נחלת אבות

הספר ותוכנו

א. שם הספר:

"נחלת אבות" הוא שמו של הספר כפי שנתפרסם ברבים, ברם נתנה לו גם השם "תקון יצחק", ולשני השמות נתן הרב - רבי יצחק קורייאט - טעמים בהקדמתו.

השם "נחלת אבות" בא להצביע על הקשר בינו לבין אבותיו ואבות אבותיו, שהיו גדולים בתורה וענקים ביראה: "על כן קנאתי קנאת סופרים לעשות ספר זכרון לי לשמי להדמות אליהם בצד מה". והשם "תקון יצחק" מעיד על כוונתו המישנית: "ובחסד אל עליון בטחתי כי בזכות אבותי הקדושים יעזרני על דבר כבוד שמו אולי אחשב גם אנכי בכלל מזכה את הרבים לתקן את עצמי.

ב, ייעוד הספר והמניעים שהביאו לצאתו לאור:

אמנם ספר מעין זה מורגש חסרונו כשאינו בנמצא, ואין צורך בהתנצלות להסביר את הוצאתו לאור, בכל זאת ראה הרב לנכון לכתוב בהקדמתו את הטעמים שהביאוהו לעריכת הספר ולהשתדלות לעסוק בהוצאתו לאור:

א. "משום שאני רואה מעשים בכל יום בגלילותינו, כמה דברים המסורים לרבים ואינם בסדר נכון, ובפרט אנשי חברתנו הקרושה "חברת חסד ואמת" הי"ו העושים חסד עם המתים... ובעת שהם מתעסקים בהם ולומדים פסוקים ותפלות השייכים לענין, כל אחד יש לו סדר לעצמו ואינם שוים. לכן עלה בדעתי אני הצעיר לסדר להם סדר נכון מפי סופרים וספרים... להיות מצוי ביד כל אדם כדי לזכות את הרבים שיהיו כולם שוים לטובה על פי מנהגי קדמונינו זלה"ה".

ב, להדמות לאבותיו שאף הם חיברו ספרים, ולתקן את עצמו על ידי זיכוי הרבים בדברים המועילים והנחוצים.

ג, וזאת גם זאת שאדוני אבי [רבי אברהם קורייאט מחב"ס "ברית אבות"] חיבר כמה פיוטים ושירים, כמו ספר גדול בכמותו ואיכותו כידוע לכל באי שער עירנו, וחבל על דאבדין, שנאבדו עם כמה ספרים וחפצים במלחמת צרפת וישמאעלים שעברה בכאן במתא אצווירא [שנת 1844] ובאו האויבים ושללו ובזזו את היהודים היושבים בעיר הזאת. וכמלקט שבלים לקטתי מן האומרים והמשוררים אחד הנה ואחד הנה, אשר שמעו ולמדו מהמחבר ז"ל והמה בכתובים אצלם, ואמרתי לספחם אל ספרי זה עם איזה פיוטים גם כן ממור זקינינו, הרב הגדול מעוז ומגדול החסיד, קדוש יאמר לו כמוהר"ר יהודה זלה"ה [הראשון] וממז"ה [וממור זקני הרב רבי אברהם קורייאט] בעמח"ס "זכות אבות".... ויהיו נקראים כדי שיהיו שפתות המחברים דובבות בקבר, שזה ודאי הוא נחת רוח לאבותי הקדושים".

אלה הם אם כן ארבעת הטעמים שהביאוהו לשאת בעול 1 עריכת הספר והדפסתו.

ג, ההסכמות לספר ותוכנן:

אף על פי שלספר שתוכנו מקורות מתנ"ך, מאמרי חז"ל וסיכומי הלכות מספרי יסוד ידועים אין צורך בהסכמות, טרח הרב המחבר לבקש את הסכמתם של גדולי רבני עירו מוגדור-אצווירה2. כולם כתבו בהסכמתם על נחיצות הספר.

אל יהיה קל בעיניכם ובמיוחד באותו עת כאשר המרחקים בין המחבר לדפוס הינם מרחקים בין יבשות.... , מלבד שנים מהם: רבי אלידע בן אמוזג ורבי אליהו אלמליח שהם קרובי המחבר, אחד תושב ליוורנו והשני בטנג'יר ומבמרוקו.

מבוא

הוצאת הספר שבו נאספו כל המנהגים בנושאים המצויים והמעשיים, ובעיקר על כך שנערכו הדברים בצורה השווה לכל נפש, ומכאן תועלתו המרובה לציבור הרחב. וכן ציינו כולם את מעלת ייחוסו של הרב המחבר שמקורו באילן גדול ורב פארות.

לספר ניתנו שבע הסכמות; לפנינו שמות הרבנים ופרטים מעטים עליהם: רבי אברהם צבאת - רבה של מוגדור באותן שנים. רבי יהודה בן מויאל - מורה צדק במוגדור. הניח אחריו כמה תשובות ופסקי דין, והיה בקי ויודע בחכמת החשבון ("מלכי רבנן" בערכו). רבי כןסעוך כנאפך - מוסכמי מוגדוך. רבי ווקף כנאפו - מחשובי חכמי העיר מוגדור, ומחברם של ספרים רבים (יאה שם בערבו). רפי ייגוף בן עטר - מחכמי מוגדור. רבי אליהו בן אמוזג - יליד מוגדור שהיגר לליוורנו ושם פתח בית דפוס חשוב שבו הודפסו ספרים רבים מחכמי מרוקו. רבי אליהו אלמליח - מחכמי טנג'יר3, בנו של רבי יעקב אלמליח גיסו של הרב המחבר.

ד. תוכן הספר:

כאמור, מקיף הספר הלכות ומנהגים לכל שלב ומאורע בחיי האדם, למן לידתו וער לפטירתו, כאשר לכל מאורע נלקטו המנהגים וסוכמו ההלכות, הובאו קטעי תפלה וקריאה המקובלים, ופעמים לא מעטות בליווי דברי מוסר נעלים בכל נושא.

רובם של ההלכות נלקטו מספרי הלכה ידועים [שו"ע, בית יוסף בית עובד, מחב"ר ועור] ומיעוטם סוכמו על ידי הרב המחבר רבי יצח קורייאט ורבי דוד כנאפו' - שהיה בתקופה יותר מאוחרת אב"ד במוגדור - שסייע בירי ר"י קוריייאט.

לפנינו תוכן הספר בכל נושא:

א. מצות מילה: המנהג בעיר מוגדור בלילות הקודמים לברית, מנהגי יום המילה, מנהגי המילה, תפילות לאבי הבן, למוהל ולסנדק, דיני מילה בפרטות. כל זאת בליווי פיוטים השייכים לברית המילה. זבד הבת: פסוקים וברכה. ג, פדיון הבן ברכות ותפילות ומהלכות פדיון הבן. ענין תפילין - בר מצוה: מעשה; ברכות וענייני הטלית, תפילה וברכות, הלכות ופסוקים לתפילין, מוסר נוקב לנכנס בעול המצוות.

בנו של רבי יוסף כנאפו היה מנותני ההסכמות. וכך מודה לו המחבר: -מחזיקנה טיבותא להאי צורבא מרבנן החכם השלם והותיק כה"ר דוד כנאפו נר"ו, אשר יגע עמי בעשר אצבעותיו... ובתוספת נופך משלו כרצונו. וכן כותב אביו רבי יוסף כנאפו בסוף הסכמתו - -ובכלל הברכות אברך גם כן לידיד נפשי ורוחי ואור עיני חמדת לבי ומשושי בתוך לבי החכם השלם דוד בני נר"ו שיחיה סעיד וסמיך למהחבר הנזכר-. תוכחת מגולה למאחרים לשאת אשה. ענייני אירוסין וקירושין: הלכות, פסוקים וברכות, ענייני הכונס את הבתולה והלכות צניעות. הלכות נידה: סיכום מתוך השו"ע ונושאי כליו. הלכות חלה: סדר הדלקת נר שבת: הלכות ומנהגי יום השישי וענייני הדלקת נר שבת.

לאחר כל הנ"ל כותב המחבר:

"עד הנה כתבנו דברים הפשוטים והמה נחוצים לנישואין והנהגת האדם עם אשתו... ומפני שעיקר הנישואין הוא כדי להוליד בנים ובנות כשרים ומהוגנים.. לכן הכתוב קבעו עלי חובה לכתוב בספר זה קצת מהנהגת הבנים, אולי יתעוררו איזה בני אדם ואהיה בכלל המזכה את הרבים בע"ה יתברך".

ואכן מאריך המחבר במוסרו הנעים להוכיח ולהורות את הדרך הנאותה שעל פיה ינהג כל אדם בחינוך בניו ובנותיו.

דגש רב שם הרב על הצורך במלמד טוב לבנים ובזה הוא רואה את הבטחת החינוך הנאות, וממילא את ההצלחה המיוחלת. ומעניין הוא הטעם להדגשה ששם בדברים אלו:

,חונכחתי לכתוב כל זאת אפילו שהם דברים פשוטים וידועים לכל, עם כל זאת לא נמנעתי, כדי לעורר לבי ולב בני גילי אולי אהיה מהגורמים זכות הרבים, כי תמיד חם לבי בקרבי למה בדורות הראשונים היו מצליחים בלימודם ומזה היו חכמים גדולים רבים במערב הפנימי וחיצון, ובדורות הללו להפך, ואפילו שה' יתברך השאיר לנו שריד - בני עליה המה מועטים...[והסיבה לכך] שהדורות הראשונים היו משגיחים... ואין מושיבין כי אם מלמד שהוא יודע הרבה לקרוא ולדקדק ולהבין על נכון.. לא כן בדורות הללו מלאכה זו כעיר פרוצה ללא חומה, אלא כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, אפילו שאינו יודע ללמוד כל שכן ללמד"...

לאחר הדברים הללו שנכתבו מתוך מסירות נפש לילדי ישראל, מציע הרב הצעות מעשיות בנושא חומר הלימודים , צורת הגשתו על ידי המלמד, חשיבות לימוד המלאכה ועוד - וראשי פרקים כלליים לתיקון המצב. ואכן בדברים האלו ניכרת גדולתו של הרב שהצליח לראות את הדברים באורם (או יותר נכון, באפלתם) וכהוויתם, וסמוך לכך גם מצא פתרון המתאים לתנאים במרוקו.

ענייני התשובה - מיתה - קבורה ואבילות:

היות ורובו של הספר עוסק בענייני הטיפול במת ע"י "חברת חסד ואמת" ובו הוראות ברורות לגבי המנהגים המעשיים לפני הפטירה ולאחר הפטירה, ראה הרב מן הנכון להקדים לחלק זה שבספר ענייני תשובה ומוסר לאדם שהגיע עתו להפרד מן העולם הזה, אם קודם זמנו ע"י מחלה ר"ל או בהגיעו לגיל זקנה ושיבה. ואכן חלק זה מלא בתוכחה לאדם שיחזור בתשובה טרם פרידתו מהעולם הזה ויתכונן נפשית לרגעים האחרונים בחייו עלי אדמות.

עיקרי הדברים בספר בנושא זה נלקחו מ"ספר החיים". כן מובאים דיני ביקור חולים, תפלות לחולה ולשכיב מרע, סדר 'הוידוי, סדר פדיון והודיה על ההצלה, דיני גוסס, דיני קריעה, דיני שפיכת מים ופה באה תשובה בהלכה של רבי אברהם צבאח בענין שפיכת מים חמים בשכונת המת], דיני אנינות, מת מצוה, מאבד עצמו לדעת, דיני קרחה, הלנת המת, צרכי קבורה ותכריכי המת, דיני קבורה ונחום אבלים, סדר ארבע מיתות, סדר רחיצת המת, וסדר ההלוויה.

ופה מעיר הרב על שני מנהגים פסולים שנהגו בקהילתו וראה צורך לבקש לבטלם.

הראשון "שכמעט רוב האנשים המלוים את המת הולכים לפני המטה וכמעט מרחיקין הרבה עד שלא נשאר עם המת כי אם נושאי המטה דוקא ... ונראה שלא יפה הם עושים בזה, כי נראה חס ושלום שהוא בזוי למת,.. [ומענייין שמוסר בזה הוא לוקח אף מן הגויים] וכן הוא דרך ארץ וכן עושים אומות העולם, נוצרים וישמעאלים אשר אנחנו מסתופפים בצלם שהולכים דווקא אחר המטה".

והשני: "המנהג שהולכים הנשים אחר המטה לא יפה הם עושים.. ואני מצטער על זה המנהג [אך] לא מלאני לבי לדבר מזה כלום מפני שהוא מנהג קדמון, אבל זה כמו ג' שנים שנזדמן בכאן חכם אחד מירושלים תוב"ב וגזר אומר שלא ילכו הנשים כלל אחר המטה וה' בידו הצליח... עד שנתבטל המנהג לגמרי... אבל אחר כך התחילו [שוב] לילך אחר המטה כבתחלה [וכאן מאריך המחבר בחומרת האיסור, וממשיך וכותב:] לכן באתי בבקשה מכם אחי וריעי בני החבורה הקדושה שתשתדל[ לבטל המנהג הזה... שהוא חסד גדול עם המתים ועם החיים".

הוצאת המת, תפלות ומזמורי תהילים וקינות, ברכת המזון לאבלים, קהלת/ סדר לימוד לימי הפקידה, חיוב ההספד, דיני אבילות ובית העלמין/ תוכחות בצורת פיוטים, תיקון כרת, תיקון לרואה קרי בליל יום הכפורים.

ובסוף הספר באו פיוטים עם איזה בקשות "לסיים בכי-טוב". בחלק זה באו פיוטים מבני משפחת קורייאט: רבי יהודה (הראשון) רבי אברהם קורייאט בעל "זכות אבות") ורבי אברהם (בעל "ברית אברהם"). הפיוטים בנושאים שונים: למילה, לחתן/ לתפילין, לפסח, לפורים ועוד.

נסכם את תוכנו של הספר החשוב בדברי הרב המחבר:

'הא לכם קוראים ספרי זה, אשר קבצתי וליקטתי לזכות את עצמי ואת בני גילי, והוא מלוקט מכמה עניינים דבר והיפוכו (לפי הנראה) ענייני שמחה וההפך ענייני דאגה.

אמת שהוא עתה כן עלה במחשבתי בתחלה לחברו באופן זה, כדי שממנו נקח מוסר ולא נאמין בהבלי העולם הזה מפני שאף שמחת העולם הזה תכליתה דאגה, ודאגת העולם הזה תכליתה שמחה, וכך הוא באמת כמו שאמר החכם: עת ללדת ועת למות וכו' עת לבכות ועת לשמוח וכו' עת לאהוב ועת לשנוא וכו' וכמו שאמרו רז"ל בכל מקום, שצריך האדם להעלות על לבבו ולזכור עניינים המשברים את הלב מתוך השמחה.

וה' יאיר עינינו לחזור בתשובה שלימה לפניו, ולתקן את אשר עוותנו בלבב שלם, עם כל ישראל אחינו תמיד כל ימי חיינו, עד כי יבוא שילו משיח צדקנו במהרה בימינו, כן יהיה רצוף. אילן נאה ומפואר הוא אילן היחס של משפחת קורייאט. במשך מאות שנים, דור אחר דור, הניב אילן זה פירות שתפיצו מריחם הטוב ברחבי המערב הפנימי. ואכן משפחת קורייאט הוא שם דבר ל"אראלים ותרשישים כלם קדושים".

אנחנו בסקירה הבאה נסכם את הידוע לנו על חכמי משפחת קורייאט לדורותיהם.

רבי יצחק קורייאט (הראשון)

חי במראכש ובה שימש אב"ד ומורה צדק בסביבות שנת ש"מ (3)1580. מסתבר שחיבר ספרים אחדים וכנראה שהיה מקובל. רבי יוסף בן נאים מוסר שרבי יצחק זכה לתורה וגדולה. כן כותב הוא: "ואולי הוא מהרי"ק סתם הנזכר בשו"ת "תקפו של יוסף" (ח"ב סי' צג) שכתב שם החכמים חכמי מראכש כמהרא"ף, כמהר"ש אסבאג ז"ל כמהרי"ק" ("מלכי רבנן" בערכו). כל המזכירים את רבי יצחק קורייאט מציינים שהוא היה "אבי היחס" למשפחתו.

רבי יהורה קורייאט (הראשון)

שמו של אביו נודע שהיה אברהם. תקופת חייו השתרעה למן סוף המאה החמישית ועד לתחילת המאה השישית והמאה ה 18. רבי יהודה שימש כרב ומורה צדק בעיר טיטואן שבצפון מרוקו' עם מוהר"ר אפרים מונסונייגו ומוה"ר יעקב בן מלכא. הרי"ם טולדנו כותב שמצוי בידו קובץ אגרות ובו מכתבים רבים בין ר"י קורייאט לרבי אליהו הצרפתי מפאס. ר"י חיבר שו"ת, פסקי דינים ודרושים שאבדו בשלל העיר טיטואן בשנת תק"ן (8)1790. חידושי דינים וביאורים נשארו לפליטה מתורתו ונקראו בשמות "טופח סביב" ו"נופך ספיר" ונדפסו בספר זכות אבות בשנת תקע"ב. כמו כן נדפס ממנו בספר "מאור ושמש - לנכדו רבי יהודה קורייאט - (בעמוד י"א) פיוט לכבוד מצות מילה (והודפס שוב בספר "נחלת אבות" בעמודים ש"ו ע"ב - ש"ז ע"א). עליו כותב גאון עוזנו החיד"א: "רבי יהודה החסיד שהיה בדורינו". רבי יהודה חתום בהסכמה לספר "מגן גבורים" לגאון רבי אליעזר דאבילא בשנת תקכ"ה כמו כן ידוע שהחליף מכתבים עם רבי אליהו הצרפתי מפאס.

נתבש"ם בשנת תקמ"ח או תקמ"ט.

פרטים על בניו: רבי אברהם ורבי יצחק - ראה לקמן.

רבי (רפאל) אברהם קורייאט (הראשון)

רבי אברהם הוא בנו של רבי יהודה הנ"ל. נולד בטיטואן מקום מגורי אביו, אך בשנת תקמאז (1787) כשלש שנים לפני הפרעות בטיטואן יצא למוגדור ושם שימש כמורה צדק. את נדודיו המשיך ומצאנוהו בג'יברלאטר ובליוורנו . ר"א חיבר את הספר "זכות אבות" ובו שו"ת דרשות (נדפס פיסא תקע"ב). בספר טוב רואי על מסכת אבות לרבי יוסף כנאפו כותב עליו: "אכתוב מה שראיתי בספר אחד שהעיר החכם השלם עצו"ר כמוהר"ר אליהו בן אמוזג נר"ו על מר זקינו הרב ח"ק לישראל עיר וקדיש כמוהר"ר אברהם קורייאט זצוק"ל בעל זכות אבות שבכל לילה היה מתבודד ומתודה וידוי גדול בבכיה עצומה, כמו וידוי של יום הכפורים שחרית".

בספר "מעשה רק"ם" לאחיו רבי יצחק קורייאט כתב עליו בהקדמתו: "הרה"ג מעוז ומגדול בנגלה ובנסתר" - מכאן שהיה לו יד ושם בקבלה: כן מובא בספר הנ"ל (בסופו) דיון הלכתי מרבי אברהם בעניין חשבון התקופות ובדברי הרב פר"ח. רבי אברהם נפטר בי"א חשון תקס"ו (1806).

רבי יצחק קורייאט (השני)

בנו של רבי יהודה קורייאט (הראשון) ואחיו של רבי אברהם קורייאט (הראשון) הנ"ל. אף הוא כאחיו נולד בטיטואן, ברם לא כאביו ואחיו שעזבו את טיטואן לפני הפרעות בשנת תק"ן, נאלץ הוא לעוזבה רק לאחר הפרעות ונתיישב בירושלים. בירושלים "ישב על התורה ועל העבודה... רובץ בין המשפתיים, רבה וקיבץ פעלים לתורה ועשה והצליח בחידושי תורה וחידושי סופרים...".

רבי יצחק הותיר לנו בדפוס את ספרו "מעשה רק"מ הכולל ג' חיבורים: א. חידושים על מסכת ,קידושין בשם "פחד יצחק". ב. הדפסה מחודשת ומתוקנת של תוספות הרא"ש למסכת קידושין, מוגהים משיבושים רבים שהיו נחלת הספר" - בשם 'שמחה לצדיק". ג. חידושים על מסכת בבא מציעא בשם 'מעשה נסים". ר"י לא זכה לראות את ספרו יוצא לאור עולם ותוך כדי הדפסת הספר נפטר המחבר בעיר ליוורנו בי"ז כסליו התקס"ה (1805).

פרומקים מוסר שבשנת תקנ"ד הסכים לספרים "המון חוגג" ו"פת לחם" לרבי אלישע חבליו בליוורנו.

רבי יהודה קורייאט (השני)

בנו של רבי (רפאל) אברהם קורייאט (הראשון); נכדו של רבי יהודה קורייאט (הראשון) ושל רבי יהודה בן עטר - גדול רבני מרוקו - מצר אימו. רבי יהודה נולד בטיטואן, ובשנת תקמ"ז עבר עם אביו למוגדור. מפורסם הוא ספרו "מאור ושמש" הכולל חידושים על התורה, ובו גם פירושי סודות התורה של הרמב"ן מאת רבי שם טוב אבן גאון, כן באו בו חידושים מזקנו הרב יהורה בן עטר ז"ל. הספר הודפס בליוורנו בשנת תקצ"ט (1839). לספר ניתנו הסכמות רבני ליוורנו, מוגדור, רבי אליהו בן אמוזג- בן אחותו של המחבר- רבי דוד אלקיים ועוד. כולם מרבים לספר ולשבח את מעלת המחבר וגדולתו בתורה ובסודותיה.

רבי יהודה הוא גם זה שערך את הספר "זכות אבות" לאביו רבי אברהם קורייאט, ובו גם הכניס מתורת זקנו רבי יהודה. לר"י נולדו שני בנים שנודעו לנו: רבי אברהם קורייאט - ראה לקמן - ורבי יצחק קורייאט - שלזכרו ולע"נ יוצא הספר "נחלת אבות".

רבי אברהם קורייאט (השני)

בנו של רבי יהודה קוריואט (השני) הנ"ל. ר"א שימש כמורה צדק במוגדור ונודע בגדולתו בתורה וביראה. מפורסם הוא ספרו הגדול "ברית אבות" ובו דרושים על התורה, ליקוטים בהלכה, ש"ס ושו"ת בענייני חושן משפט. כן נתפרסם בפיוטיו הרבים, שרבים מהם אבדו אבמלחמת צרפת וישמעאלים שעברה בכאן במתא אצווירא יע"ה שנת רד"ת (1844) ובאו האויבים ושללו ובזזו את היהודים היושבים בעיר הזאת".

לפנינו קטע מהקדמת המדפיס, המתאר בלשון מליצית את גדולת המחבר: "כך היה מנהגו של אותו צדיק... אחרי אכלו ואחרי שתה לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו קדוש וטהור", פריש בעלית קיר קטנה... וחשב קונהו את אשר ישים אלהים בפיו ללמד דעת את העם להדריכם במעגלי צדק לעבדה ולשמרה. ויהי אך יצוא יצא חדלתי ביתו החוצה, כל העם מקצהו לראות אותו ואת נוחו ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא יעפו עד שנכנס אל מקום שנכנס זה בית אלהים כנופייא רבא ויקירא...מן הבקר עד הערב כמשה מפי הגבורה... כל כך חביבה עליהם משנתו של אברהם אבינו, כי דינא רבא ויקירא, אל כל המקום. אשר יבוא שמה ספקא ורבנן בכל ערי המערב... כל הדבר הקשה פתח ליה פתחא כפתחו של אולם שערי תשובה לא ננעלו... עד אשר רבו כמו רבו פסקי פסקי הן הן תשובותיו, הן הן גבורותיו הנספחות אל האי ספרא דמארי טב אשר מהם תצא תורה.

לרבי אברהם היה אח נוסף ר' יצחק שמו, והוא אשר נידב בכספו להוצאת הספר ברית אבות לאור עולם על בנו של ר.א - רבי יצחק קורייאט - ראה לקמן.

רבי יצחק קורייאט (השלישי) : בנו של רבי אברהם הנ.ל. רבי יצחק היה מחשובי יהודי מוגדור. גביר מורם מעם, המעורה בחיי עדתו, ומהתורמים החשובים לעיצוב חיי הדת בעירו. שלשלת היוחסין של משפחתו הרמה - המתוארת לעיל - תרמה רבות לאישיותו ולגדולתו במדות וביראה. בספרו "נחלת אבות" מתגלמת יהדותו התמימה . עם אלהיה, ועם כל זאת יהדות הרואה את הנולד העומד בפתח ומתכוננת לעמור כנגדו בכלים הירושים לנו מאבותינו.

צדיק היה רבי יצחק ונחלת אבות היא העדות הגדולה לכך. מנהגי אבותיו היו נר לרגליו ודברי רבותינו ובעלי המוסר הם שהיתוו את דרכו.

לפנינו מספר פרטים על הספר *נחלת אבות* ומחברו:

הספר הודפס בליוורנו בשנת "ברוך את בבואך" 1899. ההקדמה לספר נכתבה שבע שנים קודם בשנת תרנ"ב. רובם של ההסכמות ניתנו בשנת תרנ"ה. בשנת תרנ"ג סיימו את סידורו של רוב הספר (ראה עמוד שעל). בשנת תרנ"ד נפטרה אשתו, ובסוף הספר נדפס הספד מאת השד"ר רבי מאיר בר ששת מהעיר צפת. כן נדפס שם נוסח מצבתה (עמודים שלא ואילך).

למחבר היו בנים, ובנות שנישאו לגבירים חשובים (ראה עמודים שעל א-ב).

הספר הוקדש לעילוי נשמת דודו רבי יצחק קורייאט ולאשת דודו. ולאחר פטירת אשתו - עשה לה. ביטוי לעילוי נשמתה, מלבד הוצאת הספר, עושה המחבר בחלוקת מאות טפסים מן הספר בחינם, שיהיה בלימוד בו עילוי נשמתם.