מרן הרב יהושע מונסונייגו ז"ל

רבי יהושע בהרה"ג ר' ידידיה מונסונייגו זצ"ל, נולד בפאס בא' שבט תקפ"ו (1826), בה חי ופעל. למד תורה מאביו וכנראה היה רבו מובהק. נראה כי רבי יהושע בלט מיתר אחיו בחכמתו, מה גם ששנים מהם: ר' יעקב ור' רפאל אהרן, נפטרו באיבם בעודם צעירים לימים ללא זרע. שמו של רבי יהושע מוזכר לטובה בהתכתבותם של חכמי הדור עם אביו. במכתב משנת תר"ד (1844) המלא שבח ותהילה לרבי ידידיה נאמר: ורו"ש [ורוב שלומות] לבניו הנעימים ועל ראשיהם מלמעלה יושב בשבת תחכמוני הלא כבני החה"ש כהה"ר יהושע הי"ו יזיי"א כי"ר [יראה זרע יאריך ימים כן יהי רצון]. בוצין מקטפיה ידיע, כי לגדולות נוצר, להמשיך מורשת אבות ולמלא את מקום אביו בהוראה. עוד בשנות העשרים שימש את אביו, והיה מוליך ומביא בשם אביו בכתב לחכמי הדור בנושאים הלכתיים. בתשובה שכתב בשנת תרי"א (1851) לרבי עמרם אלבאז, לאחר פתיחה מליצית הוא כותב: על של עתה באתי במיעוט בדרך אר"ש [=ארשת שפתים, כלומר בקצרה] להגיד לאדוני שיגיע ליד"ק טופס שטר מתנה ומה שכתבו עליו חו"ר מחז"ק [=חכמי ורבני מחנינו זה קדוש] תוך אגרת כתובה מהרב עט"ר נר"ו [=עטרת ראשי]. ויודע לאדונו כי הרב עט"ר נר"ו יש לו הרבה הפקפוקים וגמגומים בדין ובשביל שהרבו עליו רעים כתב לאדוני ובעיקר הדין לא הסכים... בהמשך מסביר השגות אביו על הפסק, וחותם 'כה דברי עבדך בן אחיך קטין איש צעיר ע"ה יהושע מונסונייגו סי"ט'. עובדה זו סייעה בידו לשאת ולתת בהלכה עם חכמי הדור אשר היו גדולים ממנו בשנים. בתשובותיהם נהגו בו כבוד והתייחסו אליו כאל אחד מהם. על חבריו נמנו הרה"ג רבי אבנר ישראל הצרפתי ורבי אברהם הכהן זצ"ל, האחרון מתואר על ידו בחיזוק לתשובה שכתב רבי אברהם 'ולאהבת אחי אחד היה אברהם הי"ו נטפלתי ויצאתי חוץ למחיצתי.... בט"ו תמוז תרל"ט (1879) נתמנה לדיין יחד עם הרבנים: ר' יהודה בנימין סירירו, ר' יצחק אבן דנאן, ר' יוסף סירירו ור' שלמה אבן דנאן זצ"ל. וזה בנוסף לדיינים הקיימים.

רבי יהושע חתום עם חכמי פאס במספר פסקים ותשובות שפורסמו ושעודם בכתבי-יד. עוד בצעירותו החל לכתוב חידושים ותשובות בהלכה. לפי השנים המוזכרות בחיבוריו, יוצא שחלקם הגדול נכתבו בשנות העשרים לחייו. כמו כן כתב הגהות לחיבורי אבותיו ואבות אבותיו. בקובצי חיבוריו ישנן רשימות והעתקות בענייני קבלה, סגולות וקמיעות, מזה ניתן להסיק שעסק גם בתורת הח"ן, כדרכם של רוב חכמי מארוקו. ויתכן שהיתה לו נטיה לקבלה מעשית. מבניו ידועים לנו שנים: רבי אברהם שהיה יניק וחכים, נפטר צעיר ללא בנים בשנת התרל"ג 1873 ורבי אהרן אשר התפרסם בחסידותו ובפעילותו בעיר למען קדושת השבת והוספת מחול על הקודש, בעומדו על המשמר בערבי שבתות וימים טובים, שהחנויות במלאח יסגרו לפני כניסת השבת. וזכה שתמשך אצלו מורשת אבות של תורה והוראה. רבי יהושע נפטר באופן פתאומי בח' סיון תרנ"ב 1892.

