הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "ששון ליבי" לפרשת "נשא" ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

פרשת "נשא"

 

"וַיְדַבֵּר ..לֵּאמֹר.. נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן--גַּם-הֵם:  לְבֵית אֲבֹתָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם".

 

צדקה שאדם מפריש – שייכת לו, ותמיד תעמוד לזכותו

"וְכָל-תְּרוּמָה לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן--לוֹ יִהְיֶה" – למי? האם לא ברור שזה יהיה לכוהן? כנראה שניתן לקרא זאת "לוֹ יִהְיֶה" – לתורם עצמו. הסיפור הבא ממחיש זאת:

בספר "אזנים לתורה" מובא סיפור על שר יהודי שכיהן בממשלתו של אחד ממלכי אומות העולם. הוא הצליח מאד בעסקו והתעשר. הדבר עורר את קנאת השרים הם הלכו והוציאו את דיבתו רעה אל המלך. עלילות שונות ומשונות העלילו עליו חבריו השרים ובין השאר סיפרו כי יודעים הם נכונה כי את כל עושרו עשה על חשבון קופת בית המלוכה.

לא שעה המלך לדברי הבלע וההשמצה בהכירו ביושרו ובהגינותו של השר היהודי ידע כי אין שחר לשמעות הזדוניות האלו אך לאור שהשרים לא הרפו מן הדרישה לחקור את הענין, לא נותרה למלך ברירה אלא להזמינו לחקירה בדבר רכוש הרב.

כאשר התיצב השר לפי המלך שאלו המלך: "מהו השווי המדויק של כל רכושך?" בתשובתו נקב השר סכום שהיה עשירית משווי האמיתי של נכסיו. המלך שידע כי סכום זה הוא פחות בהרבה מן הסך האמיתי כעס עליו מאד וציווה מיד להחרים את כל רכושו. משהובא כל הרכוש אל בית המלך הוכח בעליל כי הרי שיקר במצח נחושה. כאן לא יכול המלך לסלוח לו והשליכו לכלא על מנת להעמידו לדין.

כשהתקרב יום המשפט ציווה מלך להביא את השר לפניו ושאלו כיצד העיז לשקר בדבר שהמציאות היא כה ברורה? ניצל היהודי את ההזדמנות שניתנה לו להבהיר את דבריו ואמר: "כל מה שאמרתי הוא האמת לאמיתה! וכך הוא פשרם של דברים רגיל אני לרשום בפנקס מיוחד את סכומי הכסף שאני מפריש לצדקה. כאשר נשאלתי מהו ערכו של רכושי נקבתי בסכום הרשום ב"פנקס הצדקה" שכן זהו רכושי האמיתי הגנוז באוצרות שמים ואין לשום אדם אפשרות ליטלו ממני שאר רכושי המשיך השר היהודי ואמר אינו רכושי האמיתי הואיל ואין כל ערובה לכך שישאר בידי. והראיה היא אדוני המלך יודע היטב מה אירע ל"רכוש המדומה: בין רגע הוחרם וניטל ממני.

מיד ציווה המלך להביא לפניו את "פנקס הצדקה" של השר. אחרי שראה שנכונים דבריו החזיר לו את רכושו והשיבו אל כנו.

דברי תשובתו הנפלאים של השר רמוזים בפסוקנו "איש אשר יתן לכהן לו יהיה" רכוש זה שניתן לדבר מצוה "לו יהיה": לעולם ועד יהיה גנוז עבורו ואין בכוחם של גזלנים לקחתו ממנו שנאמר צידקתו עומדת לעד.

 

בפרשת סוטה, לוקח הכהן עפר לתוך המים, מדוע?

"וּמִן-הֶעָפָר, אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן, יִקַּח הַכֹּהֵן, וְנָתַן אֶל-הַמָּיִם" ובמסכת סוטה נאמר: נותן עפר כדי שיראה על המים. למה? זיכרון למאמר ה': "יקוו המים... ותראה היבשה", ועליה ברא כל יצורי תבל, כולל האדם וחוה . וכאן בא להזכיר את הנואף הראשון – הוא הנחש שבא על חוה, שהקב"ה קיללו (והוא הארור הראשון בתורה) "על גחונך תלך, ועפר תאכל כל ימי חייך", ומה היה בסופו? נתקצצו לו ידיו ורגליו. כך באים להזכיר לאשה, ראי את העפר, שאם חטאת, זה יהיה סופך: "לצבות בטן ולנפיל ירך".

 

ברכת כוהנים

ברכת כוהנים נכתבה מיד לאחר פרשת הנזיר. לאמר: שכל מי שמזיר עצמו מן היין לשם שמים – זוכה לכל הברכות האמורות בברכת כוהנים. וצריך הכוהן להיזהר שלא יברך את עם ישראל כשהוא שתוי יין. מכאן הדין שאין ברכת כוהנים במנחה של יום חול, כיוון שבשעה זו עשוי אדם להיות שתוי יין.

ברכת כהנים נסמכה לפרשת סוטה, כי בפרשת סוטה ציווה ה' למחוק שמו הקדוש כדי להביא קללה על הסוטה ובועלה: "וְכָתַב אֶת-הָאָלֹת הָאֵלֶּה, הַכֹּהֵן--בַּסֵּפֶר; וּמָחָה, אֶל-מֵי הַמָּרִים" – כאן נמחק שם ה'. ולהפך על עושי רצונו: "וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם"- השם הקדוש יגרום להם לברכה ולא לקללה, ח"ו.

כמו כן ברכת הכהנים מחולקת לשלושה פסוקים, שכל אחד יש בו מתנה אחרת:

"יְבָרֶכְךָ ה', וְיִשְׁמְרֶךָ" – מתנת העושר, שאם אין דאגת פרנסה, ירחיב דעתו של אדם בתורה.

