הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, פרשת "ראה", שבת מברכין חודש (אלול), ה'תשס"ה

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

פרשת "ראה"

 

"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם, בְּרָכָה, וּקְלָלָה. 

אֶת-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם".

 

פרשת ראה – כהכנה לחודש הרחמים והסליחות, והכנה לקראת הימים הנוראים

 

פרשת ראה נקראת לפני ראש חודש אלול. והנה נתנו חכמים סימן לפרשת ראה:

 

רְאֵה – ראשי תיבות:     רְאֵה - אלול הגיע !  או,  רְאֵה אלול - הכנה לימים הנוראים

 

וידוע, כי יש 40 יום מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים. בימים אלו מרבים סליחות ותחנונים, שבהם עלה משה רבינו ע"ה ונתבשר: "סלחתי כדבריך", לאחר שעם ישראל חטא בעגל.

 

שלוש פעמים עלה משה רבינו להר סיני:

  1. פעם ראשונה: בציווי הקב"ה כדי לקבל את לוחות הברית.     עלה – למחרת שבועות.   ירד: י"ז תמוז.

ואז ראה משה את העגל, ושיבר הלוחות.

  1. פעם שניה: כדי להתפלל בעבור עם ישראל.                       עלה - בי"ז תמוז.            ירד: ראש חודש אלול.
  2. פעם שלישית: בציווי הקב"ה לקבל לוחות שניים.                  עלה – ראש חודש אלול    ירד: יום כיפור.

ובפעם השלישית נעתר הקב"ה לתפילותיו של משה ע"ה, ואמר לו: "סלחתי כדבריך".

ולפי שארבעים ימים אלו היו ימי רצון לפני הקב"ה – לכן, נקבעו לדורות לימי סליחות ותחנונים.

ועוד, משה רבינו עלה ביום שני בשבוע וירד ביום חמישי. על כן נקבעו ימים שני וחמישי לימי תחנון ארוך, וקריאה בתורה.

 

"ראה, אנוכי" - בין אדם למקום ובין אדם לחברו

שאלו חז"ל לפשר התחלת הפרשה בלשון יחיד – "ראה", ומיד ממשיך בלשון רבים – לפניכם. היה צריך לאמר: "ראו אנוכי נותן לפניכם" הכל בלשון רבים, או: "ראה אנוכי נותן לפניך" הכל בלשון יחיד.

ועוד שאלה: מה מילת "אנוכי" עושה כאן? היה לו לאמר: "ראה נתתי" לשם מה אנוכי?

 

ואמרו חז"ל: היחיד והרבים תלויים זה בזה. דהיינו, כל אדם צריך לראות עצמו כאילו הוא מחצה על מחצה. חציו זכאי וחציו חייב. אם יעשה מצווה אחת – הכריע את הכף לזכות. ואם חלילה עבר עבירה – הכריע את הכף לחובה. ואותו הדבר לגבי כל העולם כולו: דהיינו, אם אדם עושה מצווה – הכריע את כל העולם לכף זכות, וההפך חלילה. כפי שאומרת הגמרא בקידושין מ': "לפי שהעולם נידון אחר רובו". על כן נאמר בלשון יחיד ורבים. כמו כן ידוע כי "כל ישראל ערבים (מלשון ערבות) זה לזה (זה בזה)". וצריך שהיחיד לא רק שידאג לגורלו הוא אלא לגורל כל עם ישראל, שבזה מחיש הגאולה.

ולשאלה מדוע נאמר לשון "אנוכי"? אומרים חכמים: אדם חייב להסתכל בראש וראשונה על עצמו לפני שבא במגע עם העולם. לכן נאמר: ראה – הסתכל והתבונן, ב-"אנוכי" – בעצמך לפני שאתה נושא ונותן עם "לפניכם" – הרבים, העולם ככלל. קודם כל דאג שהפרטי ה-"אני" שלך יהיה נקי, צח וטהור, ואחר כך תפנה לאחרים.

עד כאן ראינו את "ראה, אנוכי" – שבין אדם לחברו.

 

ועתה נפרש את אותם המילים בעבור הזהירות שבין אדם למקום.

