הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "ששון ליבי" לפרשת "בהעלותך" ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

פרשת "בהעלותך"

 

"וַיְדַבֵּר .. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת".

 

למה מנורה? למה שבעה נרות?

"בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! לנו אתה אומר שנאיר לפניך? אתה הוא אורו של עולם, והאורה דרה אצלך; אמר להם הקב"ה: לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי – כדרך שהארתי לכם. למה? להעלות אתכם בפני האומות, שיהיו אומרים: ראו היאך ישראל מאירים, למי שהוא מאיר לכל העולם. (רבה ט, ה).

 

ועוד, " בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" מנורת שבעת הקנים העשויה "מקשה אחת", מסמלת את שלמות המשפחה היהודית. שבעה הם בני משפחתו הקרובים של האדם: אב, אם, בן, בת, אח, אחות, "שארו" = בעל או אישה. אלו הם גם שבעת קרובי המשפחה שכהן נטמא להם במותם, והקרובים חייבים להתאבל עליהם. המספר שבעה הוא מספרה של המשפחה השלמה, המסמלת את השלום בין איש לאשתו, בין ילדים להוריהם, בין אחים לאחיות, ובין אבות לצאצאיהם – שלום לכל הכיוונים: למעלה – לאב ולאם, למטה – לבן ולבת, לצדדים – לאח ולאחות, לבן זוג או לבת זוג.

 
"
בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" "להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה". (רש"י).

אומר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש: כל אדם מישראל הוא בבחינת מנורה ותפקידו להאיר. כשם שלמנורה גוף המנורה ונר המאיר, כך גם אדם מישראל – גופו נמשל לגוף המנורה, ונשמתו לנר, ככתוב (משלי כ, כז): "נר ה' נשמת אדם, הגוף אינו אלא כלי לאור הנשמה. כשם שאהרן הכהן היה מדליק את מנורת המקדש, כך הקב"ה הוא המדליק את מנורת עם ישראל, הוא מוריד את הנשמה לעולם הזה, מדליק את הניצוץ שבה, ונותן לה כוח לדלוק ולהאיר באור עצמי – עד "שתהא שלהבת עולה מאליה". הקב"ה רוצה שהאדם, בכוחו העצמי, יאיר את העולם באור הקדושה, לכן ניתנה לו בחירה חופשית כדי שפעולותיו ייעשו בבחירתו ומרצונו. ונוסיף נשאל, אם אמנם ה"הדלקה" נעשית ע"י הקב"ה, והוא נותן את הכוח "שתהא שלהבת עולה מאליה", איך אפשר לומר "עולה מאליה" – הרי אין זה כלל "מאליה" אלא בכוחו של הבורא?. התשובה נעוצה בכלל ההלכתי (שבת צג, א): "מסייע אין בו ממש". אמנם, הקב"ה "מסייע" ונותן לאדם את הכוח להאיר את העולם, אבל הסיוע אין בו ממשות גשמית, זהו סיוע רוחני, שאין לו השפעה על המציאות הגשמית. את המרחק בין הסיוע הרוחני למציאות הגשמית חייב האדם לעבור בכוחות עצמו, הוא הוא היכול לתרגם את העזר הרוחני שהוא מקבל מהקב"ה למעשים בעולם הזה. הקב"ה רוצה שהדברים הרוחניים יתגלו ויתממשו בעולם על ידי האדם דווקא. בדרך זו משתלבים שני ניגודים: מצד אחד, הקב"ה הוא ש'מדליק' את 'מנורת היהודי', והוא שנותן לה את הכוח שתאיר "מאליה", ועם זאת – היהודי הוא שבוחר, מרצונו העצמי, ליישם זאת בפועל בחיי היום יום.

 

הדלקת נרות – רמז לחינוך הילדים

"בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" זה חנוך הבנים שנקראים נרות. שאם נותנים להם חנוך תורני אז הם מאירים את העולם  בקדושתם בתורתם ובמידותיהם .

 

 "ויעש כן אהרן" – מה החידוש?

"להגיד שבחו של אהרן, שלא שינה" (רש"י)
רבי שמחה בונים מפשיסחה היה אומר: מה גדולה היא שלא שינה? הרי גם יהודי פשוט לא היה מעז פנים לשנות ממצווה שציווה ה'? אלא, שבחו של אהרן שלא שינה את עצמו, ונשאר איש העם ואוהב את הבריות כמקודם; רודף שלום ומשכין שלום, בין איש לאשתו ובין אדם לחברו. "שלא שינה" – הגדולה לא הביאה אותו לשנות את הליכותיו, מידותיו הטובות וענוונותו.

ועוד, על מה ראוי אהרן לשבח? וכי הייתה לו סיבה לשנות את הוראתו של משה? אלא, טבעו של אדם שיש בו מעין התנגדות פנימית להוראות המונחתות עליו מגבוה על ידי אדם אחר. ככל שאדם גדול יותר, משתדל הוא להראות שמעשיו נעשים על פי שיקול דעתו והבנתו שלו. לפעמים נדמה לאדם שכבודו ייפגע, אם אכן יקיים הוראה מגבוה לפרטיה ודקדוקיה, מבלי שיתקנה או יוסיף בה משהו מסגנונו האישי. לא רק בגדולים כך, אלא בכל אדם. בני אדם רבים עושים דברים דווקא במקום שלגביו הם נקראים שלא לעשות כן. ו"כל הגדול מחברו – יצרו גדול הימנו". על כן "שבחו של אהרן – שלא שינה". אהרן הכהן, סמל השלום והענווה, שמע מפי משה את כל ההוראות לגבי העלאת האור במנורה, ועשה בדיוק כפי שהורו לו". (לקראת שבת).

"קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך"- ולמה לא אמר "אויבינו, שונאינו"?

משה אינו מתפלל ש"יפוצו אויבנו וינוסו משנאינו", אלא מכנה את אויבי ישראל ושונאיו – "איביך" ו "משנאיך" – אויבי ה' ושונאי ה', "שכל השונא את ישראל, שונא את מי שאמר והיה העולם" (רש"י). למה נחשבים שונאי ישראל אויבי ה' ושונאיו? משום ששנאתם לישראל היא על היותו עמו הנבחר של הקב"ה, כנאמר (דברים יד, ב): "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה מכל העמים". לכן פוגעים הם בעם ישראל, כדי לפגוע בה' על שבחר בישראל. אכן, יכולת פגיעתם של הגויים בישראל נובעת מרפיונם הרוחני; אילו היו ישראל מתנהגים כראוי, לא הייתה לשום שונא ואויב יכולת לפגוע בהם. לכן מודגשת בתפילתו של משה העובדה ששונאי ישראל הם שונאי ה', לומר לך: שנאתם של הגויים אינה קשורה לחולשה הרוחנית של שונאי ישראל, אלא זו שנאה לשמו – שנאה נגד הקב"ה. משה קורא לקב"ה ואומר: "קומה ה'". אותם גויים שונאי ישראל אינם מתעניינים כלל אם עבודתם הרוחנית של היהודים שלמה היא או לא. הם יודעים רק שעמך הם, ולכן נלחמים בהם. אם חלילה יצליחו לפגוע בעם ישראל, יהיה זה חילול השם – שמך! לכן, "קומה ה'".

 

מה הועילו 70 הזקנים בעניין בקשת העם לבשר?

ראינו כי העם מתלונן, בוכה למשפחותיו: מי יתן לנו בשר"? הקב"ה כועס, משה רבינו לא כל כך מרוצה מהתנהגות העם, מה הפיתרון? "אספה לי 70 איש מזקני ישראל". איך זה נותן פיתרון לבעיה? הרי ה' נותן בשר, לא 70 הזקנים, במה הם יועילו?

אלא, 70 האיש הללו היו זקני העם ושוטריו הממונים על העבודות במצרים. מה עשה הקב"ה? אמר למשה: הם טוענים "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים". באמת? בוא נראה אותם טוענים כך מול השוטרים שהיו עימם במצרים. הרי שלא יעיזו לומר דברי שקר כאלה.

 

"האישה הכושית", מי זו?

לעומת רבים הנוטים לומר (כפרוש רש"י), כי האשה הכושית - היא ציפורה, אשת משה (שהמדיינים של אותה תקופה היו שחורים ויפים), יש דעה לגמרי שונה הטוענת שבעצם "האישה הכושית" שלקח משה לא היתה כלל וכלל ציפורה, אלא היתה מלכת מדינת כוש, בה שלט משה והיה למלך במשך 40 שנה, כאשר ברח מפרעה ועד שבא למדיין ופגש את ציפורה. (הרשב"ם על פירוש דברי הימים למשה). ולא ידעו אהרון ומרים כי לא בא על האשה הכושית, ובעצם בגלל זה גם גרשו אותו ממדינת כוש.

 

"ויצעק משה אל ה'" מדוע תפילה בצעקה?

ידוע אמרת חז"ל בברכות ל"א: "אסור להגביה קולו בתפילתו". וכאן נאמר שמשה "צעק אל ה'". מדוע?

אפשר ללמוד ממכת הצפרדעים ששם גם כן "צעק משה אל ה'" למה? "על דבר הצפרדעים" כי הרעש שעשו הצפרדעים כיסו על קולו של משה והיה צריך לשמוע את עצמו ולא יכול, לכן הרים קולו וצעק.

גם כאן ניתן להבין שמפאת צערה וצעקותיה ואנחותיה של מרים, נאלץ משה להרים קולו. וגם אז לא הרבה בתפילות אלא אמר: "אל נא רפא נא לה". (על פי אוזניים לתורה).

 

הפטרת השבוע: " רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן--כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם-ה'"

באמת, כל כולה של הפרשה 'נושמת' פעלתנות ותנועה, החל מהעלאת הנרות ועשיית המנורה, דרך הנפת הלויים, עבור ליוזמה אנושית מלמטה, הדורשת שלא ייגרע חלקה מעדת ישראל העושים את הפסח, יוזמה הנענית בבשורת מועד ב' לפסח, פסח שני. ללמד, שאף בדברים שעל פי טבעם מוכתבים מלמעלה יש מקום ליוזמות של מטה.

שיאה של  הפעלתנות:  ה מ ס ע  של בני ישראל; על פי ה' יסעו, מסעות לתחנות שונות, כשהיעד: "נוסעים אל המקום אשר אמר ה'". נמצא, שהפרשה כולה בסימן  "בנסוע";

ואילו ההפטרה בסימן "מנוחה". והביטוי הנמרץ לכך הוא הפסוק שם:  "ביום ההוא... תקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה" (ג', י), והלוא היות תחת גפן ותחת תאנה היא הסימן היותר מובהק לשקט, לרוגע ולשלווה.

 

יהי רצון שנזכה לראות את המנורה הטהורה על שבעת כנה, בבית הבחירה עם משיח ה' שיבוא ויגאלינו שנית. כן ישלח הקב"ה רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל לכל איבריהם וכל גידיהם, באשר הם שם. אל נא רפא נא להם, שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא, השתא בעגלה ובזמן קריב אמן. ואמן.

שבת שלום

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.      העלון השבוע:   לעילוי נשמת: נעימה בת עמאם ז"ל, אליהו בן פרחה ז"ל. רחמים בן שמחה ז"ל, ת.נ.צ.ב.ה.      ולרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו, חוה בת סעידה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הילדה נועה בת נעמה הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, רבקה בת עליזה הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.

א-ל נא רפא נא להם. שבת היא מלזעוק – ורפואה קרובה לבא. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן