רבי יוסף משאש זכר צדיק לברכה, נולד בעיר מקנאס שבמרוקו

בשנת תת"ב 1892 נתבקש בישיבה של מעלה ביום ב' בשבט תשל"ד

הוא בנו של הצדיק החסיד עיר וקדיש משמיא כבוד רבי חיים משאש זכתו יגן עלינו. למד בישיבת "עץ חיים" בעיר מקנאס בראשותו של אדוננו החסיד רבי חיים בירדוגו זכר צדיק לברכה ועיין עליו לקמן בשבט).

בשנת תפ"י כהן כרב ראשי בעיר תלמסאן שבאלג'יר, וישב שם "שבע עשרה שנים כמניין טוב, ואחר פטירת הגאון כבוד רבי משה טולידנו זכר צדיק לברכה, הוזמן לשמש בעיר מולדתו מקנאס כחבר בית הדין הרבני בראשותו של הגאון רבי יהושע בירדוגו זכר צדיק לברכה, יחד עם החסיד כבוד רבי רפאל ברוך טולידאנו זכר צדיק לברכה.

רבי יוסף משאש ז"ל שימש ראש אב בית דין לענייני השררה לכל מרוקו.

היה דמות מופתית, חביב ומכובד על הבריות, אהב את הבריות, איש

המוסר והחסד, בעל הדרת פנים.

ביום ט ניסן תשכד (1964) עלה לארץ-ישראל ובחר את משכנו בחיפה. כעבור שנה נבחר לתפקיד רב ראשי לחיפה והסביבה. נשא בכבוד ובגאון תפקיד רם זה עד שנתבקש בישיבה של מעלה בב' בשבט תשל"ד. הרביץ תורה ברבים, קיים בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך,

הקים תלמידי חכמים המשרתים בקודש בארץ ובחו"ל.

כל ימיו קידש לתורה' למד ולימד, כתב וערך, חיבר כארבעים ושמונה ספרים, חלק מהם יצא לאור על ידו ספריו מעידים עד כמה צלל ולן בעומקה של הלכה, מראים על עומק והיקף ידיעותיו בתלמוד בבלי ובירושלמי ובכל הפוסקים ראשונים ואחרונים, ולעילא מן כל ברכתא הזכרון המופתי בו חנן אותו בורא עולם, היה מצטט בעל פה אימרות מהתלמוד, מהפוסקים, מהאגדה, מהתוספתא, מכילתא, ספרא ומהמדרשים. הגיה חבורים רבים, וכל זה נוסף על עבודת הקודש שהיתה מוטלת על שכמו.

ספרו "אוצר המכתבים" אשר כבר יצא לאור בשלושה כרכים, ואשר ספו תמו ושואלים הלכו בו, מוכיחים עד כמה היתה דעתו מעורבת עם הבריות, וכולם מלאים אהבת התורה, אהבת הבריות מלבד תולדות ימי מרוקו ובפרט העיר מקנאס.

כתב הקדמות והערכות לספרים בהרבה חיבורים, הקדמות בעלי תוכן רב, מגוון עשיר, מלוטש ומגוון, גבור וחיל במלחמתה של תורה, סיני ועוקר הרים, שמו נודע בשערים, אוצר החוכמה המדע והמליצה, הוד פניו כזהרא דשמשא, את מידותם הנעלות שאב מאבותיו הקדושים וממקור חיים לרבו זצ"ל.

הופעתו האצילית יושרו ודייקנותו הרבה, כל אלה יצרו בלב כל מי שבא איתו במגע הרגשת הערכה, הערצה ויראת כבוד. ידיו רב לו בבקיאות ובסברה ישרה, בכתב ובציור ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש.

היה איש התוכחה במתק לשנו שכנע איש ואשה, נער וזקן, לקיים את מצוה ה' וזכה לעשות כמה כמה נפשות אציל הרוח, בעל אהבת חסד. רבים נהרו לשמוע דרשותיו וידע לנצל את כשרונותיו בנאום, בהטפה, באגדה ובדברי חכמינו זכרם לברכה, בכדי לקרבם ליהדות והצליח להפיח רוח חיים בלבות השומעים, ודבריו עשי פירות ופירי פירות.

נתקיים בו הפסוק (מלאכי ב, ז:) "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא", ונאמר מועד קטן: "אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו". עיין הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה פרק רביעי.

בהקדמה לספר "אוצ' המכתבים" חלק שלישי, כתב עליו בין השאר הגאון רבי שלום משאש שליט"א (הרב הראשי וראש אבות בית דין בעיר הקודש ירושלים תובב"א...) כי בסילוקו נכבה אור גדול, אחד מן הרמתיים, מזוקק שבעתיים, סבא דמשפטים, מבני עליה המעטים, עטרת זהב גדולה, משיירי כנסת הגדולה, כמלאך האלהים אור פניו ותוארו, נזר ישראל ופארו, הרב הגדול, מעוז ומגדול, הדיין החריף, הפסקן והלמדן, המטיף והדרשן, המשורר, המליץ הגדול, הצייר, הדווקן בכל ענייניו גשמיים ורוחניים, חמישים שנה שפט את ישראל, רב פעלים מקבציאל בחיבוריו הרבים הגביר חילים, שואלים אותו בכל מקום ומשיב על כל קוץ תלי תלים, בתנ"ך, בבבלי, בירושלמי, בהלכה, באגדה, במדרש ובפוסקים, בידעו ומכירו נשקף כיום יאיר לא ביטל אף רגע מן התורה והעבודה. והיד כותבת בור סיד שאינו מאבד טיפה, כל ימי היותו דורש דרש בקהלתו, מדי שבת בשבתו, שם ראיתי את הלחץ בנות צעדה עלי שור לראותו, שכנע באמרותיו המתוקים המושכים את הלב, וימצא יוסף חן, תמיד התאמץ להליץ טובה על ישראל, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב וזכרו לא יסוף לעד.

רבי יוסף ב"נחלת אבות" חלק שני עמוד לג: כי בהיותו משרת בקודש בעיר תלמסאן בחודש אלול שנת תרצ"ו 1936 ישב במקרה בפתח חנות הנמצאת של שוק הירק ופתאום נשמע קול המולה, והנה ערב רב עובר, אנשים ונשים וטף יהודים וערבים, וגם שני שוטריים צרפתיים אוחזים בנער יהודי, יתום מאב כבן שתים עשרה שנה, העלילו עליו עלילה, כי גנב שעון של זהב מנוצרי אחר. כל ההמון יחד עם היהודי בעל השעון הלכו למשטרה, והנער צועק ובוכה, שלא ראה ולא שמע מזה כלל וכלל. אולם איש לא קיבל את דבריו, וגם אם הנער בשומעה כי בנה חשוד בגניבה, באה גם היא ודיברה עם בעל השעון וגם עם השוטרים, ושוב ההמולה גוברת יותר ויותר.

רבי יוסף אמר כי מתוך רחמיו על האם ובנה, גברה עליו השינה ואחזת עפעפיו תנומה, והנה נגלה אליו אבי הנער, ואמר לרב בבהלה, הושיעה אדוני, אמור לשוטרים כי בני חף מפשע, הגניבה נמצאת ביד אחד שגם הוא נמצא בתוך הבאים, ועל ראשו חובש מגבעת בצבע תכלת. תכף ומיד התעורר כבוד הרב ז"ל, לחש באזני השוטרים את הדברים, ואותו שוטר רץ כחץ מקשת, ותפס את החשוד, ונמצאת בידו הגניבה. צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו. וכאשר שאלו אותו השוטרים מניין לו ידיעה זו, סיפר להם, כי אבי הנער הודיעני בחלום בהקיץ, והיה הדבר לפלא.

הגר"י משאש ציין בספרו את גלי העלייה לארץ ישראל בתקופות שונות עד לזמנו של אביו הקדוש יחד עם שני אחיו הקדושים רבי שלום משאש זכר צדיק לברכה (עיין עליו ילקוט שבע, ט' באייר) וגם רבי דוד משאש זכר צדיק לברכה, מאחר והיו באות עליהם הצרות תכופות כל שנה ומכותיה, מהארבה למינו, מחולאים רעים למינם, שנות בצורת, שנת רעב ומלחמות שבטי הברברים לא פסקו, וכמובן שכל הצרות הללו פגעו בזרם העליה לארץ בסוף שנת תרל"ז (1877) פגע חולי רע במקנה הצאן והבקר, ומהם נמשך לבני אדם, ומהם מהגויים (ערבים) אלפים ורבבות ולצערנו גם הרבה מבין היהודים בכל ערי מרוקו, וגם מור דודי כבוד רבי דוד משאש זכר צדיק לברכה נתבקש בישיבה של מעלה י"ד לחודש טבת שנת תרל"ח (1878) וכך כתב עליו רבי יוסף ז"ל בהקדמה לספרו "מים חיים", ובהקדמה למשפטים ישרים" של רבי רפאל בירדוגו זיע"א תאר אותו (הכוונה לרבי דוד משאש ז"ל) הגאון רבי יעקב בירדוגו זצ"ל:

רב ספרא משופרי שופרי, ואת פארי, גדול העצה, רב המליצה, אבן הראשה, מוכתר בנימוסו, נזר א-להיו על ראשו, והמכתב מכתב א-להים הוא כתיבה יפה ומלאה, בפז מסולאה, נאה דורש כתרי אותיות, תפוחי זהב במשכיות..., חכו ממתקים וכולו מחמדים, אוהב שלם ורודף שלום בכוח יפה, לא יערכנוח זהב וישפה, הלא הוא החכם השלם והכולל, אור גולל, בישראל להללו כבוד מורינו רבי דוד משאש זכרו לחיי העולם הבא. וכאמור נפטר לבית עולמו בחודש טבת י"ד בו, בן ארבעים וחמש שנה במותו, אדם - כי ימות באוהל. אדם בגימטריא ארבעים ונומש.

שנת 1885 עלתה שיירא גדולה לארץ ממקנאס ומכל ערי המערב בשנת תרנ"ט (1899) נסעה שיירא גדולה מבני העיר מקנאס וגם רבי יעקב אדהאן ז"ל עמהם, תש כוח דק וצנום כגל של עצמות ממש, עשו עריסה כשל תינוק וקשרוה על גבי הפרד יצאו לכבודו ללוותו עד שער העיר הרבה רבנים. בחנוכה שנת תר"ס (1900) שלח רבי יעקב אדהאן ז"ל מכתב מהארץ למקנאס ובו הוא ציין כי הפרנסה אינה מצוייה בארץ ודברים כהנה. אמר להם אז הצדיק רבי חיים משאש שיכתבו לו ויאמרו לו, שיכתוב רק טובת הארץ, על טיב חכמיה, רבניה, ישיבותיה וחיבוריהם. וכמו שכתוב (תהלים קכה, ח): "וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך" - רק בטוב תראה.