שיטתו        בחיבוריו

ניכרת נטייתו של רבי יהושוע לנקוט בשיטת המאספים, בה הלכו רבותינו גדולי    האחרונים, ובהם אביו רבי ידידיה וסבו רבי רפאל אהרן. דרך בה המחבר מסכם מתוך ים ספרות ההלכה והשאלות התשובות את עיקרי ההלכה, מעשרות רבות של חיבורים בדפוס ובכתבי יד. דבר שמחד דורש מאמץ גדול ומלאכה עצומה מפאת הכמות וההיקף, ומאידך נדרשת חכמה רבתי, לרדת לעומק כוונת המחברים, לתמצת עיקרי דבריהם, לנסחם בלשון     קצרה ובסגנון צח, ולעורכם בסדר נאה. יש מחברים אשר ערכו דבריהם לפי סדר השלחן ערוך ונושאי כליו. דוגמת: חיבורי הרה"ג הגדול רבי חיים בנבנשתי, 'כנסת הגדולה' וכו'; 'לקט הקמ"ח' לרבי משה חאגיז, 'ברכי יוסף' לרבינו החיד"א; 'יד אהרן' לרבי אהרן אלפאנדרי, 'שערי תשובה' לרח"מ מרגליות, 'באר היטב' לרבי יהודה אשכנזי ולרבי זכריה מנדל; 'זכור לאברהם' לרבי אברהם אלקלעי, ועוד.      מחברים אחרים כתבו את דבריהם כספר עצמאי, וערכו אותם בצורה אנציקלופדית לפי א"ב של הנושאים. כגון: 'פחד יצחק' לרבי יצחק לאמפרונטי, 'משכנות הרועים' לרבי עוזיאל אלחאיך; 'כתונת יוסף' לרבי יוסף בירדוגו; חיבורי רבי רפאל משה אלבאז וחיבורי רבי ידידיה מונסונייגו 'קופת הרוכלים', 'מנחת זכרון', ועוד.

חיבורים אלו מציינים מקורות ההלכה בספרות החידושים והפסיקה. פעמים שהמחברים שלבו במערכות הספר, גם שאלות ותשובות שדנו בהם. ספריהם מהווים עזר רב להכוונת   עיונם של הלומדים, וכלי חשוב בידי הרבנים והדיינים בעבודתם. נוסף לאמור תרומתם מיוחדת בכך, שהם מצטטים מחיבורים רבים שלא ראו אור הדפוס ואינם בהישג יד. מה גם שחלקם הגדול אבד בצוק העתים, והם מהווים גלעד לדבריהם ולתורתם של אותם המחברים.

יצירתו.

רבי יהושע חיבר אסיפת דינים ומערכות, על ארבעת חלקי שלחן ערוך: 'נשמת חיים', שבילי החיים שבילי הזבח, 'שבילי העזר' שבילי המשפט.      נשמת חיים רובו מוקדש לדיני ברכות. נראה כי מלכתחילה יועד לשם כך, בסופו הוכנסו גם נושאים אחרים, רובם שייכים לשו"ע אורח חיים. כתב-יד לא ממוספר, ובו 110 דפים. בדפים הראשונים והאחרונים רשימות שונות ונסויי קולמוס. דפים 88-81, העתקה 'סדר הרעמים לרבינו האר"י זיע"א'. דפים 79-75, מלים מנוקדות, ענייני קבלה וסגולות, בדף 78,     צירופי שם ה' על פי הקבלה, וחותם 'ואם שגיתי השם הטוב יכפר, כי בער אנכי מאיש העבד יהושע מונסונייגו נר"ו יאיר כי"ר'.

החיבור לא נערך באופן סופי בידי המחבר, אם כי יש הפניות ממקום למקום. במספר מקומות הוא מזכיר את חיבורו 'שבילי משפט'. כמו כן מצאנו בחיבור זה מספר סעיפים שנדפסו בשבילי משפט. בערך תענית כותב שאין גוזרים תענית בניסן, ומציין 'ובשנת כברכת' [תרמ"ב] לפ"ק פה בפאס, היה מעשה ולא רצו בית דין צדק לגזור תענית אפילו לאחר הפסח.