הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, פרשת "מטות" ה'תשס"ה

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

פרשת "מטות"

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה ה'".

           

            מעיקרי הפרשה:

            דיני נדרים, שבועות ואסרים                                    ל', ב'- י"ז

            מלחמת ישראל במדיין                                           ל"א

            תנאי ראובן וגד                                                     ל"ב

                       

נאמר ראשי המטות – ולא ראשי השבטים, מדוע?

אם נתבונן בפסוקים קודמים בתורה בהם מוזכרת המילה 'מטות' נראה שיש קשר בין התואר הניתן לראש השבט ובין תפקידו בפועל. בבמדבר פרק ז, ב': "וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם, הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת, הֵם הָעֹמְדִים עַל-הַפְּקֻדִים". מכאן נראה כי המילה 'מטות' כוונתה נשיאי השבטים. לעומת זאת בהמשך בבמדבר י"ז, כ"ב: "וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֹּת, לִפְנֵי ה', בְּאֹהֶל הָעֵדֻת" כאן המילה 'מטות' כוונתה מקלות.

 

למילה 'מטה' ישנם כמה מילים נרדפות: מקל = שבט = אלה. וכל המילים הללו קשורים אחת בשניה. ראשי השבטים, תפקידם לוודא שאכן בני שבטם עושים כמאמר התורה ולא סרים מן הדרך ימין או שמאל. והיה ואין בני שבטם עושים כן, הרי שהם ראשי השבט, הופכים לראשי המטות (מקלות), ומחוייבים לעשות הכל כדי שחוקי התורה אכן ישמרו. אם ובמידה לא ינקטו אמצעים לשמירת התורה הרי שחלילה תשרה אלה (קללה) במקום ברכה, וחלילה רק רע ומר תהיה האחרית, עד כדי חורבן.

 

ידוע לכל, כי בשפת הקודש כל מילה יש לה שורש ומשמעות חזקה ואיתנה, ואין מילה נכתבת בתורה סתם כך. אומרים חכמים: כל מקום שאתה מוצא את המילה: "דבר, דברים" הכוונה שיש בדברים הבאים תוכחות ואלות. ולמה נאמר ראשי המטות? אלא רמז שיקום מי שיאמר לישראל דברים קשים מן המטות (מקלות). וזה היה ירמיהו הנביא, אשר אמר דברים קשים לעם ישראל והוכיח אותם לפני חורבן בית ראשון. הוא גם שנקרא נביא החורבן.

 

לצערינו, לא זכינו שיבוא אליהו הנביא במוצש"ק שעברה, ושוב נכנסנו לתקופת שלושת השבועות שבין צום שבעה עשר בתמוז ובין צום תשעה באב, הנקראים "ימי בין המצרים". בימים אלה ארעו דברים קשים ורעים לעמינו בתקופות שונות בהסטוריה. (ניתן למצא בנביאים את מרבית המקרים שכבר קרו ושעוד עלולים לבא: ירמיה, ישעיה, יחזקאל, דניאל וכו').

 

אך הנה התורה נותנת לנו את הדרך לעם מסודר השוכן לבטח בארץ המובטחת ע"י הקב"ה:

ראשית: עלינו לשים ראשי מטות = נשיאי העדה, כפי עצתו של יתרו: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל, יִרְאֵי אֱלֹקִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת". ונא לעיין היטב מה כוונת הכתוב לגבי אופיים של ראשי העם. על זה הזהירו הנביאים ישעיה וירמיה, שיש להזהר שראשי העם חלילה לא יקחו שוחד כדי שלא יעוותו הדינים ןיגרמו רעה לכל עם ישראל. וזה רמוז בראשי תיבות של שלושת ההפטרות של הפורענות:

הפטרה ראשונה: "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ, בֶּן-חִלְקִיָּהוּ". שניה:  "שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, בֵּית יַעֲקֹב". שלישית: חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ". דִּבְרֵי , שִׁמְעוּ, חֲזוֹן = חילופי ראשי תיבות = שחד.

שנית: על ראשי העם לדעת את חוקי התורה על בוריים, כדי שיוכלו להנהיג את העם בדרכי ה' ובכך יתקיים: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם (ה' ילחם לכם – במקומכם, ראשי העם, את מלחמות העם באויביהם, וְאַתֶּם (עם ישראל על אנשיו נשיו וטפם), תַּחֲרִשׁוּן. (הרי מתוך זה שתשבו שקטים ובטוחים - והמשיכו לעמול בתורה)". והיתה תקופה כזו בזמן שלמה המלך.

שלישית: הקמת מערכת לאכיפת החוק, המורכבת משוטרים הנאמנים והאוהבים את הקב"ה, עם ישראל וארץ ישראל. בכך הם מהווים את 'המטות'=מקלות, לראשי המטות = ראשי העם.

ורביעית: לשים את המילים "אחדות ואהבת חינם" כמטרה משותפת לראשי העם, השוטרים והעם. בכך נחזור לנקודת השיא בו היה כבר עם ישראל במעמד הר סיני: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר. וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר". עזבו את רפידים – ששם רפו ידם, עברו דרך המדבר – מקום שמם ונוח להתרכז ולעשות תשובה, וחנו, נאמר וַיִּחַן – בלשון יחיד כלומר: כאיש אחד בלב אחד – מאוחדים לדבר ה'.   כן יהיה לנו במהרה.

 

פרשת נדרים, שבועות ואסרים נאמרה לראשי המטות, ולא ישירות לעם. מדוע?

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת...זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה ה': אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַה'". כביכול האזהרה על הנדרים צריכה להיות ישירות לכלל ישראל. מדוע נאמרה לראשי המטות, והם יעבירו הדברים לעם?

תשובה: נבין ממה שהקדמנו לעיל ונביא לשון בעל הטורים ע"ה: סמך ראשי המטות לנדרים ונדבות, לאמר לך: שראשי המטות כופין על העם להביא הנדרים והנדבות. וכשישראל בצרה, ראשיהם נודרים כמו ביפתח.

ועוד, נדרים = 304 = רוצח, לאמר לך: שהנודר חשוב כרוצח אם אינו משלם. וחלילה, בעוון נדרים הבנים מתים. ר"ל.

הטור שו"ע, יו"ד סימן ר"ג, אומר: וכל הנודר – נקרא רשע וחוטא אפע"פ שמקיים את הנדר. ואם מאחר נדרו, פנקסיו נבדקים למעלה כדי לראות מעשיו הטובים. ומזכירים לו כל חטאיו שעשה מימיו, שכן הכל רשום. מזה רואים באיזו סכנה מעמיד עצמו הנודר נדרים. ה' יצילנו.

"חצי שבט מנשה" – למה חצי? על דעת מי נעשה הפירוד?

ראינו בפרשה, ששבטים ראובן וגד ביקשו את נחלת סיחון ועוג שבעבר הירדן, שבעצם לא היתה כלולה בשטח ארץ ישראל. נשאל שתי שאלות: האחת: איך ניתנה רשות לראובן וגד לקחת חלק שאינו קשור לארץ ישראל? השניה: מאוחר יותר אנו מוצאים שהנחלה הזו ניתנה לראובן, גד וחצי שבט מנשה שנאמר: " וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף, אֶת-מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, וְאֶת-מַמְלֶכֶת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן:  הָאָרֶץ, לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת--עָרֵי הָאָרֶץ, סָבִיב". איך בכלל שבט מנשה נכנס לתמונה? מדוע משה מפריד את שבט מנשה משני עברי הירדן? האם שבט מנשה מסכים לפעולות אלו, הרי לא שמענו דבר מהם בעניין זה?

 

תשובה: משה רבינו, ע"ה, מנהיג גדול האוהב את עם ישראל בנפשו ומאודו. לא יתן חלילה שאחרי מותו ישארו ענינים פתוחים שיסכנו את עם ישראל ויביאו להפלתו. לכן, עושה משה מעשה אצילי במיוחד והקב"ה מסכים עימו. כאשר שוטחים בפניו שבטי ראובן וגד את בעיותיהם וטענותיהם וגם את הפתרון לבעיות, שומע משה ע"ה, וכביכול עושה 'הצגה' בפני העם להווכח האם ראובן וגד סתם 'עצלנים' שלא רוצים להלחם, או שבאמת הם אחים לעם בלב ונפש.

ומה עושה משה? מטיח בהם האשמות שכביכול עם ישראל יאלץ להלחם כדי לרשת את הארץ ואלה שני השבטים מקבלים הכל על מוכן, כמו כן מכנה אותם "תרבות אנשים חטאים" המוסיפים על חרון אף ה', חלילה. משנוכח משה שדבריהם אמתיים והם יעלו חלוצים ולא יחזרו לביתם עד תום כיבוש הארץ, הוא מסכים לספח את עבר הירדן ולהפוך אותו לחלק בלתי נפרד מהארץ המובטחת. כמו כן דאג משה רבינו ע"ה, שמא יהיו שני שבטים אלה מנותקים מעם ישראל ויקראו חלילה "השבטים שמעבר הנהר" ולאט לאט במשך הדורות יווצר פירוד חלילה בין שני השבטים לכלל עם ישראל. לכן, מחלק משה רבינו את שבט מנשה לשני חצאים. חצי שבט בעבר הירדן בשטח ראובן וגד, והחצי השני בתוך שטח ארץ ישראל המקורי. בכך גרם משה רבינו כי חצאי שבט מנשה ימשיכו את הקשר היהודי – ארץ ישראלי בין שני עברי הירדן וממילא לעולם לא יפרדו, לא פיזית ולא רוחנית.

 

חשיבותה של "התורה שבעל-פה – הלכה למשה מסיני" לומדים מן הפרשה (ע"פ מדרש הגדול)

מצינו בפרשה את דיני הכשרת כלים. וראינו שאלעזר - הכהן הגדול, אומר את הדברים בשמו של משה, באומרו: "וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל-אַנְשֵׁי הַצָּבָא, הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה:  זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה. אַךְ אֶת-הַזָּהָב, וְאֶת-הַכָּסֶף...כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר-יָבֹא בָאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ..."  היכן ה' אמר למשה את הדברים האלה? מדוע משה אינו אומר את הדברים ישירות לעם ישראל?

תשובה: מכאן למדנו קבלת התורה שבעל-פה. שאילולי מלחמת מדין ושמשה הסביר פנים לאלעזר לאמר הלכה בפניו, לא היה יכול אלעזר לאמר הלכות אלה לאחר מותו של משה. כי היו אומרים לו: למה לא שמענו זאת ממשה עצמו?. לפיכך כשבאו אנשי המלחמה, אמר משה לאלעזר: אמור מה שקיבלת ממני, כדי שידעו ישראל שאני מסרתי לך סתרי תורה. לפיכך, אלעזר הוא המדבר אל אנשי המלחמה בשם משה ובפניו. מכאן למדנו כי התורה שבעל-פה, שניתנה ממשה ועד אחרון חכמי דורינו, הינם הלכה למשה מסיני שעברו מדור דור. על זה נאמר: "עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ (חכמי הדור), וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ—תַּעֲשֶׂה. לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל".

 

כיצד נזכור מתי חלים הצומות?

ע"י הסיסמה: איש-אשה, שחור-לבן, קצר-ארוך.

איש =               צום גדליה (בן אחיקם)                                         ג' תשרי             ג' של המילה גדליה

אשה =                         תענית אסתר בת אביחיל                                     י"ג אדר              אסתר=גימטריה קטנה=י"ג

שחור =             צום תשעה באב, יום שחור (אבל) לעם ישראל         ט' במנחם אב     ט' אב

לבן =                צום יום הכיפורים, בו לובשים לבן                           י' תשרי              י' של המילה יום

קצר =               צום עשרה בטבת – חל בחורף כשהיום קצר           י' טבת               י' טבת

ארוך =             צום שבעה עשר בתמוז – חל בקיץ כשהיום ארוך     י"ז תמוז             י"ז תמוז

 

יהי רצון מלפני אלקי השמים שיחזיר עטרה ליושנה, ונזכה לראות ראשי עם כפי שהתורה דורשת, כדי שנהיה עם השוכן לבטח בארצו, נקי, שקט ועמל בתורה לעבודתו יתברך. ונזכה לשמור פינו ולשוננו מנדרים, שבועות ואסרים. ויזכרינו הקב"ה לטובה בזכות שאנו שומרים תורה שבעל-פה כתורה שבכתב, ושומעים לחכמי דורנו כמו ששמעו למשה ואלעזר במדבר.  והצומות יתהפכו עלינו לימים טובים בבית הבחירה. במהרה בימינו. אמן.

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5)

או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף

העלון השבוע: לזיכוי הרבים ולעילוי נשמות: 

תפחה בת גאלה ז"ל (כ"ג תמוז), ניסים אסעד בן נעימה ז"ל (כ"ד תמוז), נעימה בת כתון ז"ל (כ"ז תמוז). ת.נ.צ.ב.ה. וכן לרפואת מורי ורבי הרב אליהו יהושע לוי שליט"א בן סביחה. וחברינו: יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הקב"ה ירפאם רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה. א-ל נא רפא נא להם. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן