רבי יצחק חזן עיין יחוו"ד הקדמה

מו"א הגהמ"ח זצ"ל נולד בט"ז ניסן התרע"ט בכפר אלמנצוריא חבל דרעא במרוקו, תוך אמוני עם סגולה, ספוגי אמונה ויראה מדור דורים. על האוירה המופלאה בערש לידתו, מספר אאמו"ר זצ"ל, בדבריו המאלפים בהקדמתו לספר "כה לחי" על הגדה של פסח: במה אקדם לה' אכף לאלקי מרום על כל טוב אשר גמלני ועל רוב חסדיו אשר חנני,

 יצרני בבטן אם צדקנית נצר מגזע איתנים ובתם של קדושים, אשר ילדה אותי לאב צדיק תמים חכם וחסיד, בבית מלא תורה אהבה ויראה, ובסביבה ספוגה אוירה של יהדות עתיקת יומין השופעת רוח של אמונה שלימה, רוח של מסירות. ונאמנות לה' ולתורתו החודרת ללב הנער היהודי מקטנותו ומלווה אותו בכל משך דרכי חייו".

עוד משחר טל ילדותו דבקה נפשו לאהבת התורה, עודנו ילד רך כאשר החל ראשית דרכו בקנייני תורה ויסודותיה בבית אביו, ובפי שכתב בהקדמתו לחלק ב' : "אבא מארי ע"ה, עטרת ראשי, כבודי פארי וקדושי, החכם השלם והכולל, בישראל להלל, החסיד העניו, שייף עייל ושייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, עסיק באורייתא תדירא בתמימות באמונה וביראת שמים טהורה, מורי ורבי כקש"ת וכמוהר"ר מאיר חזן זלה"ה, אשר לא חשך כל מאמץ לרוץ אחרי, ולספות לי תורה כתורא, מאל"ף בי"ת עד מדרש וגמרא, בכל עת ובכל רגע, בימי חול ושבת, גם בלילה לא שכב לבו, שהיה הוא מעורר את השחר, שהיה קם באשמורת הבוקר בשעות מוקדמות ומעורר אותנו ללמד אותנו אני ואחי" ע"כ.

לאחר מכן גלה למקום תורה לעיר מקנס, בישיבתו של הגאון כמוהר"ר ידידיה טולדאנו זצלה"ה, שם שקד על תלמודו בהתמדה גדולה, וכפי שכתב בהקדמתו לחלק א': "בישיבה הנזכרת ישבתי ולמדתי יותר משלש שנים בשקידה רבה ובחשק נמרץ מתוך התמסרות למען התורה והתחשבות עם מה מטרתי ולשם מה באתי למקום. בשעות הערב קיימנו שיעור בעל חשיבות, שיעור של גמרא, עם כבוד מעלת מורי ורבי הגאון החריף        והמפולפל, המפורסם בחוכמתו ובמעשיו כקש"ת וכמוהר"ר מאיר טולידנו" ע"כ.

גם מתוך מכתביו מאותה תקופה ששלח להוריו בהיותו בישיבה ניכרת התמדתו בתורה יומם ולילה : "...אם רוצה לבוא לפה תנו לו סם של רפואת העינים שאני לומד בלילה וצריך לי שהנדידה קשה להם".

וכן במכתב אחר ששלח לאביו: "ודע אבי כי איני מבטל אפי' שעה אחת של לימוד ושקדתי על לימודי ביתר שאת". עוד כותב לאביו: ו..ועתה שכרנו עלייה אחת אנחנו בארבעה תלמידים ולומדים בה מהשעה תשע בלילה עד שעה שתים עשרה התחלנו מסכת אחרת בינינו ועזבנו מסכת קידושין".

לאחר שנעשה לו נס וניצל לחיים [יעוי' בהקדמתו לחלק א'] ראה בזה זכות התורה שעמדה לו, ומאז שם לו למטרת חייו להגות בתורה ביתר שאת ואף ללמדה לאחרים, וכפי שכותב בהקדמתו לחלק א': "אמנם זכות התורה גם היתה בעזרתי, כי זו היתה שאיפתי, שאלתי ובקשתי, להשיב את נפשי לחיי התורה, לשכון באהליה, לשמור מצוותיה, ללומדה וללמדה, וכך הייתי מכוין בברבת השיבנו אבינו לתורתך, ומאז שמתי אל לבי כי חובתי היא ואעשנה, להחזיק בעץ החיים ובידי אתמכנה, וזו שאלתי מאת ה' ואבקשנה, מתי תבוא לידי ואקיימנה, ובאיזו דרך אגיע אליה ואאשרנה, ואראה שאחת הדרכים היא לחבר ספר או ספרים כפי אשר יחון אותי ה' מחידושי התורה ודיניה, כי בזה טובים הם השניים, ללמוד וללמד וגם לקיים"

ואכן מו"א זצ"ל קיים חובתו כל ימי חייו עד יומו האחרון, הן בלימוד התורה והן בחיבור ספרים ובהרבצת תורה לתלמידים בני תורה ובעלי בתים.

בשנת התשי"ד לאחר שהוסמך לדיינות על ידי גדולי רבני מרוקו, נתמנה לרב ודיין בעיר אגאדיר, ולאחר מכן כיהן בדיינות בעיר קזבלנקה, עד לשנת התשכ"ח שבה עלה לארה"ק. בשנים אלה עם עול המשרה שעל שכמו בדיינות וברבנות, נתן דעתו ולבו בכל עת לחזק בדקי היהדות ולהרביץ תורה ברבים, נשתמרו בידינו מכתבים מאלפים, מימי כהונתו כדומ"ץ בעיר אגאדיר, בעיניני התלמוד תורה, שטיפח וריבה, ובעניני המקוה המקומי. במכתב מד' שבט תשט"ו, המופנה אל המפקח הכללי של מוסדות אוצר התורה, הרה"צ רבי מאיר הלוי זצ"ל, מבשר: "כי ב"ה הצלחתי פה לייסד תלמוד תורה מחדש, כבר יש לנו שתי כתות שלומדים כל היום, כתה של קטנים שהתחילו מא' ב' וכתה של גדולים שלומדים כבר מקרא בביאור        ורוצים להתחיל עמהם משנה...וארגנתי חברה המטפלת בענין זה לאסוף כסף בכל חודש...גם הצלחנו לקבל שמונה ילדים מכפר אחד, וסידרנו להם פה אכילה ולינה והכל ב"ה, ועוד מקוים לקבל אחרים...גם סידרנו שיעורי ערב לילדי ביה"ס וליום ראשון, באים אצלינו כמאה ילדים ב"ה, גם שיעורים לבוגרים ולבוגרות, ובכן בנתיים אנחנו חסרים ספרים...החותם בכבוד רב ובאהבת התורה ע"ה יצחק חזן הי"ו".

במכתב אחר מאותה שנה, המופנה אל הרב הגאון כמוהר"ר שאול אבן דנאן זלה"ה הראב"ד והרב הראשי ליהדות מרוקו, מתריע רבינו על מצבו של המקוה המקומי: "ובכן רבינו, הנני להעיר כי בבואי פה העירה אגדיר יע"ה תיכף במבט ראשון נגלו לפני כמה מחסורים וכמה פרצים, הנוגעים ח"ו עד יסודי הדת, בראשם הוא העיקרי והיסודי הוא "מקוה טהרה"...בכל העיר ראיתי רק מקוה אחד קטן ובלתי נקי, במקום צר    וחשוך...הדבר הזה הסעיר אותי וסמר שערות בשרי בלי גבול...תיכף קיימתי אסיפת הועד המקומי, והרציתי לפניהם הדברים, גם הסברתי להם חומר העונש...וכולם נענו לדברי...הגידו לי כי כבר יש להם מקום מוכן מראש ע"ח הקהילה למפעל זה עם תכנית מעובדת, למרחץ גדול ומשוכלל יפה ונקי, עם מקוה טהרה, והבטיחו להתחיל תיכף הבנין, אך חבל שעד היום הזה לא אסתייעא מילתא, וטענתם בפיהם, בגלל מחסור הכסף...לכן כיליותי יעצוני לפנות אל אדוני במכתב בקשה, אולי יראה בעוניינו, לתור לנו מקום עזרה..החותם ברגשי כבוד ע"ה יצחק חזן דומ"ץ אגאדיר יע"ה".     למכתב זה צירף אאמו"ר זצ"ל מכתב נוסף המופנה אל הרב הראשי, וחברי מועצת הרבנות הראשית למרוקו, תוכו רצוף משא ומתן הלכתי, נוקב בפרטי ואופני עשיית המקוה, והצעות לשיפורן ותיקון הכשרו לכתחילה, יצוטטו בזה שורות נבחרות ממנו: "חם ליבי בקרבי וקנאת האמת אכלתני, שלא באתי להעלים עין ולשבת בחיבוק ידיים...ואמרתי להגיש לפני מעלתכם הצעות בענין זה, אולי יישרו בעיניכם לאשר אותם ולהפיץ אותם בין רחבי יהדותינו...אם יסכימו רבותי לזה, עליהם להשגיח על המקוואות שייעשו באופן כזה. א) שישתדלו להביא המים למקוה שלא ע"י המד חשמל [מים?]. ב) שלא לסתום הנקב הנמצא בקרקעית המקוה בדבר המקבל טומאה. ג) לכתחילה לבנות מקוה       מימי גשמים על יד המקוה הרגיל ולהשיקם יחד ואז נצא מכל הספיקות. זהו מש"נ לפע"ד הקלושה והפעוטה, ועליכם רבותי המצוה הזאת לדחות או לאשר". [ראה בשו"ת יחוה דעת ח"א חיו"ד סי' ד' ה' ו' ז' שכתב כמה תשובות בענייני מקוואות בתקופת כהונתו כדומ"ץ בעיר אגאדיר].

אלה וכאלה היו קצות דרכיו, בכל מושבותיו ומקומות כהונתו, לחזק בדקי הרת ביראת ה', באשר נתן עיניו וליבו, להרחיב גבולי הקדושה ולחזק בדקיה, להרבות תורה ולהפיץ אורה בעם ה', מנער ועד זקן, כרועי ישראל הנאמנים, אשר עמדו להם לישראל בכל מושבותם.

בשנת התשכ"ט נתמנה לדיין בחיפה, והתיישב בקרית שמואל, שם התגורר כעשרים שנה. אף כאן מראשית בואו נוכח בעזובה הרוחנית הרבה, ונטה שכמו להקים עולה של תורה. למרות שלא היה הרב הרשמי יזם והקים ביהכנ"ס שבו התקיימו תפילות תמידין כסדרן ביראה ובאהבה ובנעימות ועל אדני ההלכה, וכן התקיימו בו שיעורים בהלכה מידי יום ביומו לרבות דרשות שנשא במשך תפילות השבת ובו עורר את קהל עדתו לחיזוק בתורה אמונה ויראת ה'. בשבת אחה"צ שוב התקיים שיעור בהלכה ולאחר מכן סעודה שלישית בשירה ובנעימה עם דברי תורה כשלאחר תפילת ערבית של מוצ"ש שהתקיימה לאחר זמן ר"ת יצא הציבור מאווירת השבת גדושים במטען רוחני לששת ימי המעשה.

אנשי עדתו ראו בו כמנהיגם הרוחני, נפשם נקשרה בנפשו, ועליו היתה תפארתם, שבראש קהילתם עומד מו"א זצ"ל, שהרעיף עליהם אהבה, כאב את כאבם, ושמח בשמחתם, היה מכבד כל אחד אף הפשוטים ביותר, אם קרה שהוצרך לגעור כדי להעמיד דת על תלה, השתדל לפייס ולבקש מחילה. כאשר היה קם לעלות לתורה, כל הציבור עמדו על רגליהם, והוא בענוותנותו לא יכל לשאת את הכבוד הזה, והיה מתחנן בפניהם לשבת, וכי הוא לא יתחיל לברך ברכות התורה עד שהציבור ישבו. ופעמים שהיה מתעכב בביתו ולא היו מתחילים התפילה עד שהרב מגיע, ושוב היה מוחה בהם, למה אתם מחכים לי. כל שמחה שהתקיימה בביתנו היו משתתפים בה כל אנשי הקהילה, ביתנו ובית הכנסת הפכו לדבר אחד, ולמשפחה אחת גדולה ומאוחדת. גם לאחר שנפרד מאנשי קהילתו, כאשר עלה להתיישב בירושלים עיה"ק, לא יכלו להיפרד ממנו, וכך בכל חוה"מ סוכות ופסח, היו עולים לרגל, לקבל פני רבם האהוב.

בשנת תש"מ, הקים כולל אברכים "בית יוסף" בחיפה, מטרתו היתה להעמיד תלמידים להיות ראויים לשמש כמורי הוראה בישראל. יסוד הכולל היה בתחילה בדירתו של ה"ר חיים כהן ז"ל, שתחילת היכרותו של מו"א זצ"ל עמו החלה מימי בחרותו, כשלמד בישיבה בעיר מקנס, כשר' חיים היה אחד מבעלי אכסניה שלו, שבביתו מצא מו"א זצ"ל מקום לינה לזמן לא מועט, זכרה לו ה' לטובה. מאוחר יותר עבר הכולל למשכן קבוע בבנין שהוקצה ע"י עירית חיפה לטובת הכולל. עול הכולל היה מוטל על שכמו הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית, ע"י מסירת שיעורים ועריכת מבחנים, ראה כל אברך כאחד מבניו, ניגש לכל אברך, התעניין בלימודו, ואף בענייניו האישיים, הם ראו בו מנהיגם הרוחני, ואצלו מצאו אוזן קשבת לכל בעיותיהם.

מנהגו היה בשנותיו האחרונות מיד לאחר שסיים את ביה"ד לנסוע לכולל, תוך שהוא מוותר על        מנוחת הצהריים ועל ארוחה חמה בבית, אהבתו לאברכים וכן ללימוד התורה גאתה בו, ולמרות הפצרות בני ביתו החרדים לבריאותו שיקדים מנוחה וארוחה בביתו ולאחר מכן ילך לכולל, היה משיב ואומר זהו התענוג שלי ואל לכם למנוע זאת ממני. ראה את כספי הכולל כהקדש ונהג בהם בנקיון כפיים מופלא, מעולם לא נהנה מהם, והיה נוסע לכולל באוטובוס, הגם שהפצירו בו מנהלי הכולל שלכל הפחות יקח מונית על חשבון הכולל, נמנע אף מלהתקשר בטלפון של הכולל, באומרו אתקשר מהבית ולא על חשבון הכולל. ופעמים כשהיה חסר כסף בחשבון הכולל והיה צריך לשלם לאברכים היה משלים מכספו שלו.

כל זאת בנוסף לכהונתו כאב"ד חיפה והיותו לתל תלפיות מכל קצוות תבל בדבר הלכה בכלל ובעניני אהע"ז וגיטין החמורים בפרט, בכהונה זו שימש באמונה עד לשנת תשמ"ח כאשר עלה לעיה"ק ירושלים ת"ו ונתמנה לחבר ביה"ד הגדול.

כחודש קודם הסתלקותו פרש מבית הדין הגדול, ובכך סיים שנים רבות של דיינות הן בארץ והן        במרוקו, באותו יום כאשר חזר לביתו קרנו פניו מאושר, ואמר: ב"ה השמחה שלי שנכנסתי נקי ויצאתי נקי. בכיוצא בו סיפרו דיינים שגם ביומו האחרון כדיין במרוקו, ראוהו נשאר לבד בבית הדין ומוזיל דמעות ואומר, קירות בית הדין יעידו עלי אם עשיתי עוול במשפט. אנו בניו מעידים כי שמחתו בצאתו בשלום מן הקודש היתה גדולה עד מאוד, שכן רצה להגשים שאיפת חייו ומשאת נפשו להקדיש את    שנות זיקנותו ללימוד תורה מתוך ישוב הדעת ומנוחת הנפש, ולכן אף שהפצירו בו הרבנים הראשיים שימשיך עוד תקופה בדיינות או לחילופין יערוך בחינות לדיינות דחה הצעה זו, ואמר לנו, כעת מה    שנשאר לי הוא לסיים את חיבורי שנשאר, ואוכל להתפנות רק ללימוד התורה, וכבר קבע לו לחברותא את יבלחט"א הרה"ג רבי מסעוד אלחדד שליט"א אב"ד ירושלים והיו לומדים כל יום, ביום האחרון      לחייו הודיע לרבי מסעוד יבלחט"א שעד היום למדנו כאן בבית, וממחר בעז"ה נתחיל ללמוד בישיבה הסמוכה. ואכן למחרת א' אייר חש"ן נתבקש לישיבה של מעלה, תנצב"ה וזכותו תעמוד לנו אכי"ר.

עם השנים לאחר שספריו אזלו מן השוק ורבים אומרים מי יראנו טוב, ראינו זכות וחובה לקיים        מכבדו במותו, ע"י הפצת ספריו לרבים, ולהיות שפתותיו דובבות בקבר, ובכך לעשות נחת רוח        לנשמתו, אזרנו כח ונשעננו על זכותו ותפילותיו, והשקענו מאמץ גדול בכדי שיצאו ספריו בעריכה        חדשה ומדוקדקת בדיקה וסודית עד כמה שידינו מגעת ומגהת תוקנו שיבושי דפוס ונמתחו רוב ככל   הראשי תיבות. השתדלנו לא לשנות מהנוסח המקורי של מור"א זצ"ל, מלבד פעמים בודדות שראינו צורך להוסיף מילות קישור לצורך הבנת הענין או מחמת חיסרון הניכר בדברי המחבר, והוספנו אותם        בסוגריים מרובעות.