רבי משה עטייא רב במרוקו בערים  אוגדא דבדו  מידלת תאורית יח שנה, אח"כ עלה לא"י וכתב על עצמו על זה וברוך אל עליון אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי, שבכל יום ויום אני מתפלל ומתחנן לפני בוראי מלך מלכי המלכים הקב"ה שיזכני לעלות לארצנו הקדושה שתמיד עומד לנגד עיני מאמר רז"ל במס' כתובות דף ק"י ע"ב וז"ל לעולם ידור אדם בא"י שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, ופי' הרב יורה ומלקוש הבי"ד השעב"ר בפ' שלח לך ביד השער וז"ל דכתיב ארץ אשר ה אלהיך דורש אותה וכו', וקשה האם בחו"ל סר השגחתו יתברך ממנה והלא מלא כל הארץ כבודו יתברך, אלא כי בא"י ה' משגיח בהשגחה פרטית לשים עין על כל מקרה יחידי אנשים. לא כן בחו"ל ה' משגיח בהשגחה כללית ולא בהשגחה פרטית על ענינים פרטים שאינם נוגעים להכלל, וז"ש הדר בא"י דומה ידמה בדעתו כמי שיש לו אלוה לו דייקא המשגיח עליו ועל כל או"א בהשגחה פרטית והדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה כי השגחת ה' בחו"ל הוא רק על דרך כלל וז"ש יעקב (פ' ויצא) ושבתי בשלום אל בית אבי דהיי' בא"י ושם והיה ה' עצמו לי לאלוהים ע"ש ובתשב"ץ ח"ג דף ל"ח ע"א כ' וזל"ה הנודר לעלות לא"י אם מצא שיירה הגונה ומתעצל מלעלות, בכל יום הוא עובר בעשה ע"ש ושב"ח פ"ה ס"ח א"י אין לו ערך ואין לו מספר כמ"ש רז"ל ראשונים ואחרונים הלוא בספרתם לך נא ראה ומצאת כי תדרשנו, ותה"ל יתברך מחשבה טובה יצאה לפועל ונצטרפה למעשה מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי המתחיל בטוב וסיים בטוב ברוך הנותן ליעף כח שנתן בי כח ללקט אמרים, ולכתוב מה שעלה במצודת שכלי ודעתי המעט ולסדרם יושב בסדר, על ד' טורים או', יו"ד אהע"ז ח"מ במיעוט ידיעתי וחקקתי בספר מלי לבל ירדו לירכתי בור השכחה להיותם בטמון, והיה כי יבואו האנשים על הנשים זה אומר ככה וזאת אומרת ככה, חפשתי בכל מקום אשר השיגה ידי יד כהה בכל ספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים, כתבתי על לוח הזכרון לאות ולמזכרת וכתבתים לי לשמי וטפחתי ורביתי ויד על יד אספתי אסיפה אחר אסיפה, ליקוטי בתר ליקוטי, להיות לי למשמרת, ולמודעי' אני צריך כי מיראי הוראה אני ואיני כדאי לסמוך על ידיעתי, ידיעה במקצת שאינה ידיעה ולא בינת אדם לי לכן כל קורא אשר נשאו לבו להגיש אל ספרי המעט הוא לא יסמוך על ידיעתי ועל דברי עד שיברר הדברים בחדר משכיות לבבו, ואם ימצא דברים זרים, ואין להם שחר ומטעמים, לא ריח ולא תבלין לא יסמוך עליהם, ואל ישען אליהם, ואתי תלין משוגתי כי לא כתבתי ספר זה לרבנים ואף לא לחכמים רק לבני גילי אשר כנפשי.