ראה – ציווי לאדם הפשוט להסתכל וללמוד מ-"אנוכי" – הוא ה' יתברך שכתב "אנוכי ה' אלוקיך", ותתנהג כמוהו. מה הוא רחום, אף אתה היה רחום וכו'. וכל אדם ואדם מנסה בחייו להתקרב אל אבינו שבשמים ועושה ככל שביכולתו להתפלל ולבצע המצוות לפני בורא עולם. אך, חובה עליו לזכור, שכל זה אינו שווה כאין וכאפס לפני ה', אם חלילה שוכחים ולא נזהרים במצוות שבין אדם לחברו. וכבר לימדונו חכמים: (יומא, ח', ז'): "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו--אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו".

 

מנהג בני ישראל, שלפני תפילת "כל נדרי", עומד החזן או הרב ומבקש את הציבור:

"רבותי תמחלו זה לזה".    ועונה הציבור בקול חזק: "מחלנו"

כדי להיכנס ליום הסליחה האחרון – הוא יום כיפור, ללא הקפדה על אף אחד מישראל

 

רמזים נוספים במילים "ראה אנוכי", עם הטעמים והנקודות:

  • רְאֵה – כתוב עם ניקוד שווא באות ריש, וצירי באות אלף. שווא=2 נקודות, צירי=2 נקודות.  השווא והצירי כשנמצאים האחד ליד השני – נותנים צורת האות יוד (שווא -  קו אנכי, צירי – קו אופקי). מכאן 4 נקודות, כפול, יוד (10) = 40. רמז  לארבעים הימים שבין ראש חודש אלול ויום הכיפורים.
  • על האות אלף יש את הטעם: רביע, שהוא גם כן נקודה (כמו האות יוד) = 10. רמז לעשרת ימי התשובה, שהם השיא – העיקר של  40 ימי הסליחות, לכן הטעם רביע – שנמצא למעלה מן האות.
  • הטעם "רביע" = רבע  (1/4) של ארבעים 40, שהם עשר 10. רמז לעשרת ימי התשובה.
  • הטעם במילה "אנוכי" הוא – "תביר", שטעם זה תמיד מתחת למילה. להורות על הכנעה וענווה לפני המקום והבריות. ועל זה נאמר: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו".

 

רמז לשלושה בתי מקדש

"וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹקֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:  עוֹלֹתֵיכֶם..."

בית הבחירה עליו מדובר בפסוק זה, לא נבנה מיד בירושלים. המשכן הנודד במדבר לא הגיע מיד לירושלים אל בית אבן קבוע, אלא עבר הרבה תלאות ושנים רבות עד שנבנה בית מקדש מאבן על ידי שלמה המלך ע"ה.

א.      תחילה, משכן – נבנה על ידי משה – היה במדבר 39 שנה. (שנבנה בשנה השניה לצאת ישראל ממצרים).

ב.      אחר כך, הובא המשכן לגלגל – בתקופת יהושע – ועמד כך 14 שנים. (7 שנות כיבוש, 7 שנות חלוקת הארץ).

ג.       אחר כך, נבנה משכן שילה – ועמד שס"ט שנים = 369 שנים. ונחרב בעוונות ונפטר עלי הכהן ע"ה.

ד.      אח"כ נוב וגבעון – ועמד ביחד נ"ז שנים = 57 שנים.

ה.      אח"כ מקדש שלמה – שעמד 410 שנים, נחרב בעוונות, ע"י נבוכדנצאר מלך בבל, בימי צדקיה המלך

ו.         אחרי 70 שנה מקדש שני שהתחיל בימי עזרא ועמד 420 שנה. ונחרב בעוונות ע"י הרומאים.

ז.       ומחכים עד היום (כבר 1937 שנים מאז החורבן), למקדש השלישי והאחרון שיבנה ע"י הקב"ה.

 

"לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, שָׁמָּה תָבִיאוּ" המילים "שם שמה" רמז לבתי הבחירה.

שמה = שילה     מקדש שלמה     ה'=הקב"ה.

לכן אומר הפסוק: "לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" אבותינו בנו בית בחירה לקב"ה – שילה ומקדש שלמה, וכולם היו מעשה ידי אדם, וחרבו בעוונות. אך השלישי הרמוז באות ה' במילה: "שמה" הוא המקדש האמיתי שישאר לנצח כי נבנה ע"י הקב"ה. ולכן, שמה – במקדש השלישי נביא, בע"ה, עולות וזבחים ונשמח לפני ה' אלוקינו.

 

פרפראות ורמזים לחודש אלול

השבת, בעז"ה, נברך את בוא חודש אלול. ראש חודש יהיה, בעז"ה, ביום ראשון ושני.

 

ר"ח אלול לעולם שני ימים. השם "אלול" – מקורו בשפה הארמית. ופירושו: חיפוש וחיטוט מעמיק. מצאנו מילה זו כאשר משה ע"ה, שלח מרגלים. שם כתוב: "וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן", והכוונה הייתה להכנס לארץ, לחטט ולבדוק את הארץ מכל הבחינות. בארמית המילה "ויתורו" = "ויאללון", ומכאן השם אלול, שבחודש זה, האדם מחפש ומחטט בנבכי נפשו, לבדוק מה עשה כל השנה, כדי שיחזור בתשובה לפני אביו – הקב"ה.

מר"ח אלול, למנהג הספרדים ועדות המזרח, קמים באשמורת הבוקר לאמר סליחות, ומרבים בתפילה ותחנונים לפני הקב"ה, שיעביר הגזירות הרעות מעל האדם כפרט, ומעל כל העולם ככלל.

 

מיום ר"ח אלול ועד יום הושענא רבא, יש בדיוק 51 יום. אלה הם הימים בהם האדם יכול וצריך, לעשות תשובה גמורה ולחזור ככל שיוכל קרוב יותר לאביו שבשמים. ואומרים חז"ל שלאדם ניתנים שלוש הזדמנויות לעשות תשובה: הזדמנות ראשונה: בראש השנה, הזדמנות שניה: ביום כיפור, והזדמנות שלישית: יום הושענא רבא. ולמה נקרא "הושענא רבא"? כיוון שאנו מבקשים מהקב"ה: "אנא הושיע אותנו ביום נ"א = 51 ימים, מר"ח אלול". ומכאן השם הושע נ"א.

 

בחודש זה מתקרב עם ישראל לאביו שבשמים. בחודש זה 'שואל' הקב"ה על בנו בכורו ישראל 'ומתקרב' לבחון צרכיו של עמו. זה נרמז בפסוק משיר השירים (ו', ג'): שחודש אלול רמוז בו: אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  אֲנִי לְדוֹדִי = עם ישראל מתקרב אל הקב"ה, וְדוֹדִי לִי =  וגם, כביכול, הקב"ה מתקרב לעם ישראל.

 

כמו כן, אדם שהחליט להיטיב דרכו ולחזור בתשובה שלמה, מן השמים הקב"ה עוזר לו. וזה רמוז בפסוק: (דברים, ל', ו'):

"וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת ה'...". הקב"ה עוזר לאדם להסיר את הטומאה – העורלה, מן הלב כמו שמסירים העורלה בברית המילה. וכך האדם נשאר טהור ונקי לעבודתו יתברך.

 

מר"ח אלול מרבים בצדקה וחסד. וזה רמוז בפסוק במגילת אסתר: "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים". ומשתדלים לפייס איש את רעיהו, כדי שיכנסו לשנה החדשה נקיים וטהורים וללא הקפדה של אף אחד מישראל.

 

כך אנו עושים: תשובה, תפילה, וצדקה שהם בטחונות להעביר את רוע הגזירה. וזה רמוז בסוד המזמור:

"לְדָוִד, ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא. ה' מָעוֹז חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד". ובהמשך כתוב: "אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה, בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ". סוד מילת 'זאת':  זאת = 408

 

תשובה, היא: צום = 136 שאדם העושה תשובה, מראה זאת על ידי קבלת צום ותענית.

תפילה, היא:  קול  = 136 שהתפילה מקורה בפה של האדם ובהשמעת קולו.

צדקה, היא: ממון  = 136 שהצדקה מקורה בנתינת כסף לעניים ונזקקים.

 

          3 פעמים 136 = 408, כמניין: זאת.

הוא שאמר דוד המלך ע"ה, כשיבוא המקטרג לדבר רע על עם ישראל, מיד יקומו כנגדו הביטחונות: תשובה, תפילה וצדקה, ויעבירו את רוע הגזירה.

 

יהי רצון מלפני אלקי השמים שישמע קול תפילותינו ותחנונינו, ויקרע רוע גזר דינינו, ויהיה ראש החודש הזה: סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו. שנזכה לקיים "ואהבת לרעך – כמוך" ובזכות זה, נזכה לראות פני מלך המשיח, בבית הבחירה עוד השנה. אמן.

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5)

או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף

העלון השבוע:  לרפואת מורי ורבי הרה"ג אליהו יהושע לוי שליט"א בן סביחה, ולרפואת חברינו: יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה. א-ל נא רפא נא להם. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן