הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

פרשת "שלח-לך"

"שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"

            מעיקרי הפרשה:

            פרשת המרגלים – החטא והעונש      י"ג – י"ד

          דיני מנחות ונסכים                         ט"ו, א' - ט"ז

          הפרשת חלה                                ט"ו, י"ז - כ"א

          קורבן שגגת העדה והיחיד                ט"ו, כ"ב – ל"א

          פרשת המקושש בשבת                  ט"ו, ל"ב – ל"ו

          פרשת ציצית                               ט"ו, ל"ז – מ"א

 

פרשת המרגלים – האם למדנו לקח?

התורה הקדושה מגוללת את סיפור המרגלים: החטא, העימות בין העם והמרגלים, השיחה בין הקב"ה ומשה והעונש הקשה לדור המדבר (40 שנות נדודים במדבר) ולנו - עם ישראל כיום, 'בכייה לדורות' – תשעה באב. כל זאת לאורך שני פרקים מלאים בני 78 פסוקים ביחד. רבים הרמזים המוסתרים בפרשה קשה זו ונראה כי דור המדבר של אז ודורנו אנו - היום, אולי לא הפקנו את הלקחים הנכונים. הא ראיה, אנו עדיין בגלות.

 

והנה מעידה התורה על כך כי בחטא המרגלים קרה דבר מעניין: עומדים מצד אחד העם ועשרת המרגלים, בוכים ומתאוננים שכביכול ארץ ישראל ח"ו, "ארץ אוכלת יושביה". וכנגדם עומדים יהושע בן נון (משבט אפרים-יוסף) וכלב בן יפונה (משבט יהודה) ומתעקשים וטוענים: "טובה הארץ מאוד מאוד". הוויכוח מתלהט ומגיע למצב שהעם רוצה לרגום את יהושע וכלב באבנים. ברגע זה ממש, "וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים; וּכְבוֹד ה', נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל" – 'הפרדת כוחות' ע"י הקב"ה, גזר דין מוות לדור שלם (דור המדבר), 40 שנות נדודים לכל העם, ובכיה לדורות הוא צום תשעה באב  לדורות הבאים עד בא משיח.

 

מה בעצם קרה כאן? מדוע לא "התערב" הקב"ה כבר בתחילת הוויכוח והמחלוקת, כאשר המרגלים גרמו לעם להטיח כלפי שמים וח"ו להטיל ספק בכך שהקב"ה מביא אותם ל-"ארץ אוכלת יושביה"? או אולי אח"כ, כאשר "הוציאו דיבת הארץ" ואז אמרו העם: "וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה", ועל אף שניסו יהושע וכלב לאמר לעם: הרי לא יתכן שהקב"ה יביא אותנו לארץ שאינה טובה, איפה הבטחון שלכם בקב"ה? כבר שכחתם הכל?. כלומר: בהטחת כלפי שמים – הקב"ה לא התערב, הטחת דברים והוצאת דיבה כלפי ארץ ישראל – הקב"ה לא התערב. אבל כשבאו העדה לרגום שני אנשים (יהושע וכלב) באבנים – מיד -  "וּכְבוֹד ה', נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל" – יהודי יהרוג יהודי? – זה לא !!!!

 

ואמרו רבותינו כי הבכייה לדורות הינה גם על נשמותיהם של דור המדבר (שחטאו בעגל ובמרגלים) שחוזרים ומתגלגלים נשמותיהם עד דור האחרון כפי שאמר הקב"ה: "וביום פוקדי – ופקדתי עליהם חטאתם". ואם נתבונן בדברי חכמינו ז"ל על פי הכתוב בזוהר הקדוש (בראשית כ"ה ע"א): "וחמש מינין אנון בערב רב, ואנון: נפילים, גבורים, ענקים, רפאים, עמלקים, ובגינייהו נפלה ה' זעירא מאתרהא". תרגום: "וחמש מינים (של קליפות) הם בערב רב, שהם נפילים גבורים ענקים רפאים עמלקים. ובסיבתם נפלה השכינה (היא סוד אות הא אחרונה דשם הוי"ה) וירדה ממקומה בגלות". הערב רב הינו חמישה סוגים. ובכל דור ודור נמצאים בעם ישראל וניתנת להם ההזדמנות לעשות תשובה מלאה ולזכות לימות המשיח ולחיי העולם הבא. ואם לא זכו – זבש"ם (זו בעייה שלהם, ויאבדו מן הקהל, חלילה). וראשי תיבותיהם: נ'-ג'-ע'  ר'-ע'.

נ-נפילים, ג-גיבורים, ע-ענקים, ר-רפאים, ע-עמלקים.  ונראה, לצערינו, כי חמשת הקבוצות הללו עדיין בקירבינו:

 

נפילים: "מאלין נפילים מלעילא" – מאילו המלאכים שנפלו מקדושתם, בדור אנוש וחשקו בבנות הארץ וזנו אחריהם. ומהם נמשכו נשמות הערב רב הנואפים והמזנים בעם. ונקראו "נפילים" שהיפילו עצמם מקדושתם, ואין להם חלק לעולם הבא.

גיבורים: "המה הגיבורים, אנשי השם...מסטרא דאלין" אלה סוג הערב רב המורדים במקום ברוך הוא, כדור הפלגה. ונקראו "גיבורים" כי הם מגבירים את הטומאה בעולם.

ענקים:  "דאינון מזלזלין לאלין" אלה ערב רב המזלזלין בתלמידי חכמים ומבזים את לומדי התורה. ונקראים "ענקים" שתלמידי החכמים נקראים: "ענקים לגרגרותיך" (משלי א',ט'). ועל זה אמר הפסוק: "רפאים יחשבו אף הם כענקים" (דברים, ב', י"א) הענקים והרפאים, שקולים שניהם ושווים בחטאם.

רפאים: "אם יחזון לישראל בדוחקאמתרפין מנייהו...ומתרפין מאורייתא....למעבד טב עם עכו"ם..." זהו סוג הערב רב שכשרואים שישראל ככלל, נמצאים בסכנה – עוזבים את העניין ולא רוצים להטות שכם ולעזור, אף על פי שיש להם היכולת. ועוד שהם עוזבים את התורה ואת אלו העוסקים בה לעשות טובות לאומות העולם ולהתחנחן לפניהם. ונקראים "רפאים" שכיוון שמרפין ידיהם של ישראל מן התורה.

עמלקים: "אבל פורקנא לאו איהי תליא אלא בעמלק עד דיתמחי…" עמלק נחשב על פי הזוהר כערב רב מספר אחד, ומקורו הוא מן הגויים המצירים לעם ישראל, אלה הם "המתיהדים" הנכנסים בדלת אחורית אל תוך עם ישראל ומזנבים בעם ומרפים ידיו כפי שעשה עמלק לעם ישראל כאמור:

 

             "זכור את אשר עשה לך עמלק, בדרך בצאתכם  ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך..." (דברים, כ"ה, י"ז). ויש שבועת ה' שאין שמו וכסאו של הקב"ה שלם, עד שימחה שמו של עמלק לפני הגאולה. ושאר מיני הערב רב, אפשר שימחו לאחר הגאולה אם גם עד אז לא שבו מדרכם הרעה.

הדברים שנאמרו כאן, קשים. אבל הם כתובים שחור על גבי לבן בספרים הקדושים והבאנו אותם על הכתב כדי להודיע ש'אין חדש תחת השמש' ושיש מי שמוביל את העניינים בעולם. הרוצה לקרא ולהבין העניין ביתר פירוט ויותר לעומק, נא לעיין שם (בזוהר בראשית כ"ה ע"א) בפרוטרוט כל קבוצה בפני עצמה.

ניקח את כל מה שנאמר כאן ונטיל את הדברים אחד לאחד למה שקורה בארצינו כיום ומיד נבין: "מעשה אבות סימן לבנים" : והמבין – יבין !!. אין זה מקרה שפרשה זו נקראת בימים טרופים אלה. המילה: מ-ק-ר-ה-  = רק מה' (בהיפוך אותיות).

כשהתחילה "פרשת ההתנתקות" (וכפי שאומר רבי מורי ועטרת ראשי, הרשל"ץ הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א: ל"ת ול"ת – לא תקום ולא תהיה), הייתי רב וחזן בקהילה בשיקגו, ארה"ב, ונתבקשתי באחד מההרצאות בכולל, לאמר מה דעתי על המצב הקיים? ועניתי על סדר הפרשה הזו: פרשת שלח כפי שהבאתי הדברים להלן. ולבסוף סיכמתי שאם חלילה וחס יגיעו דברים שיפגעו איש באחיו, זה יהיה "הקש שישבור את גב הגמל", הרי שהקב"ה יתערב ובעז"ה ישלח איש משבט יהושע – משיח בן יוסף, ואיש משבט יהודה – משיח בן דוד, אמן.

פרשת המקושש – אחד מן המקרים בהם היה צריך משה להמתין לתשובת הקב"ה

הנה מביאים בני ישראל את 'מקושש העצים' אל משה רבינו ע"ה, אף על פי שמצאו אותו שקושש עצים ביום השבת הקדושה והיתרו בו - ולא שמע אליהם, לכן הביאו אותו לפני משה. וגזר הדין כמובן "מות יומת". אך כפי שאומרת התורה: "ויניחו אתו במשׁמר כי לא פרשׁ מה-יעשׂה לו". באיזה מות יידון – לא ידוע עדיין.

ישנם מספר מקרים בתורה, בהם מביאים בני ישראל את המקרה אל משה רבינו ע"ה, והוא אומר: "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם", כפי שראינו את עניין המקושש בפרשתינו, כן גם בסוף הפרשה הקודמת "בהעלותך" – עניין פסח שני, ועוד.

ונתנו רבותינו סימן למקרים שהיה צריך משה לחכות לפסק דין מהקב"ה:

מ-נ-צ-פ-כ כאותיות הסופיות: ם-ן-ץ-ף-ך.

מ-מקושש.      כפי שצויין לעיל. הובא המקושש לפני משה. משה לא ידע באיזה מיתה יידון המקושש, עד שציווהו הקב"ה: ויאמר ה' אל-משׁה מות יומת האישׁ רגום אתו באבנים כל-העדה מחוץ למחנה.  ויוציאו אתו כל-העדה אל-מחוץ למחנה וירגמו אתו באבנים וימת כאשׁר צוה ה' את-משׁה".

נ-נוקב.           זהו נוקב שם ה', שיצא "וברך" שם ה' (בשפה יפה אין אנו אומרים ח"ו לקלל שם ה', לכן משתמשים במרכאות "ברך" כלומר – ההפך הוא הנכון), בספר ויקרא, פרשת "אמור", כ"ד, י-ט"ז: ויצא בן-אשׁה ישׂראלית והוא בן-אישׁ מצרי... (מי שאמו מישראל אך אביו לא היה ישראלי, לא היה יכול לשכון בתוך המחנה  ויקב בן-האשׁה הישׂראלית את-השׁם ויקלל ויביאו אתו אל-משׁה...  ויניחהו במשׁמר לפרשׁ להם על-פי ה'". וגזר דינו על פי ה' נאמר: "הוצא את-המקלל...וסמכו כל-השׁמעים...ורגמו אתו כל-העדה"

צ-צלפחד         אלה בנות צלפחד, בספר במדבר, פרשת "פינחס", כ"ז, א/-י"א: שבאו אל משה בטענה: " למה יגרע שׁם-אבינו מתוך משׁפחתו כי אין לו בן, תנה-לנו אחזה בתוך אחי אבינו" וגם אז עמד משה: ויקרב משׁה את-משׁפטן לפני ה'. ועל פי ה' קיבלו נחלה.

פ-פסח שני     זה הוא המקרה שבסוף פרשת "בהעלותך" ספר במדבר ט', א'-י"ד. אנשים טמאי מת שלא יכלו לעשות ולאכול קורבן פסח: "ויהי אנשׁים אשׁר היו טמאים לנפשׁ אדם ולא-יכלו לעשׂת-הפסח... ויקרבו לפני משׁה ולפני אהרן". באו למשה בטענה: "ויאמרו האנשׁים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפשׁ אדם למה נגרע לבלתי הקריב את-קרבן ה' במעדו בתוך בני ישׂראל". תגובת משה: "עמדו ואשׁמעה מה-יצוה ה' לכם". ופסק הדין על פי ה': "אישׁ אישׁ כי-יהיה-טמא לנפשׁ....ועשׂה פסח לה' בחדשׁ השׁני בארבעה עשׂר יום בין הערבים יעשׂו אתו על-מצות ומררים יאכלהו  והאיש שלא יעשה כך: " והאישׁ אשׁר-הוא טהור...וחדל לעשׂות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה...".

כ-כוזבי            זו פרשת כוזבי בת צור נשיא מדיין, וזימרי בן סלוא נשיא שבט שמעון. כפי שכתוב בפרשת "בלק" ספר במדבר, כ"ה. "ויקרב (בלעג לשאול מה הדין?) אל-אחיו את-המדינית לעיני משׁה ולעיני כל-עדת בני-ישׂראל" שבאו לפני משה ואהרון ושאלו אם הם מותרים בכלל ישראל? בכך, העמידו את משה רבינו ע"ה, במצב שאיזו תשובה שייתן – תהיה כאן בעיה. תגובת משה ואהרון: "והמה בכים פתח אהל מועד".  עד שקם פינחס והיציל את המצב. "וידקר את-שׁניהם את אישׁ ישׂראל ואת-האשׁה אל-קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישׂראל".

 

ולעניין המקושש בפרשתינו. ישנה דעה לזכותו של המקושש, שלפי דברי ר"ע הוא צלפחד, שהסיבה שקושש עצים ביום השבת, הייתה כדי לקדש שם שמים ברבים. שכן ידעו כל עם ישראל שהשבת קדושה ואין לעשות בה כל מלאכה. וכשמצאו את המקושש היתרו בו. הא כיצד הזיד לעשות זאת שוב? אלא לקדש שם שמים. היסכים להקריב עצמו למען יראו וייראו שאם כתוב בתורה "מות יומת" הנה ראו ותיראו – זו הכוונה, וכך יקרה לאדם שחלילה מחלל שבת. לא עלינו. זה מה שאמרו בנות צלפחד: " אבינו מת במדבר והוא לא-היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת-קרח, כי-בחטאו מת" חטאו – שקושש עצים בשבת לקדש שם שמים ברבים.

 

יהי רצון מלפני אלקי השמים שיצילנו מחמשת מיני הערב רב, וייתן בנו כוח וסיוע להחזירם בתשובה שלמה, לעבודתו יתברך, כדי שנינצל משנאת אחים ח"ו, שלא יאבדו מן הקהל. ויזכנו לשמור שבתות כהלכתם כדי שנקדש שם שמים ברבים ונזכה לתמידים כסדרם ומוספים כהלכתם בבית מקדשינו במהרה בימינו. אמן.

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.

העלון השבוע, לזיכוי הרבים ולרפואת עמו ישראל. ובכללם, חברינו: יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו,

הקב"ה ירפאהו רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירו לאיתנו כבראשונה. ויזכה לעלות לארץ. א-ל נא רפא נא לו. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן