקש"ת וכמוהר"ר חיים בוחבוט זצ"ל אשר הגיע לצפרו מארץ הקדש כשליחא דרבנן, והתארח לתקופה ארוכה בביתו של הרמ"ה זצ"ל. וכך למדו את חכמת הקבלה יומם ולילה, ומאוחר יותר הצטרף אליהם הרה"ג רפאל משה אלבאז זצ"ל, שלמד אתם לפרקים. מסופר, כי בליל שבועות ישבו שלשתם ולמדו קבלה בביתו של הגאון רפאל מאמאן זצ"ל, בעלית הבית, ובחצות הלילה ביקר איש אחד מבני הקהילה אשר היה ידוע בצדקותו, במטרה לשאול שאלה בלימוד ועלה לעליה, אך כשניסה להכנס אליהם, מיד שב לאחוריו בספרו כי לא יכול היה לעמוד אף לרגע במחיצתם מעוצמת חום אש השכינה שהיתה חופפת עליהם, וזיע"א.

משורר :

כ"כ, ידוע היה כמשורר מחונן, כפי שהדבר מתבטא בקונטרס השירים והפיוטים שחיבר בשם "מהלל אל". אהבתו לארץ ישראל: מלבד, מנהיגותו הרוחנית, זכה לעושר חמרי גדול, אשר נוצל על ידו לבניית ישיבות כוללים ומוסדות קהילתיים לתמיכת בני התורה בעיר, לכלכלת עניי הקהילה, ועל כולנה לסיוע לחכמי א"י ולחיזוק בנין התורה בארץ הקדש אשר אהבתו אליה לא ידעה גבול, והשתוקק ממש לעלות ולהשתקע בה. הדבר מצא ביטוי גם בדרשותיו הנלהבות על קדושת ארץ ישראל באומרו כי לא ניתן להיות יהודי שלם, רק בארץ העברים וכן באגרות שונות שהותיר אחריו, ובהן הוא כותב כי עליו לזרז עצמו לקיים נדרו לעלות לא"י. וכך כותב עליו שד"ר חנניה אביטבול זצ"ל לחכמי א"י : "אחי אות טוביינא דחכימי כמוהר"ר עובדיה סאנס נרה באה האות להגיד לכת"ר שהגעתי לצפרו ומצאתי את שאהבה נפשי אדמו"ר כמוהר"ר רפאל מאמאן הי"ו שחפצו ורצונו לעלות ולראות בבית קדשנו ותפארתנו... יהי רעוא כשם שזכיתי ללמוד מפיו תורה בחו"ל כך אזכה ללמוד תורה ומצוות מפיו בא"י. ומה אדבר ומה אומר מצדקותיו ותורתו, אין הפה יכולה לספר בשבחיו. ולו דומיה תהלה. אשע"כ...עמדו עמו עמידה שיש בה סמיכה... וגדול שמושה, יותר מלמודה... אשרי מי שזכה בו אשרי מי ששמש לפניו, והוא ב"ה ריש מתא וריש מתיבתא דיין ומו"צ בעי"ת צפרו, והוא אהוב נאמן להרי צוף דב"ש, וכבר צוה עליו בפני לק"ק יפו שבבוא הרב כמוהר"ר רפאל הנז' לא יניחוהו לילך עד שיודיעוהו שבא ויצאו להקביל פניו. ויודע אני בודאי שהאדון יחזיק לי טובה עב רזה דינא שזכה לשרת בקדש ולשמש לפני גברא רבא". בשעת פטירתי. זכר את א"י משאת נפשו. ימספרים שבשעת הגסיסה היו שפתותיו -דבבות שמות מקומתיה הקדושים ושמות מלכי בית דוד ועם זה נסתלקה נשמתו הטהורה.

מנהיג כריזמטי: בו תלויים אנשי העיר: אמנם, לצערו כמיהתו ימשאלת לבו זו לא התגשמה ואף כאשר היה קרוב מאד למימושה נמנע ממנו הדבר בשל לחץ אדיר שהפעילו עליו בני הקהילה להניא אותו מלעזבם, בטענם כי הוא אינו יכול להפקיר אותם הן בתחום הרוחני והן בתחום הגשמי, וכי בלעדיו הקהילה תתמוטט כליל בהיותו מנהיג הקהילה בו תלויים כל יסודותיה, כ"כ בשל סכנות הדרכים ומלחמות הברברים שהיו בעכריו. ובעניין זה אף פנו ראשי הקהילה, ובראשם הרב הקדוש הרה"ג אליהו בן הרוש ע"ה, לרבני גאוני פאס , להשפיע עליו, לבל יעזוב את הקהילה, בזו הלשון "באתי לחלות פני כת"ר להיות מטפל במצוה כזאת, ולפייסו ולרצותו על הדבר הזה לא לצאת מארצו מכמה טעמי, חדא והיא שקולה ומכרעת מחמת הישיבה שחידש וריבה פעלים לתורה, ה' תלמידי חכמים ונלוים עמהם ת"ח אחרים, והוא היולדה והמחזיקה במתק מליו וזולתו אין לה קיום אפי' שעה אחת, ומצוה רבה כזאת שהיא תלמוד תורה דרבים ולדעתי אפי' עליה לא"י אסור ועוד שהוא מפקח על כל הת"ח והעניים ומצטער בצערם ודבריו מתקבלים יותר משאר ת"ח וכ"ו וכמה עניים יורדים מנכסיהם ובושים לקבל... והוא משגיח עליהם... מלבד כמה מעלות נסתרות ונגלות מגיד שיציאתו מן המקום עושה רושם גדול ובלעדיו נמשלנו לעדר תועה וכצאן אשר אין לו רועה וכו'".

עוז רוחו: בנית המקוה הראשון בצפרו: אכן, הרמ"ה זצ"ל, לצד גדולתו בתורה ויראת חטאו, היה עסקן ושתדלן בעל מרץ מיוחד אשר השפעתו ניכרה בכל תחומי חיי הקהילה. ע"מ לשבר את האוזן, די לספר את מעשה בנין מקוה הטהרה הראשון בצפרו, על ידו. כפי שהעניין מובא בספר "יד רמ"ה" ובספר קהילת צפרו בזו הלשון : "אכן, כראות כי נשי העיר היו טובלות בתעלות המים, ובמיוחד לאחר שאשה אחת נאנסה ע"י גוי בלכתה לטבול בנהר שמחוץ לעיר עמד בפרץ ונתקנא לבנות מקוה טהרה בנין גדול ורחב ידים, והשתדל ע"י כמה שוחדות לערכאות להביא מים מרחוק מהמעין בצינורות חרס, אשר לכל זה היה נחוץ הוצאות גדולות ואומץ לב עם המולות הערבים שהתנגדו לכך, וגם שבעה טובי העיר התעצלו לכל התכנית וטמנו ידם בצלחת, ודחו את ההצעה המסופקת שעולה סכום גדול, ורבי רפאל ע"ה עמד בשלו וקבע אתם שהוא יוציא מכיסו עד אשר יצליח בעבודתו, והמקוה יעמוד על תילו אז ישלמו לו ההוצאות וכו' וב"ה תכניתו הוכתרה בהצלחה ובה, והבנין עמד לתפארה עד לימינו אנו, ושרת בכל עשרות השנים הללו את קהילת צפרו". כפי שעולה ממעשה זה, הרמ"ה זצ"ל היה ידוע כמנהיג יצירתי ומקורי מהפכן במובנו החיובי, אשר לא בחל בשום אמצעי, בעוז רוח נדיר ע"מ לקדם ולפתח את חיי הקהילה במישור הרוחני והגשמי כאחד.

צניעות וקדושה: אמרו עליו שרוח הקדש היתה חופפת עליו וזכה לשני שולחנות תורה וגדולה. לרגל מסחרו היה נמצא בעיר ג'יברלטאר ומתאכסן בבית רבי ישועה הלוי (מחבר ספר לי לישועה ירושלים תרמג). הנשים בבית האכסניא היו מספרות על גודל צניעותו וקדושתו. מעולם לא ראו אישון בת עינו. כל זאת למרות גדולתו עושרו וקשרי הסחר המסועפים שהיו לו.

בניית ישיבות ומוסדות קהילתים הרמ"ה זצ"ל, זכה לעושר חמרי גדול, אשר נוצל על ידו לבניית ישיבות וכוללים, מוסדות קהילתיים, לתמיכת בני התורה בעיר ולכלכלת עניי הקהילה, היה משקיע את הונו, אונו ומרצו כדי לכלכל את תלמידי החכמים שבעיר ואת ענייה, ואף סמך את הרבנים שהיו בימיו ונשארו אחריו בצפרו.

מוסר עלאי: בגנזי מכתביו נמצאו הנהגותיו הישרות (ראה להרה"ג יוסף משאש רבה הראשי של חיפה בהקדמתו לספר "יד רמה")" במשאו ומתנו עם שותפיו והרחקת גזל הנכרי. הצורך להפריש לצדקה אחוזים מן הרווחים בעסקיו כ"כ הוא כותב כי עליו לזרז את עצמו לקיים נדרו לעלות לארץ ישראל, וכאשר יזכה לעלות שם ישכים ויערב להיות מטיב את הנרות ואשתו תטוה את הפתילות, ובשנה הראשונה יתענה ארבעים יום ויקבל שבת מבעוד יום וילמוד וילמד, והעיקר לזכות את הרבים ויתנהג בקדושה ופרישות כדברי האר"י זצ"ל".

גיסו של הרה"ג רפאל משה אלבז זצ"ל ומאמצו: הרמ"ה זצ"ל נשא את הצדקת אסתר בת הרה"ג שמואל אלבז זצ"ל, אחותו של הרה"ג רפאל משה אלבז זצ"ל, אשה היתה ידועה בצדקותה וחסידותה העילאית. היא התבלטה בדקדוקי מצוות, בצניעות, בעלת צדקה וגמילות חסדים מרובים בגופה ובממונה, כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון להחיות לב נדכאים, הפיקה מרעב לחמה ונפשה. נוסף לזה, התפרסמה בשל הקפדתה להתפלל ג' תפילות בכל יום שחרית, מנחה וערבית, ובערב שבת היתה אף קוראת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. אחיה, הרה"ג רפאל משה אלבז זצ"ל, התייתם בגיל צעיר ואומץ כבן לכל דבר על ידה וע"י בעלה הרה"ג רפאל מאמאן זצ"ל כפי שהעיד הרמ"א אלבאז עצמו בקינה שקונן עליה בפטירתה : "אותי גדלה, וגם אומנה אחותי".

התאלמנותו : בכ"ח אלול התרי"ב מתה עליו אשתו הצדקת אסתר ז"ל, בהשאירה ילד בשם רבי יוסף אשר התפרסם מאוחר יותר בצדקותו בענותנותו בקדושתו ובגדולתו בתורה. שנים מספר לאחר מכן, הוצרך להינשא בשנית אך הקפיד לחפש ולמצוא אשה כדוגמת הראשונה שתצטיין בצדקותה בת חכמים ואחיה חכמים. מאחר ובעיר צפרו לא מצא את מבוקשו ואף לא בפאס הסמוכה, נשא רגליו למקנאס, ושם מילא ה' את בקשתו במלואה, במוצאו אשה צדקת, בת רבנים גדולים, ואחות לתלמידי חכמים מובהקים, הלוא היא מרת ג'אמילה בת הרה"ג זכרי משאש זצ"ל ואחותם של שלושה גאונים הרה"ג שר שלום משאש (מור זקנו של הרה"ג שלום משאש שליט"א רבה הראשי של ירושלים) והרה"ג דוד משאש זצ"ל אשר היתה ידועה בצניעותה, ובמתן צדקה מופתי, ילדה לו בן בשם אליהו, אשר לדאבון לבנו לא האריך ימים ונפטר בגיל 17 בשנת תרל"ח במגפה שתקפה את העיר צפרו, ויעל אליהו בסערה השמימה. בשנת תרכ"ג, לאחר כחמש שנים של חיים בצוותא, התאלמנה מבעלה הצדיק זצ"ל. בהיותה צעירה לימים, רבים וכן שלמים גדולים בתורה ויראה ביקשו את ידה, אך הן אביה הרב שר שלום משאש זצ"ל והן היא עצמה סרבו להענות לבקשותיהם באמרם כי "כלי שהשתמש בו קדש, אל ישתמש בו חול", וכך ישבה באלמנותה כל ימי חייה, בבית אביה, כאלמנתו של מלך, תהי מנוחתה כבוד.

מדברי גדולי התורה עליו: אגרות רבות נשארו תחת ידנו בהן התכתב עם גדולי הדור במרוקו ובאייי, בהן עולה התפארותם מגדולתו חכמתו וקדושתו, וכן קינות שחוברו עליו לאחר פטירתו. נציין נא, מספר דוגמאות לשבר את אזנינו.

הרה"ג שר שלום משאש זצ"ל:פונה אליו בזו הלשון : "רב פעלים, ראשון בקדש יושב אוהלים, אב בחכמה מפיו תצא תורה ידין ידין יורה יורה הלכתא רברבתא תלי תלים, אלופי ומיודעי גדול בישראל המלאך רפאל".

הרה"ג אליהו בן הרוש זצ"ל : כותב עליו : "ראו מאן גברא רבה, רב טוב פעל עם אל, חידש ישיבה, זכה הוא וזיכה כלעומת שבא, דגל תורה נשא עוז מלך שלם..."חידש ישיבה וריבה פעלים לתורה הוא היולדה והמחזיקה במתק מליו וזולתו אין לה קיום אפי' שעה אחת ; הוא מפקח על כל התלמידי חכמים והעניים ומצטער בצערם, ודבריו מתקבלים יותר משאר ת"ח וכמה עניים יורדים מנכסיהם... והוא משגיח עליהם, מלבד כמה מעלות נסתרות ונגלות מגיד שיציאתו מן המקום עושה רושם גדול ובלעדו נמשלנו לעדר תועה, וכצאן אשר אין לו רועה."

הרה"ג דוד משאש זצ"ל כותב עליו: "אדון השכל והחכמות, שר המושכלות פאר המעלות, ארי שבחבורה, מעיין המתגבר, אור עינינו... החכם השלם והכולל, הדיין המצויין, כמוהר"ר רפאל בן מאמאן נרו יאיר, אור זרוח בגבורה כאספקלריא המאירה" ובאגרת אחרת ממנו, מוצאים אנו ביטויים כמו "ההוד לנו, הוד תפארתנו, עצום ורב זרוע המיומן, שר צבאות, לאלפים ולמאות, שומעו הולך וגדול בכל הפאות, איש אלקים קדוש עולה, הודינו והדרנו, נזרינו וכתרנו..."

הרה"ג חנניה אביטבול זצ"ל שד"ר מארץ ישראל: כותב עליו : "יה"ר כשם שזכיתי ללמוד תורה מפיו בחו"ל, כך אזכה ללמוד מפיו תורה ומצוות בארץ ישראל, ומה אדבר ומה אומר מצדקותיו ותורתו, אין הפה יכול לספר בשבחיו, ולו דומיה תהילה, אשרי מי שזכה בו, אשרי מי ששמש לפניו והוא ב"ה "ריש מתא וריש מתיבתא" דיין ומו"צ בעי"ת צפרו, והוא אהוב ונאמן להרה"ג צוף דב"ש".

רבני טבריא ת"ו ביניהם הרה"ג יעקב אבולעאפיא זצ"ל 1הרה"ג רפאל ארזי הכהן זצ"ל :

עמדו בקשר מכתבים על עמדתו האיתנה ומסירותו ללא חת, לחיזוק הישוב היהודי בא"י ולפיתוח והפצת לימוד תורה בארץ הקודש כותבים : "חמדת ישראל, המלאך רפאל, חכם לבב ואמיץ כח... גבור בפרץ לראות בבנית הארץ לעזרת ה' בגבורים, הלא זה הוד והדר, בקדש נהדר, פקידנו ושרנו, מעלת הרב הכולל, בישראל להלל, הדיין המצויין,... כמוהר"ר רפאל מאמאן נר"ו..."

ובני ירושלים ת"ו ביניהם הרה"ג דוד בן שמעון זצ"ל בעל הצוף דב"ש: כותבים אליו בזו הלשון : "טובינא דחכימי, מרגניתא דלית לה טימי, רב גובריה ורב חיליה, וכתר שם טוב אילה, לנו לעיניים, דין הוא הדר, בקדש נהדר, מעלת הרב הכולל, אור גולל, כמוהר"ר רפאל מאמאן נר"ו...

רבני חברון ת"ו כותבים אליו: "טבייאנא דחכימי, מרגניתא דלית ביה טימי, תמים דעים, חכם לבב ואמיץ כח כגבורים, אור יקר מאיר לארץ ולדרים, ... אהוב לשמים ונחמד לבריות, חזרן במצות, מעל כל שכיות, כל שניתן הל"ה החכם השלם והכולל, עצום ורב, נטע נעמן. הגזבר הנאמן כמוהר"ר רפאל מאמאן נר"ו יאיר" נכדו הרה"ג רפאל עמרם מאמאן זצ"ל: כותב : ואחד המיוחדים שבהם היה הרמ"ז האדם הגדול בענקים, נר המערב,-עצום ורב, סיני ועוקר הרים, ודגל התורה הרים, רב תנא ופליג ים החכמה לגזרים, מופת הדור והדרו, ועליו יציץ נזרו, בוצינא דנהורא, ארי שבחבורה, המקובל האלקי, ראב"ד מקודש המלאך רפאל מאמאן זצו"קל, באמת ילאה חרט אנוש לתאר גודל מהללו, ותפארת חכמתו בנסתר ובנגלה, הרב הקדוש הלזה זכה לתורה וגדולה, ונהג נשיאותו בכבוד ימים רבים..."

הרה"ג יוסף משאש זצ"ל (רבה הראשי של חיפה) : כותב עליו : "יחידי סגולה אשר בכל דור ודור היו ענקים רמים ונושאים מגיעים עד שהקים, ובתורה ויראה מלאים זיו ונגה מפיקים... וכן היה גורל זה ספר יד רמ"ח לאחד הענקים הרמים, אחד הגדולים המפורסמים, הרבנים העצומים, איש צדיק ותמים, זכה לשתי שולחנות שלמים, החזיק ידי לומדן תורה במתק שפתים ובמתן דמים, והרוה אותם חכמה וסודות נעלמים,... כקש"ת כמוהר"ר רפאל מאמאן זצ"ל..."

כ"כ בקינות שחוברו עליו לאחר פטירתו ובמכתבי נחומים אנו מוצאים את התיאורים הבאים :

הרה"ג רפאל משה אלבז זצ"ל: מקונן עליו : "שר וגדול נפל נאסף הצדיק, פועל צדק, פרנס טוב קופת הרוכלים, מוכתר בכתר תורה ורב פעלים, במתק שפתיו השיב שואלים, סברה זכה יהגה חכמה פי צדיק..., אבי יתומים עושה משפט וצדקה... להרים דגל תורה גבור כארי,... כל דבה מצוה בו ירוץ צדיק... אבד חסיד מן הארץ, חכם ירא מתהלך בתומו צדיק... שלם בתורתו,... פנה פאר הדור זיוו והדרו".

הרה"ג שר שלום משאש זצ"ל:מקונן עליו: "כי נשבר הקשת ומגן גבורים, איש חיל רב פעלים נודע בשערים, מעוז ומגדול וראשו בשמים... מעין המתגבר נובע מקור חוכמה...מעודו היה למוד לחון אביונים... לכל שואלו משיב משפט לאשורו... שוטטו נא וראו אם כמוהו נמצא, בענוה ויראה ופרישות וקדושה, כלביא יקום וכארי יתנשא, צדקת ה' עשה נקי כפים... ונשבה ארון התורה, בוצינא דנהורא, ארי שבחבורה הוא זיוה הוא הודה והוא הדרה... המלאך רפאל זצ"ל, תנא דאורייתא "הרב הדומה למלאך, צדיק יסוד עולם ... ריש נטורי קרתא"..."

גאוני רבני פאס ובתוכם הרה"ג ידידיה מונסוניגו זצ"ל, והרה"ג שלמה אליהו אבן צור זצ"ל והרה"ג אבנר ישראל צרפתי זצ"ל: מקוננים עליו: "כי גלה דרעא נפל נהורא, שרגא וטיהרא, המאיר לארץ ולדרים עליה, צפרו מגדליה,... כי מת גבורם, אלוף עירם, חד מנטורי קרתא, גלי עמיקתא ומסתתרא, שר וגדול ליהודים. צדיק אבד לדורו מלא חכמה וכליל יופי, ויהי כמשחק ההרים הגבוהים אגב חורפיה, והוא שפט את ישראל וישב על כסא המלכים... צדיק שומר אמונים אשכול הכופר, נהר דעה וכלו מחמדים... והוא נהנה מזיו השכינה...

הרה"ג מנשה ארזי הכהן זצ"ל שד"ר מארץ ישראל: מקונן עליו :

"אל הלקח ארון אלקים הרב דומה למלאך ה' צבאות, למופת ולאות... מימיו מן המקדש, כל העם עונים אחריו מקודש, קדיש דרבנן... ריחו נודף מר ואהלות מכל מין ומין... רב שמת אין לנו תמורתו, חכם בחכמתו, צדיק תמים, מבחר עצמים, ולילה כיום יאיר... אך יעסוק בתורת ה' חפצו בתורתו, פריו יתן בעתו, מר דיינא דנחית לעומקא, עושה משפט וצדקה, צדקת ה' עשה ומשפטיו... ועושה חסד לאלפים... גדע בחרי אף קרן ישראל, המלאך הגואל... ואפילו מזבח מוריד עליו דמעות, אי חסיד אי עניו, המאושר בכל עניניו, אבד חסיד מן הארץ, גבור עומד בפרץ,... רכב ישראל ופרשיו, הן בקדושיו, למה ברחת, על מה נטשת, גם איש שלומי "גדול השלום", נזר יהלום, אחי נועם "עטרת ישועה"... נפלה עטרת ראשנו, אשר אמונו בצלו נחיה ונתלונן... כי רחק ממנו פטיש החזק עמוד הימיני...היה דמי שותת כי "שר וגדול נפל בישראל" גדול .שמו, קראו רבו, עד שהמלך במסיבו... הצדיק אבד ופסקו אנשי אמונה, מיום שמת רבי בטלה ענוה..."

בנו הרה"ג רחמים יוסף מאמאן זצ"ל: מקונן עליו : "קרעו לבבכם אחי ולאומי, על מרגניתא דלית בה טימי, המלבישכם בגדי רקמה ומשי... ים התלמוד בקע במילי מעלייתא, שמעתתא אליבא דהלכתא, מסיק עמיקתא ומסתרתא, גלי במופלא ובמכוסה, נהי ארימה... יום וליל לא פסיק מפומיה גירסא, עסיק תדירא באורייתא קדישא, פשט רמז וסוד ודרשא, מוציא לאור כל דבר הקשה... גלה כבוד ממך מאור הגולה,... פיו פתח בחכמה לדלים ואביונים בדברי פיוסים להצהיל פנים, את דגל התורה הרים ונשא, החזיק ידי רשים מאיש אד אשה, קבע

ישיבת לומדי תורה מורשה, רודף צדקה עושה ומעשה..,"

מנסיו ונפלאותיו: א. מדי תקופה בתקופה החברה קדישא בעיר צפרו, היתה משפצת את בית העלמין ואת קברות הצדיקים שמטו ליפול מרוב יושנם. באחד מבדקי הבית, בא אליהם ערבי זקן מחסידי אומות העולם מסיח לפי תומו פנה -לראש החברה קדישא דאז ר' אלישע אג'ייני זצ"ל ואמר לו כי ברצונו להצביע על קבר שיש לשפצו. תמה ראש החברה קדישא ושאלו לפשר בקשתו השיבו הערבי, וסיפר לו ברעדה כי לילה קודם לכן לן בשדהו הסמוך לבית העלמין, ובחצות לילה התעורר ונשא עיניו, והנה רואה הוא עמוד אש יורד מן השמים עד לקבר אותו רצה להראות להם. הבין ר' אלישע אג'ייני, כי יש ממש בדבריו, נלווה אליו עד למקום הקבורה עליו הצביע הערבי, וגילה כי מדובר בקבר הרמ"ז המלאך רפאל מאמאן זצ"ל, וזיע"א, וסמוך לו קבר הרה"ג הקדוש ר' מתתיה בן זכרי זצ"ל שהיה ידידו ועמיתו בלב ונפש ומבית דינו של המלאך רפאל ע"ה. או אז, מיד פרסם ר' אלישע את הסיפור לראשי החברה, ומיד שכללו ושפצו את שני הקברות הנ"ל. ודי לציין כי אותו ערבי נפל למשכב משך כששה חודשים מכח אותה רעדה שאחזתו באותו לילה, ע"מ להבין את עצמת המחוה.כ"כ, אנצל הזדמנות זאת ע"מ לספר ולו ובמעט על הידידות. העמוקה והאמיתית, ששרתה בין המלאך רפאל זצ"ל לבין הקדוש מתתיה בן זכרי זצ"ל כפי שהדבר בא לידי ביטוי באחת האגרות שכתב המלאך רפאל זצ"ל בה הוא מכנה את הרה"ג מתתיה בן זכרי זצ"ל : "עצם מעצמי ובשר מבשרי". ואכן שיא ידידות זאת בא לידי ביטוי בעת פטירתו של הרמ"ז המלאך רפאל זצ"ל, שעה בה הצטער הרה"ג מתתיה זצ"ל צער עמוק וכאב חודר על סילוקו של המלאך רפאל זצ"ל, עד כדי כך שמרוב יגונו נפל למשכב, ושבעה עשר יום בלבד לאחר פטירתו של ידידו בנפש המלאך רפאל זצ"ל, נתבקש גם הוא בישיבה של מעלה ונקבר לידו ממש, זכותם תהיה מגן וצנה בעדינו אמן. ב. אחרי פטירתו של הרמ"ה זצ"ל, אשתו השניה הרבנית הצדקת ג'אמילה לבית משאש ז"ל, לקתה במחלה קשה ברגליה והפכה לנכת רגליים. והנה, לילה אחד, נגלה אליה הרמ"ה ע"ה, בחלום, וביקשה לבוא להשתטח על קברו בעיר צפרו, כי שם תוכל ב"ה למצוא מרפא למחלתה. ואמנם, למחרת עשתה כמצוותו, ומפאת נכותה, נשאוה עד למקום קבורתו של הצדיק, וכך שטחה את תפילותיה ותחנוניה על קברו משך מספר שעות. וראו זה פלא, מיד לאחר תפילתה, חשה כי רגליה מגיבות ואף הצליחה לעמוד על רגליה. אט אט, החלה ללכת. הליכתה השתפרה מיום ליום עד להבראתה המוחלטת. (ראוי לציין כי הרמ"ז הרה"ג רפאל עמרם ממן זצ"ל היה עד ראייה לנס מופלא זה).

ג. סמוך לפטירתו של הרמ"ה זצ"ל שכב על ערש דוי במצב קשה. בני משפחתו עמדו בתפילה ואף שינו את שמו לישעיה, מתוך תקוה ואמונה כי הדבר יועיל להצלתו. והנה בשבת קדש, אחר הצהריים בעת עלות המנחה, התקיימה הדרשה הקבועה באחד מבתי הכנסת בעיר, ע"י הצדיק הקדוש כקשית ר' משה אג'ייני זצ"ל וזיע"א, שהיה ידוע ביראת ה' טהורה ובעבודת ה' זכה, ומפורסם בגילויי שכינה עד כדי שמיעת בת קול. לפתע, באמצע הדרשה השתתק והטה אוזן קשבת כלפי שמיים. דקות ספורות לאחר מכן, פתח פיו בחכמה, ושאל את הקהל אם מוכר להם רב קדוש בשם רבי ישעיה. הציבור תמה לפשר שאלתו, ואז גילה להם כי שמע זה עתה כרוז קורא בחיל בשמי מרומים ואומר : "צאו כולכם לקראת הרב רבי ישעיה". אך, באין מענה לשאלתו, המשיך בדרשתו. והנה פלא, למחרת בבקר נפטר והתבש"מ הרמ"ה ע"ה. או אז, הצדיק הקדוש ר' משה אג'ייני זצ"ל, חקר ודרש את בני משפחתו של הרמ"ה זצ"ל אשר הודיעוהו כי אכן שינו את שמו לישעיה, וכך נפתרה חידתו. (יורשה נא לי לציין כי ר' משה הנ"ל הינו מר זקנה של אמי, חנה מרים מנשים באהל תבורך, לבית אג'ייני), וזיע"א. הרה"ג הקדוש כמוהר"ר רחמים יוסף בן מעומאן זצ"ל.

5. בנו יחידו של הרמש המלאך רפאל ע"ה, הינו ~רה"ג, מעוז ומגדול, קדיש דרבנן, כק"שת וכמוהר"ר רחמים יוסף מאממן ע"ה וזיע"א, אשר נולד בשנת התקצ"ט, ונימול על ידי מר אביו המלאך רפאל ע"ה.

גדלותו בתורה :

משחר נעוריו התבלט בשקידה רבה ועצומה, תורת ה' היתה חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה למד אצל מר אביו המלאך רפאל זצ"ל וכן אצל הרה"ג הקדוש כקש"ת וכמוהר"ר שמואל אג'ייני זצ"ל. בילה את כל עיתותיו בעבודת בוראנו בורא עולם יתברך שמו לעד ; התפרסם כחכם תלמודי קל העיון ובעל סברה זכה וברה "וסגנון תלמודו היה עיון ישר בחמימות לב ויגיעת בשר", וכל היום ישב בישיבה ללמוד וללמד.

ענוותנותו :

הענווה שלו לא ידעה גבול, שפל רוח היה אשר רוח הבריות נוחה הימנו, אוהב שלום ורודף שלום. מרוב צניעותו וענוותנותו התרחק מן הרבנות והדיינות. ולמרות גדולתו בתורה, חריפותו ובקיאותו סרב לשבת על כסא הרבנות והדיינות תחת אבותינו הקדושים, ולא נענה להפצרות הרבות מצד ראשי הקהל בענין זה. ומרוב ענוותנותו

קרא לספרו בשם חירגא דיומ"א (דהיינו עמוד האבק הנראה לאור השמש - ויומ"א - נוטריקון - יוסף מאמאן) כאומר, שחידושיו הם בסך הכל כאותו עמוד אבק הנראה לאור השמש !

ראש ישיבה:

הרביץ תורה ברבים, בשבתו כל היום בשבת תחכמוני על התורה ועל העבודה, והעמיד תלמידים הרבה. עמד בראש החברה הקדושה חברת הרשב"י ע"ה, על פיו יצאו ועל פיו יבואו, וכל הגא אשר היה יוצא מפיו היה בעיניהם כדבר איש אלקים. כ"כ המשיך בדרך מו"ר אביו זצ"ל אשר ארגן חברה שהורכבה מעשירי העם ע"מ לתרום, מדי חודש בחודשו, תרומה קבועה להחזיק בידי ת"ח היושבים ולומדים בישיבת תחכמוני. ואחרי שנתבקש בישיבה של מעלה, עמד בנו יחידו, הרמ"ז רב הוד יוסף הצדיק ע"ה וירש את מדותיו האציליות, להרים את דגל התורה והיראה, ולהחזיק הני ברכי דרבנן דשלהי, והיה עושה מעשה.

צדיק קדוש :

התפרסם בצדקותו המופלאה ובקדושתו הזכה. מקודש היה מבטן ומהריון ככל אבותיו הקדושים, ומאביב ימי עלומיו היה נזיר אלקים, אשר התנזר מחמודות. תבל ורק בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. כונה בפי כל "הקדוש" או "קדיש דרבנן".

ואכן בשנת התר"ן, בחדש אייר, הנהר הגדול החוצה את העיר צפרו, גאה ושטף"את כל העיר. השטפון היה קשה והסב נזקים כבדים בנפש וברכוש. 49 אנשים מצאו את מותם רח"ל. באותה שנה, ביקר במרוקו הרה"ג הקדוש כמוהר"ר ציון אלקלעי זצ"ל שהיה שד"ר מא"י. בהגיעו לעיר צפרו אחרי השטפון הנ"ל, עמד בתוך קהל ועדה וזעק בקול מר : "רבותי נוראות נפלאתי איך הנהר גבר ושטף העיר אשר צדיק יסוד עולם שוכן בתוכה, ומנו הרב הקדוש כמוהר"ר יוסף מאמאן ע"ה, אשר זכותו לבד תספיק לבטל כל מיני גזרות קשות ורעות, אלא מידת הדין גברה".

רושם והשפעת תפילותיו הזכות: .

תפילותיו היו זכות ומחשמלות. היה מזהיר בצקון לחשו, ושופך את נפשו ממש, לפני אל בקדשו ; ארכן היה בתפילתו כמונה מרגליות, ובתפילת העמידה, היה מתפשט כמעט, מגשמיותו, ואינו מרגיש בשום דבר המתרחש מסביבו ; לא ייפלא א"כ שביקשוהו להיות שליח ציבור קבוע בביה"כ "אצלא דרבי", ע"מ לזכות אותם בתפילותיו הסוחפות.

ואכן המון העם היה מתדפק על דלתותיו ע"מ לבקש ממנו תפילה וברכה בעת הצורך, וזקני הדור שהכירוהו הכרה מעליא, העידו שכשהיה הרב מברך ועושה פדיון לחולה, או ליולדת, מיד ברכתו ותפלתו היתה עושה רושם רב ומתקבלת ע"י בורא עולם בהניבה פירות מיידיים.

מנסיו ונפלאותיו:

ואכן, מסופר כי בליל מוצש"ק אחד בהיותו לומד עם תלמידיו זוהר ומשניות בבית הנגיד המנוח עמרם בן יעיש ז"ל, עמדה אשת המנוח הנ"ל ללדת. והנה בשבתה על המשבר, קשתה מאד בלידתה והיתה בסכנה של ממש. מיד הזדעקו בני הבית ובאו אל הרב הקדוש רב הוד יוסף הצדיק ע"ה, וביקשוהו לעמוד בתפילה ולהתחנן על נפשה כי הינה בסכנת מות ממש. מיד ניגש אל המזוזה, הרכין ראשו מולה, ושפך צקון לחשו, לפני אל בקדשו, ולא מש מתפילתו עד אשר הודיעו לו

כי יצאה מכלל סכנה. וב"ה ילדה בן זכר אשר נקרא אלעזר, אל אשר ה' היה בעזרה.

2. כאמור לעיל, הרה"ג יוסף מאמאן זצ"ל המשיך בדרך מר אביו המלאך רפאל זצ"ל, בארגון נדיבי העם לתמוך ולהחזיק ידי ת"ח היושבים בישיבה. והנה אחד התורמים הקבועים, חזר בו וטמן ידו בצלחת, בסרבו להמשיך לתרום. הרה"ג יוסף זצ"ל ניסה להשפיע עליו ולשכנעו בדברי מוסר אך ללא הועיל. לפתע, ששה חודשים לאחר מכן, הגיע הנדבן הנ"ל אל הרב זצ"ל, נפל על צוארו בבכי, תוך בקשת סליחה ומחילה, ואף הביא בידו תרומה הכוללת ששת חדשי חובו. תמה הרב זצ"ל, ושאלו מה יום מיומים ענה לו, אדוני הרב, חלום חלמתי, והננו חברי החברא קדישא וחכמי הישיבה מסובים בבית מר אביך הרב הקדוש ע"ה. תוך כדי אכילה ושתיה, עמד מר אביך הקדוש זצ"ל ולקח צלוחית ערק, ובכבודו ובעצמו מזג לכל אחד מהמסובים כוס מלא ברכת ה' ואילו לי אני, לא נתן. כשהתעוררתי משנתי, הבנתי כי הרב זצ"ל מקפיד עלי, על שטמנתי ידי בצלחת והפסקתי את תרומותי לבני

הישיבה ; על כן שבתי וניחמתי ומבקש אני סליחה וכפרה. הרה"ג יוסף ע"ה קיבלו בסבר פנים יפות הרגיעו ובירכו.

לידת בנו יחידו: בשנת התרל"א, נולד לרה"ג יוסף זצ"ל בן אשר קראו רפאל, ע"ש מר אביו הקדוש זצ"ל, ועמרם ע"ש' הקדוש ר' עמרם הן דיוואן ע"ה. וזאת, מאחר שלפניו נולד להם בן זכר אשר מת בקטנותו, ובהריונה השני נגלה אליה בחלום אלמוני אשר בישר לה שהיא תלד בן זכר וביקשה לקראו עמרם ע"ש הרב הקדוש הנ"ל.

בהמשך לסיפור הנ"ל, מספרים כי אחרי מות ילדם הראשון, נכנס אליהם הרה"ג רפאל משה אלבאז זצ"ל, ואמר לבן אחותו הרה"ג יוסף מאמאן זצ"ל, כי בשונה מהבן הראשון אשר כונה בשם דיין, לכבודו של המלאך רפאל זצ"ל.

 

אור החמה

במה לתורתם

של חכמי מרוקו ממשיכי דרכם ומוקירי זכרם  

כל הזכויות שמורות ליעקב עובדיה

תהילים הללויה