"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ" – מתנת החוכמה, שהאדם ידע וישכיל לדעת את ה'.

"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" – מתנת הגבורה, בכבישת היצר ונצחון האדם ביצרו.

שלוש מילים בפסוק הראשון: כנגד שלושה עולים בשני וחמישי

חמש מילים בפסוק השני: כנגד חמישה עולים ביום טוב

שבע מילים בפסוק השלישי: כנגד שבעה עולים בשבת

מדוע כתוב כפל לשון: "הקריב את קורבנו"?

"הִקְרִב אֶת-קָרְבָּנוֹ..." – בוודאי שהקריב קורבנו, אלא מה הביא? היה צריך לכתוב: "הקריב... כך וכך"?

אלא, נשיאי ישראל וראשיהם, כשהם לוקחים תפקידם ברצינות ובמסירות – קודם כל עליהם להקריב עתמם כקורבן לפני שמביאים את הקורבן עצמו לבית המקדש. לכך נאמר: "הִקְרִב אֶת-קָרְבָּנוֹ" את קורבנו – הוא עצמו.

 

"כף אחת – עשרה זהב"

בקורבנות הנשיאים, חוזרת התורה ומפרטת שוב ושוב את קורבן הנשיא. וידוע, כי הסיבה לחזרה על המילים – היא לאמר שלא התקנאו הנשיאים זה בזה והיו שווים ברמתם האחד לשני, וכולם הקריבו בדיוק אותו הדבר. עניין יפה ראיתי על הכתוב: "כף אחת עשרה זהב" (הרר"ב ז"ל ממז'בוז):

"כף" – היינו בכפיפה. "עשרה" = האות יו"ד – יהודי.

כפיפה אחת של יהודי – חשובה בעיני הקב"ה כהרבה זהב וקטורת.....

 

הקרבת 12 הנשיאים = כנגד 12 נשיאי ישמעאל

בזוהר נאמר: "אמר רבי שמעון, אלמלא לא הקריבו שנים עשר הנשיאים – אין העולם יכול לעמוד בפני שנים עשר נשיאי ישמעאל. משהקריבו – נטלו ישראל שילטון כולם.

 

כפל לשון: "מדבר אליו – וידבר אליו" – למה?

הקב"ה מדבר אל משה מבין שני הכרובים, משה שומע את הקול, לכן כתוב: "מִדַּבֵּר אֵלָיו " (משה שומע את קול ה'. כמו כן מדבר משה עם הקב"ה לכן כתוב בסוף הפסוק: "וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (משה מדבר עם ה'). וכמו שאומר רבינו בחיי: "וידבר אליו" כי משה הוא המדבר ובא להורות מעלת משה על כל שאר הנביאים, כי לא היה נרתע ונבהל בנבואתו מלהשיב. כך ניתן להבין את הפסוק: "פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה, יַבִּיט".

ומדוע מבין שני הכרובים? כי הכרובים היו דמות של תינוקות. והם הערבים של הקב"ה לקיום התורה.

 

הפטרת השבוע: שמשון הגיבור, נזיר שמיטמא למת? הכיצד?

 

בסיפור שמשון ישנם מספר עניינים לא ברורים:

א.      פעמיים נגלה המלאך לאימו של שמשון ולא ישירות לאביו, מדוע?

ב.      ידוע ששלושה דברים אסורים לנזיר:

1.                  איסור אכילה של כל היוצא מן הגפן

2.                  איסור תגלחת

3.                  איסור להיטמא למתים

וראינו שהציווי שציווה המלאך: "כי נזיר אלוקים יהיה הנער מן הבטן", מוזכר פעמיים. הא כיצד היה שמשון נזיר ליין ושיכר ולתגלחת, אבל מותר להיטמא למתים?

כבר כתב על כך הרמב"ם: "ואשר היתיר לו זה (להיטמא למת), שהוא לא נדר בנזיר, ומה שאמר המלאך לאימו הכוונה – פרוש יהיה". וכתב על כך "תפארת ישראל": שמשון לא היה נזיר גמור, שלא נדר על עצמו ומה שהמלאך ציווה רק על תגלחת ויין, לפיכך אינו נזיר גמור.

ומוסיף הרמב"ם: המלאך נגלה אל האמא פעמיים ולא נגלה אל האב ישירות. כי אם היה נגלה אל האב ישירות ומודיע לו על הנזירות, והאב היה מקבל נזירות על שמשון, הרי שהיה שמשון נזיר גמור לכל שלושת הדברים, שכן: "האב מדיר את בנו בנזיר" (נזיר כ"ח). לכן לא רצה המלאך לדבר אל מנוח ישירות כדי שלא יקבל על שמשון נזירות מושלמת.

אם נשים לב, גם בפעם השנייה שנגלה המלאך אל האישה ובא מנוח לשמוע בעצמו, אין המלאך מזכיר דבר וחצי דבר ואינו אומר "נזיר" כלל. המלאך מדגיש פעמיים: "מכל אשר אמרתי אל האישה – תשמר".

 

יהי רצון שנזכה למשיח ה' שיבא ויגאלינו שנית, שנזכה לראות שוב כוהנים על דוכנם, ולווים בשירם וזימרם בבית מקדשינו במהרה בימינו אמן.

שבת שלום

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.      העלון השבוע:   לעילוי נשמת: נעימה בת עמאם ז"ל, אליהו בן פרחה ז"ל. רחמים בן שמחה ז"ל, ת.נ.צ.ב.ה.      ולרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו, חוה בת סעידה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הילדה נועה בת נעמה הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, רבקה בת עליזה הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.

א-ל נא רפא נא להם. שבת היא מלזעוק – ורפואה קרובה לבא. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן