הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, פרשת "וילך- שבת שובה", ה'תשס"ו

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

פרשת "וילך" – שבת "שובה"

 

"וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל".

 

"וילך משה... אל כל ישראל" – ממתי משה רבינו הולך אל ישראל? הרי תמיד הם באים אליו?

במשך כל 40 השנים שבני ישראל היו במדבר ועד כניסתם לארץ ישראל, תמיד היו באים אל משה כדי לשמוע דברי אלוקים חיים. לא שמענו כי משה רבנו כיתת רגליו בין האוהלים כדי ללמד תורה. מה היום מיומיים? מדוע עתה משה הולך אל כל ישראל?

 

אלא, נתבונן במספר מפרשים המסבירים את הסיבה שמשה הלך אל כל ישראל ונשליך זאת להכנות לקראת יום הדין. אזי נראה כי משה מלמד אותנו מסרים חשובים מאוד לפני יום הדין:

 

בעל "התולדות" מפרש: "וילך משה" – תמיד היה הולך בזריזות, והדגיש הכתוב זריזותו כאן, כי בשעה האחרונה שלפני מותו עדיין היה זריז כדרכו בקודש תמיד.

לפי פירוש המלבי"ם: "וילך" – שהלך לקבל ברכת פרידה מכל אחד מישראל.

לפי פירוש אבן עזרא: "וילך" – שהלך לכל שבט ושבט להיפרד מאתם ולהודיע להם שהוא מת, ולא יפחדו, כי ה' הולך לפניהם.

"מעינות הנצח" על פי הזוהר מפרש: "וילך" – ללמדנו שמשה רבנו לא מת, אלא כאדם המטייל והולך לו מחדר אל חדר,

 

נראה עתה את כל הפירושים הנ"ל, כיצד מתקשרים לימים הנוראים:

הנה עומדים אנחנו בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים, הנקראים עשרת ימי תשובה. בימים אלה כפי שאמרו לנו חז"ל, חייב אדם לפשפש במעשיו ולבדוק ולבחון היטב במה טעה ובמה שגה, ויחזור מדרכו הרעה, וישוב אל ה'.

בין הדברים שאנו אמורים לעשות זה להזדרז ולהקדים ללכת אל חברנו ומכרנו ולכתת רגליים, ולא יחכה עד שיבוא חברו אליו. אלא, יקדים ויבקש מהם סליחה ומחילה. גם הוא בעצמו, יתן להם סליחה ומחילה כדי שייכנס ליום הכיפורים "כשבגדיו לבנים ונקיים" וללא רבב, ללא הקפדה של אף לא אחד מעם ישראל. וגם, הולך לכל אחד ואחד ומברכו "לשנה טובה תכתבו" ומברכים אחד השני: "תכלה שנה וקללותיה – תחל שנה וברכותיה".

יחד עם זאת, היות שהאדם "שקוע" וטרוד בהבלי העולם הזה, ויצר הרע "עובד" עליו יום יום ומשכנעו לדבר עבירה, לכן עליו כביכול לקחת העניינים לידיים ויבוא הוא לייצר הרע "להיפרד" מכל אותם דברים, שברצון ושלא ברצון, אולי גרמו לו לכעוס, להרהר ח"ו אחרי הקב"ה, ויודיע ליצרו הרע קבל עם ועידה: הנה אנוכי "מת". זהו ! אנחנו נפרדים, הנח לי, כפי שהורונו חז"ל: (סוכה, נ"ב, ב'): "אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו". ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמר: "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו". תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה (השטן-יצר הרע) משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא – נימוח. אם ברזל הוא – מתפוצץ". אך מה קורה אם "הנודניק" הזה ממשיך להטריד? "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר: "רגזו ואל תחטאו".  אם נצחו – מוטב. ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר: "אמרו בלבבכם". אם נצחו – מוטב. ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר: "על משכבכם". אם נצחו -  מוטב. ואם לאו - יזכור לו יום המיתה, שנאמר: "ודומו סלה". ואין לו מה לפחד, שכן מעתה הוא החליט להיות דבק בקב"ה, לכן יעזבנו היצר הרע ולא יקטרג עליו.

 

אין בכוח השטן לקטרג על ישראל ביום הכיפורים

(במסכת יומא, כ',ע"א): שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני. ממאי? אמר רמי בר חמא: "השטן, בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי. תלת מאה ושיתין וארבעה יומי,  אית ליה רשותא לאסטוני. ביומא דכיפורי - לית ליה רשותא לאסטוני. תרגום: שטן, ביום כיפור, אין לו רשות לקטרג. ממה (יודעים זאת)? אמר רמי בר חמא: "השטן, בגימטריה = 364. 364 ימים (מתוך 365 ימים שיש בשנה) יש לו (לשטן) רשות לקטרג. ביום כיפור – אין לו רשות לקטרג.

 

יום הכיפורים, יום צום ותענית – כיצד התלמוד מחשיבו ליום טוב?

 

המשנה במסכת תענית אומרת (דף כו, ב): "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום-הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו... ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים וכו'". הווי אומר, יום-הכיפורים היה יום של חגיגות, ריקודים ומחולות בכרמים, יום של שידוכים, וזה תמוה!. כך היו נוהגים ביום-הכיפורים, שהיו בנות ישראל חולות בכרמים? "ומה היו אומרות: בחור! שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, 'שקר החן והבל היֹפי אשה יראת ד' היא תתהלל', ואומר: 'תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה' (משלי לא, ל-לא). וכן הוא אומר (שיר-השירים ג, יא): 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתֻנתו וביום שמחת לבו', 'ביום חתֻנתו' - זה מתן-תורה, 'וביום שמחת לבו' - זה בנין בית-המקדש, שיבנה במהרה בימינו".
אלו הפסוקים שמדברים על כך שבנות ירושלים היו שרות ורוקדות בט"ו באב, וביום-הכיפורים, "ביום חתונתו" זה מתן תורה, הוא יום-הכיפורים שניתנו בו לוחות אחרונים. הגמרא שואלת למה יום-הכיפורים נעשה ליום טוב מיוחד כזה? ותשובתה, מפני שהוא יום סליחה ומחילה, ויום שניתנו בו לוחות אחרונים.

 

מי שקורא את המשנה הזו עומד ומשתאה: ביום-הכיפורים יום-טוב שבו מחוללות בנות ישראל בכרמים, רוקדות ושרות ועוסקות בשידוכים? הרי יום-הכיפורים הוא יום של תשובה, יום של כובד ראש, יום שבו שורה אימת הדין על כולם, יום של חשבון נפש, זה היום הרציני ביותר בשנה. התיאור של המשנה את האופי של יום-הכיפורים מאד לא תואם את מה שאנו מכירים כיום-הכיפורים. הפער בין אז להיום כל-כך גדול, עד שהלב נוטה להתעלם מהקושיה ולא לנסות למצוא הסבר מה לריקודים וליום-הכיפורים.

 

אבל זו משנה מפורשת ואי-אפשר להתעלם ממנה. יש בה מסר חשוב מאד למהותו של יום-הכיפורים:
יום-הכיפורים הוא יום גדול, יום-טוב, יום סליחה ומחילה, יום של התפייסות. הקב"ה קבע את היום הזה ליום מחילת עוונות, יום חנינה לעמו ישראל. "אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם - אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל לו, כה): 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם'. ואומר (ירמיה יז, יג): 'מִקוה ישראל ד'', - מה מקוה מטהר את הטמאים - אף הקב"ה מטהר את ישראל" (יומא פה, ב). אם-כן, כיון שהחנינה בטוחה, שכן הקב"ה רוצה למחול עוונות, ודאי שזה יום-טוב גדול. ולפי הירושלמי בסוף מסכת יומא, אפילו למי שאומר שאינו רוצה שיום-הכיפורים יכפר לו, בכל זאת יום-הכיפורים מכפר בעל-כרחו. ורבי אומר (יומא שם): "על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום-הכיפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר, שאם עשה תשובה - יום-הכיפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה אין יום-הכיפורים מכפר!"

נמצא שיום-הכיפורים בעצמותו הוא יום שהקב"ה מוחל עוונות עמו ישראל, ועל-כן אדרבא, דוקא מה שנהגו בנות ישראל לחולל ולשמוח, מובן הוא, ומדוע ישתנה היום הזה ליום שהיראה בו מרובה על השמחה? אין זה אלא מפני אורך הגלות וצרותיה הנוראות והמתמשכות. שנות הסתר-הפנים הארוכות, הן שדכדכו את הנפש וכבשו את השמחה של יום-הכיפורים. אבל לעתיד-לבוא, שיהיה בעז"ה במהרה בימינו, כשנשוב לבית-המקדש ונִגָאל גאולה שלמה, יחזור יום-הכיפורים להיות ליום טוב שאין כמוהו, כמו שהיה בימים עברו.

 

יהי רצון מלפני אלוקי השמים שיצליחנו במלחמתנו נגד יצר הרע, ונעמוד לפני כיסא כבוד קב"ה נקיים, צחים וטהורים כשלג. וייחתמו וייסתמו כל פיות המקטרגים והמשטינים עלינו, ויעמדו מלאכים טובים לצדקנו. וישמעו תפילותינו ויתקבלו ברחמים וברצון לפני שוכן מעונה, יאמר לצרותינו די, ויחתמנו הקב"ה בספר החיים והשלום. ונזכה לראות כהן גדול בעבודת בית המקדש עם ביאת גואל צדק, במהרה, אמן.

תזכו לשנים רבות טובות ונעימות. תכתבו ותחתמו לחיים טובים ולשלום.

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5)

או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף

העלון השבוע:  לרפואת מורי ורבי הרה"ג אליהו יהושע לוי שליט"א בן סביחה, ולרפואת חברינו: יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, וכן, חיים יעקב בן שמחה הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה. א-ל נא רפא נא להם. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן