יוסף ניסים
אדהאן
הרב שלמה דיין
שליט"א ראש ישיבת תולדות יצחק ירושלים
שופריה דיוסף תולדות חייו עיי רבינו המחבר זיע"א
סבו ע"מ הרה"ק המחבר "מעשה בראשית"
בין גדולי הרבנים שהאירו את שמי מארוקו, נמנה הגאון
החסיד, המקובל האלהי והמלוב"ן רבינו יוסף בן אדהאן זצ"ל וזיע'א בעל המחבר
הספר 'שופריה דיוסף" ועוד.
עיר מגדלת גבורים
הרב זצ"ל, שלד וצמח בעיר מגדלת גבורים, עיר גדולה
של חכמים וסופרים, חפץ בה המלך ונקראה בשם "טיטואן", השוכנת בצפון- מזרח
מארוקו וסמוכה לחוף הים התיכון והידועה בכינויה "ירושלים די מארואקוס" כלומר,
ירושלים של מארוקו, בשל היותה אחת הערים החשובות ובית יוצר לגדולי ומאורי ישראל, צדיקים,
חסידים, ואנשי מעשה אשר צמחו מתוכה והאירו בחכמתם, ובתורתם בכל הדורות והזמנים, מאז
התיישבה העיר ממגורשי ספרד ופורטוגל מן השנים 1496-1492, ועל כך יעידו המצבות הקדומות
והאנתרופומורפיות של המגורשים מקאשטילייא ועד הדורות האחרונים של צאצאיהם, דור אחר
דור של חכמים ומנהיגים השוכנים כבוד ב"מערת" צורים זו, והמהוה עדות נאמנה
ליובלות השנים של היסטוריה יהודית, ועברה המפואר של הקהילה.
העיר טיטואן - היתה אחד המבצרים המעטים שנשארו לפליטה
מן היהדות המסורתית השורשית של חכמי קאשטילייא ופורטוגל, בעיר זו ובסביבתה לאורך החוף
הצפוני של ממרוקו, שמרו על שפת דבורם הקאשטיליאנית עד עצם היום הזה, ונזקקו זו בתרגום
התנ"ך, פרקי אבות והגדה של פסח, גם מנהגיהם ואופני החיים של הקהילות הללו לא שום
כמלוא נימה ממינהגי אבותיהם המגורשים, ועל כן "טיטואן" כבירת האיזור קנתה
לה שם דבר בעם היהודי בכל ארצות פזוריהם ויצאו לה מוניטין של בית אוצר לסגולות הטוהר
והיושר, התמימות והאמונה הצרופה, ונודעה כמרכז לתורה שממנה יצאו כלי קודש ורבנים גדולים,
שהפיצו את תורתם בארצות מקרוב ומרחוק, כ- ג'יבראלטר, אוראן, תוניס, מצרים, ליוורנו,
פורטוגל ועוד, הולנד אה"ק, ונציין אחדים מרבניה שנתפרסמו במיוחד במקום שגלו, במאה
החמש עשרה אנו מוצאים את רבי אברהם בן מוסא - גדול בפירוש התלמוד וארי במסתרים, שגלה
בשנת הת"פ לתוניס עם בנו רבי משה, ושם חיבר עיקר חיבוריו הרבים והעמיד רובי תלמידיו,
נתבש"מ שם ביום א'ד לאדר שנת התצ'ט, ומצבת קבורתו היה נערץ ע"י יהודי תוניס
והיו מרבים לפוקדו ולהשטתח עליו. רבי אברהם מונסון הב' גלה לאלג'יר ואח"כ התישב
במצרים בימי מהר"י זין ומהר'ש אלגאזי, מזכירו החיד"א בשה"ג, ובא בכתובים
במו'ש של הלכה עם מהר"י עייאש ורבי יונה נבון רבו של החיד"א, חבר כמה ספרים
ובניהם השו'א 'שרי עץ הדר" רב הכמות והאיכות, עדיין בכ"י ומחכה לגואל.
גם בספרי השו"ת הרבים ובעיקר מחכמי המערב מצויות
שאלות רבות שהופנו לחכמי טיטואן ביודעם את גדולתם בפסיקה ההלכתית, ולדוגמה ראה למהר'ש
צרור ח"ד שאלה ח' שכתב בסוף התשו' "וכ"ז אני כותב להלכה אך למעשה הנה
החכם השלם הדיין כהה"ר אברהם בן זמרה נר"ו הוא מאריה דאתרא ולו משפט ההוראה
ואם יסכים למעשה גם אני כמוהו", וראה מ"ש מהר"י ששפורטש בא' ממכתביו
בס' ציצת טבל צבי הוצאת תשבי תשי"ד 230 א' שכתב "כי שמעתי מפי מורי נר"ו
והראה לי קונדריסיו ופסקיו שכתב לרבני טיטואן אשר מאריות גברו ותשובת הנשר הגדול כמוהר"ר
יעקב הלוי ז"ל ותשובת הארי דבי עילאי כמהר"ר אברהם בן זמרה ז"ל. כמו"כ
נודע בשערים שמו של הגאון בעל הספר "זכות אבות" רבי אברהם קוריאט זצ"ל,
שגלה לליוורנו ונמנה בין חכמיה בזמן החיד"א, ובארץ ישראל הגיעו כמה מחכמי טיטואן,
ועוררה חכמתם בקיאותם וצדקתם, מדותיהם האציליות ורוחב לבבם וצניעותם, התפעלות והערצה
רבה, ומהם שמונו לראשי עם קודש שלא ע"מ לקבל פרס, בהגאון רבי רפאל אברהם כלפון
שהתיישב בשנת תר"ה בעיה"ק טבריה ואח"כ בחיפה ושמש בהם כר"מ וראב"ד
עד שנת תרמ"ו שנתבש"מ, כמוהו וכמעשהו הגאון רבי מסעוד חג'ואל ששימש ראב"ד
בעיר חיפה והרביץ בה תורה ברבים עד שנת הש"מ בשנת תרס"ט, ולרוב הערצתו בעיני
הציבור היהודי והערבי כאחד, הרחוב שבו נמצא מעונו הוחזק לקדוש וקראוהו "דיר אל
חכם". רבי אברהם אנהורי אב"ד ור"מ בעיה"ק צפת בשנים תקפ"ו-
תקצ"ז וחתם ראשון בהסכמה על הס' פאת השלחן לרבי ישראל משקלוב. רבי יהודה ביבאס
רמו"ץ בקורפו ושם העריצוהו וכינוהו "הרב הקדוש", עלה בסוף ימיו לעיה"ק
חברון והקדיש את ספריתו ובית מדרשו לכולל הספרדים, ושם מנוחתו כבוד. ביהודה ובישראל
גדול שמו של הגאון רבי רפאל חיים משה בנאים המכונה הרחמ"ן, המחבר שו"ת רחמים
פשוטים, ופטר רחם, ועוד. מגידולי עיה"ק טבריה ואח"כ דמו"ץ בג'יבראלטאר,
ומהרש"א אלפאנדארי זצ'ל "הסבא קדישא" מכנהו 'אחד המיוחד מני"ר
הגאון הרחמ"ן יצ"ו, ראה שו"ת הסבא קדושא ח"ג סי' ח'. ובדור האחרון
מדע שמו בקוצרים של הגאון החסיד רבי עמרם אבורביע זצ"ל בעהמ"ח "נתיבי
עם" יליד טיטואן שעלה עם זקנו הגאון רבי יוסף, ואחר תקופה קצרה עלה אף אביו, הגאון
החסיד רבי שלמה, אשר מראהו היה כאיש אלקים קדוש ונתפרסמו לתהלה בשל חסידותם יושרם וענותנותם
הגדולה.
גם עומם הטוב של רבני טיטואן אשר לא גלו לארצות אחרות,
נודע בארצות השונות, והיו מריצים שאלות רבות בהלכה אליהם כי ידועים היו בשל גדולתם
בתורה, וראה מ"ש מהר"י עייאש זצ"ל בספרו בית יהודה חלק חו"מ סי'
ט' וז"ל: "רבנן דיתבי ומקקו אקהיתא, מסקי שמעתתא אליבא דהלכתא גמרי וסברי
מיגמר בעתיקתא, שקלו וטרו בפלפולא דחדי ביה קב"ה ומפקי מלתא חדתא, בטעמא רויחא
ומתרצתא, מנייהו תסתיים שמעתתא, החכמים השלמים בי דינא דמתא טיטוואן יע'א ועיילא מינהון
ריש מתיבתא, גברא רבא באורייתא החכם השלם הדיין כהה"ר מנחם עטייאה נר"ו".
וראה עוד בהקדמתי לסה"ב ויאמר יצחק ח'ע למהרי"ץ בן וואליד זיע"א ומשם
באר"ה.
לא רק בשטח התורתי הצטיינה קהילה מפוארת זו, מדע שמה
גם בשל פעילותם המסחרית שהיתה רבה עם עמיתיהם באירופה, במאה הי"ח היתה טיטואן
מקום מושבן של שגרירויות אירופאיות, ובני הקהילה שימשו בהן כמזכירים ומתורגמנים ואחדים
מהם קונסולים, ובשל הקשרים הרבים עם ארצות אלו, שיגשגה הקהילה מאוד והצטיינה ברמה תרבותית
גבוה ואף אלו שהגרו לארצות אחרות ורבים היו כאלה בכל הדורות והזמנים, הניחו יסודות
לקהילות היהודיות שבהם הגרו, ובעיקר באמריקה הדרומית.
חוטר מגזע ישי
שורש מחצבתו של הרה"ק רבי יוסף בן אדהאן סבו של
הגאון המחבר זצ"ל שתול על פלגי מים קדושים, ממשפחת חכמים וסופרים, ומהמיוחסות
והאצילות ביהדות מארוקו, וקבלה בידי משפחה נכבדה זו, כי הם מתיחסים לזרע דוד המלך,
וסימן לדבר נתנו בנוטריקון שם המשפחה אני דוד המלך אשר נמשח.
קרב לגבי דהינא ואדהן (שבועות מ"ז:)
בדורו של רבינו, התהלכו בטיטואן, ענקי רוח גאונים גדולים
ועצומים אשר נודע שמם למשגב בכל ארצות המגר'ב ואה"ק, ביניהם רבותיו רבי מנחם נהון
ורבי משה הלוי, רבי וידאל ישראל הא' ורבי שלמה רופא, ועוד, בין ידידיו המקורבים אליו
נמנים הגאון מופת הדור נר המערבי רבינו יצחק בן וואליד זיע"א בעל המחבר שו"ת
ויאמר יצחק, הגאון החסיד רבי יצחק נהון, הגאון המקובל מוה"ר רבי יעקב כלפון בעהמ"ח
משפטים צדיקים, הגה"צ רבי שמואל לעסרי, ששימש דמו"ץ בג'יבראלטאר, הגאון החסיד
רבי יצחק הלוי המחבר "פת לחם" ועוד, הגאון החסיד רבי נחמיה גאביזון בעהמ"ח
"נאות השלום" כ"י על הש"ע ועוד.
רבי יוסף סיני
עודו נער התבלט רבי יוסף בשלהבת קודש של צמאון והתמדה
בלימוד התורה כאשר כשרונותיו העילויים מסייעים בידו לרכוש בקיאות נפלאה בכל מכמני התורה,
הנגלה והנסתר, ועל כן כינוסו חכמי דורו בתואר "רבי יוסף סיני", בנוסף להתמדתו
הגדולה בלימוד התורה, נכסוף נכספה נפשו של רבינו להיות פרוש מכל עיניני העוה"ז
ולהיות דבוק ביוצרו בסדר קדשי"ם וטהרו"ת, סיגף את עצמו בתעניות, הרבה בתפילות
וביחודים ולא עבר עליו חצות לילה בלי תקון חצות בבכי וביללה על גלות השכינה, והיו עיניו
זורמות כנחל דמעה, ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח בכל עניני שמים, תורתו היתה אומנותו
ובה הגה לילות בימים, עד כי גדל מאוד בגאונותו חסידותו וקדושתו כעדותם של חכמי דורו,
"משלנו הוא מרום וקדוש ישכון, ביודעו ומכירו קא אמינא אבן שלימה מסע נבנה, דרופתקא
דאורייתא מאשר שמנה, שייף עייל שייף נפיק ועסיק באורייתא תדירא, כחשיבה כאורה, לא פסיק
סדרא בקדושה ובטהרה". הגאון החסיד רבי מרדכי בן ג'ו זצ"ל ראש על ארץ רבה
טנז'יר, יודע לספר כי "כד הוינא טליא שמוע שמעתי לחד מקמיא הוא הראש עט"ר
הרב החסיד אבא מארי זצ"ל, הוא היה מונה שבחיו לפי מהללו מעיד בגדלו כי בהיותו
בעי"ת טיטואן יע"א עיניו ראו מאורי אור יקרות, רב הוד יוסף שאורו רב הנותן
זמירות, אוצר כלול סדר קדשי"ם וסדר טהרו"ת, ענוה ויראה עמו עז ותושיה, חכם
חרשים שקדן בתורה הא למגמר הא לאגמורי". רבני פאס מעידים כי "תם דרכו וינזר
מתשואות חלד ויבזה בתענוגות בשר כי אם בתורת ה' חפצו מעוטר בחכמה ובחסידות וקדושה מופלגת".
רבני מכנאס כותבים אודותיו, "אור גדול לממשלת מר ניהו רבא גברא רבא ויקירא אמתני
ותקיפא, האדם הגדול בענקים כאחד הברקים, בהיר הוא בשחקים, קרא לחכמה אחותי ותהי לו
סוכנת, בין דדיה נתגדל ותהי לו אומנת, אשר שבחוהו שבחים קמאי דקמאי כולם קדושים משבחים
ומעריצים בזרוע עם גבורה, להראות את יקר תפארת גדולתו ורוממותו יראתו ופנימיות קדושתו
וחסידותו, מעידים בגדלם נפלאות מתורתו, המה ראו כן תמהו על גודל שקידתו, ושלימות תורתו,
דתני ומתני, כולהו תנויי ומתניתא סו"ס ואגדתא, ולא מחזיק לנפשיה טיבותא".
תלמידו הגאון רבי שלמה אדהאן זצ"ל מעיד על רבו "ואולם זאת לי ליכנס חוץ למחיצתי
משום כבודו של רבי הרה"ג המפורסם בתורה החסיד והעניו המלומד בנסים קדש הקדשים,
אשר עיני זכו לאור באור פני מלך ביופיו בהיותו בחיים חיותו, והיה משים לילות כימים
בשאון התלמוד ובספרי הקבלה נורא מאוד, ומרוב ענותנותו שייף עייל שייף נפיק ולא מחזיק
טיבותא לנפשיה, ועל הרוב היה מעלים את עצמו בחדר מיוחד ומתבודד עם קונו ויטע שם אהלי
אפדנו ושבחיו עצמו מספר לאין קץ.
רבות מסופר על קדושת דרכיו ועל עוצם נוראות מדת יראת
ה' ויראת חטא שהיה לו וביחוד על גודל ענותנותו הגדולה והפשטות התמימה, ולפי רוב הענוה
ברח מן השררה ומן הכבוד בתכלית הריחוק וכל ימיו היה נחבה אל הכלים, אך יחד עם זאת כשהיה
הדבר נוגע בענין זכוי הרבים, היה מתגבר כארי וכלביא יתנשא והיה מקהיל קהילות ברבים
ומקרבם לתורה בנועם שיחו ובמתק לשונו, וכמו כן העמיד תלמידים רבים שהגיעו להוראה ונתן
מהודו והדרו עליהם.
פרנסתו היתה בדוחק כל ימיו, וקיים את התורה מעוני ומסתפק
במועט, וכפי שהוא מעיד על עצמו, "אין לאל ידי כי אני מסתפק במועט ותלו בי טפלי...
אני שמח בחלקי אם מעט ואם הרבה ואיני נבהל להון ואך זמותי בל יעבור פי כי על ה' בטחוני
הוא עשני הוא יפרנסני, ואתכא דרחמנא סמיכנא". כמו"כ העידו רבני טיטואן כי,
"וף כי תלו ביה טפלי עכ"ז היה מקיים את התורה מעוני, וזאת התורה משביעו רעב
ושבע ילין ומרוה עם הוא יורה",עיקר פרנסתו של רביבו היה, מפרס מועט שהיה מקבל
מהישיבה בה למד ולימד אשר ייסדוה בני הגביר כמהר"ר יהודה בן עולייל זלה"ה
מעיר ג'יבראלטאר.
נכדו, מרן המחבר "מעשה בראשית", כותב על
מור זקנו: "יוסף בן שבע עשרה שנ"ה ופיר'ש מעשה חר"ש, דרוש דרש, התם
קרו ליה סבי דפליג ליה רביה יקרא, כל ימיו של אותו צדיק לא פנה אל רהבים ולא הלך לקראת
נכסים, כי אם בתורתו יהגה תורת אמת מאת ה' ברה, עבוד פרישא, בטהרה וקדושה, שייף עייל
שייף נפיק ולחשך קרא, לא עבר חצות לילה עד שקמתי הוא פורש ובוכה, די ידע לאפוכי, משלחת
מלאכי, בלבוש מלכות ממדה למדה ומספירה לספירה, הלומד על מנת ללמד ולהודיע לבני האדם
איכה יעבדו את בוראם, לכל עבודתם ולכל משאם, לעתו"ת ולמועדים על אדני המוסר מיוסדים,
וביראת ה' טהורה, ובחכמת התלמוד איהו כי קרי חד"ד ותימ"ה ברגע קטון מחזירו
לישוב אבע"א קרא אבע"א סברא, יתנו ונדיהם מן המכירים את יקר תפארת גדולתו,
נפלאותיו אשר הראם, וכל מעשה תוקפו וגבורתו, כי היה ה' אתו, וכל מלתא דנפיק מפומוהי,
הוא אמר ויהי, אתוהי כמה רברבין ותמהוהי, כולם עונים ואומרים מי לנו גדול מיוסף".
זכה רבינו להתעלות ולהתקדש בקדושה עליונה והגיע להשגות
נעלות וגנוזות אשר בדיבורו פעל ישועות בקרב הארץ, וגם זכה לגלויים גדולים הן בהקיץ
והן בחלום, (ראה לקמן בזכרונותיו) בתיקוני נשמות ערטילאיים וכדומ', וגם זכה מעוצם התמדתו
וקדושתו לחדור לסוד נשמתו ובאחד הימים, בעת רעוא דרעוין, גילה לבנו החסיד "כי
הוא נצוץ נחום איש גם זו". וכפי שכותב תלמידו מהרש"א הנז' "ואני הצעיר
עדותי זו כי שמעתי מפי בנו הרב החסיד מגן אברהם זיע"א, שפעם אחת ביום חג הסוכות
הגיד לבנו הנז', כי הוא נצוץ נחום איש גם זו".
ספריו
הרבה ספרים חיבר רבינו, בכל חכמות התורה בנגלה ובנסתר
והיה מעיין נובע מקור חכמה, וע"ז כותב תלמידו הנז', "הניח אחריו ברכה כמה
כתיבות וחבורים פלאי פלאים, ע"ד הקבלה ועל התלמוד וארבעה טורים ודרושים מתוקים
מדבש ונפת צופים, אלא שמרוב השפעת חכמתו לא היה יכול לסדרם, כי היתה חכמתו נובעת כמעיין
המתגבר והיה רץ בכתיבה בכל יכלתו..."
הספרים הנודעים לנו שערך והכינם לדפוס נכדו מרן בעל
"מעשה בראשית" זצ"ל והביאם לעיונם של גדולי הדור להסכים עליהם הם:
"יוסף חן" - על הש"ס. "ויאמר יוסף" - שו"ת על ד' חלקי
הש"ס. "הוד יוסף" - פירושים על התורה. 'שופריה דיוסף" - דרושים
ורמזים על כבוד התורה ועניני התשובה והמצוה מר"ח אלול עוד להושענא רבה.
"גאולת יוסף" - באורים ופי' על מדרשי חז"ל. "אוצרות יוסף"
- מילי דמעלייתא בנגלה ובנסתר אוצר כל כלי חמדה במאמרי חז"ל. ועוד כמה ספרים שנאבדו
ונגנבו, וכפי שמעיד נכדו: ונהירנא כד הוינא טליא כי היה בתוך כתיבותיו ז"ל ספר
קרא שמו "עשירי קודש", ומכלל כמה מכתיבותיו שנאבדו ונגנבו, אבד גם הספר הל"ז
שהיה על דרך הסוד, חבל על דאבדין ולא משתבחין חסורי מחסרא.
מכל ספריו, נדפס אך ורק הספר 'שופריה דיוסף" בשנת
תרנ"ז באכסנדריה, ע"י נכדו מרן בעל מעשה בראשית, שאר הספרים לא ראו אור כלל
מסיבות של חוסר תקציב, ולדאבונינו עם הסתלקותו של הנכד זצ"ל אבדו גם הספרים הנ"ל
ועד עצם היום הזה לא נודע איה מקום גניזתם.
עליתו לאה"ק
תשוקה בערה ברבינו לעלות ולשכון כבוד באה"ק, לראות
את פני ה' אל ארצנו ואל נחלת אבותינו ולזכות להשגות יותר נעלות וקדושות באוירה של א"י,
אך בכל פעם שעשה השתדלות לעלות לא אסתייע לו מלתא, עד שבשנת התר"ה ליצירה, סייעוהו
מן השמים וזכה לאחר מאמצים כבירים ותלאות לרוב, לעלות עם כל בני ביתו לא"י. בתחילה
קבע מושבו בעיה"ק יפו ת"ו ואח"כ התיישב בעיה"ק צפת ת"ו ושם
עלה ארי למתיבתא דרקיעא להינות מזיו השכינה על נהרות דאפרסמונא דאחוו ליה י"ג
נהרי. (שנת פטירתו ויום הסתלקותו לא ידוע לנו). זכותו הגדולה וזכות אבותיו הקדושים
תעמוד לנו ולבנינו עד עולם אכי"ר.
רבינו הניח אחריו את בנו הרב החסיד הדיין המצויין רבי
אברהם זצ"ל שהיה ת"ח מופלג בתורה וביר"ש טהורה, ולפי הידוע שימש כדיין
ומו"ץ בעיה"ק צפת ת"ו, גם עסק בסדר המערכה מכתיבותיו הרבים של מור אביו
הקדוש, להכינם לדפוס, והוא החל לאספם ולסדרם סדר סדר לבדו, ובעוה"ר פגעה בו מידה"ד
ונתבש"מ צעיר לימים והניח אחריו את בנו הקטן אשר קראו ע"ש אביו הקדוש ונקרא
בשם יוסף נסים. מני"ר בעל "מעשה בראשית"
להשלמת התמונה על תולדות רבינו זיע"א מצאתי לנכון
להביא אל המחובר מזכרונותיו של רבינו על סדר אופן נסיעתו לא"י וכן כמה מחלומותיו
המבהילים מאשר הודפס בראש ספרו "שופריה דיוסף" מעצם כתיבת ידי קודשו.
זכרונות
אמ"ה ינב'א ס"ט (הוא ניהו מרן רבינו יוסף
נסים בן אדהאן זצ"ל נכדו אל רבינו) "ראיתי לכתוב ולהקדים פה מה שמצאתי בכתב
יד הקדש של מוז"ק זצוק"ל סדר ואופן נסיעתו מארץ מולדתו יע"א עד בואו
אל אה"ק תובב"א למען דעת צדקות ה' וחסדיו כי עיני ה' אל יראיו ודורשי ה'
לא יחסרו כל טוב וז"ל אוב"א תב"ת. זכרון לפני ה' תמיד אתיא זכירה זכירה
ויזכור יוסף את רוב חסדי המקום אשר גמל עלי מעת צאתי מארץ מולדתי עד שבאתי לארץ הקדש
תובב"א ה' יגמור בעדי ובעד כל אשר לי לטובה. בתופסת מרובה. בחכמה ובינה ודעת רחבה.
בתורתו הקדושה מתוקה מדבש וערבה. לא תחסר כל בה, עד ביאת הגואל ואליה המבשר ישועת ה'
כי רבה. יראו עיני באהבה. כי גרסה נפשי לתאבה. השיבנו ה' אליך ונשובה. זוהי ביאה זוהי
שיבה. לארץ טובה ורחבה. ויקרב עת לחננה בנין בית הבחירה נוהג כצאן יוסף רועה ישראל
האזינה. עדות ביהוסף. שנית ידו יוס'ף קריב לגבי דיהנ'א. מקדש ה' כוננה. בן פורת יוסף.
מן המודיעי"ת ולפנים כי שליו הייתי בביתי ורענן בהיכלי. בארץ מולדתי. עיר גדולה
של חכמים ושל סופרים עי"ת טיטואן יע"א ויהי היום קם איזה בלבול בעיר שהיו
אומרים שחיל פראנסיס היה בא להלחם ולכבוש העיר לשפוך סוללה וראש בוערה. וקול פחדים
מהאויב שבפנים שהיו רוצים לשלול שלל ולבוז בז וכמה וכמה שברחו להם וכמה שהטמינו חפציהם.
ואני בתוך הגולה הייתי אומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה ולא יבול יוסף חרא שאין
בי כח. זאת ועוד שהיה צריך לזה הוצאה מרובה ואין לאל ידי כי אני מסתפק במועט ותלו בי
טפלי ותלי"ת כי הקולות נחדלו ותשקוט הארץ. ונו"ב גימול מב"ת בכל יום
היתה מעוררת אותי לקום ללכת לאה"ק ואני הייתי משיב מי יתן והיה הן תוי שיעזרני
ה' ובראותי שאין בי כח ללכת וצריך הוצאה מרובה ומה גם שהיי' מפחד ומתירא מהמון מים
רבים וגלי הים זה הים גדול ולא נסיתי ללכת באלה הייתי מתרשל מזה. ויהי היום בחדש אדר
אחר חצות ואני הייתי קורא בתוך הספר ונתנמנמתי בשינה על הספר ואראה בחלומי אמבוהה של
בבני אדם לרוב ובתוכם איש זקן ונשוא פנים בדיקנא ארוכה מאד וחוורא כתלגא ושאלתי לאותם
בני אדם מי זה הדור בלבושו ויאמרו לי הלא זה הוא נחום איש גם זו וכשמעי רצתי לתוך קהל
ועדה אחזתיו ולא ארפנו ונשקתי ידיו פעם ושתים ושלש ואמרתי לו למען שמו יתברך שהודיעני
קשט אמרי אמת שאני בדעתי לילך לארץ הקדש ואני מפחד וכו' מכמה סיבות אשע"כ תודיעני
נא אם הליכה זו היא לטובתי אלך ואם לאו אחדל והשיב לי לטובתה היא גם זו לטוב חזק ואמץ.
ובחלומי הצצתי לצד אחר וראיתי גם כן אמבוהה של בני אדם ובתוכם זקן אחד לבוש הבדים וכו'
כמש"ל ושאלתי להם מי האיש הלזה. ואמרו לי שזה הוא הרב מוהרח"ו זצוק"ל.
וכשמעי רצתי לתוך קהל ועדה אחזתין ולא ארפנו ונשקתי ידיו פעם ושתים ושלש ואמרתי לו
למען ה' ב"ה שתודיעני קשט אמרי אמת שאני רוצה ללכת לארץ הקדש ואני ירא ומפחד וכו'
אשע"כ אחת שאלתי אם הליכה זו לטובתי אלך ואם לאו אחדל. והשיב לי לטובתך היא כי
על כן נגלינו עליך חזק ואמץ אל תירא ואל תחת. סמוך הקצתי משנתי והספר פתוח לפני. ובבקר
ספרתי החלום הנ"ל לנו"ב ואמרתי שרואה אני כי מן השמים רוצים שאלך לארץ הקדש
וששה ושמחה. ואמרתי עכשיו ערב הרגל עם מי אדבר. ואחר עבור הרגל ירחם ה' עלינו. וכן
היה שהמתנתי עד הרגל ובחול המועד של פסח שלחתי כתב יד אחד להגביר המרומם איש חיל המו"ן
ומעולה כהר"ר סי' שמואל קורייאט הי"ו אשר לו יד ושם עם שר העיר וכתב יד אחר
להנו"ח גביר ומעולה. כלו מלא. חסדים כהר"ר סי' שלמה הלוי הי"ו שישתדלו
בעדי על הוצאת הרשות מהשר ללכת לארץ הקדש והשיבו במוצאי הרגל נראה איך ומה לעשות ומתון
מתון וכו' ויפג לבם כי לא האמינו על הליכתי ויאמרו אולי מקרה הוא רוח איש כי יעלה.
ואחר עבור הרגל שלחתי להגבירים ראשי הקהל הנז' הי"ו שאני רוצה לילך לארץ הקדש
דרך נחוצה ושישתדלו על יציאתי. כי בא החלום ברוב ענין כל היום מחרחר ומקשקש בקרבי לא
יתנני השב רוחי וכל הימים והנחלים נדמים בעיני כאגמים וכל הדרכים כאין נגדי ואין שום
פחד לנגד עיני משום דבר כי היה הדבר ממש מאת ה'. אז השיבו הראשים הנז' הלא זה דבר ידוע
בעיר הלזו יע"א יש להם חק המלכות שכל בעה"ב הרוצה ליסע למקום אחר עם כל בני
ביתו חוץ למלכותו. צריך לתת מנת המלך מאה דורוס מטבע איספאנייא וכ"ה דורוס לשר
העיר שיתן לו הרשות לצאת מהעיר ועוד כמה שרים אחרים שכל אחד לוקח מה שקצוב לו ומלבד
זה כמה וכמה הוצאות אחרים הצריכים לפי שהים רחוק מהעיר כשתי שעות וכו' לפחות צריך כחמשים
דורוס אחרים אז אמרתי להם כבר ידעתי כל זה ואין לאל ידי ואתם תראו מה לעשות ושכמ"ה
והשיבו לי כל זה צריך מתון לראות איך יפול דבר.
שוב אח"כ נתועדו חו"ר העיר העי"א והפצירו
בי למנוע הליכתי ואמרתי להם לא אפשר בעולם כי אשר נדרתי אשלמה, ובפרט כי חלמתי חלום
הנזכר ומתירא אני למנוע הליכתי שוב שלח לי הגמו"ן איש חסד כהר"ר סי' שלמה
הלוי הי"ו ואתו עמו הגמו"ן סי' שמואל קורייאט הי"ו שאין רצונם שאלך
מן העיר ואם השעה דחוקה לי דתלו בי טפלי יוסיפו לי כל אחד מהם ב' דורוס בכל חדש מדח"ב
ואם אני רוצה לכל חדשי השנה בתורת המוקדם או מאוחר שיעשו רצוני ואשב בעיר ולא תחסר
כל בה. אז השבתי להם ה' ישלם להם גמולם הטוב ודבורם ומחשבתם מצטרפת למעשה וה' יריק
עליהם ברכתו אשר לא תפסק כיר"א כי אני שמח בחלקי. אם מעט ואם הרבה ואיני נבהל
להון ואך זמותי בל יעבר פי כי על ה' בטחתי הוא עשני הוא יפרנסני ולא חסר לנו ואל יחסר
לנו. אבל אשר נדרתי אשלמה מוצא שפתי לא אשנה ובכל מקום עיני ה' ובפרט בארץ הקדש לא
תחסר כל בה .
שוב ביום שבת קדש היינו במסיבה אחת של חכמים וגדולים
והתחילו להפציר בי למנוע הליכתי ויפצירו בי עד בוש. אז אמרתי להם אם תרצו לישא אשמי
בראשיכם ותקבלו עליכם העון אמנע עצמי מהליכה זו. אז אמרו הלואי כל אחד יעמוד בשלו ורצון
יראיו יעשה. שוב אמרו לי חכמי הישיבה הי"ו שאם אשמע לעצתם שאלך תחלה לעי"ת
גיבלטאר יע"א ולדבר עם הגבירים בעלי הפרס שלי לראות אם יניחו לי הפרס, גם כי אלך
לארץ הקדש אז טוב לי ואם לאו טוב יותר שאשב במקומי וכו'. ואמרתי להם טוב הדבר שדברתם
אלא שחוששני שאם אלך אני לבדי תחלה אפשר שיפצירו בי כאשר אתם כשצירים ולא אוכל להשיב
פניהם ואף שאשיב להם לא אשמע לכם אפשר שתעלה חמתם וישלחו כלאחר יד לשר העיר לעכב יציאתי
ואז בעל כרחי אשב בעיר אבל בראותם אותי עם כל בני ביתי באים כאחת שן בעין יראו טרחנו
ומשאנו ולא יהיה להם פנים להשיבנו ואם ירצו להניח הפרס הנה מה טוב ואם לאו הרבה ריוח
והצלה לפניו יתברך כי לעשות רצונו חפצתי ואתכא דרחמנא סמיכנא. ובין דא לדא הייתי בתוחלת
ממושכה. עד שהגיע ליל ל"ג לעומר הלולא דרשב"י זיע'וו והלכתי לקרות בלילה
כנהוג בבית ידי"ן החה"ש הדו"מ כמוהר"ר יצחק נהון נר"ו וכמה
מהת"ח שהלכו לשם וכמה גבירים הי"ו וקרינו ושמחנו בהלולא הנז' והתחילו לדבר
מענין הליכתי זה אומר בכה וה אומר בכה ואנא עיני לשמיא נטלית שהקב"ה יעזרני על
דבר כבוד שמו כי לשמו ולזכרו תאות נפשי. ויהי
בבקר והנה היה איש נכבד וחשוב כהה"ר שמואל חדידא הי"ו והיה מנהגו לקהוות
באותו יום סעודה גדולה לכבוד הרשב"י זיע"א כך היה מנהגו בכל שנה ומוכרח שהיה
מוליך אותי לביתו והנה ביום ההוא בא אבי הבן אחד מקרובי וזימן אותי לסעודת ברית מילה
ולעת האוכל היו שנים אוחזים בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי ויפילו גורל
ונפל הגורל לסעודת ברית מילה והלכתי שם. והקרואים על סעודת ההלולא הנז' היו ממתינים
לי עד שיצאתי ויאחזו בי ויאמרו שבעל הסעודה נשבע שלא יטעום כלום עד שאלך אצלו והלכתי
ומצאתים ממתינים לי. ואחר הסעודה עליתי לעליה שבחצרו ללמוד שם כמנהגי בכל שנה ואני
יושב לבדי ולומד והנה בא אצלי ידי"ן הר"ר שמואל לעסרי הי"ו ונתן לי
שלום ואמר לי אם אמת הדבר שאני רוצה לילך לארץ הקדש ואמרתי לו אמת ויציב בע"ה
רק שאני רוצה לראות איך יפול דבר מהוצאת הרשות וכו' אז השיב לי ראה כי ה' התיר מאסרך
ותלך לבטח דרכך ויוצא מחיקו פתקא אחת כתובה ויאמר לי הא לך פתקא הלזו כתובה וחתומה
בטבעת המלך שמוביל כתבא דנא יניחוהו לילך עם כל ב"ב שכבר פרע כל הצריך וכו' אז
נבהלתי ואמרתי לו ומהיכן בא לך הכתב הזה. ואמר לי תדע שמזה זמן מה רצה יהודי אחד ליסע
עם כל בני ביתו ופרע כל מה שצריך לפרוע וקיבל הכתב ובעת הנסיעה נשארה בידו כי שכחוה
הממונים בידו ואני לקחתיה ממנו ובראותי אותך מצטער הבאתי אותה לך אז שמחתי שמחה גדולה
ואמרתי ודאי זכות הרשב"י זיע"א וזכות הצדיקים שחלמתי הנם בעזרי. ואז שלחתי
הכתב להגבירים הנ"ל הי"ו לראות אם יועיל לי ותכף באו אצלי והתחילו להודות
לה' על כל הטובה ואמרו לי עתה לך לבטח דרכך ואמר לי הגביר סי' שמואל קורייאט הי"ו
שכ"ה דורוס של השר יועלם הוא מכיסו. וברכתי אותו ברכות שמים וכו' ויהי היום יום
חמישי בשבת באה ספינה אחת שרוצה לילך לעי"ת גיבאלטאר יע"א ובאו הספנים ואמ"ל
שאם ארצה לילך ואמרתי להם הן אלא שחוששני מחלול שבת שהיום ע"ש שוב באו ואמ"ל
שלטובתך אנו אומרים שתלך בספינה זו שהגביר כהר"ש הלוי הי"ו יש לו חלק בה
ותלך עם כל ב"ב בחנם אז שלחתי לכהר'ש הנז' הי"ו שאני אלך אלא שחוששני מחלול
שבת וגו'. והשיב לי הכל תלוי ברצונך ומי יתן והיה שתשב עמנו עוד איזה ימים ורצוננו
לעשות רצונך ובכל עת שתרצה ללכת שכר הספינה שתרצה לילך בה אני אשלם במיטבא. וביום י"ב
תמוז משנתינו קול הח"ר לפ"ק יום ד' שנתלו בו המאורות באה ספינה אחרת ובאו
לדבר עמי על השכירות ושלחתי אותם אצל הגביר הנ"ל ובאו ואמרו לי שאשלח כל חפצי
לבית האוצר בית המעשר כי כן דבר המלך ומשם ישכרו הבהמות להוליכם לנמל בין כך וכך באו
חמרים יהודים והוליכו את כל הכלים לבית המעשר ואמרו לא נקבל ממך אפילו פרוטה כי די
לנו בברכותיך אשריכם ישראל שאפילו הרקנים שבך שיאים מצות כרמון והלכתי אני לשם וישבתי
בין כך וכך נכנס הגביר הנ"ל לשם וראה אותי יושב שם ואמש מה עושה בכאן ילך לביתו
לראות מה שצריך ואל תחוש לשום דבר כי שכר הבהמות וכו' עלינו ליהדר ואמרתי לו אני חושש
שהממונים היושבים על חוף הים ומקבלים הרשות וכו' לוקחים לפחות דורו אחד לכל גולגולת
והשיב לי אל תחוש גם לזה שאני אשלח שלוחי לשם שלא יקחו ממך כלום ואני אשלם במיטבא ישלם
ה' פעלו, גם ידי"ן כהרש"ק הי"ו שלח שלוחו לשער העיר שמתקבצים שם השרים
ושומר הפתח ולוקחים לגולגולת לפחות שליש דורו שלא יקחו ממני ומכל ב"ב כלום והוא
ישלם. גם על טוב יזכר החה"ש חזרן במצות כהרר"א כאלפון הי"ו וכהר"ש
חדידא הי"ו שבאותה שעה נתנו בידי ארבעים דורוס. גם יחידי סגולה איש אשר כברכתו
הטיבה ה' לטובים. ואז יצאתי עם כל ב"ב ויצאו עמי עד שער העיר כמעט רוב אנשי העיר
לעשות לי לויה אנשים ונשים וטף והמה בוכים על פרידתנו וכל חכמי הישיבה הי"ו וכמה
בני אדם שהלכו עמי עד חוף הים ושני בני אדם אוחזים בי שלא הייתי יודע לרכוב על הבהמה
וידידי נפשי אחי הנעימים הר"ר מימון והר"ר מנחם הי"ו וגיסי וקרובי ומיודעי
אוחזים בבני ביתי וטפי הי"ו. ויצאתי בכבוד גדול. גם הפקיד ה"ה יב"ט
הי"ו גם הוא הלך עמנו ולא פרעתי כלום אפי' פש"ן (פרוטה של נחושת) כרוזא קרי
בחיל הזהרו בפלוני וב"ב הי"ו שלא תקחו מהם מאומה כי הגבירים הידועים הי"ו
משלמים הכל וכך היה. ולעת ערב נכנסנו בספינה והנה רוח סערה באה אמרתי אל תיראו כי גם
זה לטובתנו לקרב ביאתנו. הבוקר אור ואנחנו בעי"ת גיבאלטאר יע"א. ויתמהו האנשים
אל ביאתנו ברוח סערה ההיא. ועל טוב יזכר ידי"ן החה'ש והכולל נותן כהלל חק"ל
כמוהרר"ש אפלאלו הי"ו אשרי יולדתו אמר לי אין זה כי אם מלאכי אלהים שנשאו
אתכם על כנפי נשרים והביאו אתכם תלי"ת עושה גדולות ונפלאות כי הספינה שהלכה מקודם
שהיו רוצים להביא אתכם עמד עליהם נחשול על ים ובצער גדול עד שנצולו ותלי"ת פודה
ה' נפש עבדיו. ונכנסנו יום ה' בבוקר לעיר גבאלטאר יע"א ושכרו לנו בית אחת וישבנו
ובאנו אני וב"ב ובתי הנשואה קלארה מב"ת ובעלה חתני הר"ר יעקב בן שימול
הי"ו ושני בניו עמו שהבאתי את כולם עמי תלי"ת בלי כסף ובלי מחיר. וביום שבת
קדש נקראתי לסעוד בבית הגביר הוא מטיב לנו כהה"ר סי' ישועה בן עולייל הי"ו
ואמר לי מה עלה על לבי להניח ארצי ומולדתי ולמוד הישיבה שלהם. אמרתי לו כמו שעשה אאע"ה
גם אני עשיתי ואמר לי שאאע"ה היה על ידי ציוויו יתברך ואמרתי לו גם אני ע"י
התעוררות מהשי"ת דעכשיו בעוה"ר פסקה נבואה ובת קול. וא"כ כאשר יבא התעוררות
לאדם לאיזה דבר טוב ודאי כי מן השמים עוררהו ומה גם כי בחלום אדבר בו כתיב והבטיחוני
שני צדיקים הנ"ל בה' בטחתי כי הוא לטובתי. ובשבוע הבאה נקראתי לבית ידי"ן
גבירנו ושרינו הי' שלמה בן עולייל הי"ו ואמר לי מה ראית כי עשית הדבר הזה להניח
הישיבה של אותו צדיק מר אביו סי' יהודה בן עולייל זלה"ה אשר תיקן ישיבה בעירנו
וזכה ומפרנסה וכו'. ואמרתי לו ראה שדבר זה היה מאת ה' הלא ידעת הנסים שנעשו לי ביציאה
זו אשר לא נשמע כזאת בעירנו מעולם שיצאו שני בעלי בתים אני וחתני לעין השמש והירח ולא
יפזרו אפילו פש"ן לולא שהיה הדבר מאת ה'. אז אמר לי ולמה לא בא האדון תחלה הוא
לבדו לראות פרנסתו. אמרתי לו משום שחששתי שלא תפצירו בי ותחזירוני לאחור או תשלחו לשר
העיר לעכב יציאתנו וכו'. אז השיבו לי באמת חכם עדיף מנביא כך עלה בדעתינו לעשות ולא
עלתה על לבינו שתו"מ תרכב אוניות עם כל בני ביתך אנשים ונשים וכו' והן עכשיו בושנו
ממך להחזירך לאחור. ואז אמ"ל על הפרס אם יניחוהו לי ואמרו לי שזה דבר דלא אפשר
שאין רצונם כי אם לאשר ולקיים מה שתיקן אביהם זלה"ה אז אמרתי להם אם לא תרצו רחמי
שמים רבים כי לא כלו רחמיו אל זן ומפרנס לכל וגם אני למה אגרע מחיה ועוף שמתפרנסים
כי לעשות רצונו יתברך חפצתי ובו בטח לבי ונעזרתי. והעולה על רוחכם שבשביל הפרס אשוב
לעירי היו לא תהיה ולא אשוב מפני כל כי לו יתברך הכסף והזהב. אז אמ"ל אבי ראה
גם ראה כי אפילו היה בא הרב הגדול שבעולם לא היינו קובעים לו דבר קבוע אלא היינו נותנים
לו מתנות מה שיראה בעיננו. והן עכשיו בושנו ממך כי ידענו אותו ואת שיחו ולא נכוה בגחלתו
וצר לנו מאד מפרידתו ואני אקבע לך מכיסי שני דורוס בכ"ח וגם סי' ישועה הי"ו
גם הוא לי לישועה הבטיחני עוד שני דורוס בכ"ח ואמרתי שעל טוב יזכר גם שם אחיהם
הקטון זה משה האיש שהיה אז בלונדון יע"א שכמדומה לי שממנו היו באים לי עוד שני
דורום בב"ח ואת שמו לא הגיד זכרה להם אלהי לטובה. ומניתי לעמוד לי בענין זה לידי"ן
אחינו"עם החה"ש והכולל פרוש מרובה ולו שם בגדולים חק"ל כמהר"ר
אברהם לארידו הי"ו לשלחם לי לארץ הקדש וישבתי שם בעי"ת גיבאלטאר יע"א
עד י"ב לחדש מנהם של שנה הנ"ל. באותו יום באה ספינה גדולה הידועה להם ללכת
לעיר מלטא יע"א, ואמ"ל הגביר סי' ישועה הנז' הי"ו תלכו עם הספינה זו
לעיר מלטא ומשם תלכו לעיר בירות יע"א. וזה חסדי עמך שאשלם מכיסי שכר הספינות לכל
בני ביתך עד יפו תובב"א ואקוד ואשתחוה לה' על כל הטובה אשר גמלני ויט אלי חסד
ויוסיף עוד להגדיל חסדו וישלח לי צדה לדרך כל הצריך וגם שכר העגלות וכו'. וגם דיבר
עם אחיו וקרוביו ומיודעיו. וגם הגביר איש חסד סי' יעקב פאריינטי הי"ו גם ברכות
לידי"ן הגביר יוסף אבודרהם הי"ו. גם להגביר סי' יצחק קארדוזו הי"ו אורך
ימים ושנות חיים יוסיפו להם. סוף דבר ביום ההוא נתן לי כתב יד אחד לעיר מלטא יע"א
שכל מה שאצטרך משכירות הספינה עד עיר יפו ת"ו וכן אם אצטרך שכירות מקום בעיר הנז'
ומידי למיכל שישלם הכל אדומי אחד הידוע לו שם, וביום ראשון התחלנו לנסוע ותלי"ת
שנכנסנו לעיר מלטא ביום ר"ח אלול בשובה ונחת ונחתי הכת"י הנ"ל לאדומי
הנ"ל ושכר לנו מדור טוב על איזה ימים בסך שני דורוס וכאשר באה הספינה ופרע מ"ח
דורוס שכירות הספינה ושני דורוס של הבית ועוד שני דורוס קנה לנו מידי למיכל ס"ה
נ"ב דורוס ונתתי לו כת"י על זה ותלי"ת שלא היה לנו שום צער בדרך עד
שהגענו לעיר יפו תובב"א שמחים וטובי לב ואחר עבור איזה ירחים הלכתי אני וידי"ן
הבן יקיר לי חכם בני אברהם אוהבי הי"ו לעיה"ק ירושלם תובב"א ולאיזה
סבות חזרתי לנוה היפה ת"ו עד ירחם ה' עלינו וירחיב גבולי ומעתה אקוד ואשתחוה לה'
אשר זיכני לי ולביב עד הלום כן בחסדו הגדול יגמור בעדי לטובה ולהיות כנחל נובע מקור
חכמה אנחנו וזרעינו וזרע זרענו לאור באור ה' ואל אלהים אשים דברתי. שמעה תפלתי ה' ושועתי
האזינה ועתה שלח העז צאן מרעיתך רועה ישראל נוהג כצאן יוסף בני אברהם אהובך. יצחק ויעקב
ידירך. כי עת לחננה. חיש קרב לגבי דיהנ"א. ציון וירושלם ברננה. והיכלא רעננה במשיחין
חיים שנים בן ישי בראש עוד יוסף חי טובים השנים נאן ויאן.
הלכ"ד עמוס החלאות מחכה קץ הפלאות מאדון הנפלאות
ע"ה ב"ה יוסף בן אדהאן ס' 'ט
אמ"ה ינב"א ס"ט נין ונכד להרה"ג
המחבר זצוק"ל. ראיתי להעתיק פה עוד מה שמצאתי בכתב ידי קדשו היד החזקה והטהורה
את החלומות אשר חלם ואולם את המעשים והנסים שעשה אשר שמעה אזני מפי מגידי אמת המספרים
תהלותיו. ועזוזו ונפלאותיו. מהאנשים המכירים את יקר תפארת גדולתו. ושקידת תורתו ושלימות
מדותיו וענוותנותו. עודם מדברים, כנזבחים ומפארים. את המעשים אשר עשה. דרך נס ודרך
בקשה. בגודל בטחונו בצור מחסה. אשר רצון יראיו יעשה, עניינים מבהילים הרעיון וכח הדמיון.
לא חפצתי להביא מהם פה מאומה לסיבות הכמוסים אצלי ומה גם כי לאו כל מוחא סביל דא על
כן לא כתבתי כי אם מה שמצאתי בכתיבת יד"ק זיע"א אשר יאמר כי הוא זה. בליל
י"ח תמוז משנת התקפ"ט ואשא עיני וארא בחלומי להרמ"ת נ"ע שהיה איש
תם וישר ראיתיו בבגדים נוטים לשחרות והוא יושב בחנות אחת וכותש פלפלין שחורים וערימות
של פלפלין מונחים לפניו והפיסולת שלהן מרובה והאבק עולה על גבו ומשחירו ומזיקו לעינים
וכשעברתי עליו נדמה לי כאלו הייתי מדבר עם ת"ח אחד. והרמ"ת הנז' ראיתי שהיה
נשאוה לדבר עמי והיה מתבייש מפני האחר שהיה עמי וכשגמרתי מלדבר עם אותו ת"ח ופניתי
אליו וילט פניו באדרתו מפני הבושה ואמרתי לו לא אתה פב"פ שנלב"ע ודרשתי עליו
אומר לי הן, ואמרתי לו ומי הביאך עד הלום ומה תעשה בחנות זו ואמר לי מה אומר לאדוני
מה אדבר ומה אצטדק יודע לאדוני כי תכף לפטירתי דנו אותי בבית דין הגדול ויצא בפטפטי
שאשב בחנות זו חשוך ואפל בטורח זה תשעה שנים. ואמרתי לו ועל מה היה לך העונש הזה. ואמר
לי על שלא הייתי נזהר במילי דברכות ובברכות ועתה למען ה' ב"ה תראה איך ומה לעשות
לי לרחם עלי כי הנך רואה שלא נשאר בי צורת אנשים ולא יכולתי שאת טורח זה יומם ולילה
לא אשבות אפילו רגע למען ה' תרחם עלי והתחיל לבכות עד שנכמרו רחמי ובכיתי עמו. ואמרתי
לו ומה בידי לעשות ואם תשמע לעצתי תחזור לב"ד ותאמר דינא קא בעינא ושאתה רוצה
שיעשו לך יותר קשה מזה ולנוח במקומך במעט קט ולא להיות בטורח זה כל כך זמן. ואמר לי
אבל מי יניחני לחזור שא נא עיניך וראה כמה ממונים מנגד כזאבי ערב ולא אוכל עוד לצאת
ולבא. ואמרתי לו אנכי אלך עמך ואז אחז בידי והלכתי עמו וראיתי כמה וכמה שהיינו עוברים
עליהם והיו בושים מלדבר עמנו עד שהגענו לחצר אחת גדולה ובה תחתיים שניים ושלישים ומנורות
וכוסות ועמודים אשר הבית נכון עליהם ובני אדם מהם תלוים בשערם מהם מגבות עינם עד כי
תסמר שערת אנוש מראות ואדביני ביני והנה אחד יורד מן המדרגות פניו שחורות וזקנו לבן
וירץ אל האיש אשר עמי ויאחז בו. והאיש רעדה אחזתו וארכובתיה דא לדא נקשן. ויחבקני ופניו
חוורו. אז אמרתי אל האיש מבקש אני ממך שתעלהו למעלה בחמלה ונחת ותאמר להם כי אני הבאתי
אותו וכו'. אז לקחו אותו האיש בחמלה וחנינה ויעלהו עמו ושמעתי שהיה צועק ואומר חטאתי
עויתי פשעתי לה' אלהי ישראל ודינא קא בעינא ושמעתי שאמרו א"כ די לו במלקות אחד
והמתנתי שם עד שבישרוהו ואמרו לו וסר עונך וחטאתך תכופר וכתבתיהו להיות לי למזכרת להזהר
במילי דברכות ורמז לדבר זכ"ר גימ' ברכ"ה. בליל ה' סיון ה' תקצ"ג ואשא
עיני וארא בחלומי להחו"ן איש תם וישר כהרדב"ז נ"ע ותכף בראותי אותו
חבקתיו ונשקתיו ואמרתי לו איך הוא שם באותו עולם ומה הוא עושה ואמר לי שהוא יושב בטוב
ושם לומד תורה בישיבת החה'ש -הדו"מ כמהרר"א מונסינייאגו -זלה"ה שהיה
אב"ד ברור שלפנינו. גם שאלתיו על אחד שהיה בתוך שנתו זה שמו כה"ר יוסף ווחנון
נ"ע שהיה מלמד תנוקות איך הוא שם ואמ"ל שהוא יושב בטוב יותר ממה שהיה בכאן.
גם שאלתיו על כהרי"ס נ"ע איך הוא שם ושאלתיו פעמים שלוש ולא היה. משיב לי
כלום עליו והיה משיאני לדבר אחר ואמרתי לו איני מניחך עד שתאמר לי מה הוא עושה ואז
אחזני בידי ואמר לי בא ואראך ואודיעך והוליכני למקום אחד והראני אמת המים עמוקה משאול
ואמר לי דע לך ומהעובר עבירה ראשונה פוגם באות א' של הוי"ה ב"ה וע"ז
מכניסין אותו במקום זה, והוליכני למעבר אחר יותר אפל ואמ"ל זהו על עבירה שנית
שפוגם באות ב' הוי"ה
ב"ה. ועל עבירה ג' שפוגם באות ג' מהשם ב"ה הראני מעבר אחר יותר חשוך ואפל
מהראשונות, והוליכני למקום אחר אמת המים עכורים וסרוחים קול המולה כקול גלי הים עולים
ויורדים עד שנשתוממתי מראות ע"ז נאמר
ועל ארבעה לא אשיבנו. ואח"כ חזרתי ושאלתי על האיש הנז' והשיב לי בכעס כבר השבתי
לך. ואמרתי לו כבר הבנתי אבל תגיד לי באיזה מהם הוא ובמה פגם ואם יש לו תקון ואמ"ל
ראה וכו' ואח"כ הוליך אותי לישיבה שלומד בה ונהניתי מאד ונדמה לי כאלו היה עש"ק
סמוך לקבלת שבת ורציתי לשוב לביתי ואמ"ל איך אלך לבדי והחנויות סגורות ואמר לי
אל תירא ואז ראיתי שנהפכו פניו כפני חמה וקרני הוד של אורה יצאו ממנו אלו דברים שאין
להם שיעור לא יאומן כי יסופר ממש כאור הבהיר כאור שבעת הימים ואז נשקני ואמ"ל
לך לשלום חזק ואמץ כי עשית דבר גדול והתחלתי לילך לאותו אור הגדול ההוא עד שנכנסתי
לביתי ע"כ זכורני ואפשר שזש"ה הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר אבל משם
ואילך קשה מאד שפוגם בכל הארבע ומי יכילנו. בליל כ"ט אדר מעונת ה' ת"ר לפ"ג
ואני מתנמנם על הספר וארא בחלומי שהייתי בחצר גדולה ושם ראיתי את מר אבי זלה"ה
ובראותו אותי קם וחבקני ונשקני ואמר לי בני אחת שאלתי מאתך שתלך לעשות הסדר של פסח
בביתי. ואמרתי לו אדוני יודע כי קשה עלי הדבר מאד להוליך את ב"ב הי"ו לשם
והילדים רכים ויאמר לי שמענה ואתה דע לך כי אם תלך לעשות הסדר בביתי אז אהיה שם גם
אני כל היב"ח תמיד אני מבקר שם וכשתעשה הסדר שם אשתעשע בשמחה רבה כי לא אוכל לראות
סדר מעורבב. ואמרתי לו טוב הדבר אבל הגידה נא לי אם לא היה לך שום צער באותו עולם.
ויאמר לי דע לך בני כי תכף לפטירתי נתנו אותי במחיצת הרב כל בו ואני לומד עמהם שם והבטיחוני
כי אחר יב"ח יעלו אותי למדרגה יותר עליונה וכל זה בעבורך בני ונשק אותי עוד הפעם.
ואמרתי לו ומה אני באותו עולם ואמר לי עליך נאמר ישמח אביך ואמך והקצתי משינויי ואמרתי
לנו"ב גימול מב"ת שיש לנו ללכת לעשות שני ימים הראשונים של חג בבית אמי והתחילה
לסרב וכאשר ספרתי לה מה שצוותי בחלום הלכנו בשמחה לשם. הן היום שנת תא"ר ליל ב'
י"ט לחשון. וארא בחלומי שהיינו יושבים מסיבה של חכמים ובתוכם ידי"ן החה"ש
הדו"מ כמהר"ר יצחק בן וואליד נר"ו. והחה"ש והכולל מוהרמ"א
נר"ו. והחה"ש בנו של כמוהריב"ו נר"ו. והחה"ש כהררי"ע
מרגי נר"ו ושאל באמצע כהרי"ע נר"ו אם הביאו להם יין אחר ויש אחד שאינו
ערב לו ושוחהו בע"כ מפני הכבוד האם יברך הטוב והמטיב או לא והתחילו לצדד כל אחד
ואחד ומוהרמ"א היה אומר שיברך ומהריב"ו ובנו הי"ו נטו לו דעל רבוי יינות
נתקן והאיכא. ואמרתי להם וכי אם זה שותה יין
חי והביאו לפניו יין מבושל ואינו ערב לו כלל יברך אתמהא. ואמרו לי שזהו הספק עצמו והיו
מביאים ראיה ממי שילדה אשתו וכו' ואיני זוכר בטוב הראיה ואמרתי להם שמא אתם מביאים
ראיה מסומא שפורס על שמע ואין משם ראיה דהתם חשיבא הנאה שאחרים רואים אותו ופורשים
אותו משו"ה אומר יוצר המאורות. ואין זה דומה אלא לבורא מאורי דבעינן עד שיאותו
לאורו וה"נ אם זה אינו נהנה ברבוי יינות דלדידיה כמאן דליתנהו לא יברך אבל אפ"ל
דאחר דאיכא תרי טעמי רבוי יינות וג"כ מטעם שמחה יברך ע"כ זכורני. ובתוך כך
ראיתי שהיינו יושבים בבהכ"נ של הדו"מ כמוהרמ"ן זצוק"ל והוציאו
לקרות פרשת השבוע וקם גדול אחד לקרות ונדמה לי כדמות מורינו זצ"ל ואמרו לי שהוא
רבינו האר"י זיע"א ולא התחיל מהתחלת הפרשה וראיתי שם את ידי"ן החה"ש
והכו' כמוהררי"ן נר"ו ואמרתי לו הלא תראה שלא התחיל מתחלת הפרשה ואמרתי לו
פעם וב' וג' עד שנטלתי חומש בידי והראיתיו שזה יו"ה פסוקים שהניח מראש הפרשה ויהי
כמחריש. הבנתי שמפני גדולתו של הש"ץ אין שום אחד יכול לדבר לפניו והוא היודע.
ואז הרימותי קולי ביותר בזה ואמרתי תורת ה' תמימה ודינא הכי ולמה לא יחזור אדונינו
לראש אז שמע הגדול ושתק והתחיל משתאה והבנתי ממנו שנסתפק על הראשונים שכבר עלו וקרא
להם באותה קריאה אם יעלו להצטרף למנין שבעה או שלשה ואמרתי הא ודאי ראוי להסתפק בקריאה
למפרע והקצתי משנתי חוזר בדברים הנז' שנזכרתי. (אמ"ה ינב"א עיין בספר שו"ת
יוסף חן להרב מוז"ק זצוק"ל בי שם הבאתי חלום הנז' עם מה שכתב בעניינים הנז'
ואכמ"ל).
מרן רבי יוסף נסים בן אדהאן זצ"ל בעל הספר
"מעשה בראשית" ועוד. מרן הגאון המחבר,
נולד בעיה"ק יפו ת"ו בשנת תרי"ו לערך, לאביו הגאון החסיד רבי אברהם
זצ"ל, שיחד עם אביו הרה"ק יוסף בסדר עליון, עלה לאה"ק בשנת התר"ה
ליצירה. תולדות חייו של הגהמ"ח, לוטים הם בערפל, ורק מעט מאוד ידענו זעיר פה זעיר
שם מתוך משנתו וספריו שנדפסו וראו אור, ומה ששמענו ממגידי אמת אשר הכירו בשבתו על כס
הרבנות והדיינות בעיר סיאוטה. רבינו המחבר זצ"ל זכה אך מעט ליצוק מים ממעיני החכמה
של מור זקנו הקדוש, ומאביו זצ"ל, כי שניהם נתבקשו לישיבה של מעלה בפרק זמן קצר,
כאשר רבינו היה עדיין צעיר לימים, ובכ"ז המעט שזכה ליצוק על ידם היה די כדי להתוות
לו דרך חיים נצחיים, והיה די כדי להביאו לשלימות גדולה ועילאית כי ביודעם את קדושת
נשמתו של הנכד-הבה שמו עיניהם הטהורות בו, לחנכו ולנהלו בנתיבות התורה והמדות הטהורות,
ויזרעו בו זרע אמת בתלמי לבבו, ובשנים מעטות, זכה רבינו ששמו ילך לפניו כחריף ובקי
בכל מכמני התורה הנגלה והנסתר, וינהג בחסידות נפלאה, בענוה יתירה, וביראת ה' טהורה.
דמויות פאר אלה, של הסבא קדישא, והאבא הגדול, היו לו למורה דרך בכל שנות חייו עלי אדמות,
הוא אחז במעשיהם ובמדותם ולא זז כמלוא נימה מהליכותיהם הליכות מלכי בקודש, עד להיותו
לאילנא רבה. כמעשה אבותיו, כך היה רבינו מתבודד ומתיחד עם קונו ומיום עומדו על דעתו
כרת ברית עם התורה ובאהבתה הגה כל היום, כי אמר את התורה הזאת חפצתי, ויקרב אליה ויאכל
פרי מגדיה, וירוה צמאונו במצפוניה, ויהי בית יוסף להב"ה מתלקחת בדרי לבבו, כי
גרסה נפשו לתאבה, בהתמדה רבה, בתוספת קדושה וטהרה מרובה, והיתה תו למשקולת אמונתו הלוהטת
ואהבתו את ה' הבוערת עד כי כאור בוקר זרח והאיר שופריה דיוסף, ברוך שחלק מחכמתו ליראיו.
התמדתו הגדולה היתה לשם דבר, והוא קיים בעצמו "אדם כי ימות באהל" ובדבקו
בה שם לילות כימים בעמלה של תורה, והיא שהחייתהו בימי בדידותו וגלמודו. עודו נער, היה
מתרפק רבינו בכתביו של נצר זקנו זצ"ל, ובאהבה רבה לקח על עצמו את אשר החל אביו
לעשות, לאסוף ולכנוס את כל הכתבים הרבים בפרד"ס התורה, עמל רב השקיע בעריכה ובסד"ר
נכון, והוסיף יוס"ף לקח לרשום חידושים הערות וביאורים עלי גליון על מה שכתב זקנו,
ויוצא פרח ויצץ ציץ, הן הן עדיו בדברי יוסף וכה דבריו המליציים. "הן ה' אלהים
ידעת כולה, כי מנעורי גדלני כאב ואסלדה בחילה, בראותי כי כל כתבי הקדש של הרמ"ז
זצוק"ל ישלח בהם ערו"ב בהדין ערוב"א, לא ידע האדם את עט"ו ואין
סדר למקרא, רק בארו"ת בארות על הניירות ערובין דאורייתא, משנה וגמרא ובריתא, אפוכי
מטרתא בחרא מטרתא, זורעם בערבו"ת לא סעיף ולא סימן, לדעת איזהו מקומן, מילי דמסתמן,
ואין רישומן ניכר דליכא ברירא, ויש כי לו ע"ש מאכל הוא כבגד יבלה, וקמי שמיא גלי,
כי בכל כחי עבדתי, יומי ולילי עד אשר חדשתי כנשר נעורם, לצרפם ולבררם ולחברם, ואקרא
להם שמות, שכולם מתאימות כפי ענ"ד הקצרה". ובמקום אחר כותב, "כי קמי
שמיא גלי כי בהיותי מסדר ספר הוד יוסף על חמשה חומשי תורה להרה'צ מוז"ק זצוק"ל
הייתי מבליע דברי ומה שנלע"ד החלושה בתוך תורתו של רבי, ואחר אשר כבר נשלם החבור
ההוא על מכונו והולידו רעיוני מעט הדברים האלה חסתי עליהם ושמתים פה וקראתי בשמותם
"דברי יוסף". כאמור, אחר עמל רב, מברך רבינו על המוגמר, אך כאבו לנגדו עמד
מאין יבוא עזרו להדפיס את הספרים שכה עמל עליהם, "ואם גם זאת מכאובי נגדי, גדר
בעדי, מה אעשה לאלה היום מאין יבוא עשר"י, למען דפוס הני ספרי, והרי אני איש מצרי,
גם לי לבב כלב אשה מצירה". לשם הגשמת מאויו ובלית ברירה, החליט רבינו לצאת לגולה
ולדפוק על פתחי נדיבים, ובראשית שנת התרמ"ח לקח את מקלו ותרמילו ויצא למסעו לארצות המערב, בדרך שהה
באיזמיר והתקבל בחביבות רבה ובכבוד רב, בביתו של המרא דאתרא, הגאון מופת הדור כמוהר"ר
אברהם פאלאג'י זצ"ל בנו בכורו של גאון עוזינו רבינו חיים זצוק"ל, אשר צייד
אותו בהסכמה ובהמלצה חמה ולבבית. כתום המשיך רבינו את דרכו לעיר ג'יבראלטאר והתקבל
באהבה רבה אצל המרא דאתרא ידידו של מוז"ק, הגה"צ רבי שמואל לעסרי זצ"ל,
ולאחר שהיה של כמה ימים, שם רבינו לדרך פעמיו ודרכו הוליכה אותו אל ארץ מכורי אבותיו,
ובחודש אדר ב' לשנת התרמ"ט הגיע בשערי העיר טיטואן, ונתקבל בכבוד והדר על ידי
חכמי וטובי העיר ובראשם הראב"ד הגאון החסיד רבינו שמואל נהון זצוק"ל, אשר
הראה לו פנים צהובות חבבו וכבדו, והיה לו להדר עזר כמשימותו הקדושה וכה דברי רבינו,
"חן וכבוד יתן ה' וידריכנו בדרך ישרה אל עיר טיטואן יע"א ויט אלי חסד בעיני
ידידנו ומשוש רוח אפינו, מני"ר קדוש ונורא, הרב המופלא, וכבוד ה' מלא, משיירי
כנה"ג מלבא ורופילא, חק"ל כמוהר"ר מר שמואל נהון נר"ו ועמד עמי
עמידה שיש בה סמיכה, וקבץ קובץ של ברכה, מעלה ארוכה, ועוד זו יתירה, ידו פר"ש
שר ממגד אר"ש ומלואה, אוזן שומעת ועין רואה, אז אמרתי זאת מעם ה' יצאה, וה"נ
מסתברא". כמו"כ נתוודע שם רבינו, עם הגאון האדיר סבא דמשפטים הרב החסיד רבי
שמואל ישראל זצוק"ל, ומאז עמדו בקשרי ידידות נפלאה ואה"ר רבות בשנים. בכל
מקום בואו של רבינו, הכירו בגדולתו, בצדקתו ובקדושתו, והרעיפו עליו שבחים רבים, על
אף שבימים ההם עדיין התוארים לא היו בגדר של הגזמות, וכל תואר שנתנו היה במדה ובמשקל
מדוד בפלס האמת והיושר, וכך מתארים את רבינו גדולי הדור: ...טוביינא דחכימי, ונהורא
עמיה, שמו כשם רבו, נסים לקראתו גבר חסדו ואמתו, מעלת הרב הכולל, מ"ר שד"ר
דעונתן כהלל... מרגניתא טבא, חין ערכו מי. ימלל, זרע קדש מתהלך בתומו צדיק... האי גברא
רבה, זרע רב זכר למקדש כהלל... כמזע היחס והחמדה כליליא דורדא דמי לפרצידא, וכלל"א
צדיק תמים, קופה של בשמים... קדוש יאמר לו שקדשוהו שמים, מזוקק שבעתים, אור נוגה הרואה
אומר ברקאי, או זרוע לצדיק, צדיק וטוב לו, צדיק בן צדיק, שייף עייל שייף נפיק, ענותן
כהלל וכו'. רבני העיר הגדולה מאראכיש יע"א הידועים לרוב חריפותם בקיאותם וגדולתם,
ואשר לא בקלות היה מתקבל אצלם כל חכם, מבלי שיעבור אצלם את כור המבחן, העריכו והוקירו
מאוד את רבינו ועשו לו כבוד גדול יוצא מגדר הרגיל, ובהסכמתם על הספר "שופריה דיוסף"
כותבים: "ומחזיקנא טיבותא לבר בריה ידיד ה' ואוהבו, איש שהכל בו, שמו כשם רבו,
מעלת החכם השלם והכולל זה סיני ענותן בהלל עצום ורב וכו'. ואנן בדידן כאשר בא רב הוד
יוסף חי עשינו רצון צדיק עד כל יצא מאתנו שש ושמח ויהי יוסף איש מצליח, וכרוזא קרי
מאן בעי חיי קריב לגבי דיהנא, ובאו ונתנו איש כיס"ו. וכו'." על אף ענותנותו
הגדולה של רבינו, וההסתר הגדול שהיה נוהג בעצמו להסתיר את חכמתו וצדקתו, תורתו היה
מקדמת אותו בכל מקום ומכריזה עליו, הזהרו בכבודו של צדיק. ומאור פניו שדמה לבר אלהין
הסגיר את אישיותו וקדושתו בעיני כל רואיו, ונתקיים בו "וראו כל עמי הארץ כי שם
ה' נקרא עליך ויראו ממך ".
רבינו שהיה מתרחק בתכלית הרחוק מכל שררה והיה בדעתו
להמשיך את מסורת אבותיו שלא לקבל שררה על הציבור, ולשוב לאה"ק משאת נפשו לשבת
בה עה"ח, כאשר עמד לגמור את מסעו בערי מארוקו, הוא קיבל פניה מקהילת סיאוטה לבוא
לשבת על כס הרבנות, כמובן שרבינו דחה מכל וכל את הבקשה והכין את עצמו לשוב לאה"ק,
אך רבני טיטואן שהיתה להם הסמכות העליונה על כל הקהילות שבצפון מארוקו, לא יכלו לוותר
על הזדמנות זו, למנות את רבינו לרב ומו"ץ בקהילה זו, שרוב בניה היו יוצאי עירם,
ובהכירם את אישיותו הרב גוונית של רבינו, אשר הולמת לו רבנות זו, בשל מזגו הטוב ומדותיו
הטובות הנחוצות למנהיג צבור, הטילו רבני טיטואן כל כובד משקלם והשפעתם על רבינו כדי
שיתן את הסכמתו למנוי זה, ורק כאשר הרבו אליו הפניות ובפרט מהגאון החסיד רבי שמואל
ישראל זצ"ל שהבטיח לו להיות לו להדר עזר בכל דבר וענין, ושהוא לוקח על עצמו את
האחריות של אי חזרתו ושובו לאה"ך באמור לו "עלי יניח צדיק את ראשו",
אזי בלב כבד הסכים רבינו לשבת על כס הרבנות בסיאוטה,
עיר סיאוטה העיר סיאוטה (סבתה, בערבית) היא עיר נמל
השוכנת בצפון מרוקו, בקצהו המזרחי של מיצר גי'בראלטאר, והיא יושבת על חצי- אי סלעי
וקטן במאה ה8- כבשוה הערבים, וסיאוטה היתה זמן רב סלע מחלוקת בין חליפי ספרד לשליטים
הברברים של מארוקו. אחד האיחדם הנודעים, שידעה עיר זו הוא רבי יוסף בן יהודה אבן עקנין
(נ"א אבן שמעוח שפא משורר ופילוסוף שבתקופתו הוכרחו היהודים להראות כמוסלמים,
לר"י זה יצא שם כשסופר עברי ובקי במאתמטיקה וברפואה, ברח ממרוקו למצרים והיה לתלמידו
של הרמב"ם במדוך תקופת מה, ואליו הקדיש הרמב"ם אח ספרו "מורה נבוכים",
בשנת כבשו את העיר הפורטוגלים ועם סיפוח פורטוגל
לספרר ב580- 1 עברה לספרדים ומאז היא תחת שלטון ספרד עד עצם היום הזה. לרוב התושבים
היהודים בעיר זו ישנה אזרחות ספרדית וילדיהם משרתים בצבא הספרדי עם כל הזכויות וללא
אפלייה, אין ספק שרוח התרבות הספרדית חדרה בקהילה היהודית, ובגינה היתה עזובה רוחנית,
והיה קושי במיוחד להתגבר על השפעה זו בקרב הנוער. מאז התמנותו של רבינו לרב ודיין בקהילה
המצב הלך והשתפר לטובה, ובמיוחד כאשר הגירו אליה רבים מתושבי טיטואן והפיחו רוח חדשה
בעיר, כיום קהילה זו הנה קהילה מפוארת שומרי מסורת אוהבי תורה ולומדיה.
רועה נאמן קהילה זו, שפשתה בה עזובה רוחנית, עקב היותם
כצאן בלי רועה, והעדר אישיות מתאימה שתדע לנהלם ולהדריכם בנתיבות יושר, על מבועי התורה
והדת. ברבינו מצאו מקור מים חיים וראוהו כמלאך מושיע, אליו נשאו את עיניהם למען ילמדם
דעה בינה והשכל ויורה להם את הדרך ילבו בה ואת המעשה אשר יעשו. ואכן, רבית הנהיג את
ספינתו כרב חובל מנוסה, ותוך זמן קצר הצליח להפיח בהם רוח חדשה של אהבת למוד התורה
ויר"ש טהורה, הוא הביא לידי מהפכה רבתי בכל סדרי חיי הקהילה, עשה תקנות וסדרים
בכל הענינים, ולא הניח שום פרצה שתגרום למכשול בדרך אשר הציב לעצמו, להביא לידי כך
שהקהילה תפרח ותשגשג ככל קהילות הקודש שבמערב, ושכל בני הקהילה בלי יוצא מהכלל, יהיו
להם מושגים שורשיים מנימליים בתורה ובתרי"ג כתוותיה גמזה עלה הרעיון בדעת רבינו
לחבר את הספר "מעשי בראשית" על תרי"ג מצותן לשם השגת מטרותיו הקדושות,
הפעיל את כל מרצו ופעל ללא לאות בדרכים ובשיטות שונות, למשוך את בני הנוער אליו. כרועה
נאמן ומסור לצאן מרעיתו, במתק שפתיו, בדרכי טעם ושיכנוע, עם אהבה רבה, מצא רבינו מסילות
בלבבם והחזירם לדרך אבותם ולצור מחצבתם. בחכמה עילאית, בתבונה ודעת, היה רבינו מתבל
את שיחותיו ודרשותיו המזומנות, בהלכה ובאגדה, במשלים ובמעשיות הנעימים לשומעיהם, וכך
שבה את לבם בדבריו הנפלאים, גם קיים שיחות אישיות ופרטיות ערך ביקורי בית, השתתף בכל
השמחות כמו בכל היגונות, ביקר חולים ועודדם, וגם נשא תפילה ותיקונים למענם, היה אב
ליתומים, ופטרון לאלמנות, העניים היו בני ביתו, וכאב רחום המסור לבניו חזקם עודדם וסעד
אותם בכל עת וזמן וגם כשהיה צורך לא חסך שבט לשונו מתוכחות מוסר ודברי כבושים עד שכל
שומעי מוסרו, אם אבן הוא נמוח, וכך הצליח רבינו מעל המשוער לשתול בנפשם עול בני קהלתו
אהבת תורה אמיתית, עד שהפכה הקהילה כולה אוהבי תורה ומקיימי מצוותיה. יש המייחסים את
הצלחתו - ובצדק - בשל אישיותו הזכה והשופעת אהבה רבה לכל הנברא בצלם, ולא ידע גבולות
באהבת הבריות, ללא הבדל עדה, גזע או לאום, הוא שפע אהבה לכל היצורים שנבראו בצלם ובתוכחותיו
הוא מלמד את בני קהלתו, שרובם עסקו במסחר עם הגוים ומזהירם מפני גזל עכו"ם ושחובה
עלינו כעם נבחר לאהוב גם אותם ולכבדם, "אחר שגם הם עוסקים בקיום וישוב העולם,
וחובה עליה להתנהג עמהם במדת החסד והרחמים, כטתם"ל ע"פ והלכת בדרכיו, וכתיב
טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, הנה הארכתי במצוה הזאת, אחר שהיא שורש ויסוד לכל המצות
שבין אדם לחבירו וגם להודיע פעמים מה שאנו אין לנו חלילה שום שנאה כי כן צונו הי"ת,
גר ותושב, וחי עמך, ומי שקלקל מעשיו עתיד ליתן את הדין ... כלל העולה, שלא יהיה שונא
לשום אדם בעולם יהיה מאיזה אומה שיהיה, כי אין לנו עסק בענייני הדתות וכמש"ה כי
כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם האל, ויזהר מאוד מאוד שלא לגרום צער לשום
אדם... אחר שכל הנבראים .מאדה"ר שהיה יציר כפיו יתברך, נברא בצלם אלהים והוא הוליד
בצלמו כדמותו ומטבע זה לא נפסל עד היום ועד סוף כל הדורות... (מעשה בראשית מצוה רמ"ג)
לפני מלכים יתיצב
רבינו היה נאה דורש ונאה מקיים ועל כן נכבד ומקודש
היה לא רק בעיני קהלתו שאפפוהו בחבלי האהבה - כי אם גם בעיני הנוצרים הקתולים והמוסלמים
האדוקים, היה נערץ ואהוב, ואף הם החשיבוהו לאיש מופת וקדוש, רבים מהם פנו אליו ברתת
של כבוד לקבל את עצתו והדרכתו, גם אנשי הממשל והכמורה ובראשם הארכיבישוף, העריכו והוקירו
את רבינו, והביטו לעברו כעל דמות קדושה, והרכינו את ראשם לפניו כדי לברכם, ולא בכדי
נתחבב עליהם, הליכותיו הנעימות, ענותנותו הטבעית ודיבורו הממוזג להט ושיקול דעת, ליבב
את עין רואיו ואוזן שומעיו, ובגאון עצמי הופיע לפני מושלים ורוזנים ומשוחח היה אתם
לענייה דבר דבור על אופניו מתוך רוחב לב ודעת ולא היה נרתע לדבר עמם גם בענייני אמונות
ודעות וכל דבריו בסובלנות ובהאזנה לדברי האחרים ולא אחת היה פותר להם בעיות בענייני
עולם ובענייני שעה, דבר שעשה קידוש ש"ש ברבים ושם ישראל נתקדש. ביתו של רבינו
היה פתוח לרוחה לכל עובר אורח ובעצמו טרח ויגע להאכילם ולהשקותם, בין הבאים בצל קורתו
היו השדרי"ם למיניהם שבאו מאה"ק, גם משולחים רבים ממזרח אירופה מצאו בביתו
אכסניה של כבוד והסתייעו בעזרתו הפעילה להצלחת שליחותם. כל אורח התקבל בסבר פנים יפות
באין הבדל עדה או מוצא, באישיותו הדגולה סילק את המחיצות ואיפשר לאורח להרגיש כאילו
-הוא נמצא בביתו שלו, וביותר היה מכבד את אחינו האשכנזים שבאו בצל קורתו כי הם במיוחד
נחשבו לזרים ולגרים בארץ, ושפת המדינה ומנהגיה היתה זרה להם. רבינו, הוקיע את הפירוד
והקרעים שנוצרו באשמת הפיזור הגלותי, וגנה בתכלית הגנאי את ההתנכרות שבין האשכנזים
לספרדים ובמיוחד כאשר הדבר היה נוגע להכנסת אורחים, כאשר באו דברי קודשו באחד מתוכחותיו,
"וביותר יגדל מצוה זו על אשכנזי הבא בין ספרדים או להיפך, ולא כרבים מעמי הארץ
האומרים שספרדי ילך לספרדים ואשכנזי וכו' וכל
אחד ירחם על מינו כאילו בני ישראל הם שני אומות ח"ו, בודאי שהאומר כן הוא
מחרף מערכות אלהים חיים, כי חרפה היא לנו וכולנו בני איש אחד, אל אחד לכולנו, תורה
אחת ומשפט אחד ולמה נבגוד איש באחיו... (מצוה תרצ"ז) ועיין בפלא יועץ פאפו.
כפפתיו וכפטפטי פיהו
על אף עבודתו הרבה בקרב הקהילה, חלק הארי מסדר יומו
הקדיש בעיסוק התורה ולכתיבת חידו"ת ופסקי דינים. מחצות לילה היה מתעורר לתיקון
חצות והיה מקונן בבכי מר על חורבן הבית וגלות השכינה ואח"כ היה מתיישב להגות בתורת
האר"י ומייחד יחודים עד כי זיקוקין דנורא היו נתזות מפניו והיה מראהו כעיר וקדיש
מן שמיא. ילאה עט סופר לתאר את קדושתו של רבינו ורובי מעשיו ונפלאותיו, כי רבינו הגיע
למדרגות מופלאות שהשתיקה יפה להם, ונאה לו לרבינו את הדברים שהוא כתב על מוז"ק
זלה"ה "ואולם את המעשים והנסים שעשה אשר שמעה אזני מפי מגידי אמת המספרים
תהלותיו ועזוזו ונפלאותיו, את המעשים אשר עשה דרך נס ודרך בקשה... עניינים מבהילים
הרעיון וכח הדמיון, לא חפצתי להביא מהם פה מאומה... ומה גם כי לאו כל מוחא סביל דא"...
גם המעשים שרבינו עשה דרך נס ודרך בקשה לאו כל נמחא סביל דא, אך למען דעת אפס קצהו
אביא בקצרה ממה ששמעתי מאנשי אמת שהכירו את רבינו ושמו נשא בפיהם בחרדת קודש.
עמוד האש להאיר להם
רבינו, היה רגיל מדי פעם ללכת להשתטח על קברות הצדיקים
שבמארוקו ולערוך על מצבותיהם תפלות ויחודים בעד כלל ישראל, ובאחד מלילי ל"ג בעומר
הלך להשתטח על מצבת קבורתו של הרה"ק המלוב"ן רבי עמרם בן דיוואן זיע"א
(שד"ר מעיר חברון שהגיע למארוקו ונתפרסם לרוב גדולתו וקדושתו ושם היתה מנוחתו
כבוד בעיר "וואזאן" בשנת התקמ"ב, ומאז שנתבש"מ הצדיק, נערכת ההילולא
המרכזית בל"ג בעומר על מצבתו ברוב עם המגיעים מכל קצוי ארץ מרוקו וניסים רבים
נעשים שם ביום הזה, ונר שלא ראה שמחת ההילולא במצבת קודש זו לא ראה שמחה בימיו, זיע"א),
לאחר שרבינו סיים את תפילתו, הלך לו להתבודד במרחק מה מהמצבה, בפינה חשוכה, והיה מתהלך
אנה ואנה תפוס בשרעפיו, והנה האנשים אשר היו שם, ראו עמוד אש מתהלך אנה ואנה, וכאשר
התקרבו לראות מה הוא מקור עמוד האש המתהלך, מצאו את רבינו, ואור גדול מקיף אותו ומראהו
כמלאך ה' מרא מאוד, הדבר הפליא אותם למאוד והקול נשמע כי יש מלאך אלהים בתוך המחנה,
וכשהתחילו האנשים להתאסף סביבו כדי לבקש ברכתו, מיד עזב את המקום והלך לטיטואן על מצבת
קבורתו של רבינו הנשר הגדול נר המערבי מוהריב"ו זיע"א.
כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך
באחד הימים כאשר בא רבינו לבית המטבחיים כדי לשחוט,
מצא שבאותו היום הביאו שור גדול, מועד ורב ממדים יוצא מגדר הרגיל, לאחר קשירת השור
ע"י הפועלים הבקיאים בקשירת השוורים והחזקתו לבל ינוע בזמן וישחיטה, באשר רבינו
התקרב לטור עם הסכין כדי לשחוט, השתחרר השור מכבליו ומידי הפועלים שהחזיקוהו וקם על
רגליו בכעס גדול והתחיל להשתולל, הפועלים שנבהלו נסו מהמקום והחלו לצעוק על רבינו שיברח
כל עוד נפשו בו, אך רבינו שמפני זקנתו לא יכול היה לרוץ, עמד מול השור המשתולל וכפסע
היה בינו ובין המוות ח"ו. הפועלים שעמדו מרחוק נדהמו לראות כיצר השור מרכין את
ראשו בהכנעה לפני רבינו, אזי חזרו הפועלים וקשרוהו ללא שום התנגדות מצידו, ורבינו ברך
בכוונה על השחיטה, ומאז כינו את רבינו "אל סנטו" כלומר "הקדוש"
והיה קידוש ה' ברבים.
כוחות בלתי אנושיים היו לרבינו ורק באקראי ובהסח הדעת
או בהכרח בכורח המציאות~נתגלו כמה פלא לעיני הציבור כי דרכו של רבינו היה להעלים את
צדקתו מעיני זולתו. אמרו חכמים ז"ל, שמי שנזהר בדיבורו לבל תחולל שום מלה היוצאת
מפיו, עליו הכתוב אומר "ככל היוצא מפיו יעשה" - שברכותיו מתקיימות וכל בקשה
שלו נחשבת כגזירה שיש למלאה, כמ"ש חז"ל עה"פ "ותגזר אומר ויקום
לך - צדיק גוזר והקב"ה מקיים" כדבר הזה ממש נתקיים ברבינו זצ"ל, כל
בקשותיו תפלותיו ברכותיו וגזרותיו היו מתקיימים, וכל דבר שיצא מפה קודשו עשה רושם למעלה
ופרי למטה, רבים היו מתדפקים על פתחו ביום ובלילה, שופכים שיחם ומר לחשם לפני רבינו,
כל אחד וחבילתו, כל אחד וצרותיו הן בתחלואים שהרופאים אמרו נואש לחייהם, הן במי שירד
מנכסיו באופן פתאומי, והן באלה שנפשם מרה ושרתה עליהם הרוח וכו' וכו', ורבינו זצ"ל
שומע צרותיהם ודאגותיהם, היה מנחם אותם, מעודד אותם ומברכם וכולם יצאו מביתו באשר הרווחה
נסוכה על פניהם, לא אחת היה רבינו מכתת את רגליו לבקר את החולה, והיו כמה מקרים שהיה
מסתגר עם החולה, וכאשר רבינו היה יוצא לאחר שעה ארוכה מהחדר, מהבעת
פני קודשו היה אפשר לדעת אם החולה יקום מחוליו או שח"ו אין לו תקנה, והדבר היה
בדוק ומנוסה.
אהבתו לארץ ישראל
געגועיו לאה"ק לא ידעו גבולות, אליה היתה משאת
נפשו ובשמה הגה יומם ולילה, כל שיחו ושיגו עם לוקחי שמעו היה באהבת א"י ומעלותיה,
ובכיסופין היה מספר על ימי ילדותו, על הגידולין של א"י על חכמיה וחסידיה, ובכל
פעם שהיה מזרמן אל ביתו אחד מהשדרי"ם היו אותם ימים בביתו ימי ששון ושמחה, כי
השד"ר הביא עמו מאוירה של א"י, ואחר יציאתו של השד"ר מאת פני רבינו,
היה רבינו מזיל כנחל דמעה ובמר נפשו היה נושא עיניו ומבקש מה' שיזכה לשוב במהרה לציון
וכה היתה תפלתו, "קבץ נדחים לציון ההדורה, תביאמו ותטעמו, ושבו בנים לגבולם, גאולת
עולם, ואם לא למעננו, עשה למען שמך הנקרא עלינו, ולמען תורתך חמדת לבנו, ולמען שכינת
עוזיך שהיא בגלות עמנו ...וה' יזכנו לשוב לשבת בה ולראות בשכינה כימי עולם וכשנים קדמוניות
שנות עולמים", לא אחת שמעוהו בני ביתו מתמרמר על כי נפל בחלקו להיות גולה ונדח
בעיר סיאוטה ומיד היה מצדיק עליו את הדין, ופעם שמעוהו אומר, "יודע אני מדוע התגלגלתי
לדור בעיר סיאוטה - הסיבה היא משום איזה עוון שעשיתי, והתיקון חייב להעשות דוקא בעיר
סיאוטה וזאת היא כפרתי".
ספריו
העידו על רבינו כי היה נחל נובע מקור חכמה, חכמתו הרבה
הדהימה גדולים וטובים, בקיאותו היתה בכל מכמני התורה, בתורת הנגלה ובתורת הנסתר, ספרי
פוסקים רבים של ראשונים ואחרונים אשכנזים כספרדים היו כמונחים בכיסתיה, והרבה מזמנו השקיע בכתיבת חידושי תורה בכל פרד"ס
התורה, בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר, אך לדאבון לב בגורל ספרי מוז"ק שאבדו ונגנבו,
כך היה עם פרי רבינו, ורק הספרים "דברי יוסף" עה"ת ו"מעשה בראשית"
על תרי"ג מצות זכו לראות אור, ושאר כתיבותיו אשר היו רבים נאבדו ונגנבו עם הסתלקותו
וידי זרים השתלטו על הספריה שלו, חבל על דאבדין.
"מעשה בראשית"
גולת הכותרת מיצירתו ומפרי עטו זהו הספר הקדוש רב הכמות
והאיכות "מעשה בראשית" אשר זכינו בחסד ה' לאורו, זו היא יצירה נפלאה אשר
היא לפנינה, למורה דרך, ולעמוד אש להאיר את הדרך העולה בית ה' לכל ההוגים בהם (בכל
החלקים), כל אלה אשר לא זכו לראות את אורו של רבינו לעצם חיותו עלי אדמות, לומדים בספריו
את עצם טהרו, בקדושת החינוך עם רכישת קניינים רוחניים של כל התרי"ג מצוות שבתורה
עם צרופיהם נימוקהם וטעמיהם, בכל מצוה נטע בתוכה את ההלכות המסתעפות להלכה ולמעשה,
בצירוף דברי מוסר השכל, ספריו אלו הינם יסודיים מאוד לידיעת התורה ורכישת הטוב הגנוז
שבאוצרות מצוותיה. נוסף לחכמתו הגדולה אשר הקיפה את כל פרד"ס התורה בהלכות ואגדות,
ש"ס בבלי וירושלים, תורת הראשונים והאחרונים, גילה רבינו טפח מבקיאותו גם בתורת
האסטרונומיה כפי שבא לידי ביטוי במצוה ד' מספרו הנ"ל, שם כתב עניין קביעות החדשים,
המולדות, חשבון התקופות ועבור השנים. ספריו אלו זכו לשבחים רבים מכל גדולי וגאוני הדור
ההוא, (עיין בהסכמות ומשם בארה) כי רבינו תימצת את כל תרי"ג מצוות התורה כפתוריה
ופרחיה בספריו, וגם דאג שכל דבריו יהיו ברורים ומבוארים לכל, ואכן משנתו סדורה ומנוקה
בי"ג נפה, וכלשון הקודש של גאון רבני המערב, מופת הדור המלאך רפאל אנקאווה זיע"א,
"מלאות עדותיך, תראינה עיניך, דברים המצודקים, אשר עיני כל בית ישראל יהיו מקוים
לראות באורים, בהאי ספרא סבא ספר מאירת עינים, לבר בי רב דיום או יומים, וגם לאיש הבינים,
שכל מצוה קלה כבחמורה, הלא היא ערוכה בכל ושמורה, קטון וגדול שם שם לא כתובים, הבאים
כאחד מלמדים, לא יצטרכו עינים ארוכות, להיות משוטטות באורים ובנרות, איה כל דבר ודבר
היותם נמצאות, הלא כל התורה מאחרית ועד ראשית, חרוטה במעשה בראשית". והגדיל לעשות
הגאון רבי רפאל הצרפתי זצ"ל דומ"ץ של העיר אוג'דא, שנתן טעם וקילס את רבינו
בלשון של זהורית, "כך היא דרכה של תורה במה שאדם מודד מודדין לו, ולדידי חזי לי
אף צבת בצבת עשויה, ובמה שקלס מקלטין לו, הוא קילס בר"ת בקיבוץ בניה לתוכה, אף
היא תשיב אמריה לו, כי יוסף הוא המשביר שם רמז בראשי"ת ר"ת בי רמז יוסף אדהאן
תורה שלימה". וזיל גמור את השבחים הרבים שמנו לו חכמי הדור בהסכמותיהם.
בכל מקום שגלה שכינה עמו
בהגיע רבינו, לגיל הגבורות, שוב נטל את מקל הנדודים
ושם לדרך פעמיו וכתת את רגליו ממדינה למדינה כדי לאסוף כסף מנדיבי עם לצורך הדפסת ספרו
"מעשה בראשית", הוא דאג שספריו אלה יודפסו בחייו ושלא תהיה יגיעתו לריק ח"ו
שלא יהיה גורלו כגורל ספרי מוז"ק שאבדו ונגנבו ולא ראו אור, בספרו "מעשה
בראשית", הוא ראה "יצירת חייו" למען הכלל וזכוי הרבים, ללמד לבנ'י את
התורות והחוקים אף כי אחרי מותו. בכל מקום שהגיע רבינו שם אותותיו אתות, והיה למאורות,
באמרותיו הטהורות, תורתו היתה מכרזת עליו, הארת פניו הקדושות המפיקות אור של קדושה
וטהרה ענתה בו, ועל אף שרגיל היה רבינו להצטנע בפרישותו ובזיכוך העצמי טלו, אור הקדושה
קרן מפניו, וכל גדולי הדור הכירו בחכמתו הגדולה ובקדושתו הרבה וכולם ברכו עליו
"ברוך שחלק מחכמתו". מלבד חכמי מארוקו שהוקירו והעריכו את רבינו במאוד והללוהו
בכל נפלי דמיטב כאשר עיניכם תחזינה בהסכמותיהם, אף חכמי קצונטינה ותוניסיה התפעלו מחכמתו
וקדושתו של רבינו, הגאון רבי פרג' חלימי זצ"ל ראב"ד של קצונטינה כותב כי
ספרו של רבינו יהיה לתועלת גדול, והקורא בו ירוה צמאונו, והרי כאילו הוא בבית מלא ספרים,
והמסייע בהדפסת הספר הקדוש הזה קונה לו קנין תורה וקונה לו חייו עולם הבא. הגאון המפורסם
רבי יהודה שתרוג זצ"ל ר"מ ור"מ בעיר תונס ואגפיה כותב על רבינו:
"רב גידל אשר גדלו המלך, ועל רזי תורה הלוך ילך, האחד הננו המיוחד שבהדרו, פרש
עליו אורו, אחד מן השרפים, מן הרמתים צופים הלא הוא הוד והדר, בקדש נהדר, מעלת הרב
המופלא, וכבוד ה' מלא, עטרת צבי, כאריה וכלביא, סבא קדישא, חסידא ופרישא, לו זרוע עם
גבורה, במלחמתה של תורה, קדוש יאמר לו ...וכאשר עברתי בפרק איזהו מקומן, ברכתי ברוך
שחלק מחכמתו, אשרי יולדתו ...אנא דאמרי אשרי מי שזוכה לקחת את.ספר התורה זה אל ביתו.
הגאון רבי יצחק נג'ר זצ"ל מחכמי סוסה, אשר הכיר את רבינו מקרוב כתב בהתפעלות יותר
מגדר הרגיל, על מה שעיניו ראו ולא זר, וזה לשונו הטהור, "...ולא מפי השמועה ידענו
את גבורתו אלא פה אל פה ובעינינו ראינו את.הדרת פניו המפיקים זהר חכמה ומוסר שדי על
כל סביביו ובאזנינו שמענו דברות תורתו המלאים אוצרות בינה חכמה ומדע ופלפול וסברא,
ומהר"י הנז' ממשיך בלשונות של זהורית לבטא את התפעלותו מגדולת רבינו, "ואם
באמת כי לא התחשבתי מימי עם החכמים... בכל זאת לא יכולתי לחשות לא יכולתי לחשוך עטי
מלכתוב ולחוות דעתי הקלה, לא יכולתי ג"כ לעצור בנפשי מלהגיד לפי השערתי הקצרה
וידיעותי המעטות המקצועות החכמה, את אשר התבוננתי מחכמת האיש הזה (הכוונה לרבינו) מבקיאותו
העצומה מחדוד שכלו ועומק עיונו ומרוחב מבינתו, ולו ראיתי כל זה בעודנו באיבו במבחר
שניהו שאז כל כחותיו השכליים עודם בעוצם גבורתם רעננים שקטנים ושאננים, לא הייתי מתפעל,
אבל את כל זה ראיתי בהיותו בפרק הגבורות כבן שמונים ויותר, גם המסעים הטלטולים והגליות
מעיר לעיר אשר מטבעם להחליש את כל כחות הנפש
השכליים והחמריים גם יחד, לא פעלו עליו מאומה, את כל זה ראיתי באיש ומשכיל הזה סיני
ועוקר הרים בחדא מחתא". ובסוף דבריו כותב כי "ספר אוצר בלום כזה המועיל לכל
איש מישראל החפץ דעת תורת מטוה על אופניה, נחוץ הוא לכל איש ירא את דבר ה', ואשריו
למי שספר זה בתוך ביתו". זכה רבינו שספריו "מעשה בראשית" יצאו לאורה
ויתקבלו באהבה רבה, ספריו חולקו ביעקב והופצו בישראל חנם אין כסף כי מטרת הספר הוא
לזכות את ישראל ועל מנת כן אסף איש טהור את הכסף מנדיבי עם.
נר אלהים טרם יכבה מיום ליום גברה קדושתו והתעצמה דבקותו
בא-ל יוצרו עד כלות הנפש, בימיו האחרונים היה רבינו בוער כלפיד אש בהשתוקקות נפלאה
לאה"ק, גם בהיותו על ערש דוי היה מפזם ברתת פיוטים וזמירות הקשורים לא"י,
וכך בסילודין התכונן רבינו לעלות לארץ העליונה וביום שב"ק שמנה ימים לחודש שבט
שנת התרפ"ו, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלהים. בהלויתו שהתקיימה למחרת
יום ראשון בצהרים, השתתפו כל הקהילה שבסיאוטה מגדול ועד קטן טף ונשים אשר בכו במר נפשם
את מות רבם ואלוף עירם, גם נכבדי העיר טיטואן הסמוכה, ורבניה הגיעו להלויה והספידוהו
במרה וקשרו לו נהי תמרורים, עד כי גדל המספד מאוד, כמו כן השתתפו בהלויה כל גדולי וראשי
העיר סיאוטה מצרים ומוסלמים שהוקירו את רבינו, וביכו את פטירתו. נשאת צוואתו שלא ירבו
בשבחים עליו, נחרתו על גבי מצבתו אותיות אלו.
הקב "ב
הלא זה הוד והדר בנן של קדושים בישראל להלל, אור גולל,
חין ערכו מן ימלל, אין גומרין עליו את ההלל, החכם השלם והכולל כמהר"ר י ו ס ף
ב ן א ד ה א ן זלה"ה בבמהר"ר א ב ר ה ם זלה"ה אשריו שזבה והניח אחריו
חבור מתורתו התמימה חדד ותימא, על תרי"ג מצות התורה הכי קרא שמו "מעשה בראשית"
זה הספר הנותן אמרי שפר,
מיום הסתלקותו של רבינו זצ"ל - שימש מצבת קבורתו
מקום תפילה לכל הבאים לשפוך שיחם ולהיפקד בזכותו. הניח אחריו בנים וחתנים אוהבי תורה
ולומדיה ותמימים עם ה' וכעת עינינו הרואות שהתורה מחזרת אחר אכסניה שלה, ונכדיו הי"ו
לומדים בישיבות פה באה"ק, והנם אברכים ת"ח ועדיים לגאון ולתפארת. יה"ר
שזכותו הגדולה של מרן זצ"ל תעמוד למסייעים בהוצאת ספרו ובפרט על המו"ל ידידנו
הגאון הגדול אב"ד מקודש כמוהר"ר עזרא בצרי שליט"א, אשר לא חושך כל מאמץ
להוציא דבר מתוקן מתחת ידו הטובה והרחבה, ויה"ר שיראה ברכה בכל מעשה ידיו וה'
יצליח דרכו ופועל ידיו ירצה. ולי אני עבד נרצע לכל שומרי דת ודין, אשפוך נדחי ולחשי
לפני בוראי המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, כי יזכני לשמור מצוותיו חוקיו תורותיו
ומשפטיו כל הימים, לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, ויהיו זרעי וזר"ז עד סוף כל הדורות
יראים ושלמים גדולים בתורה וביר"ש טהורה, אשובה ואראה בעודני חי נצר מטעי בחיי
אריכי ובני סמיכי ויקוים בנו הכתוב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר אכ"י.
הכו"ח לכבוד הרה"ק המחבר זיע"א
ע"ה שלמה דיין ס"ט
פעיה"ק ירושלים ת"ו
.jpg)