הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "ששון ליבי" לפרשת "אחרי מות - קדושים" ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

פרשת "אחרי מות - קדושים"

 

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה', וַיָּמֻתוּ".

"דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"

 

בני אהרון מתו בגלל "קורבתם לפני ה'"? מה הכוונה כאן?

המילים בהם נוקטת פרשתינו לגבי מותם של נדב ואביהוא, ע"ה, נראית קצת מוזרה, לכאורה. בפרשה כאן נאמר שהם מתו: "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה', וַיָּמֻתוּ", האם נאמר שבגלל התקרבם אל ה' – מתו? האם אדם המנסה להתקרב אל ה' זה עונשו, חלילה? או אולי צורת מיתתם אינה בדיוק עונש?

ואם מתו בגלל שהקריבו אש זרה כפי שאמרה התורה במקום אחר: (במדבר כ"ו, ס"א): "וַיָּמָת נָדָב, וַאֲבִיהוּא, בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ-זָרָה, לִפְנֵי ה'" היה צריך לכתוב בפסוק: " וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ-זָרָה, לִפְנֵי ה' - וַיָּמֻתוּ". למה המילה "בְּקָרְבָתָם"? אלא:

לפי הזוהר (אחרי-מות נ"ו, ע"ב): מבאר שהמילה "בקורבתם" הכוונה שהתקרבו לה' יותר מאהרון אביהם, וממשה דודם והיה להם לשתפם עימהם ולא לקח שררה בחיי אביהם בלעדיו. וכל הפגמים שאמרו חז"ל שהיו בהם שגרמו את מיתתם הוא "בגין ההוא חובא דעבדו" בגלל מה שעשו שלא שיתפו את אביהם, (ועיין שם באריכות).

אז מה חטאם בכך שהיו גדולים ממשה ואהרון? אלא עצם הרעיון בְּקָרְבָתָם שחשבו עצמם קרובים אל ה' יותר משהיו במציאות והאמינו שיכולים להבין מעצמם ללא קבלה ממשה ואהרון קבלה מפורשת – זה חטאם.

 

שני שעירים – רמזים לאדם עלי אדמות:

א.      "שני שעירי עיזים – שיהיו שווים" – (יומא מ"ב). בדרך רמז אפשר לאמר: אדם תורם לצדקה ומעשים טובים, כמו כן מבזבז על מותרות. על האדם להשתדל לתרום לצדקה לכל הפחות כפי שהוא מבזבז למותרות. שני שעירי העיזים צריכים להיות שווים, אחד לה' – לצדקה ומעשים טובים והאחד לעזאזל – למותרות.

ב.      יש באדם החלק הגשמי והחלק הרוחני. יכול האדם להתעלות ולהתרומם ויכול לרדת ולשקוע – הבחירה בידו. כל יום כביום הכיפורים, על האדם לעשות חשבון נפש וצריך לשקול נצח לעומת דבר חולף. עליו לנסות בכל כוחו לכבוש יצריו ותאוותיו ולשלחם לעזאזל, ועל פניהם לבכר את חיי עולם הבא לעומת חיי שעה.

 

שני שעירי עיזים לחטאת. הא כיצד? הרי אחד לעזאזל?

צריך עיון בעניין השעירים. אם שניהם לחטאת אז צריך: סמיכה, ווידוי, שחיטה, מתן דמים ואמורים למזבח. וכאן אנו רואים דבר "מוזר":

בשעיר החטאת לה' אין עליו וידוי, רק שחיטה, הזיית דם על הכפורת והפרוכת ומזבח הזהב, מקריבין את האמורים על המזבח החיצון וכל השעיר נשרף מחוץ למחנה כדין חטאת שהובא דמה בקודש.

בשעיר החטאת לעזאזל: אין בו שחיטה, לא מתן דמים, לא הקטרת אמורין. יש בו וידוי של אהרון על כלל ישראל וסמיכה.

אם כך שני השערים שונים האחד מהשני ולכאורה נראה שאין הם חטאת באופן מלא. למה אם כך מכנה אותם התורה "שעירי עיזים לחטאת"?

אלא ששני השעירים משלימים זה את זה וביחד הם חטאת. ומכיוון שיש כאן כפרה על חטאות קלות וחמורות, שוגג ומזיד, יחיד ועל רבים ובעצם כל ישראל, הרי שאי אפשר ששעיר אחד יעשה הכל. לכן, השעיר לה' המובא דמו בקודש מסייע לחברו לכפרת העוונות בעוד השעיר המשתלח מרחיק העוונות באופן פיזי ממקום הקודש.

לכן שני השעירים הם שניים שהם אחד.

 

תבל או תבל, מה ההבדל?

יש מילת "תֶּבֶל" שבפרשה = שפירושה תועבת משכבי אישה עם בהמה. ויש מילת "תֵּבֵל" = שפירושה עולם. הניקוד שונה (אחד בסגול והשני בצירי) וגם הטעם שונה (האחד מלרע והשני מלעיל). ואם אדם לא מבחין ביניהם הרי שבקבלת שבת יישמע כאילו אומר: "ישפוט תבל בצדק" שאם אמר במלעיל (הטעם על האות ת') ישמע שמתכוון לתועבת אישה עם בהמה... וכאן הכוונה = עולם...

רבות פעמים יצא לי לשמוע את אחינו האשכנזים ומאחינו הספרדים המתפללים עם אחינו האשכנזים בקבלת שבת. וברצוני להעיר לכל השומע טעות זו, אנא תקן אותם והסבר להם מה הם אומרים.

תזכו למצוות.

"וחי בהם" – מה הכוונה?

נאמר בפרשה: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם:  אֲנִי, ה'". היה מספיק לכתוב: "וָחַי" מה הכוונה וָחַי בָּהֶם?

א.      וָחַי בָּהֶם – לעולם הבא, (מהמדרש וכן כתב גם אונקלוס)

ב.      וָחַי בָּהֶם – ישים האדם כל החיות שבו לתורה ולמצוות (הרי"ם)

ג.       יקיים המצוות בחיות ובלהט ולא מתוך הרגל "מצות אנשים מלומדה" (רמ"מ מקוצק)

ד.      הָאָדָם זה האיש ואשתו שביחד נקראים – אדם, וכשהאיש עושה מאמצים להקרא אדם = היינו לישא אישה, הרי שמול עיניו צריכה להיות מטרה: וָחַי בָּהֶם לקיום מצוות ה' ולא לתאווה וחיי עולם הזה.

ה.     המת בדבקות עם " אֲנִי, ה'" וחוקיו ומשפטיו – הרי הוא וָחַי בָּהֶם = חי חיי נצח, כמאמר חז"ל: (ברכות י"ח) "צדיקים במיתתם נקראים חיים". אך החי בלא " אֲנִי, ה'"  ללא תורה ועובר על החוקים והמצוות – הרי הוא כמת בחייו, כמאמר חז"ל: "רשעים בחייהם – קרויים מתים".

ו.         וָחַי בָּהֶם ולא שימות בהם. לפיכך כל העבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם "עבור ואל תהרג" – יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.

 

כל פעם שכתוב "שבתותי" = חסר אות ו' – למה?

" אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: ". כל שַׁבְּתֹתַי שבתורה – חסרות אות ו'. למה?

שכל מי שמקבל עול השבת – מעבירין ממנו טרחות ששת ימי בראשית. (מדרש חסרות ויתרות).

ומצאתי כי שש פעמים מופיעה מילה זו בתנ"ך:

1.     שמות, לא, יג: וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ:  כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת, כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם.

  1. ויקרא יט:  ג: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ:  אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם.
  2. פסוק ל: אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, ה'.
  3. ויקרא כו, ב: אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, ה'
  4. יחזקאל כ, יג: וַיַּמְרוּ-בִי בֵית-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, בְּחֻקּוֹתַי לֹא-הָלָכוּ וְאֶת-מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי, חִלְּלוּ מְאֹד; וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, בַּמִּדְבָּר--לְכַלּוֹתָם. 
  5. יחזקאל כב, ח: קָדָשַׁי, בָּזִית; וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי, חִלָּלְתְּ. 

הנה 6 פעמים המילה שַׁבְּתֹתַי בתנ"ך. כמניין ו' האות החסרה.

 

מצוות "הוכח תוכיח"

ציוותה התורה: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", מצד אחד יש ציווי להוכיח את חברך כדי שאם עשה משהו לא כחוקי התורה, ולא הוכחת אותו, הרי שאתה מעין "שותף לפשע".

אך מאידך גיסא, אדם צריך לדעת כיצד להוכיח כי כשם שיש מצוה לומר דברים במקום שסופם להשמע, כן באותה מידה יש מצוה לא לומר דברים במקום שסופם לא להשמע.

ואדם שאינו ראוי להוכיח או לא יודע להוכיח, עליו נאמר: "שב ואל תעשה עדיף" כי יכול לגרום לחילול השם גדול.  וחכם עניו בראשו.

 

הפטרת השבוע (יחזקאל, כ')

זקני הדור באו אל יחזקאל הנביא בטענה שהנה כבר גלו השבטים ונמכרנו כעבדים. לכן מבקשים ממנו שיתפלל לה' על שארית הפליטה שינצלו. הנביא מוכיח את העם על מעשיו הרעים, כגון: חילול שבת, הליכה בדרכי הגויים והשאיפה להידמות להם. בהמשך ההפטרה מבטיח הנביא, לא יעזור לכם, אתם בני מלך מלכי המלכים: "חַי-אָנִי, נְאֻם ה' אלוקים,  אִם-לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה--אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". בית ישראל לעולם לא יהיו ככל הגויים, על זה נשבעו אבותינו בהר סיני. שם הובטחנו להיות עם סגולה, ממלכת כהנים וגוי קדוש.

ולכן, אם רואים את הגויים שנחים בשלווה ובעושר גדול בעולם הזה, זה משום שהובטח להם שלווה בתחילה בעולם הזה ולבסוף יסורים קשים. ולישראל הובטח יסורים בתחילה ושלווה לחיי העולם הבא,

במהרה בימנו. אמן.

שבת שלום

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.      העלון השבוע:   לעילוי נשמת: נעימה בת זוליכה ז"ל. רחמים גבאי בן שמחה ז"ל, נחמה בת גיטל ז"ל. ת.נ.צ.ב.ה.      ולרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו, חוה בת סעידה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הילדה נועה בת נעמה הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, רבקה בת עליזה הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.

א-ל נא רפא נא להם. שבת היא מלזעוק – ורפואה קרובה לבא. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן