תקציר על יהודי קאליש

רקע היסטורי: יהודי פולין הראשונים התיישבו בקאליש, החל מהמאה ה – 12. מטבעות מזמן שלטונו של מישקו הזקן (1207- 1173) ועליהם הכיתוב "יוסף מקאליש" מעידות על הימצאות יהודים במקום, שבין היתר עסקו בהטבעת מטבעות למלכי פולין. ב – 10.9.1264 העניק המלך בולסלב החסיד (מקאליש), בפעם הראשונה ליהודים בקאליש, כתב זכויות הידוע בשם "תקנון קאליש" או "הפריבילגיום" או "כתב הזכויות". זהו מסמך ראשון המעיד על קיום ישוב יהודי בפולין. ידוע שהישוב היהודי בפולין החל קודם לכן, פה ושם יהודים התיישבו ארעית בפולין אך אין ספק שבקאליש התחיל לראשונה הישוב היהודי המסודר והמעוגן בכתב זכויות.

בזמן המגפה השחורה, במאה ה - 14 נרדפו יהודי קאליש קשות וגורלם לא היה שונה משאר הקהילות היהודיות שנרדפו כמי שהאחראים לפרוץ המגפה השחורה, זאת משום שהואשמו כמי שהרעילו את בארות המים והנהרות וגרמו להתפשטותה של המגפה. בשנים 1364 / 1367 חידש המלך קז'ימיז' השלישי את כתב הזכויות ליהודים ומספר שנים לאחר מכן מתיר המלך קז'ימיז' ליהודי קאליש לבנות בית כנסת והרחוב הסמוך לו נקרא "רחוב היהודים" (בית כנסת זה נשרף בשנת 1857).

במאות ה 15 – 17 עברה הקהילה היהודית בקאליש שינויים דמוגרפים, פעם גדלה ופעם קטנה בהשפעת פוגרומים, פרעות ועימותים על רקע דתי או מסחרי.

בשנת 1672 נערכות פרעות ביהודי קאליש, את הפרעות מוביל סטפאן צ'רניאנצקי (פסלו מוצב ברחבה מול הכנסיה בטיקוצ'ין). בשנת 1678 מעניק הסיים הפולני זכויות מיוחדות ליהודי קאליש (דומות לזכויות בהן זכו יהודי לובלין ופוזנן) זכויות שמאפשרים להם לעסוק במסחר, בכספים ובמלאכות שונות. היהודים עסקו בעיקר במלאכות הבאות: חייטים, קצבים, אופים, אורגים, צורפים (עיסוקים שמאפשרים קיום חיי דת סדירים)ב – 1672 מחדש המלך יאן סובייסקי את כתב הזכויות ליהודים וקאליש הופכת למרכז יהודי חשוב. רבנים חשובים פעלו בקאליש: רבי נתן שפירא הידוע בכינויו "ישראל הדרשן". רבי יהודה בן ניסן בעל "בית יהודה". לקאליש היה גם נציג בוועד ארבע ארצות.

במאות ה 18 – 19 כשפולין הייתה תחת כיבוש סבלה הקהילה היהודית יותר מאשר שאר תושבי פולין. סמכויות הקהילה הוגבלו, ובשנת 1827 חויבו לגור ברובע נפרד, הרובע היהודי (באותה תקופה היו בקאליש 12.107 יהודים).

השפעת החסידות ניכרת גם בקאליש והיו שם חצרות של קוצק ואח"כ גור.

מלחמת העולם הראשונה: בתחילת המלחמה נכנס הצבא הגרמני לקאליש ופגע קשות בעיר ובתושביה כולל היהודים שרבים מהם נאלצו לעזוב את העיר. אחרי המלחמה עדיין המשיכו, הפעם פורעים פולנים לבצע פרעות ביהודים ורק קבוצת צעירים שהשתייכו בעיר "לבונד" נערכו להגנה ואף החזירו מלחמה שערה.

עצמאות פולין: היהודים משתלבים בחיי העיר מחדשים את המוסדות היהודים וממלאים גם תפקידים במועצת העיר (מבין 34 נציגים בעירייה 11 הם נציגי מפלגות יהודיות). כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה הופיעו תועמלנים נאצים והסיתו נגד היהודים שהיו בחרדה לגורלם.

במלחמת העולם השנייה: קאליש מונה 40.000 תושבים מחציתם יהודים. בתחילת ספטמבר 39 נכבשה קאליש, רכוש היהודים הוחרם והחל מ - 20.11.39 ועד תחילת דצמבר רוכזו היהודים בבנין השוק החדש וגורשו משם ברכבות לוורשה וערים אחרות בפולין. שאר היהודים שנשארו רוכזו בשלושה בתים עד שיום אחד ב- 27.10.40 נאמר לאנשי הקהילה שעומדים לשלוח את החולים והיתומים לבתי החלמה, הקהילה נדרשה לממן את הובלתם. הגיעה משאית שחורה אטומה, רק מאוחר יותר הוברר לאנשי הקהילה שזו משאית גז ויותר לא יראו את האנשים. הנותרים כ 350 יהודים נשארו במעין גטו עד סוף שנת 41 ואז הצעירים והבריאים הועברו למחנות עבודה, הזקנים והחולים נאספו במשאיות גז. אחרוני היהודים פונו לגטו לודז' ב – 8.7.42, מאותו יום קאליש ללא יהודים.

קאליש כיום: העיר מונה כיום 108.000 תושבים (אין בעיר יהודים). את העיר חוצה נחל הפרוסנה. העיר העתיקה משוקמת ונבנתה מחדש אחרי ההרס שעברה במלחמת העולם הראשונה.

אתרים מומלצים לביקור

העיר העתיקה:

הרינק שבמרכזו נמצא בנין העירייה. כיכר העיר מרשימה ביופייה ומאד מומלץ להתחיל את הביקור בה. משם להמשיך לבנין העירייה: הבניין נבנה במאה ה – 14 נשרף בשנת 1792 ומיד נבנה מחדש. הבניין הנוכחי נבנה בשנת 1920 אחרי שנפגע קשות במלחמת העולם הראשונה. בשני מקומות מומלץ לבקר בבנין: אולם קבלות הפנים, אולם יפה עם תקרת שיש, קישוטי זהב שנעשו ע"י כמרים יוונים . מגדל התצפית, במגדל תצוגה של ההיסטוריה והארכיאולוגיה של קאליש. במקום מפה המאשרת שקאליש היא העיר העתיקה ביותר בפולין. מפה לא פחות מעניינת היא המפה משנת 1785, בה נראית קאליש מוקפת נהר, מצוין מיקומו של הרובע היהודי כולל ציון מיקום בית הכנסת. בקומה השנייה: תערוכה ובה בין יתר יש תמונה בה נראית קאליש, לפני מלחמת העולם הראשונה, כשהיא תחת כיבוש רוסי. קומה שלישית: תצוגה של ההרס שהותירה מלחמת העולם הראשונה, ומשקולות של השעון . בקומה הרביעית: מצוי מנגנון השעון, נכדו של בונה השעון בשנת 1925 מתחזק את השעון עד היום. לשעון ארבעה כיוונים קוטר לוח השעון 3 מטרים כל מחוג שוקל 12 ק"ג. לארוך כל הסיור במגדל שומעים את נקישות השעון. מרפסת התצפית: מצויה בגובה של 47 מ' מעל פני הקרקע (147 מ מעל פני הים) תצפית נהדרת ל - 4 כיוונים:

צפון מערב לכיוון פוזנן: רואים את כנסיית סנט ניקולס שנבנתה בשנת 1257, הרובע היהודי, ובו הבניין ששימש בית הכנסת ולידו בנין תלמוד תורה. רחוק יותר נראה בית הקברות היהודי.

דרום מערב לכיוון טורון: כנסיה ישועית ומימינה בזיליקת סנט ג'וזף. מאחורי הבזיליקה נראה בנין הגימנסיה היהודית.

דרומה לכיוון קרקוב: הפארק העירוני – הפלאנטי, קיים מזה כ 200 שנים. ההתיישבות הראשונה של יהודים בקאליש הייתה מאחורי הפארק.

דרום מזרח לכיוון וורוצלב: בצד ימים מצוי הרובע היהודי. ברינק רואים את כיכר העיר הפרחונית אשר במבט נראית מכוסה בשטיח פרחוני, תצוגת הפרחים משתנה פעמים בשנה.

מסלול סיור מוצע: אחרי שנפרדנו מכיכר העיר נתחיל את הסיור הרגלי ברחוב פיסקורצבסקה (piskoorzewska ) , פירוש השם הרחוב העתיק. בסופו של רחוב זה היו האתרים היהודיים הבאים: המקווה, בית הזקנים, וההוספיס. נפנה לרחוב קנוניצקה (kanonicka) נראה את כנסיית סנט ניקולס, בחצר הכנסייה נמצא פעמוןההכנסיה שנגנב ע"י הגרמנים. הפעמון נמצא בשנת 1947 בוורוצלב, הסברה היא שבכוונת הגרמנים היה להתיך אותו ליצור תותחים. בתוך הכנסייה עוגב מרשים, שווה להיכנס. נצא מהכנסייה נפנה ימינה נגיע לריאה ירוקה שבעבר הייתה החפיר שלפני החומה. מולנו עומדת אנדרטה קטנה וספר המונח עליה. זוהי האנדרטה לזכר אחד המעשים הנפשעים שביצעו הגרמנים כאשר באחד הימים אספו את כל ספרי הקודש היהודים והוסיפו גם ספרים של פולנים והעלו אותם באש. לאחר מכן השליכו גם שרידי מצבות מבית הקברות היהודי כדי לסתום באמצעותם את החפיר. מאחורי אנדרטת הספר ואחרי הפארק מצוי בנין השוק החדש בו ריכזו הגרמנים את היהודים לפני שגירשו אותם ברכבות מהעיר. מהאנדרטה ננוע לרחוב זלוטה (zlota) הבניין הראשון מצד ימין היה בנין בית הכנסת (כיום נמצא שם בית המשפט) הבניין לידו היה בנין תלמוד תורה, כיום משמש בית ספר. עוד כמה מטרים של הליכה ואנו חזרה בכיכר העיר.

בית הקברות היהודי: עולים לאוטובוס ונוסעים לבית הקברות:

בית הקברות עבר שיקום לאחרונה , נבנתה חומה המקיפה את בית הקברות, שוקם בית הטהרה וכל המצבות מרוכזות בצד אחד של בית הקברות. עדיין קיימים כמה קברים שלמים ביניהם קברו של הרב ליפשיץ – הרבי מקאליש שחי במאה ה –19. זהו כאמור בית הקברות החדש משפחות של יהודים שנפטרו סרבו לקבור את מתיהם בבית קברות זה אלא בבית הקברות העתיק. הרב ליפשיץ ביקש להיקבר בבית קברות זה ומאז כל מי שנפטר נקבר כאן. בדרך לבית הקברות כשחולפים על הגשר מעל נהר הפרוסנה ניתן עדיין להבחין בשרידי מצבות ששימשו לדיפון שפת הנהר.

שיקום בית הקברות ובנין הטהרה נעשה בתרומתו של מרZenon Zroczinski בעל מפעל המשקאות "הלנה". שתרם את כל הכספים למטרה זו. הסיפור על מה שהניע אותו לתרום את הכספים יובא בהזדמנות אחרת כשנסיים לעבד אותו.

רשמי סיור בקאליש: משלחת 104, של משרד החינוך, בראשות יוסי הרצוג שיצאה באוקטובר 2002 החליטה לערוך יום ביקור בקאליש. מאחר וזו הפעם הראשונה בה מבקרת משלחת רשמית במקום נערכו הכנות קדחתניות לתכנון הביקור. היוזמה הגיעה מבני הזוג חנה ויוסי רוזנפלד דור שני לניצולי השואה בני קאליש ששכנעו את מנהלת פולין יוסי לוי, מוטי מלאכי ואחרים לנושא. נמצא ראש המשלחת "המשוגע" לחידושים וההכנות יצאו לדרך. ביוזמה פרטית של יוסי הרצוג שביקר פעמיים בקאליש ובסיועם של בני הזוג חנה ויוסי רוזנפלד תוכנן הביקור לפרטי פרטיו. התוכנית כללה את המרכיבים הבאים:

הגעה לקאליש בשעות הצהרים וקבלת פנים בבנין העירייה ע"י ראש העיר, חברי מועצת העיר ואורחים. לאחר חילופי ברכות ותשורות החל הביקור שכלל סיור עם התלמידים במסלול לעיל כאשר החלטנו שהנושא המרכזי בו נעסוק בקאליש יהיה נושא הגבורה בשואה הדגש יהיה על דמויות מפורסמות מבני קאליש שפעלו בגטאות השונים (רשימה חלקית ראה בנספח). אחרי סיור בעיר וביקור באתרים היהודיים קיימנו דיון עם התלמידים ( הושבנו אותם בפלאנטי) על תרומתם של בני קאליש להתנגדות היהודית בגטאות. לאחר מכן סיירנו בבנין העירייה ועלינו לתצפית מהמגדל. משם עשינו דרכנו לבית הקברות היהודי לטכס חנוכת בית הטהרה, טכס מרשים בו נשאו דברים ראש העירייה, ראש המשלחת, התורם מר זנון, ומר יוסי רוזנפלד, אשתו חנה הקריאה שיר שכתבה במיוחד לאירוע זה. מר רוזנפלד נתכבד בקביעת המזוזה בכניסה לבנין בית הטהרה ומר זנון גזר את הסרט. במהלך הסיור נלוו אלינו תלמידי בית ספר תיכון ע"ש קורצ'ק מקאליש, ורבים מתלמידי בית הספר השתתפו בטכס בבית הקברות. בנין בית הטהרה ששוקם אמור לשמש מקום מפגש לאירועים שונים ובמיוחד למפגשי נוער יהודי פולני. לאחר מכן עסקנו עם התלמידים של המשלחת והמארחים במיון וסידור מצבות. אחר כך הונחה, סמוך לכניסה לבית הקברות אבן פינה למצבה צומחת לזכר בני קאליש שתיבנה במקום משרידי המצבות. במקום הוצב שלט מטעם משרד החינוך - מינהל חברה ונער המציין את האירוע. את הערב סיימנו באירוח מרשים אצל תלמידי בית הספר התיכון על שם יאנוש קורצ'ק, שהכינו עבורנו תצוגה מרשימה, העלו מופע, שירי מקהלה, ברכות, כיבוד עשיר ובעיקר מפגש חברתי, בקבוצות קטנות בין תלמידים. תלמידי המשלחת ציינו בשיחת הסיכום את האירוע בקאליש כאירוע חוויתי, משמעותי והמפגש עם בני הנוער הפולני שגרם לרבים מהם לשינוי עמדות ביחס למה שחשבו על בני הנוער בפולין ערב הביקור.

נספח:

דמויות בולטות בקאליש

במסגרת המסע לקאליש הוחלט ע"י צוות המדריכים לייחד חלק מהביקור במקום לחבורה נכבדה מאד מבני קאליש שבנדודיהם מזרחה, עם פרוץ המלחמה, הגיעו אל הגטאות והיו בין הפעילים בהתנגדות היהודית בעיקר בגטאות בוורשה, ביאליסטוק, צ'נטחובה ווילנה. עוד בארץ נפגשו המדריכים עם ויטקה קמפנר / קובנר.

זושה פוזננסקי: 1906 - 1942

ילידת לודז', בגיל צעיר עקרה לקאליש, פעילה ב "השומר הצעיר" , עלתה ארצה בשנת 1925, ממקימות קיבוץ משמר העמק. ב 1929 נסעה לפריז ומשם לבלגיה. פעלה כחברה ברשת הביון הרוסית "התזמורת האדומה" ששליש מחברי הרשת שהיו בה היו יהודים כולל מפקדה – ליאופולד טרפר. ב – 13.12.1941 נעצרה, עונתה בכלא וכעבור 9 חודשים התאבדה בתאה.. שתיקתה בכלא אפשרה לחבריה ברשת להמשיך בפעילותם. מדינת ישראל העניקה לזושה את "אות הלוחמים בנאצים".

בורקס אדק 1918 – 1943

יליד קאליש אשר בתחילת שנת 1940 נדד מזרחה, יחד עם חברו יוסף קפלן. אדק הגיע לוילנה , שם פעל בארגון הנוער המקומי להגנת היהודים. משם עבר בראש פלוגה לביאליסטוק, שם לחם בגרמנים. בפברואר 1943 נתפס עם פלוגתו בביאליסטוק ומשם נשלחו הוא וחבריו להשמדה בטרבלינקה.

יוסף קפלן 1913 – 1942

יליד קאליש, פעיל ב – "השומר הצעיר", היה מראשי הקן. בפרוץ המלחמה, לשטח הכיבוש הסובייטי והגיע לווילנה. יחד עם המדריכים האחרים שב לוארשה. מהדמויות הבולטות בתנועת החלוץ והשומר הצעיר בימי המחתרת. בראשית 1940 הקים יחד עם טוסיה אלטמן את מחתרת התנועה ברחבי הג"ג. . מרצה בסמינרים ומרכז את פעילות התנועה. עורך עיתון "הסקירה החקלאית" – שם מסווה לפעילות התנועה. ממארגני העלייה הבלתי לנגלית דרך סלובקיה. מפעילי מרכז החלוץ והקואורדינציה החלוצית. הקים את החווה החקלאית ליד צ'נסטחובה ואת הקיבוצים העירוניים של השומר הצעיר.ממקימי אי"ל ומראשוני מפקדיו. ממארגני הצתת הבתים בזמן האקציה הגדולה. העביר לוחמים לבסיסי הפרטיזנים בסביבות מזדריץ' והרובישוב. נאסר בידי הגסטאפו ב – 3.9.42 ונכלא בפביאק. ב – 11.9.42 הוצא להורג . נקבר ע"י חבריו במגרש סקרא.

להלן קטע ממכתב ששלח לקיבוץ "מעפילים"

"...אל תאמינו עוד לגרמנים. כל הבטחותיהם אינם אלא תחבולת שטן, שכוונתן להכניס פירוד בציבור. אם נגזר עלינו למות, נמות בכבוד. התנגדו בכוח ובכל מקום לגרמנים. ארגנו את הנוער, התגוננו, אל תלכו לקרונות..."

ויטקה קמפנר / קובנר

ילידת קאליש אשר בתחילת המלחמה נדדה מזרחה לווילנה. פעלה בשורות הפרטיזנים והייתה שם בין הנשים הלוחמות נגד הגרמנים. להלן חלק קטן מפעילותה: ביוני 1942 היא יוצאת לאתר מקום מתאים לחבלה במסילת הרכבת. לאחר 3 ימי חיפוש מאתרת נקודת תורפה. ב – 8.7.1942 יצאה ויטקה עם שני אנשים נוספים ושם הניחו מוקשים על המסילה וחזרו בשלום לגטו. למחרת נודע להם על פיצוץ שגרם להשמדת רכבת עמוסה בתחמושת ולמותם של כ – 200 גרמנים. באוקטובר 43 חיבלה בתחנת טרנספורמטורים. בעת ניסיון חבלה ברכבת נוספת, נתפסה ע"י חייל הגסטאפו אבל הצליחה לברוח מהם. כיום חיה בקיבוץ עין החורש.

מזמור שיר לפרטיזנית: השיר שיובא להלן נכתב בעקבות מעשה החבלה הראשון של פרטיזנים/ פרטיזניות יהודים מגטו וילנה בשנת 1942. החבלה בוצעה בעורקי תעבורה גרמניים. בין מבצעי הפעולה הייתה הלוחמת ויטקה קמפנר, לימים רעייתו של אבא קובנר. השיר הושר בעיקר באספות של אנשי המחתרת. מהשירים הנפוצים בגטו וילנה. המחבר הירש גליק . הלחן לפי שיר עם רוסי. תרגם לעברית אמיתי נאמן. השיר מופיע בתקליטור "תחת זיו כוכבי שמים" בהוצאת בית לוחמי הגטאות. להלן מילות השיר:

מזמור שיר לפרטיזנית / הירש גליק

קור עולה מתוך הליל הזרוע כוכבים.

לומדת עלמה יפת עיניים את תורת הלוחמים.

כסות פרווה לה ומצנפת, רק אקדוח בידה.

ילדה שסמקה לחי – אורבת לבואה של שיירה.

אש נפלטת מן הנשק, אש אל לב המכונית.

חרוך עד שלדה, מוטל הרכב, שוב לא יתנכל שנית.

טרם שחר מן היער, על ראשה הילת שלגים.

יוצאת העלמה אל מול הסהר, בחיוך של עלומים.