הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד,  "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "שְׂשׂוֹן לִבִּי" לפרשת "במדבר" ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

שבת פרשת "במדבר"

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד,

בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר".

 

מדוע אדם נחשב כחשוב להפקד במפקד האוכלוסין רק מבן 20 שנה ומעלה?

התחלנו בשעה טובה את חומש במדבר – הנקרא חומש הפקודים. פעמיים נפקדים עם ישראל בספר "במדבר", בפרשה זו ובפרשת פינחס. הגיל שבו נחשב אדם כבוגר מספיק כדי להפקד על פי התורה: "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן".

מדוע דווקא גיל 20?

התנאים נחלקו ביניהם בשאלה מהו גיל הבגרות המשפטית לאיש ולאישה.

בית שמאי טענו שזהו גיל שמונה-עשרה לשני המינים. ובית הלל אמרו בן 20. (נידה, ה', ט')

ר' אליעזר סבר שגיל עשרים ראוי שיהיה גיל הבגרות לגבר.

כך גם סבר רבי יהודה הנשיא (ברייתא נדה מז ע"ב). רבי אף דרש כי גיל זה ישמש גיל מינימום לאכילת קדשי המזבח, מעבר לפני התיבה כשליח ציבור, ונשיאת כפיים בברכת כוהנים.

בחז"ל מצויה אף הדעה כי בית דין של מעלה אינו עונש את מי שלא הגיע לגיל עשרים.

ברור לכל שאין בגרותו הפיזית של האדם מעידה על בגרותו הנפשית. התורה מדברת יותר על בגרות נפשית, בה האדם יודע להבחין ברצונו, או חלילה לא ברצונו, להשתייך לעם ישראל. נראה כי ההשתייכות לעם ישראל הינו תהליך דתי-נפשי וללא קשר למצבו הפיזי של האדם.

אדם שטרם  עמד על דעתו לא נמנה כבן ישראל לכל דבר. רק מי שמסוגל לקבל  על עצמו את אמונת ישראל ואת המחויבות לתורת ישראל נפקד בין בני ישראל.

המפקדים שאנו רואים בתורה לא נעשו לצורך היערכות צבאית, אלא בהקשר של עבודת ה' וקיום מצוות התורה. ניתן אולי להסיק מכך, כי רק אלו שהתפקדו נחשבו כמחויבים באופן גמור למצוות התורה. תפיסה זו מלמדת אולי, כי כדי להשתייך לעם ישראל באופן מלא, לא די להיוולד כבן לעם הזה, אלא יש צורך בחינוך הולם ובמודעוּת המותנית בדרך כלל בגיל המבטיח בגרות נפשית.

 

קרי וכתיב במילה "קריאי = קרואי", מה הרמזים?

"אֵלֶּה קריאי (קְרוּאֵי) הָעֵדָה"

  1. קריאי (קְרוּאֵי)  = שאין העדה עושה מאומה עד שיקראום.
  2. כתוב באות יו"ד = מרמזת שאין עדה בפחות מעשרה
  3. כתוב ביו"ד ונקרא בוא"ו = כי השפילו עצמם כאות יו"ד הקטנה, והיגביהם הכתוב כאות וא"ו העומדת יציבה. ובעניין קורח שם כתוב "קראי" – לפי שהגביהו עצמם לחלוק עם משה – מיעטם הכתוב.
  4. באמת היה צריך לכתוב "קרואי" עם וא"ו, אך היות שהיה עימהם שלומיאל בן צורישדי שהוא זמרי בן סלוא (שעשה עם כוזבי בת צור) – קיצרה התורה את הוא"ו לאות יו"ד.
  5. נכתב עם יו"ד= לאמר כי רק 10 מהם היו שלמים מתחילה ועד הסוף, ושניים לא. והם: שלומיאל בן צורישדי הוא זמרי בן סלוא שמת בשיטים, ואליצור בן שדיאור שמת בעדת קורח.

 

פירוש המילה "נקבו"

"אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמֹת", הפשט: פירושו = אשר נקראו בשמותם. הרמז: ששמותיהם נזכרו לא לפי סדר תולדותם ולא לפי סדר הדגלים, אלא לפי סדר אמותיהם : בני לאה, בני רחל, בני בלהה ובני זלפה.

 

מדוע אין בני משה רבנו מוזכרים כלל?

בפרשה מונים את השבטים על משפחותיהם. אך כשמגיע הדבר לאהרון ומשה: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה:  בְּיוֹם, דִּבֶּר ה' אֶת-מֹשֶׁה--בְּהַר סִינָי. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-אַהֲרֹן, הַבְּכֹר נָדָב, וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. אֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן, הַכֹּהֲנִים....." רואים כי אצל אהרון יש פירוט המשפחות של בניו הנותרים: אלעזר ואיתמר, אך בני משה אינם מוזכרים. מה קורה כאן?

מן הראוי היה שבני משה ימשיכו לכהן תחת אביהם, אך ראינו כי יהושוע עשה זאת. הסיבות:

  1. בני משה לא היו בשעבוד מצרים, (שכן שלח אותם משה חזרה למדיין כאשר פגש את אהרון).
  2. בני משה כנראה גם לא היו במעמד הר סיני, שכן יש הטוענים שיתרו הגיע עם ציפורה ומשה לאחר ששמע על מתן תורה.

וכן מצינו במדרש רבה:   יפקוד ה' ' - מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות? אלא כיוון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה: הרי השעה שאתבע בה צרכיי - אם הבנות יורשות, בדין הוא שיירשו בניי את כבודי, אמר לו הקב"ה: 'נוצר תאנה יאכל פריה' - בניך ישבו ולא עסקו בתורה. יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הוועד שלך. הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כוחו, כדאי הוא שישמש את ישראל, שאינו מאבד שכרו. 'קח לך את יהושע בן נון' - לקיים מה שנאמר: 'נוצר תאנה יאכל פריה." (מדרש רבה. פרשה כ"א, י"ד. (

 

** שבועות ** ** שבועות ** ** שבועות ** ** שבועות ** ** שבועות ** ** שבועות ** ** שבועות **

 

מדוע אין חול המועד בשבועות?

אנו עדים לכך שבחג הפסח ובחג הסוכות יש חול המועד וכן, יש בשניהם חג בתחילת הזמן וחג שמסיים. (בפסח יש יום הראשון של החג – הוא חג הפסח, ובסוף החג – שביעי של פסח. בסוכות: יש יום הראשון של החג – הוא חג הסוכות, ובסוף החג – שמיני עצרת). אך בשבועות יש רק יום אחד – חג אחד, מדוע?

חג השבועות הוא חג מרכזי במעגל השנה. לפי שכל חגי ישראל נובעים מן התורה שניתנה ביום זה, ובלעדיה לא היה כביכול ליתר הרגלים קיום. כלומר, חג השבועות משובח בכך שהוא נחוג רק יום אחד, משום שבתוכו כלול תמצית כל החגים, (כמו מעגל שהנקודה במרכז, ממנה נחוג המעגל). וכן נאמר, ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב' ז'). דהיינו, שבחם של ישראל לפני ה' הוא בשל היותם גוי אחד, לפי שמילת אחד היא בגימטריה אהבה. וכן מצאנו בעת שקיבלו ישראל את התורה, הושוו כולם כאחד. שנאמר: "ויחן שם ישראל תחת ההר" (שמות י"ט). כלומר, משום חביבותו וחשיבותו של חג השבועות נחוג הוא יום אחד בלבד. וזה הוא ייחודו: מאחד (מה'), אחת (תורה), לאחד (למשה), באחד (בחג השבועות), לכאחד (לעם ישראל).

לפי הזוהר הקדוש (אמור צ"ו.): ייחוד חגיגת חג השבועות – חג מתן תורה, שהתורה היא מרכזו וחיותו של עם ישראל. חג השבועות "הוא הקו האמצעי" המקשר בין פסח לסוכות (פסח- קו ימין, וסוכות – קו שמאל) משום כך נמשלה התורה לעץ חיים. שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג'), ונאמר: "ועץ החיים בתוך הגן" (בראשית ב'), ותרגומו: במציעות גינתא, דהיינו, באמצע גן עדן. ללמדנו שכאשר ישראל שמים את התורה במרכז חייהם ודבקים בה, על ידי זה נעשים לעם אחד, וזוכים לגאולה על ידי אחד. שנאמר: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד). כמו כן נרמזה מרכזיותה של התורה במיקום זמנו של חג השבועות בחודשי השנה העברית. דהיינו, בין שני הרגלים פסח וסוכות, כשם שהלב הוא אבר אחד הנמצא במרכז הגוף ומשם הוא נותן כח מוחשי לכל האיברים, על ידי קיום פקודות רוחניות של המוח הנמצא למעלה. כך התורה נותנת כח מוחשי לכלל ישראל, על ידי קיום מצוותיה שניתנו מלמעלה.

 

הסיבות למנהג מאכלי חלב בסעודת שחרית של שבועות:

  1. התורה נמשלה לדבש וחלב שנאמר: "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ, כַּלָּה; דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן" והפרוש: נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ – אלה הם טעמי תורה, כַּלָּה - אלה הם תלמידי חכמים. דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ - אלה הם חידושי תורה, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן – אלה מצוות הנוהגות בבגדים: ציצית, תכלת בגדי כהונה, איסור שעטנז (רש"י)
  2. חלב = 40 בגימטריה, זכר לתורה שנתנה לאחר 40 יום.
  3. זכר לשתי הלחם שהקריבו בשבועות. כשבוצעים הפת בשחרית למאכלי חלב, שוב לא ניתן להביא לחם זה עם מאכלי הבשר לאחר מכן. לכן, צריך להביא לחם שני – חדש, וזה מזכיר את שתי הלחם שהוקרבו בבית המקדש, שכן השולחן שלנו – כמו המזבח. (רמ"א).
  4. כשחזרו בני ישראל מהר סיני לבתיהם, אכלו מאכלי חלב, מפני שבמתן תורה נאסרו עליהם בהמות טמאות, טריפה, חלב ודם. כמו כן נצטוו על השחיטה, ניקור והמלחה והוזהרו על מאכלי חלב ובשר. עד שהיכשירו כיליהם – אכלו חלב.

 

 

שבת שלום – מועדים לשמחה

 

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. חינם אין כסף.      העלון השבוע:   לעילוי נשמת: נעימה בת עמאם ז"ל.  ת.נ.צ.ב.ה.      ולרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו, חוה בת סעידה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הילדה נועה בת נעמה הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, בשה בת מליה הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה. א-ל נא רפא נא להם. שבת היא מלזעוק – ורפואה קרובה לבא. אמן.  לזיווג טוב ובריא: הילה מירב בת סעידה שולמית הי"ו, רבקה בת עליזה הי"ו, דניאלה בת עליזה הי" ו.                                           ליקט וחיבר: הרב ששון נתן