רבי אברהם אנקאווה

סאלי, מרוקו - אלג'יר

רב, מורה הוראה, פרשן, דרשן, מרביץ תורה ומשורר. נולד בעיר סאלי במרוקו בשנת התקס"ז (1807).

העלה על הכתב תשובות בהלכה והוא עודנו אברך צעיר. אורו זרח מאז על בני עדתו. בשנת תר"א (1841) ביקר בלונדון ובשנת תר"ג (1843) עלה לארץ ישראל וישב בירושלים. הוא התעכב שם זמן מה, וחזר לעיר מולדתו סאלי.

בשנים תר"ה - תר"י (1845 – 1850) סבבוהו צרות מבית ומחוץ. עדות לכך, תפישתו על ידי אנשי המלך וכליאתו בבית הסוהר. בני קהילתו שחררו אותו מן הכלא תמורת שוחד וכסף רב. ר' אברהם גמר אומר לעזוב את סאלי ובשנת תר"י (1850) עבר לאלג'יריה לעיר תלמסאן.

בעיר תלמסאן הוא מרביץ תורה, והוא דיין ומורה הוראה באלמעסכר ובווהראן. דרשן, פרשן, מקובל מתקן תקנות, משורר ומליץ. שמו גדול בישראל על מפעלו הגדול בהעתקה ובעריכה ובהוצאה לאור של כתבי חכמי המערב ז"ל, ובהוצאת הספר "תקנות חכמי פאס" הנקראים "תקנות המגורשים מקאשטילייה".

הוא הוציא לאור את קיצור התקנות של ר' רפאל בירדוגו וכן קונטרס גט מקושר, וסדר החליצה של רבני פאס.

קרוב לשלושים שנה ישב בעיר אלמעסכר ולעת זקנתו עבר לעיר ווהראן, שם נפטר בשנת תרנ"א 1891.

הניח חיבורים בכתב יד: שיבת אברהם, עפרא דאברהם, משפט כתוב, אוצר חכמה.