הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, פרשת "כי-תבוא", ה'תשס"ה

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

פרשת "כי-תבוא"

 

"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ".

 

פרשת "הביכורים" – נסמכה למלחמת עמלק, מדוע?

 

פרשת הביכורים ומיד אחריה פרשת תרומות ומעשרות, נסמכו לפרשת עמלק הנזכרת בסוף פרשה שעברה. ועוד, הפרשה מתחילה "והיה" בוא"ו החיבור, כאילו שהיא ממשיכה את הנושא הקודם. אם כן, מה הקשר בין פרשת הביכורים לפרשת מחיית עמלק?

 

ידוע, שמלחמת עמלק היתה ברפידים, מיד לפני מתן תורה. ומלחמה זו שהחל עמלק לזנב בנחשלים בעם, היתה עצתו של שרו של עמלק (שבא מזרע עשיו הרשע) – ונקרא ס"מ (סמא-ל). כל זאת, כדי למנוע את ישראל לקבל את התורה. כי יודע הס"מ, כל עוד "הקול – קול יעקוב", דהיינו בני ישראל עוסקים בתורה, אז "הידיים – ידי עשו" – לא תצלחנה. ידו של עשו – על התחתונה.

 

זו לא הפעם הראשונה ששרו של עשו מנסה להכות בעמודי התורה. זכור לנו סיפור יעקב אבינו שעזב את לבן בדרכו חזרה לארץ הקודש. בדרך נלחם איתו אותו ס"מ. ומשראה שלא יכול על יעקב, היכה בכף יריכו. ופירש בזוהר הקדוש: "שפגע בתמכין דאורייתא", פגע בתומכים ומחזיקים בידי לומדי התורה. על ידי זה גרם שיתעצלו בעלי הבתים ולא יתמכו בלומדי התורה. וכשאין קמח – אין תורה. ואם אין תורה, ח"ו, אז ידו של עשו על העליונה והוא עושה צרות לעולם ככלל, ולעם ישראל בפרט.

 

ואיך מצוות הביכורים תורמת לחיזוק התורה? מה הקשר? אלא, שהביכורים, התרומות והמעשרות, ניתנים לכוהנים והלויים. תפקידם של אלה, ללמד את העם תורה שנאמר: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים, ל"ג, י'). הנה מצינו שהעם מספק את "הקמח" – אוכל ופרנסה ותמיכה בכוהנים והלווים, ולכן הם מלמדים תורה וכך "לא תשכח מיפי זרעו". ועל ידי הגדלת לימוד התורה – מותש כוחו של הס"מ.

 

עתה נבין מדוע בווידוי של תרומות ומעשרות צריך האדם לאמר: "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן-הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כְּכָל-מִצְוָתְךָ, אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי:  לֹא-עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ, וְלֹא שָׁכָחְתִּי" – הפרשתי ביכורים, תרומות ומעשרות ונתתי למלמדי התורה, הכוהנים והלויים, ובכך לא עברתי ממצוותך וקיימתי גם מצוות החזקה ותמיכה בלומדי התורה. ועוד "וְלֹא שָׁכָחְתִּי" קיימתי מצוות "תמחה את זכר עמלק... לא תשכח".  

 

לצערינו, עד עצם היום הזה, מנסה עשו הרשע לחבל ולשים מוקשים בדרכם של תומכי התורה. הוא שאומרים בהגדה: "בכל דוד ודור עומדים עלינו לכלותינו", בכל דור ודור – ובדורינו אנו עדים לכך מעל ומעבר, מבית ומיחוץ. יש את אלה המחבלים ומתישים כוחם של תומכי התורה, המחפשים דרכים ישירות ועקלקלות איך להתיש כוחם של לומדי התורה. אבל אנו בוטחים באבינו שבשמים "והקב"ה מצילנו מידם". על אפם וחמתם יתקיים בנו: "וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ".

 

"ארמי אובד אבי וירד מצרימה" מה הקשר בין לבן הרשע והירידה למצריים?

הראב"ע ורש"י התקשו ונתנו סיבה שיעקב היה אמור להישאר את כל תקופת הגלות בארם וכך היה מקיים את גזירת "ברית בין הבתרים" שנאמר בה: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". אבל משראה יעקב אבינו, שאם ישאר בארם, לבן הרשע פשוט יכחיד אותו ואת זרעו – ברח חזרה לארץ הקודש והיה צריך להשלים שנות הגלות במצריים. לכן נאמר: "ארמי אובד אבי" – שם התחילו את הגלות, אבל בגלל שרצה, לבן הארמי, להכחיד את אבינו יעקב, לכן "וירד מצרימה" להשלים שנות גלות.

 

ובב"ר שואלים מדוע בזמן יוסף ואחיו, כשהיה הרעב בארץ, ובארם היה עדיין אוכל, מדוע לא שלח יעקב את בניו לארם, להביא שבר אוכל? אלא, מכיוון שיודע יעקב שלבן הארמירמאי הוא ואם לא היצליח להכחיד את זרע יעקב הוא ינסה להטות לבבם מעם ה'. לכן העדיף יעקב "לחפש" מקום גלות אחר.

כמנהגינו, נקדיש את עמוד זה לחגים. ננסה להביא, בעז"ה: מושגים, מנהגים ומקורם, וכדומה.

 

המוות והחיים – ביד המאכל.   הסימנים" לראש השנה" – מה מקורם?

ידועות האמרות: "מות וחיים – ביד הלשון (הפה)". וגם האמרה: "כל החלומות – הולכים אחרי הפה". גם ניחושי השנה הבאה עלינו לטובה הולכים אחרי הפה. ישנו מנהג בכל קהילות ישראל לאכול מאכלים מיוחדים הנקראים "סימנים" לשנה החדשה. למשל: הידוע והנפוץ ביותר הוא המנהג לאכול תפוח בדבש כדי "שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". על ידי אכילת מאכלים אלה ואמירת בקשה, אנו מנסים להפוך את גזר דין השנה הבאה לטובה ולברכה בלבד.

 

מנהג שתיית ממתקים ואכילת משמנים בראש השנה, מקורה עוד בימי עזרא ונחמיה: "וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ--כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם, לַאֲדֹנֵינוּ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ, כִּי-חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם". (נחמיה, ח', י').

 

בימי התלמוד נתנו סימנים ויצרו נוטריקונים (ראשי תיבות) לפירות וירקות שיש לאוכלם בראש השנה. למשל: אכילת "קרכסת", ראשי תבות: ק – קרא – קרע (קישואים בעברית): "שיקרע רוע גזר דינינו, ויקראו לפניך זכיותינו". ר – רוביא – לוביא (ירק ארוך ירוק ודק, דומה לשעועית ירוקה): "שירבו זכיותינו – ותלבבנו". כ – כרתי (כרישה – כמו בצל ירוק עבה): "שיכרתו אויבנו ושונאנו.." הכוונה לחיצונים. ס – סילקא (סלק): "שיסתלקו אויבנו ושונאנו..". ת – תמרי (תמרים): "שיתמו אויבנו ושונאנו". ועוד, עצם ראשי התיבות: "קר-כסת" מזכיר את בוא ימות הגשמים והקור ויש צורך בכסת.

 

יש שקראו למאכלי ראש השנה: "תרדי", שאמרו: לעולם יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה "תרדי". ראשי תיבות: ת- תמרים, ר- רוביא, ד- דלעת, י- ירקות.

 

מנהג הדבש, מימי הגאונים: הדבש מסמל את הכמיהה ל-"ארץ זבת חלב ודבש", ו"שנה מתוקה".

מנהג חלות עגולות, וטבילה בדבש - היגיע מיהודי אירופה: להראות שהשנה כמו עיגול, כמו גלגל חוזר, והטבילה בדבש מסמלת את הבקשה שלשנה הבאה הגלגל אומנם חוזר אבל שיהיה מתוק ולא מריר.

 

מנהג אכילת גזר – יוצאי אשכנז: גזר פירושו "מערין" = להתרבות: "שירבו זכיותנו".

 

מנהג אכילת תפוח (בדבש): קיים קשר בין התפוח ובין ראש השנה, היום שבו נברא אדם הראשון, אשר התהלך בגן עדן וגורש ממנו. וידוע, שעל ידי תפוח גורש - ועל ידי תפוח בדבש עשוי הוא לשוב, באותו היום ובאותו מעשה האכילה גופא, בדומה לתפוח שהיה באמצע המזבח לכפר על עוונות ולתקנם. וכשבכה אדם הראשון ורצה לתקן, רחמו עליו מן השמים והראו לו את דרך התשובה. את אותו התפוח שבו הוא חטא הראו לו כשהוא טבול בדבש, ואין דבש אלא תורה. על-ידי-כך גילו לו את סוד התיקון,
תפוח של תורה כנגד תפוח של שטן.
בתפוח חטא ובתפוח התעורר, כמו שנאמר : "תחת תפוח עוררתיך" ,
ושניהם מעץ-הדעת הם . הראשון בעטיו של החטא והשני בעטיה של תשובה.
לפיכך, בכל ראש השנה, שהוא היום בו נברא ובו גורש האדם, מעלים את התפוח בדבש - רמז לתיקון המעוות, להוציא את המתוק מן העז, בבחינת "רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני". גדולי תורה הרבו להתעמק במעשה הסוד והיו עולים בעצמם לשדות "תפוחים", ללקט מרקחים, עציצים ופרחים, כסודות לדרך התיקון. והגדילו לעשות בזה רבי שמעון בר יוחאי והאר"י הקדוש , שהיו יוצאים עם תלמידיהם ל"חקל תפוחין", לעמוד על סודות העולם ולהתעלות בכסופיו הגדולים .

 

ועוד – מצאתי כתוב בסיפור על רבי מנדל מרימנוב שאמר שהאדם רוצה להחכים בעומק התורה, לכן התפוח מרמז בראשי תיבות על מקור הנעלם של החכמה : ת-תגלון  פ-פתגמין ו-ותמרון ח-חידושא.

 

יהי רצון מלפני אלוקי השמים שנזכה להביא ביכורים, תרומות ומעשרות לבית הבחירה, השנה. וישמע הקב"ה תפילותינו ובקשותינו הנרמזים דרך הסימנים בליל ראש השנה. וצ"ח (98) הקללות המוזכרות בפרשה יתהפכו עלינו ועל כל עמו ישראל, בכל מקום שהם, לטובה ולברכה. ונזכה לביאת גואל צדק, במהרה בימנו. אמן.

 

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5)

או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף

העלון השבוע:  לרפואת מורי ורבי הרה"ג אליהו יהושע לוי שליט"א בן סביחה, ולרפואת חברינו: יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה. א-ל נא רפא נא להם. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן