הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד,  "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "שְׂשׂוֹן לִבִּי" לפרשת "בלק" ה'תשס"ח

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

פרשת "בלק"

 

"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי

 

בלק ובלעם, שני רשעים ! מתאחדים יחדיו "לקלל" את עם ישראל ח"ו, הכיצד הזידו? 

הנה מצינו בפרשה, שני רשעים, בלק ובלעם, שכל מטרתם לקלל את עם ישראל ח"ו, להכפיש את שמו ולהעבירו מן העולם. קצת מוזר להבין את שני הרשעים האלה ומעשיהם והשתדלותם לקלל את עם ישראל ח"ו. האם באמת חשבו שיצליחו? הרי בלק שקיבל רק עתה את מעמדו כמלך, שנאמר: "מלך למואב – בעת ההיא", ואומר במדרש תנחומא ישן: "והלא מתחילה נסיך היה (בלק)? (מה כאן כתוב מלך)? אלא, כיוון שנהרג סיחון המליכוהו תחתיו. זה שנאמר: בעת ההיא – שנזדמנה לו אותה שעה". אם כך, בלק יודע ומכיר את כל הניסים שנעשו לישראל במצרים ובמדבר, הכחדת פרעה וחילו וסיחון וחילו. גם כן, ידוע לבלק כי זהו העם הנבחר של הקב"ה. ולמרות זאת מבקש מבלעם לעשות מאמצים ולקלל את העם. מדוע הוא כל כך דבק במטרת זו? ויחד איתו, בלעם, שעל פי התורה אנו מבינים כי היה במעמד של נביא לאומות, מדבר עם הקב"ה במחזה, הא כיצד הוא מיעז ללכת כנגד עם ה' ועושה כל כך הרבה מאמצים לקללו ולהכחידו מן העולם? איך נתבלבלה דעתם של רשעים אלה להלחם בישראל ולנסות לקללם?

 

נביא תשובה על פי הספר "שמנה לחמו": בלק ידע כי אין לו מה לפחד מעם ישראל, כי ה' ציווה את ישראל: "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה". ובוודאי מודה בלק לקב"ה על הטובה והחסד שעושה עימו ולא נותן לישראל להלחם בו. אבל פחדו של בלק היה דוקא מן הערב רב, כי היו רבים מאוד, יותר מישראל (לפי סברה אחת פי שלוש מעם ישראל שהיה כשלושה מליון. כלומר הערב רב היה כ-9 מליון ?!!). מהם, מערב רב זה, פחד בלק.

 

עכשיו נבין את הכתוב כפי שאמר בלק: "הנה עם יצא ממצרים" – העם = ערב רב. יצא ממצרים=לא הקב"ה הוציאם אלא הם בעצמם יצאו. "הנה כיסה את עין הארץ" = מרוב שהם רבים וחזקים ובעלי מרד כמו שמרדו בפרעה, הם, הם "עתה ילחכו הקהל את סביבותינו",  הקהל = שיתקהלו עלינו ויעבירונו מן העולם. מכיר ויודע בלק את אופי הערב רב שרובו ככולו יצא ממצרים, אלה אנשים שרצים אחר הבצע והכסף וכל שחשוב להם זה להשביע תאוותם. הם עלולים יום אחד להתנתק מעם ישראל ולבוא ולהלחם בי, בלק, כי להם לא ציווה ה' "לא תתגר בם", והיות והם רבים ועצומים – הרי שהם ינצחונו. ראינו סיבתו של בלק.

