הרב משה מרצייאנו ז"ל הרב משה ב"ר רחמים מרצייאנו זצ"ל, נולד בעיר דבדו בחודש סיון תרע"ז (1917). הוא נקרא על שם סבו הרה"ג רבי משה. משפחתו נמנית על ענף משפחת מרציאנו המכונה 'בן עקו' [=יעקב]. ר' רחמים התפרנס מיגיע כפו, כפי שבנו תיאר אותו: 'היה ירא ה' מרבים, תומה וענוה וגמילות חסדים עם המתים ועם החיים, רחים ומוקיר רבנן'. לעומת זאת אביו של רבי רחמים, רבי משה, היה מראשי הקהילה וחכמיה. הוא מתואר על ידי נכדו: הגזבר הנאמן מלא רוח חכמה, ועל פניו זיו ענוה ותומה והיה עשיר גדול    בדור, וכל העם היו נהנים ממנו ובפרט תלמידי החכמים, אשר יצק מים ולמד רוב חכמתו מהגאון.. אדמו"ר יעקב אביחצירא, הרה"ג המפורסם בחכמתו בגדולתו בתורתו עוז, זה שמו כמוהר"ר משה מרצייאנו זצ"ל. לפי זה רבי משה הנזכר, גלה למקום תורה, מרחק עצום עד לריסאני שבסחרה. ורבי משה מזכיר הגהה שהגיה מר זקנו בשו"ע או"ח. רבי משה, בצעירותו למד בדבדו בישיבותיהם של רבנים מבני משפחתו. אצל דודו רבי שמואל מרציאנו, ואח"כ אצל רבי יוסף מרצייאנו זצ"ל. רבי יוסף היה תלמודי גדול וגם כיהן כדיין בעיר. הוא נפטר בדבדו בשנת תש"ו (1916). רבי משה בהיותו כבן חמש עשרה הצטרף לישיבתו הגדולה של הרה"ג רבי שלמה הכהן זצוק"ל, בה בילה כשבע שנות לימוד ביגיעה רבה ובהתמדה גדולה. וזה גם לאחר שנשא אשה והיה לבעל משפחה. בתקופת לימודיו התפרנס בקושי משליחות ציבור בבית כנסת ומתמיכת בני המשפחה. סביב שנת תרצ"ט נשלח על ידי רבו רבי שלמה, לשרת בקודש בעיר תאוורירת, מקום בו התיישבו משפחות רבות מדבדו, והם היוו את רוב הקהילה שם. הוא שימש כש"ץ, מרביץ תורה, שוחט ובודק ומלמד תלמידים. במקומות אלו עבודת ההוראה היתה קשה ומתישה, כי המורה היה מלמד את כל בני היישוב, מספר תלמידים לא מוגבל וזה ברמות שונות, כשהמורה עובר מקבוצה לקבוצה וחוזר חלילה במשך כל שעות היום, למעט הפסקה קצרה לארוחת צהורים. התשלום למשרת הקודש, בדרך כלל נאסף מהורי התלמידים ומדמי שחיטה. לפעמים זה לא הספיק והקהילה השלימה מקופתה. גם כשהעניינים הלכו למישרים, התשלום היה מזערי ובקושי הספיק למיחיה. לא פעם היו בין הקהל כאלה שסירבו להשתתף בתשלום לרב, דבר שהוסיף צער וקשיים לפרנסת משפחת הרב, ולעתים זה הביא לעזיבת הרב את המקום. תיאור מסויים על תלאות שכרו של משרת בקודש, ניתן ללמוד גם מאחת מתשובותיו של רבי משה. רבי משה התמיד בלימודו בשעות הלילה, למרות עבודתו הקשה ביום. כנראה את החסרון בספרי עיון שהיה לו במקום, הוא מילא בפניות בכתב לרבותיו: רבי שמואל מרצייאנו, רבי יוסף מרצייאנו, רבי שלמה הכהן והרה"ג רבי יוסף משאש זצ"ל, שכיהן בתקופה זו כרבה של העיר תלמסאן שבאלג'יריה, והיא היתה קרובה לתאוורירת, שאלותיו כללו בירורים ובהלכה הסברים בתלמוד והבהרת מושגים הלכתיים. רבי משה כנראה עבר מתאוורירת לתפקיד דומה בעיר לעיון. גם למקום זה היגרו אליו משפחות רבות מבני העיר דבדו. בשנת תש"ד (1944) הוזמן רבי משה לכהן כראש ישיבה, בעיר אוג'דה. בישיבה שהוקמה על ידי הגבירים בני משפחת עובדיה, בה למדו תלמידי חוץ בתנאי פנימיה ללא תשלום, והישיבה דאגה לכל צורכיהם. גם אחי מנחם הי"ו מהעיר אוטאט, והמשורר ג'ו עמאר למדו אצל רבי משה בישיבה. ואחי סיפר לי רבות על הטיפול המסור בו זכו התלמידים מצד הנהלת הישיבה ומשפחת עובדיה. הדים לנדיבות לבם של בני משפחה עובדיה, נשמעים גם מתשובותיו של רבי משה, בדיונו בדבר צוואתו של המנוח אליהו עובדיה ז"ל, בה הוריש את כספו המופקד בבאנק, מחציתו לתלמוד תורה ומחציתו לעניי העיר. גם בתקופה זו התמיד רבי משה על לימודו בלילות ביחידות או בקביעות עם חבריו. באוג'דה זכה רבי משה להיות סמוך וקרוב לרבו הנערץ הרה"ג רבי שלמה הכהן זצ"ל, שכיהן בתקופה זו כראב"ד בעיר. בעידודו של רבו הכין את עצמו למבחן לדיינות, ובשנת תשי"א (1951), עבר בהצלחה את הבחינות לפני ועדת רבנים בראשות הרה"ג רבי שאול אבן דנאן זצ"ל, בבית דין הגדול בעיר הבירה ארבאט. בהתחלה מונה כממלא מקום בבית הדין באוג'דה, ובשנת התשי"ג (1953) התמנה רבי משה לדיין בעיר בני מלאל, מטעם בית דין הגדול והשלטונות. לאחר שלוש שנים בתפקיד זה לשביעות רצון הקהל והממונים עליו, הוזמן לכהן כדיין בעיר הגדולה אוג'דה, בביה"ד בראשות של הרה"ג רבי אפרים אנקאווא זצ"ל. ובשנת תש"ך (1960) התמנה לסגן הראב"ד רבי ציון אבן דנאן שליט"א. בתקופה זו כיהן כחבר בית הדין גם הרה"ג רבי יוסף אביחצירא שליט"א. בעקבות העליה הגדולה לארץ של שנות הששים, התרוקנה העיר אוג'דה מתושביה היהודים. ואז סביב שנת תש"ל הוזמן רבי משה לקזבלנקה לכהן כדיין בביה"ד בראשותו של הרה"ג רבי שלום משאש שליט"א. כיום רב ראשי וראב"ד בעיה"ק ירושלים תובב"א. במשך כל השנים קיננה בלבו של רבי משה, האהבה לארץ ישראל ושאף להגיע אליה. אהבה זו באה לידי ביטוי בתשובתו, בה הסיק כי כאשר קיים ניגוד בין שתי המצוות, כיבוד אב ואם, ויישוב ארץ ישראל, מצות יישוב ארץ ישראל קודמת, כי היא שקולה כנגד כל המצוות. בסוף שנת תשל"ג (1973) ערב מלחמת יום הכיפורים, עזב את משרתו הרמה, וקם ועלה לארץ לחונן את עפרה. הוא קבע את דירתו בעיר לוד, והתמנה כרב בלשכת הרבנות בעיר, תפקיד אותו מילא בנאמנות, כמעט עד שנותיו האחרונות. גם בעיר לוד זכה להכרה ולהוקרה מצד רבני העיר, תושביה וראשיה. ר' משה, בהיותו כבן שמונים שנה, לאחר מחלה קצרה, נתבקש לישיבה של מעלה בעיר לוד, ביום שלישי כ"ג בטבת תשנ"ו(1996), והשאיר אחריו משפחה ענפה, נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ.