מתוך שו"ת מענה אברהם

מקנס - מטרופולין של תורה

מתקופת גירוש הקהילות המפוארות, אשר היו מיושבות בספרד, (שנת מזר"ה ישראל) חלק נכבד מגלות עשירת רוח זו נטל מקל נדודיו, ובא למצא לו מקלט בערי מרוקו, מקנס, זכתה ונהרו אליה משפחות מיוחסות ואצילות של גדולי תורה ויראה, ושל חכמים בעלי מדע והשכל, כגון, משפחת טולידאנו, בירדוגו, מאימראן, אבן צור, ועוד. אחרי תקופה קצרה תפשו רסן הנהגת העיר לידם, ופתחו העיר במובן הרוחני, הרביצו תורה והחדירו יראת שמים לעם, וגם במובן הגשמי השליטו סדר, תקנו תקנות, ונהלו את כל עניני העיר על פי מנהגי המגורשים ותקנותיהם כגון, שחיטה, כתובות, ירושות וכו'. ומאז העיר מקנס היתה שוקקת חיי תורה ויראה, ובכל דור ודור גדלה שעשועיה גאונים, פוסקים, ורבנים אשר אור תורתם האיר בכל ערי המערב. כדי לקבל תמונה בהירה על מעמדה של מקנס ביחס לשכנותיה בתקופת המחבר. כדאי לצטט קטע מכ"י הרה"ג שמואל עמאר זלה"ה.

העיר שיאמרו כלילת יופי, מעולפת ספירים צבי היא לכל הארצות, שמה ישבו כסאות למשפט האלוהים האדירים, המה הגבורים, אשר מעולם אנשי השם, מאריות גברו קלו מנשרים, הללו פוסלים והללו מכשירים, לאורם ילכו כל המדינות, שרי חמשים ושרי עשרות ושוטרים, ובצל כנפיהם יחסיון, ירויון מדשן דעתם הרחבה, היושבת בגנים חברים, ישאפו יכספו לשמוע שריקות מפיהם מזוקקות, כל היום וכל הלילה לא יחשו המזכירים, ידפקו על שעריהם ממזרח וממערב מצפון ומים, הרוצה להחכים ידרים, ונאספו שמה כל העדרים".

מבין השיטין האלה מתגלה העיר מקנס בכל יופיה והדרה, ואת גודל השפעתה על כל ערי מרוקו הקרובות והרחוקות, ולא לחנם אמרו כי ממקנס תצא תורה...

משפחת עמאר - משפחתו של המחבר - היתה מהמשפחות החשובות והאצילות שבעיר, אנשיה אנשי צורה, וענוות-חן נסוכה על פניהם, עשירים ונכבדים, רודפי צדקה וחסד ביתם בית ועד לחכמים, ואכסניא לת"ח ושד"רים מארץ ישראל, מדמויות ההוד של המשפחה היתה דמותו של ר' אהרן אלעזר אבי המחבר, מנכבדי העדה ומפרנסיה היה, בעל אחוזות אמיד ונדיב לב, והצטיין ביחוד בחרדתו לדבר ה' ובחבתו הגדולה לתורה ולנושאיה, כל עתות הפנאי שלו היה מקדיש בבית מדרשו של ר' דוד בוסידאן זצ"ל לשמוע בלימודים דברי תורה ומוסר ה', שאיפתו העזה היתה לגדל בניו על ברכי התורה והיראה, ואדיר חפצו היה לראותם רבנים ומורי צדק בישראל, ואכן זכה ונתמלאה משאלת לבו ברובה ושלושה מחמשת בניו ר' יצחק ור' אברהם ור' שמואל היו תלמידי חכמים מובהקים, ויהודה ומימון הנותרים היו משכילים ונבונים וכולם יראי אלהים עשירים ונכבדים.

הרב אברהם ז"ל המחבר שלנו, נולד לאביו בשנת התקע"א הוא הצטיין בכשרונות מיוחדים, למדן גדול בהבנה ישרה, ומעמיק נפלא, ופסקן בסברה זכה. ובבקיאות עצומה, ידיעותיו בתורה לא הצטמצמו בש"ס ופוסקים בלבד אלא התפשטו בכל חלקי הפרד"ס, ידיעה רבה היתה לו בתנ"ך בהבנת עומק פשטי הפסוקים. בקיאות בספרי הראשונים העוסקים בחקירה אלהית ומחשבת ישראל כספר המורה נבוכים, הכוזרי, הרמב"ן וכדומה, דרשן מבריק בבאור דברי חז"ל ומדרשיהם בטוב טעם, וגם יד היתה לו בחכמת הקבלה ובסתרי תורה.

הרב אברהם למד בצעירותו בישיבת הרה"ג יקותיאל בירדוגו כאשר נמצא ברשימה אחת שבאה בסוף כ"י של ספר הדרושים "רב פנינים" להרה"ג רפאל בירדוגו זלה"ה.

על ידי מי יצק מים? שאלה זו העסיקה לא מעט כוה"ט האלה ונתלבט בפתרונה, יש לציין כי בחבורו זה שלפנינו לא הזכיר המחבר אף פעם במפורש שם רבו, ולא בא רמז כלשהו אודותיו. אבל זה ברור, שאין להסיק מהרשימה הנ"ל, שהמחבר למד אצל מוהריק"ו זלה"ה מאחר שלמד בישיבתו, שהרי מוהריק"ו נפטר בשנת תקס"ב ורק בשנת תקע"א נולד המחבר, א"כ לא זכה המחבר אפילו לראותו.

אמנם סביר להניח שאחרי פטירת הרה"ג יקותיאל מלא מקומו בראשות הישיבה ובהנהגתה בנו הרה"ג יעקב בירדוגו זלה"ה ושם הישיבה נשאר ע"ש אביו מיסדה. הוכחה לכך, ראה בהקדמת הרה"ג יעקב בירדוגו לספר "ראש משביר" לרבי משה בירדוגו (נדפס ליוורנו ת"ר) שכותב על הרב שמואל הלוי שגם הוא מהחכמים הנזכרים ברשימה הנ"ל כדברים האלה, "ידידנו יקירנו כמוהר"ר שמואל הלוי נר"ו וכו' נצר מטענו, מעשה ידינו להתפאר, כי מנעוריו גדל בבית מדרשנו, ושתה בצמא את דברינו". הרי שרבי יעקב זלה"ה הוא שמלא מקום אביו בראשות הישיבה, הוי אומר שגם המחבר שלמד יחד עם רבי שמואל הלוי יצק מים על ידי חמיו הרה"ג יעקב בירדוגו זלה"ה. עם זאת המחבר שמש עוד רבנים אחרים מחכמי דורו וכן הוא כותב באחת מתשובותיו (ראה בפנים סי' מו) "וכבר תלי"ת שמשנו גדולים" וגם מהר"ש אחיו כותב עליו "שמש גדולים ובין ברכיהם גדל וזכה להיות ראש לכל בני גילו" ולפי שהיו לו הרבה מורים שלמד מפיהם במדה שוה פחות או יותר, לא ראה צורך להזכיר אחד מהם. כנראה בגלל כשרונותיו הנעלים וגדלותו בתורה, שם עינו עליו הרה"ג המפורסם בגאוניותו וחסידותו כמוהר"ר אבי"ר יעקב בירדוגו זלה"ה, בעל ספר "שופריה דיעקב", הידוע בכנוי "החכם", ולקח אותו חתן לבתו לונא, שהיתה צדקת ובעלת מעשים וכלולה מכל מדות טובות. כניסתו לבית חמיו הרב אביר יעקב זלה"ה מרא דאתרא נתנה לו האפשרות לשמש אחד מגדולי הדור מקרוב, ואמנם הרב המחבר שאב ממקור נאמן זה את כח הפסק וההוראה, ובבית של תורה וקדושה זה עוצבה את דמותו כפוסק בעל שיעור קומה.

אחרי נישואיו ניתנה לו האפשרות לשבת בשלוה, על התורה ועל העבודה ולעלות במעלותיהן ללא כל טרדה, אביו ר' אהרן בהכירו כי בנו לגדולות נוצר, שחררו מעול הפרנסה ומדאגתה, והשאירו סמוך על שולחנו כל ימי חייו, ובזה נתאפשר לו להגשים שאיפתו, להתמסר לחכמה בכל לבו ובכל נימי נפשו, ולשקוד על דלתותיה בחשק רב ובמרץ עז ואכן קרא הרבה, שנה הרבה, ושמש הרבה רבנים וחכמים ובין ברכיהם גדל וכך קנה לו שם כשם הגדולים.