 

ומה על בלעם? זה נחש בלייעל !! הוא מתכוון להרע לערב רב ותוך כדי זה גם להרע לעם ישראל. ומה ראה לעשות כך? נראה שיש לבלעם בן בעור חשבון ישן 'לסגור' עם ישראל. מי הוא בעור? במסכת סנהדרין ק"ה ע"א: "תנא, הוא בעור (אביו של בלעם), הוא כושן רשעתיים, הוא לבן הארמי". ומה רצה לבן הארמי לעשות? כשרדף אחרי יעקב ובניו, רצה להלחם בהם ולהעבירם מן העולם. בא הקב"ה והזהיר אותו: "השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע". רע – אנחנו מבינים, אבל למה שלא ידבר עם יעקב אפילו טוב? אלא אמר רבי יוחנן (מסכת נזיר כ"ג ע"ב): "כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים שנאמר (בראשית ל"א) השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע. בשלמא, רע – שפיר. אלא טוב אמאי לא? אלא לאו ש"מ טובתו רעה היא ש"מ". אפילו הטוב של הרשעים – רע הוא לצדיקים. אם כן, לבן הארמי הוא אביו של בלעם, והיות והוא לא יכול להרע לעם ישראל – העביר את השנאה הזו לבנו בלעם שיגמור המלאכה. עכשיו נבין מה אמר בלעם לקב"ה: " הנה העם היוצא ממצריים". העם = זה הערב רב, ולא עמך ישראל. היוצא ממצרים = לא אתה, הקב"ה הוצאתו ממצרים אלא הוא יצא לבד. והניסים שעשית -  עם ישראל עמך עשית, לא עם אלה, הערב רב. לכן, אם אני מקלל אותם ,שלא תקפיד עלי, ואז "אוכל להלחם בו וגרשתיו".

 

אבל, ישתבח שמו, הקב"ה שבוחן כליות ולב ויודע מחשבות אדם, ידע שבלעם (המכונה 'בוזי – שנבואתו בזויה. כפי שמצינו בסוטה, כ"ה: ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם הבוזי שהיתה נבואתו בזויה"), מתכוון באותה הזדמנות של רגע אחד לקלל גם את עם ה'. כמו שאמרו במסכת עבודה זרה, ד' ע"ב: "אלא מאי 'ויודע דעת עליון'? שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה". לכן אמר לו הקב"ה: "לא תלך עמהם, לא תאור את העם, כי ברוך הוא". לא תלך עמהם, - עם מחשבות אביך ובלק ושליחיו. לא תאור את העם- את הערב רב. כי ברוך הוא - כבר נתדבקו בישראל, והם זרע ברוך ה'. לא נתן הקב"ה ללבן הארמי אז – בזמן יעקב, להרע לישראל, וגם לא נתן לבנו – בלעם, להרע לעם ישראל בזמן משה. לכן נקרא שמו של בעור – כושן רשעתיים: שניסה פעמיים להרשיע עם ישראל. כן יאבדו כל אויבך ה'.

סימנים ורמזים בדברי בלעם לישראל על פי ה'

ראינו כי שלוש פעמים ניסה בלעם לקלל את ישראל, ולא עלתה בידו, אלא להפך: הקב"ה, ישתבח ויתפאר שמו, הפך את מחשבת הקללה לברכה. כשמתבוננים ומנסים להבין את הדברים שאמר בלעם, נראה לנו כי יש בהם הרבה משלים ורמזים לחיי עם ישראל באשר הוא שם. נביא בעז"ה מספר דוגמאות:

"מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵ-ל" –  הפשט, כמובן: כיצד אני (בלעם) מנסה לקללם, אם כאשר היה אפשרות לקלל (כגון: כשיצחק נחרד לכשהבין שיעקב עשה במרמה, וגם כשיעקב כעס על שמעון ולוי, במעשה העגל, על הר עיבל וגריזים ועוד...) זה לא יצא לפועל. אז איך אני מנסה לקללם?.

והנה יש רמז נפלא במילה: "מָה אֶקֹּב" - א'ק'ב' = אמנים, קדישים, ברכו, - איך אני יכול כנגד עם המקדש שם שמיים באמן, קדיש, וברכו.

ועוד ניתן לקרא כך על פי המדרש: מָה?  אֶקֹּב? – מה? אני (בלעם) חשבתי לקלל? לֹא ! לא יתכן דבר כזה, כי  קַבֹּה אֵ-ל חס וחלילה, הרי בזה אני פוגע גם בשם שמים. שכן בשם "ישראל" מעורב שמם עם שם בוראם (א-ל), ואני מקללם?

 

"מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב" – (על פי במדבר רבא)

אתה מוצא שעם ישראל נתברך ככוכבים, כחול וכעפר הארץ.

ככוכבים   נאמר בזמן אברהם אבינו ע"ה, שנתברך זרעו ככוכבים. שנאמר לו: "הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". ומתי נתקיימה ברכה זו? בזמן משה רבינו ע"ה שאמר: "ה' אֱלֹקֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב" (דברים, א', י"א).

כחול     נאמר בזמן יצחק אבינו ע"ה, שנתברך זרעו כחול. שנאמר לו: "כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו". ומתי נתקיימה ברכה זו? בזמן הושע, שנאמר: "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִמַּד, וְלֹא יִסָּפֵר". (הושע, ב', א')

כעפר    נאמר בזמן יעקב אבינו ע"ה, שנתברך זרעו כעפר הארץ. שנאמר (בראשית, כ"ח, י"ד): "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה". ומתי נתקיימה ברכה זו? בפרשתנו ע"י בלעם, שנאמר: "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב"

 

מהם הקללות שביקש בלעם לקלל? ומה הברכה שבירך במקום? (על פי סנהדרין ק"ה ע"ב)

בספר דברים אנו מוצאים בפירוש שבלעם ניסה לקלל, ורק בעזרת הקב"ה, נהפכו המילים בפה בלעם הרשע, מקללה לברכה. שנאמר: "וְלֹא-אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה:  כִּי אֲהֵבְךָ, ה' אֱלֹקֶיךָ". לשמוע אל בלעם – שאמר לקללם. ומה קללות רצה לאמר? 10 קללות ביקש בלעם לקלל:

א.      שלא יהיו בישראל בתי כנסיות ובתי מדרשות – ועל כן הקב"ה שם בפיו: "מה טובו אוהליך יעקב"

ב.       שלא תשרה שכינה עליהם – ועל כן הקב"ה שם בפיו:  "ומשכנותיך ישראל"

ג.        שלא תהא מלכותן נמשכת - הקב"ה שם בפיו: "כנחלים נטיו"

ד.      שלא יהא להם זיתים וכרמים - הקב"ה שם בפיו: "כגנות עלי נהר"

ה.       שלא יהא ריחן נודף - הקב"ה שם בפיו: "כאהלים נטע ה'"

ו.         שלא יהיו להם מלכים בעלי קומה - הקב"ה שם בפיו: "כארזים עלי מים"

ז.        שלא יהיה להם מלך בן מלך - הקב"ה שם בפיו: "יזל מים מדליו"

ח.       שלא תהא מלכותן שולטת באומות - הקב"ה שם בפיו: "וזרעו במים רבים"

ט.      שלא תהא עזה מלכותן - הקב"ה שם בפיו: "וירם מאגג מלכו"

י.        שלא תהא אימת מלכותן - הקב"ה שם בפיו: "ותנשא מלכותו"

(הבאנו כאן הקללה והפיכתה לברכה, בקיצור. ההסבר המלא תמצא בספר "מעם לועז")

יהי רצון מלפני אלקי השמים שיהפוך לנו את הקללות והגזירות הרעות – לברכות, כמו שהיה בזמן משה רבינו ע"ה, ושיתקיימו בנו, היום, כל הברכות שציינו לעיל. שנזכה לחזור בתשובה שלמה עם ביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.                            שבת שלום

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים.

העלון השבוע:   ולרפואת: מורינו ורבינו עטרת ראשינו הרשל"ץ הרה"ג מרדכי צמח בן מזל טוב, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, עזרא בן כתון, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.  א-ל נא רפא נא להם. בזכות חודש אני ה' רופאך. אמן.                                                          ליקט וחיבר: הרב ששון נתן