רבי יצחק בן וואליד עיין ויאמר יצחק ח"בה                

"נר המערבי"

 

תולדות ימיו של הגאון המהבר זלה"ה

מאת המשתדל והמוציא לאור בעזר משד"י

על רבינו המחבר זלה"ה אמרו גדולי דורו שהיה מגאוני קדמאי ונקרא בפיהם "נר המערבי" "עיר וקדיש מן שמיא". אי לזאת קשה עד מאוד בכוחותנו הדלים למצא קנה מדה כדי להעריך ולתאר את דמותו של מלאך ה' צבאות כמוהו. וכבר אמר רבי יוחנן (עירובין נ"ג.) "לבם של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלוא נקב מחט סידקית וכו' וא"כ איכה נוכל אנו לתת קוים על דיוקנו של רבינו שהיה באחד מהראשונים רבן של ישראל תנא דאורייתא זה האיש מרעיש הארץ אלקפתא וריש גלותא.

אלא דקושטא קאי שראיתי אחרי רואי שיש בזה תועלת גדולה לספר בשבחן של צדיקים כדי ללמוד מהנהגותיהם וממדותיהם הטובות והישרות ונשכיל אורחות מוסר וענוה צדק, וכמ"ש הרה"ק מוהר"ן זלה"ה בס' ליקוטי עצות באות צ' סעיף צ"ח. דעל ידי ספורי מעשיות מצדיקים מתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול להי"ת בחשק נמרץ מאוד, וכמה צדיקים גדולים ונוראים מאוד סיפרו שעיקר ההתעוררות שלהם להי"ת היה ע"י סיפורי מעשיות מצדיקים עיי"ש. על כן אמרתי אל לבי להעלות בכתב מעט דברים ממה שלקטתי ואספתי מדברי ימיו של אותו צדיק וחסיד הגאון המחבר זלה"ה מאשר כתבו עליו גאוני דורו והבאים אחריו וממה ששמעתי מאנשי שם נאמנים כל דבריהם. כדי לזכות את הרבים.

והן מקום אתי להחזיק מלא חפני טיבותא לכבוד האי גברא רבה מני"ר ידידנו ואור עינינו הרב הגדול מבצר עוז ומגדול סיני ועוקר הרים בנש"ק גור אריה יהודה אביקצי'ץ יחשל"א בהר"ר משה ז"ל אשר בטובו הגדול מסר לי פא"פ כמה ידיעות חשובות מתולדות ימיו של רבינו המחבר זיע"א, ושכמ"ה.

תולדות מרן הגאון המחבר זלה"ה

וזרח השמש ובא השמש. עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי שנאמר (שמואל א' ג'). ונר אלהים טרם יכבה. (קידושין ע-ב:).

עם הסתלקותו של הגאון המפורסם המקובל האלהי רבי יעקב בן מלכא זלה"ה המכונה מוהריב"ם בשנת ה' תקל"ח ליצירה. זרחה שמשו של גאון עוזינו נר המערבי רבינו יצחק בן וואליד זלה"ה המכונה מוהריב"ו בעל המחבר הספר הנודע "ויאמר יצחק" ב"ח שו"ת על ד' חלקי השו"ע ועוד.

רבינו נולד בעיר גדולה של חכמים וסופרים אשר היללוה בשערים טיטואן יע"א שבמארוקו לאביו החכם והצדיק רבי שם טוב זלה"ה. חוטר מגזע היחס והמעלה של רבנים גדולים ממגורשי קשטילייא שנתיישבו אחר הגירוש בעיר טיטואן.

רבינו נקרא על שם זקנו הרב הגדול רבי יצחק זלה"ה אשר נודע שמו לתהלה בשקידתו בתורה ובמעשיו הגדולים כאשר העידו עליו גדולי הדור ההוא ".

פרקי ילדותו של רבינו הנם מובלעים ואינם נתנים למישוש על כי התבגרותו הנפשית גדלה בממדי ענק בלתי טבעיים.

משחר טל ילדותו נכרו בו סימני טהרה וקדושה וניכר היה בו שלגדולות הוא נוצר: עודו נער ניער עצמו ממעשה ילדות ולא הלך אחרי שרירות השחרות, "וגם במהלליו יתנכר נער אפוד כל מדות יפות". הצטיין בכשרונות נעלים, ניחן בכח תפיסה העמקה והבנה, ועוד בטרם מלאו לו גיל המצוות ספג בקרבו תורה ודרך ארץ, כל ימי נעוריו היו קודש הלולים לעבודת בוראו וליראה ממנו "קדוש מרחם ומלידה ותהי ראשית ממלכתו ראשית חכמה יראת ה' היא אוצרו", שקדן בתורה, ויומם מגדולי רבני המערב בסוף המאה הה' וראשית הג', היה תלמיד למהריב"ע ז"ל ובר פלוגתיה של הרב יעב"ץ, וברעב ש"ש ת"ץ גלה לטיטואן ונתמנה לחבר בי"ד עם הרבנים מהר"מ עטייה ומהר"ש אבודרהם ז"ל ואח"כ נתנמה לאב"ד ונתפרסם שמו עוד יותר ובנה לו ביהכ"ן שעד היום נקראת על שמו בשם ביהכ"ס "מהריב"ם-, בנוסף לגדולתו בתורת הנגלה כן היה גדול בתורת הקבלה ובהקדמה לשו"ת זרע יעקב בנאיים תארהו, "הרה"ג המקובל האלהי. הרב חיד"א בס' שה"ג כ' "מו"ה יעקב מלכא רב מובהק במערב הפנימי בר פלוגתיה דהרב מו"ה יעב"ץ זצ"ל ושמענו מהפלגת בקיאותו והפליג בזקנה ע"כ. הניח אחריו פס"ד והרב המאסף קרא לספר "נר מערבי" ח"א נדפס בירושת-ו שנת תרצ"ה, ובספר וי"ץ בליקו"ד חיו"ד העתיק מכתבי הרב מהריב"ם זלה"ה. נתבע-ם שנת תקל"ח זקן ושבע ימים והוא בן צ"ג שנים זיע"א ראה עליו מ"ש ב"פאס וחכמיה הנד"מ ח"ב צד.

כתב הרב מלכי רבנן בערכו מו"ה שם טוב בן וואליד הא' זל מחכמי טיטואן ראיתיו חותם בש' נחלתכ"ם פ-ק (תקסח) עם מוהר"ר מנחם נהון ז"ל בסוף פס"ד אחד שלמדו בפני הרהג מו"ה אפרים מונסוניינו ז"ל וכו' יעויי"ש.  זאת ידעתי מפס"ד שהובא בס' "נר מערבי" ח"א למהר"י מלכא ז"ל סי' נז דף נו וענין הפס"ד הוא שרצו הק"ק שבטטואן בשעת דוחקם בהכבד עליהם ההטלות ומסים וכו' לחייב את מהרי"ץ הנז' לפרוע מסים בראותם כי הוא מתפרנס בריוח ופרנסתו משכמת לפתחו ואיש חסד הוא לחונן דלים ואביונים כפי השגתו, והבי"ד כתבו בפס"ד וז"ל: וידענו ידיעה נאמנה כי הוא (כלומר מהרי"ץ הנז') תורתו אומנותו הן בהיותו כאן בביתו הוא יושב בבית המדרש ולומד תורה בחברת הלומדים ובעלי תורה וידיו רב לו במלחמתה של תורה ויודע לישא וליתן ולהבין ברוב מקומות הש"ס ופי' ובפוס' ואינו מניח תלמודו כלל הן בלכתו למתא גי'באלטאר יע"א ששם פרנסתו שהוא ש"ץ וטבח וסופר שם ושאר היום כשפונה מעסקיו, אליו יאספו כל חרד כת הלומדים ולומד תורה עמהם וקובע ישיבה עמהם ביום ובלילה והוא ראש המדברים ונהנים מתורתו ושמחים בדבריו כאשר נודע לנו ידיעה אמיתית ע"כ. וזמן הפס"ד בשנת תקכ"ג וחתומים עליו מהר"ש אבודרהם מהר"י ן' מלכא ואחריהם מהר"א מונסונייגו מהר"י אבודרהם מהר"י קורייאט ומהר"י הלוי זלה"ה.            

לילה לא מש מתור האהל אהלה של תורה ויחד עם שקידתו הגדולה, התגלו בו ניצני קדושה וטהרה והתנזר ממאכלים והרבה בתעניות ובסיגופים "קידש את עצמו במותר לו... ואין קדוש אלא במקום סעודה...", וכך צעיר לימים היה מתחסד עם בוראו ומיום ליום היה מוסיף קדושה על קדושתו וטהרה על טהרתו ומפליג בעבודת קונו ביפעת אור תורה ופרישות, ומדקדק בכל המצוות קלות כבחמורות כאשר מידותיו האציליות היפות והנעלות שימשו לו כזר זהב סביב לכשרונותיו ולגדולתו בתורה.

עודו צעיר לימים נתייתם רבינו מאביו הצדיק וכלכלת הבית הוטלה על שכם אמו הצדקת אשר נתפרסמה במעשיה הטובים ופרנסה את ביתה במעשי ידיה. באחד הימים כאשר אזל הפת מן הבית והמשפחה עמדה בפני משבר כלכלי קשה, הוכרחה שלא מרצונה למכור את הש"ס של בעלה כדי לקנות לחם לילדיה הקטנים, ורבינו הרגיש בזה וראה תוגה על פניה כי דאבה נפשה על כי מכרה את הש"ס היקר לה מכל חמדה, ורבינו בטובו קיבץ פרוטה לפרוטה ורכש לעצמו את הש"ס של אביו בחזרה והביאו לביתו לשמחת לבו ולב אמו הצדקת.

הנהגתו היתה להפליא כמלאך ה' ובמעט שנות הנערות הרבה מקנתו וכבר היה בקי בשקו"ט ובהויות אביי ורבא וכה עלה ונתעלה בבתר התורה וכתר שם טוב עד שהיתה תהלתו בקהל חסידים, קומתו התמירה ויופי פניו משכה אליו תשומת לב מיוחדת מכל חכמי הדור ההוא והכירו בו כי לא יארכו הימים וייף בגדלו את כרם בית ישראל כי חונן הוא בכל המידות של רועה נאמן לעדת ישורון. חוכמתו האירה פניו, וגידולו נאווה קודש במראה בנוי ובכח וכבר "בין שבע עשרה שנה היה רועה בש"ס ובפוסקים הלכות והגדות וימצאם עשר ידות ויזר'ח יצחק בארץ זריח זרו'ח ותלמודו בידו ויהי כזית הודו, ויגדל האיש עד כי גדל מאוד ותורתו מכרזת עליו בקדש ובכליו ויהי שמעו בכל הארץ עם מלכים ויועצי ארץ ועל המדינות בו יאמר דכאן נמצא וכאן היה חד מקמייא מפליא עצה מגדיל תושיה".

בן ח"י שנים נשא לאשה אשה משכלת בת גדולים ושועי ארץ וילדה לו את בנו בכורו כרעא דאבוה מו"ה שם טוב זלה"ה (ויתכן שגם ילדה לו בנות אך לא ידעתי בבירור), אולם אושרם לא ארכו ימים רבים כי למגינת לבו של רבינו נפטרה אשת נעוריו לבית עולמה ועזבה אותו לאנחות עם בנו הקטן, ורק לאחר זמן נשא לאשה את הרבנית הדגולה והצדקת בת מלכים מאן מלכי רבנן מרת שמחה בתו של הרב הגדול המפורסם לש"ט ולתהלה הרב החסיד שלשלת היוחסין ומארי תריסין כמוהר"ר וידאל ביבאס זלה"ה והיא בצידקותה כי רבה היתה לו לעזר בעבודתו עבודת הקודש וילדה לו ארבעה בנים מחוכמים ה"ה הרבנים הגדולים מו"ה וידאל מו"ה יעקב מו"ה יוסף ומו"ה שלמה, מלבד שש בנות שנשאו לת"ח.

רבינו חי בצמצום רב ובהסתפקות במועט ומלבד ההכנסה המועטת שהיתה לו מכתיבת שטרות וכדו' פרנס את ב"ב אשר היו 13 במספר מההכנסות שהיו לו מביהכנ"ס שהורישו לו אבותיו (כידוע שבערי המערב היו בעלי בתי הכנסת, לרוב ת"ח שהתפרנסו מהשליחות ציבור) וקיים רבינו מאמר התנא באבות וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל במלואו. וכשהגיעו בנותיו לפרקן והיה צורך להוצאות הנדוניא היה רבינו ממשכן את ביהכנ"ס כדי לממן את ההוצאות הרבות.

בצמאונו העז של רבינו לתורה היה מסתופף בצילם של גדולי הדור ההוא, ישב למרגלותיהם ושתה בצמא את דבריהם ולא הסתפק בלימוד תורתם בלבד אלא שדרכי רבותיו והתנהגותם היו לו לעינים במדות מושכלות והיה משמשם בשימושא רבה וינק ממידותיהם הטובות והישרות ובעקבותם סלל לו את המסילה העולה בית ה' "ומהם יראה וכן יעשה מעשה רב ויתהלך במישרים כל קבל דהוה עביד לאחוז מעשה אבותיו בידיו".      גדול שמושו של רבינו ולימודו היה אצל שני שרי צבאות ה' הרבנים הגדולים כמוהר"ר מנחם נהון זלה"ה וכמוהר"ר משה הלוי זלה"ה. ולא הניח דבר קטן וגדול.

מכל הליכותיהם הליכות מלכי בקודש ולא זזה ידו יד הקדש מתוך ידם עד לרגע הסתלקותם מן העולם, ואף הם השיבו לו אהבה רבה והשפיעו עליו מתורתם וקדושתם לאין קץ.

במקום גדולתו של רבינו אתה מוצא ענותנותו הגדולה. הענוה היתה לו לקנין נפש ממש וכל מענויו היו בהצנע לכת עם אלהיו וזו היתה הסיבה שלא רצה לקחת על שכמו שום משרה רבנית על אף הפצרותיהם של רבותיו הגדולים שבקשוהו להצטרף אליהם בבי"ד, ורק כדי להפיס את דעתם וכדי להיות קרוב אליהם ולשמשם הסכים לקבל עליו להיות ספרא דדיינא, ובמשרה זו שמש רבות בשנים עד הסתלקותו של רבו רבי משה הלוי זלה"ה בשנת תק"ץ.

חסידותו של רבינו היה להפליא וטרח בכל עוז לקיים את כל המצוות המעשיות בגופו ובממונו וזכה לקיים מצוות שלוח הקן במלואה, ואף כתב לו את המשנה תורה "בכתיבת ידו הנפלאה נקי מכל שגיאה", ועיבד את העורות לשמה על ידי אומן ירא שמים "ובעידנא דעסיק בה לקח את טוב אדוניו בידו ויותר הוא לבדו" בפרישות גדולה בקדושה ובטהרה בתעניות ובטבילות ולא היה שח שיחת חולין, ואחרי כותבו את ספר התורה הכניסו להיכל הקודש ברוב פאר והדר והיה זה בשנת תקפ"ה בר"ח ניסן, ולכבוד המאורע חיבר שיר נאה לכבודה של תורה (ראה להלן) כמו כן חיבר רבינו כמה שירים על מצות המילה כי חונן הוא בקול ערב מאוד והיה מכבד את ה' מאונו בחגים ובמועדים.

בשנת תק"ץ עם הסתלקותו של רבו רבי משה הלוי זלה"ה, שמע רבינו קי ראשי דורו הסכימו כאחד ליתן עליו את הנזר ואת העטרה להיות ריש מתא של ק"ק טיטואן ואגפי', ורבינו מרוב הענוה קם לדרך פעמיו ונסע לג'יבראלטר שלא ירבו עליו הבקשות, "ויברח יצחק מן הארץ ההיא בורח מן השררה כי היה רוחו נשברה לא רמו עיניו ולא גבה לבו לפי רוב הענוה", ולאחר שכל הגדולים יחד קהל ועדה וישראל הקשו עליו בבקשות ותחינות ורבינו ראה כי אין מנוס ומפלט, הסכים לשוב לעירו ושער מקומו לרעות ביעקב ותהי המשרה על שכמו, אך תנאי אחד עשה עם ק"ק שלא יהיה הוא דן יחידי ולכן ביקש לצרף אליו את מו"ה יום טוב נהון הנז', ויותר מאוחר נתמה לשלישי ידידו ורעו כמוהר"ר יצחק נהון זל"ה והיו בית דין של שלשה.

וזה נוסח שטר המינוי והקבלה שקבל רבינו מק"ק טיטואן יע"א.      "אנו החו"מ ק"ק טיטואן יע"א ובראשינו החכם וכ"ו כמוהר"ש נר"ו שהסכים עמנו לדבר מצוה והסכמנו בהסכמה גמורה ומנינו להיות לרב ומו"ץ ל... וכו' עלינו ועב"כ בעדנו ובעד שאר כל הק"ק הדרים במחז"ק וידורו מכאן ולהבא וקבלנו עלינו הוראותיו כב"ד הגדול שבירושלים וכל מה... בין איש ובין אחיו ובין גרו ואפילו שיחייב את הזכאי ויזכה את החייב יאמר על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, הכל רצוי ומקובל עלינו ועכב"ך ועל כל הדרים במחז"ך בסבר פנים יפות בלי לנטות מדבריו ובלי להפיל מדבריו דבר ארצה וכ"ו ע"כ וחתמו ע"ז כל ראשי הקהלה והבאים אחריהם כשישים חתימות.    

עם התמנותו של רבינו לגאב"ד, הפך בית מדרשו לתל תלפיות שכל הפיות פונות אליו ומכל קצוי ארץ וים רחוקים הגיעו אליו שאלות לדעת מה יעשה ישראל כי לא רק בעיר מולדתו היה ר"מ ור"מ אלא האיר בתורתו את כל הארץ ומצודתו היתה פרוסה על כל המערב וארצות הקדם "וממנו יוצאה תורה בהינומא דן דינא רבא ודינא זוטה ובל יום תמיד שואלים הלכו את חוקי האלהים ואת חקיו ומשפטיו" והוא ז"ל השיב לכל שואל די מחסורו בנועם שיח דבר דבור על אופניו ככהן גדול דן ודנין לפניו קשין וחמורין. ואף חכמי ארץ ישראל ששמעו את שמעו שלחו לו שאלות בהלכה והעריצו את שמו כחד מקמאי וכחד מן השרפים, ודי לנו בראותנו את התוארים הגדולים והמופלגים שבהם תארוהו רבני אה"ק כאשר עדיין התוארים היו יקר המציאות ולא פרצו בהם פרץ.

מהר"א אשכנזי זלה"ה הראשל"צ מתארו : "מר באתריה רבה דעמיה מר קשישא סבא דמשפטים מבני עליה כגובה ארזים גבהו הרב המופלא וכבוד ה' מלא כל רז לא אניס ליה זקן ויושב בישיבה... ומשיב לכל שואל מארבע כנפות הארץ שואלים הלכו בו... תנא דאורייתא וכו'.

מהר"מ אוירבך זלה"ה בעהמח"ס אמרי בינה אף הוא הפליג בשבחו של רבינו וספרו:    "כיפעת זוהר קרני שמש צדקה כאור בוקר לא עבות אשר בצאתם מקדים יגרשו כל חשך ועלטה להאיר לארץ ולדרים, כן הופיע עתה נגד עינינו יפעת הוד אור יקרות אור בהיר מזוקק שבעתים כאור שבעת הימים הוא הס' היקר והנחמד ויאמר יצחק הבא אלינו מארץ המערב. מבא שמש ומשם זרח אור לישרים הרב הגאון המחבר נודע בישראל וביהודה גדול שמו... הגדיל תורה הרביץ תושיה בשער בת רבים וכ"ו.

מוהר"ר בן שמעון ראב"ד של עדת המערבים כותב בזה"ל: "בימי רבי נשנית משנה זו מר ברישא האבן הגדול אשר ברמה, סבא דמשפטים מבני עלייה חסידא ופרישא, נר המערבי ליש ולביא איש אלהים קדוש כתבור בהרים רם ונישא... עוקר הרים וטוחנן כס פלפלי דמיונו כאריה מאדירי כנסת הגדולה נהירין ליה שבילי וכו'.

מוהר"ר אליהו סלימאן מני זלה"ה ראב"ד חברון ת"ו כותב בזה"ל: "...והשמש יצא על הארץ שאורו רב... חד מן קמייא מבני עלייה, אחד מן השרפים מן הרמתים צופים, זה האיש מרעיש הארץ אלקפתא וריש גלותא האי תנא דאורייתא... הרב הגדול מבצר עוז ומגדול... מופת הדור עטרת זהב גדולה... מלאך אלהים דנפיש נהוריה טובה מר דיינא נר המערבי... וכו'.

רבני טבריה ת"ו תארוהו: "ח"ק לישראל גדול ורב המאיר לארץ ולדרים מנורת זהב כהלה מע' הרב המופלא סבא דמשפטים וכבוד ה' מלא נר המערבי... איש אלהים קדוש תנא דאורייתא... ועוז לו בשחקים מבני ענקים האדם הגדול... וכו'.

רבני צפת ת"ו תארוהו:    "חכם לבב ואמיץ לבו בגיבורים תורתו מכרזת עליו אור לישרים ונשמע קולו קול בהדר הדר הוא לכל חסידיו תלמוד גדול ומעשה גדול... וכל העם עונים אחריו מקודש שקדשוהו שמים בקדושא רבה מלא רוח חכמה עוטה אור כשלמה ומלאך האלהים נורא... דרופתקא דאורייתא... שבחיו מי ימלל לא ידעתי ספורות, הוא זיוה הוא הודה הוא הדרה מני"ר דעמיה ומדברנא דאומתיה דן ידין עמו ותניא כותיה מע' הרב הגדול... החסיד העניו מרביץ תורה ברוך שככה לו בעולמו בישראל גדול שמו... מי כמוהו מורה וכו'.

מוהר"ר משה פארדו זלה"ה רבה של נא אמון שבמצרים כותב : "למי כל חמדת ישראל רב פעלים מקבציאל... הרב דומה למלאך ה' צבאות המלאך הגואל, פאר הדור והדרו תפארת שמו אל, ולכל בני ישראל היה אור נר המערבי גדול מרבן שמו... אלוף מגדיאל, רב תנא ופליג ליה רביה יקרא וכו' ".

ויותר ממה שכתבתי לפניכם יש כאן וכדי שלא להכפיל את הדברים באתי בקצירת האומר.     זקן ויושב בישיבה היה רבינא ומקום שבתו בחר לו במעונות אריות בישיבה הקדושה "מדרש שלמה" שנוסדה ע"י. הרה"ג מו"ה שלמה אבודרהם הב' זלה"ה המכונה מהרש"א כי שם ישבו כסאות למשפט חו"ר העיר גבורי כח במלחמתה של תורה. ורבינו "היה עומד עליהם ואותו יום יום ידרושון ודעת דרכיו יחפצון בהויות דאביי ורבא, והוא בדעתו הרחבה פותח יד בתשובה לארכה ולרחבה בהלכה ברורה לאמתה של תורה הוא מותיב לה והוא מפרק לה עוקר הרים ומשבר הויות אהדדי וטחנן זה בזה לשום העקב למישור והרכסים לבקעה ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא". פשטותו וענותנותו הגדולה שהיה שופעת ללא סייג, היה כותב רבינו לגדולי חכמי הדור ההוא ומבקש את חוות דעתם כי מיראי הוראה היה " כן בא בכתובים עם מופת הדור מהר"ח פאלאגי' זלה"ה שהעריכו מאוד וכן עמד באופן מתמיד בקשרי מכתבים עם גדולי רבני המערב.

טוהר אישיותו משתקפת מבין השיטין בפסקים שבספרו הגדול ויאמר יצחק ב' חלקים, ענוה ושפלות רוח כנה. משים עצמו כשיריים בפני כל גדולי התורה שבדורות קודמים ושבימיו ומשתדל בכל עז ותעצומות ליישב את דבריהם ויחד עם זאת חותר לחשוף את האמת לאמיתה של תורה בתום דרך ונאמנות לאמת הצרופה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

בגאון ובעוז מילא רבינו את תפקידו כרועה נאמן לצאן מרעיתו, עינו הבדולח היתה פקוחה בעינא פקיחא דלא' ניים על כל שריגי החיים, הבנה עמוקה היתה לו בכל צרכי קהלתו ובעיותיו ובכושר הנהגה מופלא הדריך את קהילתו ודאג לכל מחסוריהם, ומבלי לאות טרח ויגע בכל דרר לחנכם על מבועי התורה והיראה, מרום מעלתו ירד אל העם ודרש ברבים בסגנונו המפליא בלשוו הספרדית קסטלייאנית אשר היתה שגורה בפיו, והטיף מוסר "הפה שאצר כל ספרי מוסר", והיה מוכיח את העם במילי דשמיא "בתחלה בפה רך דור ישרים יבורך" ודבריו היוצאים מלב טהור בדברים החוצבים להבות אש, הלהיבו את העם לאהבת התורה, וליראת שמים על כן דבריו הקדושים נתקבלו בסבר פנים יפות ולא קצו לתוכחתו.

מעולם לא קבל דורון משום אדם "ומעולם לא פנה אל זהב ורוב פנינים" ואחד הסיבות שלא רצה להדפיס את ספריו בחייו היה כדי שלא יצטרך למתנת בשר ודם להוצאות הדפוס, ועל ידי כן לא יוכל להוכיח כדבעי את התורם בשעת הצורך, מלבד ענותנותו הגדולה כפי שבא לידי ביטוי בדברות קודשו בשער הספר "אמר יאמר העבד לכל יודעי דת ודין, קטן האיכות שכל עקר בלתי מוליד ע"ה יצחק ן' וואליד ס"ט דברי רבינו אלה לא באו כדי לייפויו את החרוז לשמו הקדוש אלא שהענוה היתה לו לקנין נפש והוא ביטה בזה את רחשי לבו הכנים באמת ובתמים.

רבים מגדולי הדור ההוא פנו אל רבינו והשפיעו עליו בדברי רצוי ותחנונים ובקשוהו שידפיס את ספריו להיות להם לעינים כי "חביבא להן מצוה בשעתא" אך רבינו "אהדרנא לאפיה ולא שמע אליהם".

צדקת פזרונו לצרכי יתומים ואלמנות עולה על כל המשוער, אבי יתומים ודיין אלמנות, פטרון לכל קשי יום "לחמו נתן לאביון ופזר גדול נתן לאביונים". והיו ידיו אמונה לכל שואל במנה אחת אפיים, ביתו בית ועד לחכמים פתוח לרווחה וכל אדם מצא בית ולב פתוח, פעל רבות לטובת הכלל והפרט בחסד ובצדקה. בערבי שבתות וימים טובים היה מחלק חלוקא דרבנן "לחמו נתן מימיו נאמנים... ואם דל בא מרחוק היה רבינו משכים לפתחו ומביאו אל היכלו ויאמר סורה שבה פה לנוד לו ולנחמו, ועושה לו אכסניה בעמו איש על מקומו אם לאו עושה לו פרנסה במקומו".

באחד הימים כאשר כבד על הקהילה הטלות המסים וארנוניות ממשא מלך ושרים אכזרים והדאגה לחייהם ולמחייתם של העניים דכדכה את רוחו. הזמין אליו רבינו את טובי העיר והעמידם על חומרת המצב, ובחכמה אמר להם, שבהיות שהמחיה קשתה עליו עד מאוד ואין בביתו לא לחם ולא שמלה, מבקש הוא שיטילו מס על כל קילו של בשר, ומס זה יהיה עבורו לפרנסת בני ביתה כשומעם ראשי הקהל את בקשת רבינו מיד הסכימו בנפש חפצה לעשות כדבריו, אזי השיב להם רבינו מכיון שנתתם הסכמתכם לבקשתי הריני מקנה את זכותי לעניים ומס זה יהיה עבורם בלבד. וזאת עשה רבינו בהיותו יודע שאין דרך אחרת לשכנע את ראשי הקהל על מס זה לטובת העניים.

לבו של רבינו היה מלא אהבה וחיבה לכל אדם מישראל ובכלל אהבתו לכל הנברא בצלם אלהים ומאידך אהבה זו לא פגמה במשפטיו ולהציל עשוק מיד עושקך ויודע לספר מהר"י משאש זלה"ה ששמע על קדושתו של רבינו נוראותיו ונפלאותיו מזקני הדור כאשר היה בעיר טיטואן בחודש שבט של שנת תר"ף וז"ל: פעם אחת שלח שליח לשר העיר לתפוש יהודי אחד לתת אותו בבית הסוהר בשביל שהכה את אשתו וכאשר שלח אחרי השר, נתן שוחד ושחררו, וכאשר שמע הרב, נשא עיניו למרום בדמעות נוזלות מעיניו ואמר ברגש גדול, למה ה' תעמוד מרחוק, ודמעתו ותפלתו עלו למרומים ובחפצת לילה בא השר בעצמו על סוסו לבית אותו יהודי ותפשו והוליכו לבית הסוהר, וחזר לביתו, ובבקר השכם בא אצל הרב ומצאו בביהכנ"ס והמתין לו עד שגמר ובקש רשות ליכנס אצלו, ונתן לו רשות ונכנס, בקש ממנו סליחה והחזיר לידו את השוחד שנתן לו אותו יהודי, לעשות בו מה שירצה, והרב סלח לו והפציר בו להיות תמיד לעזר לכל הרבנים להעמיד משפטי הדת על תלם, והשר השיבו, לא צריך להפציר בו, כי זה הענין הודיעו כי מן השמים נלחמים לרבנים הרודים בעם על קיום הדת, ונפטר ממנו בשלום, ומאותו היום נפלה אימת הרב על כל הקהל ונכנעו לקיים כל מוצא שפתיו, ועוד סיפרו הרבה ממעשה הצדקה שהיה עושה ומעשי בכל ערבי שבתות וימים טובים. ובנשואי יתומים ויתומות זכר צדיק לברכה זיע"א ע"כ.

דאגתו של רבינו לכלל ישראל אנו מוצאים בדברות קודשו בכמה מתשובותיו, ובאחת מהן כותב "וכל מי שיש בידו יכולת לבקש מהשררה תיובא רמיא עליה כי אחינו בשרנו הם כידוע שכל ישראל הם שורש אחד וענף אחד ולזה נמשלו ישראל לשה כמ"ש שה פזורה ישראל מה שה כשלוקה באחד מאבריו כל אבריו מצטערים אף ישראל צריכים להצטער ולהרגיש בצער אחיהם ולהשתדל מי שיש בידו היכולת לבטל הגזרה כי היא מצוה רבה שיש בה הרחקת הנזק והקרבת התועלת למתים ולחיים ושכרו כפול ומכופל מן השמים וישכון בטח ושאנן ובצל' שדי יתלונן וכ"ו (ראה ויאמר יצחק ח"א סי' ק"ג).

למרות עדינות נפשו ונוח מזגו, השכיל רבינו בהנהגתו לעמוד על משמרת התורה והדת וללחום מלחמת ה' ללא מורא ופחד, וניהל כשהיה צורך, מאבק סוער באמיצות לב נגד פורצי הגדרות והתקנות, ואף לארצות רחוקות שלח את תוכחתו וחיזק את הרבנים העומדים על המשמר בדברי עידוד וחיזוק. (ראה ויאמר יצחק ח"א סי' ק"ו קט"ו ועוד).

אהבה עזה ומיוחדת היתה לרבינו לשלוחי דרחמנא שבאו מארץ הקודש לאסוף תרומות לפרנסת הכוללים למיניהם, הוא עזר בגופו ובממונו, וברוב אהבתו אליהם כאשר היה נודע לו על בואם לשערי העיר היה רבינו יוצא לקראתם מחבקם ומנשקם ולא מנע מעצמו כל מאמץ לספק להם כל צרכם, וכאשר היו יוצאים את העיר, היה רבינו מתלווה אליהם עד אלפיים אמה כעדותו של הראשל"צ הגאון מהר"א אשכנזי זלה"ה בהסכמתו על ויאמר יצחק וז"ל: "ואנן בדידן יושבי אה"ק לא נכחד כל אשר פעל ועשה מר קשישא ז"ל אמת יהגה חכי, עם כל הני שלוחים בלכתם ילכו לפי רוב הענוה היה יוצא לקראתם יעשה למחכה, והיה להם להד'ר עז'ר במצליח דרכין כיום יעיר כחשיכה, וקובץ על יד מאת המתנדבים בעם משפחת החמו'ל ובעבור כבודו כי רב הוא יכרעו ויוסיפו להתנדב מדידהו ספו ליה, ויצא השד"ר שמח וטוב לב יבא אל היכלו, ופיו מלא תהלות שבתא דאתי ממילא, ובצאתו בשלום מן העיר ויחרד יצחק רב טביומי יוצא עמו ללוותו וכל גדולי העיר יראו וקמה מראותם מלכם בראשם רבה דעמיה, הנה הוא רק אחריו מתהלך מחוץ לעיר עד אלפים אמה, לאיש אשר אלה לו מרובה מדה טובה לזאת יקרא נר המערבי" ע"כ והדברים מדברים בעד עצמם.

"לבי במזרח ואנכי בסוף מערב... יקל בעיני עזוב כל טוב ספרד כמו יקר בעיני ראות עפרות דביר נחרב" [ר' יהודה הלוי] אהבה עזה אשר התלקחה ברשפי אש שלהבת, אהב רבינו את ארץ הקודש ואת זכרה היה מעלה על כל צעד ושעל, וכל שד"ר שהיה מגיע לשער העיר היה רבינו שואל דורש וחוקר לשלומה של הארץ ושלום יושביה ומחיבת הארץ אשר "היו עיניו ולבו שם כל הימים, באהבתה ישגא תמיד, ארץ אשר ה' אלהינו דורש אותה" עזב רבינו את כבודו ותפארתו ונשאו לבו לחונן עפרות ציון וירושלים ועלה להתיישב בה בשנת תרכ"ב יחד עם כל בני ביתו ועוד כמה משפחות שהצטרפו אליו. ראשית ישיבתו באה"ק היה בעיר חיפה בה נתייסדה ישיבה בשם "בית הלוי" למשפחת הלויים המפורסמים מעיר ג'יבראלטאר, ורבינו בכוונתו היתה להתיישב בה לבלות שארית ימיו באוירה של ארץ ישראל על התורה ועל העבודה כשאיפתו מתמיד, ואחר שתר את הארץ והשטתח על קברות הצדיקים "בארבע ארצות" וזכה לחזות בנועם ציון וקדוש היכלה וחנן את עפרה. שב רבינו לעירו ואל שער מקומו, וסיבת ירידתו וחזרתו למרוקו לא נודעה בבירור כי רבינו שמר את הדבר ולא הגיד לאיש את הסיבה לכך "וטעמו ונימוקו עמו טעם כעיקר דאורייתא הני מלי מעלייתא ומסתרתא", וקבלה היא אצל זקני הדור כי מן השמים הורו לו לחזור לעירו ואל כבוד אבותיו להנהיג את צאן מרעיתו בשבט מישור ולהיות להם מגן וצנה.

עש"ק ר"ח אדר של שנת תרכה נפטר על פני רבינו בנו יקירו יעקב איש תם יושב אהלים, חכם ושלם כולל כל אישורין, בחור מורם מעם שקדן על למדו ותחל רוח ה' לפעמו, ועודנו באבו קראו רבו למתיבתא דרקיעא והיה זה ימים מספר לפני נשואיו עם אחת מבנות היחס ממשפחה רמה. ובאמצע ההכנות "וישא יעקב רגליו רוחו ונשמתו, נכוה מחופתו, איפוך קמייתא".

מיתת בנו אהובו העכיר את רוח רבינו כי רגיל היה להשתעשע בד"ת עם בנו זה אשר נוצר לגדולות, ואף העלה על הכתב כמה וכמה חידו"ת "ויעש גם הוא מטעמים תלמים תלמים קופה של בשמים, חדושי תורה זכה וברה", על כן לא מצא רבינו נוחם בנפשו על מיתת בנו וירד אל בנו אבל שאולה.   מתוך כוסף וחשק התורה. אף בימי זקנתו ואחרית ימיו לא תש כוחו לא כהו עיניו ולא נס ליחו, "כי נפשו חשקה ואש נשקה מאהבת הבורא יתברך, ובעוד ידו נטויה בתקפו וגבורתו צווה את בניו ואת בני ביתו אחריו בכמה וכמה צוואות כמנין ה' צבאות". ופקד עליהם באהבה רבה על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, ולשמור "מצות אנשים, ודעת קדושים וכולהו מילי דחסידותא", וכן שיהיו כל האחים מאוחדים בעבודת ה'. ואף הפריש מממונו לצדקה כיד ה' הטובה מראשית השנה לפטירתו ועד אחרית שנה, וכן סידר להם סדר הקריאה אשר יקראון יום יום מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו ושיהיו יתבין ועסקין באורייתא וכן הורה להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ושביום הפטירה בשעת הקבורה יאמר הדרשן משמו שהוא מבקש מחילה מאת הקהל הקדוש כי אולי ללא משים טעה בדין וחייב את הזכאי וזיכה את החייב ח"ו ושאולי פגע בכבודו של שום אדם מישראל נגד רצונו.

לפני שוכבו על מיתת חליו, קרא רבינו אליו את החכמים יודעי העתים "ויצו אותם כי כאשר ידרושון יום יום שלא ירבו בשבחו כלל, כי לשחוק אמרתי מהולל" וגם כאשר יאמרו עליו תפילת האשכבה, "שלא יתארוהו בשום תואר כלל כי אם החכם דוקא". כן קרא אליו את אנשי החברא קדישא חכמים ונבונים והורה להם כיצד ינהגו אחרי פטירתו לפי כל המנהגים והמסורות של חכמי קאסטילייא לבל יחטיאו חלילה כחוט השערה...

אחר כל אלה הדברים קרא לבניו ויברכם כי ידע שימיו ספורים והגיע זמן המקרא ואתא יום פקודתך וכן כותב בנו רבי וידאל, "וירא כי אין איש קרא עלי לשבור רוחי ונפשי, ויקחני בציצת ראשי מנשיקות פיהו ישקני וימינו תחבקני, ובלב תמרמר קרא בחיל ואמר, רחימא דנפשאי, קול נתנו שחקים ליתן ריוח בין הדבקים ומה גם עתה נתפרדה החבילה ושמים ביני לביניך חזק ויאמץ לבך, קח נא את ברכתי ויברך אותי".

בשלושה שבועות חפץ ה' דכאו בציר של פגעים ביסורים קשים ומרים, ואף בהיותו מושכב על מטתו זכר חסדו ואמונתו להיות נאמן ביסורין ולא מאסם ולא געלם, וכד קציר ורמי בערסא לא שביק לחסידותיה ולא פסיק גירסא מפומיה ושפתותיו שושנים נוטפות מור ואזילות קטעי תפילות ובקשות בדבקות עילאית, וכך קידש רבינו וטיהר את עצמו בסילודין והתכונן לעבור לארץ העליונה בדעת צלולה, ומפתח העלייה שבביתו היה רבינו משקיף על ביהכנ"ס והיה שומע אל הרינה ואל התפילה מבי עשרה ששכינתא שריא.

ביום השישי ח' לאדר ב' של שנת התר"ל לעת ערב בשעת רעוא דרעוין בעת שכל צדיקי עליון עולים לפמליא דלעילא במתיבתא דרקיעא קנה רבינו שביתה הן שבת במקדש של מעלה ונח נפשיה ופניו צהובות כמו אש בלבת ומרחשן שפוותיה מזמור שיר ליום השבת כמיתת הצדיקים כמשחל ביניתא. בן צ"ג שנה היה במותו (וחכמים נתנו סימן "אשר צ"ג אגוז בגן עדן") ושפט את ישראל ארבעים שנה.   

כל חכמי ורבני דורו אשר היו סביבו נסערו מאוד ואחזתם רעדה חיל כיולדה נכאים ונוהים אל הלקח ארון האלהים, השמועה זעזעה את כל העם "ויאמרו מי יעלה לנו בתחילה להאיר פני הגולה ואיך נעמוד עמידה שאין בה סמיכה... העריב שמשנו נפלה עטרת ראשינו כי עלה מות בחלוננו ונטלו ממנו חמדתנו וסגולתנו".    ביום א' ה אד"א העסק שבת, וכל העיר עטפה אבלות ותהי לחרדת אלהים, ובנסוע ארון התורה ותהום כל העיר אנשים ונשים וטף כולם עטופי אבל ויגון ומייללים בבכי ונהי, ומר קולם היה בוקע שחקים כי מרה נפש כל העם כי סר צלם מעליהם, ואף הגוים נוצרים ומוסלמים, בכו בכי מר על מות רבינו כי        הוקירו אותו והעריצוהו במאוד, וכל ראשיהם ופקודהם באו לחלוק כבוד לרבינו.

ליד הקבר הספידוהו גדולי הדור בנהי ותמרורים וקראו לכל העם לשוב בתשובה כי עד עתה היה מי שיגן עליהם וכעת שמת גבורם ואלוף עירם חד     מנטורי קרתא אין על מי לסמור אלא על אבינו שבשמים, ובטרם הורד ארון התורה לירכתי בור קראו לפני הקהל את צוואתו בו מבקש מחילה וסליחה מכל עדת ישראל, "ותהי צעקה גדולה וארעא כולה חלחולי מתחלחלא" מרוב נהי ומספד ועם דמדומי חמה נגנז ארון התורה וכבה נר המערבי.

השמועה המרה הגיע למרחקים, "ובכל עיר ועיר אשר דבר המלך ופטירתו מגיע הרבו עצבותם... ואנחות למדינות עשה על ישראל ועל רבנן" ובכל מקום הספידוהו ובכו על האבידה והשריפה אשר שרף ה', אף בארה"ק בהגיע השמוע אליה, התאספו כל גדולי הדור להספידו ולבכותו, וברוב עם נשא הגאון מוהר"ר יעקב שאול אלישר זצ"ל המכונה יש"א ברכה ראב"ד מקודש שבירושלים ת"ו. הספד גדול מאוד וקינה מרה: "נר המערבי אך חשך חשך השמש והירח... על זאת תאבל הארץ ועמודי' יתפלצון עד בלי ירח, ציון במרר תבכה וכל לבב דוי נשבר ונדכה, ירושלים תתן קולה, וי לאזילא וי לחבילא כי הייתי זוללה, יגדל המספד       בירושלים, מנה אחת אפיים... אל הלקח ארון האלהים אחד מן הרמתים, כאלישע בעל כנפים, הי חסיד הי עניו צדיק באמונתו... אוי מה היה קל משמיא ויצא     יצחק והנה איננו. אוי לנו שכך עלתה בימינו ושכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, זה דודי וזה רעי אנא פנה דודי צבי ישראל ותפארתו... אבד אבידה    שאינה חוזרת אין לנו תמורתו לא הניח כמותו נר המערבי עמוד הימני פטיש החזק סבא דמשפטים ר"מ ור"מ דרופתקא דאורייתא....

מצאתי לנכון להביא כאן את מכתבו של ר' יהודה הלוי ז"ל יליד טיטואן שהיה עד ראיה בזמן הפטירה וההספד על רבינו בעיר ג'יבראלטאר. "לכבוד בעל המגיד ! לדאבון רוחי הנני בא להשמיעך בשורה לא טובה, כי ליל שבת קודש ט' אדר שני גוע וימת הרב הגדול והנכבד הצדיק והעניו ר"מ ור"מ כמו"ה יצחק בן וואליד זלה"ה ראבק"ק טיטואן, המנוח היה נחשב בכל מדינת מרוקו וארצות הקדם לאחד מהרבנים היותר גדולים וחשובים בדור הזה, וביחוד אחרי מות הרב הגדול כמו"ה יהושע ז"ל אבד"ק טוניס, והרב הגדול (מהר"ח) פאלאגי' ז"ל מק"ק איזמיר, שני המאורות הגדולים ההם בעודם בחיים קראוהו : "נר המערבי", וכל דבר הקשה בענייני האמונה הובא אליו והוא הוציא לאור כל תעלומה, פעם אחת פתר שאלה גדולה מאד בענין הדת שצמחה ע"י הצוואה של המנוח ר' דוד בן צמ"ח מבגדד (א"ה צ"ל יעקב צמח וראה בענין זה בויאמר יצחק ח"ב סה קצ"ו), אשר בלתי ספק נשמע מענין זה גם אצלכם, בן צ"ג שנים היה במותו וארבעים ואחד שנים היה רב הראשון לעדת ישראל בטיטואן, עד הרגע האחרונה לימי חייו היה שכלו נקי זך וישר, משפטו כבימי עלומיו, כרוב גודלו בתורה וחכמה, כן נעלו ורמו מדותיו הנעלות ותכונות נפשו היקרות, מדת הענוה היתה עטרה לראשו, גם אחרי מותו כאשר נזכיר הלאה, כל בני עדת ישרון בטיטואן הלכו אחר מטתו אל בית מועד לכל חי, גם הנשים והטף וכלם געו בבכיה על הלקח עטרת ראשם, ועל שברם הגדול כים, וביחוד טרם הורד לירכתי בור עת נקראו באזני הנאספים דברי הכתב אשר צוה המנוח שלא לפתחינו רק אחרי מותו בכתב ההוא בקש מחילה וסליחה מכל בני עדתו, אולי נגד רצונו פגע בכבוד אחד מהם בעודו בחיים חיותו, גם צוה לפני מותו אשר בעת תפלת ההשכבה לזכרון נשמתו לא יתארהו בתוארים גדולים רק יכנוהו בשם, החכם הדיין, גם בהספדים עליו לא יכנוהו בתוארים גדולים.   בעיר מושבי גי'בראלטאר ששם נודע הצדיק זצ"ל היטב וידעו ערכו וגודלו, הגיע השמועה ממיתתו ביום חג פורים, וערבה כל שמחה, חדל כל ששון בתוך עדת ישראל, עד אחר ההספד שנשא עליו בבה"כ הגדול ביום ראשון לשבוע, בשבעה עשר לחדש אדר אשר נקבצו בו כל בני העדה, ורובם לבשו שחורים, וכולם אותות היגון ואבל כבד נראו על פניהם, החכם ר' שמואל לסרי נ"י חזן דביהכנ"ס "עץ חיים" נשא עליו קינה הגה ונהי בדברים נמרצים ומחוכמים, ויאריך בדברים אודות גודל האבידה שנאבדה לעם ישראל, באבדן הצדיק העניו היקר ההוא. וירבה לספר בשבחיו ומרוב גודלו והשאיר אחריו חבורים הרבה כ"י, ואשר מרוב ענותנותו לא חפץ להדפיסם בחייו, (א"ה מלבד ספרו ויאמר יצחק, ב"ח כתב רבינו חיבורים אחרים ומהם ספר דרושים לכל חפציהם אשר עצמו ראשיהם, דרושים "אשר היה דורש בקהלות הקדש בהתאסף ראשי עם לשמוע בלמודים, חידושים מפרי דתו נצמדים מזהב ומתוקים מדבש ונופת צופים... ומרוב חכמתו ובקיאותו באו דברות קודשו בקצור אמיץ, ולא הניח כי אם ראשי פרקים מצות וחקים, על כן לא בא אל שלחן הדפוס עם שאר החלקים", ואל שר"י יעזרני להוציאם לאורה), ומלבד גודלו בתורה היה ג"כ סופר מובהק ספרא רבא בישראל, כן להזכיר כי גם הישמעאלים יושבי עיר טיטואן כבדו מאוד את הרב המנוח ז"ל וראשי העיר ויועציה הוקירוהו בעבור רוב חכמתו ומדותיו הנעלות זצוק"ל.

והנה אם גדלה מאוד האבדה במות איש רב ורם כזה, עמוד עולם, נשאר להם איש גדול, הוא הרב הגדול אב"ד כמו"ה יצחק נהון הי"ו אשר מלא מקום המנוח ז"ל, הרב הזה שנותיו למעלה משבעים, גדול מאוד בתורה ומצוין במדות יקרות ואחדל מלספר בשבחיו מיראתו כי לא לרצון לפניו, ואני תפלה שיאריך עוד ימיו בנעימים בקרב בני עדתו הנכבדה ולשמחת כל אלה המוקירים אותו וכבודו יתימרו עד כי יבוא משיח צדקנו אכי"ר. מאת מוקירו ודוש"ת ע"ה יהודה הלוי ס"ט בכה"ר שלמה ז"ל יליד עב"י טיטואן יע"א עכ"ל המכתב.      

אמנם רבינו נתבש"ם, אך זכותו הגדולה, רוחו ונשמתו הטהורה היתה מרחפת בתוך הקהילה והיה להם למגן וצנה, ולא פעם בעת צרה, באשר גוים ארורים היו מתכננים פרעות ביהודים, היתה דמותו של רבינו נגלת כשומר "המלאח", והיו שזכו לראותו מתהלך בתוככי העיר ומנחמם שלא ירע כל און.

מצבת קבורתו הפך למקום קדוש, ואלפים רבים היו נוהרים ופוקדים את מצבתו להתפלל לבקש בזכותיה דרבינו יצחק על בנים ורפואות וכו', "כי זכותיה בתוקפיה אגוני ואצולי".

 

רבי יצחק בן וואליד

מורנו הגאון האדיר, נר המערבי, סבא דמשפטים כבוד מורנו הרב רבי יצחק בן וואליד זכרו יגן עלינו, נתבקש בישיבה של מעלה ט' באדר ב' שנת תר"ל (1870) בעיר טיטואן (מרוקו). ידוע הנה רבי יצחק זצ"ל ומפורסם בחוכמתו בכל המערב, והיה איש א-להים קדוש הוא, בן תשעים ושלוש היה בפטירתו. כתב עליו הקדמה לספר "שמו יוסף" מאת רבי יוסף בר וואליד ז"ל בנו של רבי יצחק זצ"ל, ובין השאר כתב בהקדמתו זו רבי חיים בלייח זצ"ל שהיה אז רב בעיר תלמסאן (אלג'יר)... על מעלת גדולת רבי יוסף הנ"ל שהיה זרע קדושים, בן לאותו צדיק, הרב הגדול... אשר פנה מכל עסקיו, וקבע עצמו לתורה לעסוק בה יומם ולילה, ומעולם לא מנע עצמו מבית המדרש, בכל יום ויום לא פסיק גירסא מפומיה, אז אמרתי ברוך השם אשר לא השבית לתורתו גואל. ויהי היום יום צרה ומצוקה, יום חושך ואפילה, על שמועה כי באה אלינו לומר יוסף איננו, כי לקח אותו א-להים, עלה מוות בחלונינו, יום ב' שני ימים לחודש        תמוז תרס"ו (1906) ובנים לא היו לו, רעדה אחזתני ותכסני פלצות, אהה איך יבש טל חיותו בעוד מים תורת ה' יזלו מדליו, ועל סלסול ופלפול הש"ס ילין בקצירו...   כי ראש המדברים היה ומחמד נפשם...

רבי דוד עובדי-ה שליט"א, רב בעיה"ק ירושלים תובב"א כתב גם הוא בהקדמתו בין השאר... משחר ימיו של רבינו יצחק בן וואליד זצ"ל היה עובד א-להים בקדושה ובטהרה, "קדוש מרחם ומלידה", ותהי ראשית ממלכתו, ראשית חוכמה יראת ה' היא אוצרו, כל היום שקוד על לימודו, כי בתורת ה' חפצו... בעודו צעיר לימים יצא שמו כשם הגדולים, בן שבע עשרה שנה היה רועה בש"ס, בפוסקים, בהלכות ובאגדות וימצאם עשר ידות, ויגדל עד כי יצא שומעו בכל הארץ - מפליא עיצה מגביר תושיה. במקום גדולתו שם אתה מוצא את ענוותנותו, כאשר שמע רבי יצחק ז"ל כי רבני דורו כולם כאחד מסכימים לתת עליו את כתר התורה וכתר המלוכה, שם לדרך פעמיו שלוש פעמים. ויברח יצחק מן הארץ ההיא בורח מן השררה, לא רמו עיניו ולא     גבה לבו, וככל שברח מן הכבוד הכבוד רדף אחריו כי רבני דורו שלחו אחריו בכל מקום לאמר: "בוא יבוא ברינה", וכאשר ראה שכל הגדולים, יחד קהל ועדה הקיפו עליו, חזר אל ביתו ואל שער מקומו, ותהי     המשרה על שכמו לרעות ביעקב עמו, ריש מתא וריש מתיבתא, כי ראה שאין מפלט מנה,

רבי יצחק ז"ל היה גם ספרא רבה,       כתב לעצמו ספר תורה, בכתיבה - תמה ונפלאה, נקי מכל שגרה, בימי הכתיבה       ישב לבדו בפרישות גדולה, בקדושה ובטהרה, בתעניות ובטבילות, ולא שח שיחת חולין, ואחרי כותבו את ספר התורה הכניסו להיכל הקודש ברוב פאר והדר, והיה זה בשנת תקפ"ה (1825) בראש חודש ניסן, חיבר שיר נאה לכבוד התורה המתחיל במילים: "תורת אמת הנחיל לעם אמוני, ונגיל ונשמח, יום עשה ה' ". רבי יצחק ז"ל היה גם משורר נשגב, נחון בקול ערב מאד, והיה מכבד את ה' מאונו בחגים ובמועדים.

בהקדמותיהם של רבני ירושלים לספרו "ויאמר יצחק" מתארים אותו: "תנא דאורייתא, סבא למשפטים, מבני עלייה, חסידא ופרישא, וכל רז לא אניס ליה, נר המערבי, איש א-להים קדוש הוא... עיין גם כן מה שכתב עליו הראשון לציון מורנו יש"א ברכה זצ"ל, הצדיק בן איש חי הגאון רבי יוסף חיים מבאגדד מזכיר אותו בספרו רב פעלים חלק ב' אורח חיים סימן כב מכנה אותו בשם : הרב הגדול מופת הדור. רבי יצחק ז"ל היה גם ספרא רבה,       כתב לעצמו ספר תורה, בכתיבה - תמה ונפלאה, נקי מכל שגגה, בימי הכתיבה ישב לבדו בפרישות גדולה, בקדושה ובטהרה, בתעניות ובטבילות, ולא שח שיחת חולין, ואחרי כותבו את ספר התורה הכניסו להיכל הקודש ברוב פאר והדר, והיה זה בשנת תקפ"ה (1825) בראש חודש ניסן, חיבר שיר נאה לכבוד התורה המתחיל במילים: "תורת אמת הנחיל לעם אמוני, ונגיל ונשמח, יום עשה ה' ". רבי יצחק ז"ל היה גם משורר נשגב, נחון בקול ערב מאד, והיה מכבד את ה' מאונו בחגים ובמועדים. בהקדמותיהם של רבני ירושלים לספרו "ויאמר יצחק" מתארים אותו: "תנא דאורייתא, סבא למשפטים, מבני עליה, חסידא ופרישא, וכל רז לא אניס ליה, נר המערבי, איש א-להים קזזש הוא... עיין גם כן מה שכתב עליו הראשון לציון מורנו יש"א ברכה זצ"ל, הצדיק בן איש חי הגאון רבי יוסף חיים מבאגדד מזכיר אותו בספרו רב פעלים חלק ב' אורח חיים סימן כב ומכנה אותו בשם : הרב הגדול מופת הדור. וגם הגאון רבינו חיים פלאג'י זצ"ל מפליג בשבחו ומכנה אותו בשם: "אחד המיוחד מבני עליה, הדר הוא מעלת הרב... (לב חיים, סימן קי, קיא, קיב). צדיקים במיתתם נקראים חיים, כי גם לאחר הסתלקותו של אותו צדיק (רבי יצחק זצ"ל) אלפים רבים נהרו אל מצבת קבורתו להתפלל ולבקש על נפשם בזכותיה דיצחק, התפללו על הבנים, ונסים רבים נעשו על מצבת קבורתו.    רבי וידאל זצ"ל (בנו של רבינו יצחק זצ"ל) מספר בהקדמתו: "עת קץ הפלאות, ראינו נפלאות, וכל מי שעיני בשר לו, יראה בחוש, כמה גדולים מעשה אבא חלק י-ה,... מי שראה את הקודש יבוא ויעיד על צדקתו, מעשה תוקפו וגבורתו, כי מאהבת ה' אותו, נתן לו מהלכים בעולם המלאכים, נחלה מבוארת, וסגולה מסוגלה להתפלל תפילה לחולים, ולחשוכי בנים, וכל הבאים להתפלל על גורל הצדיק, ורבים ונכבדים באים מארץ מרחקים, לכבוד יצחק אבינו האדם הגדול בענקים, כי שמעו כי ה' איתו וכדאי הוא. להציל לו מרעתו, ורפא ירפא ומחץ מכתו... והכל מודים, כי המלך חפץ ביקרו... ורובם ככולם באים להתפלל על נפשם, נענים מן השמים במשאלות לבם" הרב הצדיק רבי יצחק בן וואליד ובנו רבי יוסף עליהם השלום, תהא לנו לעזר ולסמך, להמשיך ולהתמיד בעבודת הקודש בבריות גופא ונהורא מעלייא, נזכה להגדיל תורה ולהאדירה וגם לביאת גואל צדק שיגלה במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.