הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "ששון ליבי" לפרשת "תזריע-מצורע" ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

פרשת "תזריע-מצורע"

 

" דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר--וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא".

" זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן "

 

מצוות המילה – אחת מחמישה (או שישה) דברים שחייב האב בבנו:

נאמר בפרשה: "וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ", אומרים חז"ל בירושלמי מסכת קידושין י"ט. "מצות שהאב חייב לעשות לבנו:

1. למולו - (ויקרא יב) "ביום השמיני ימול בשר ערלתו"

2. לפדותו - (שמות יג) "וכל בכור אדם בבניך תפדה"

3. ללמדו תורה –  (דברים יא) "ולמדתם אותם את בניכם"

4. ללמדו אומנות - תני רבי ישמעאל (דברים ל) "ובחרת בחיים" - זו אומנות

5. להשיאו אשה - (דברים ד) "והודעתם לבניך ולבני בניך". אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך? בשעה שאת משיא את בניך קטנים

6. רבי עקיבא אומר: אף ללמדו לשוט על פני המים - (דברים ל) "למען תחיה אתה וזרעך"

 

מדוע בלידת הנקבה, הטומאה שבועיים, כפול מלידת הזכר?

אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר--וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים... וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה...וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ. וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב עַל-דְּמֵי טָהֳרָה".

לכאורה נראה "מוזר", מדוע אם אשה יולדת זכר: היא טמאה שבעה ימים ו- 33 ימי טהרה. ואם יולדת נקבה: היא טמאה שבועיים = 14 יום, ו- 66 ימי טהרה. מדוע בנקבה ימי הטומאה והטהרה כפולים משל זכר?

משיב על כך בספר "אוזניים לתורה": זמני דם טמא וטהור תלויים בריבוי הדם.

האדם – הזכר, נברא מן האדמה, דבר שאין בו דם. רק כשנפח הקב"ה רוח חיים אז: "ויהי האדם לנפש חיה", המים שבהם גבל הקב"ה את העפר – נהפכו לדם = זה הנפש, והעפר = הפך לבשר. זה זכר ליצירה הראשונה, שלא היה באדם דם – אלא מצד הנפש אבל לא מצד החומר (העפר), לכך אין בזכר הרבה דם.

והאשה - הנקבה, נבראה מן האדם מבשרו, לכן ביצירתה היה דם כפול – הן מצד החומר והן מצד הנפש. לפיכך זמן הדם בין הטומאה ובין הטוהר כפול בלידת נקבה.

 

מדוע צרעת הבגד דווקא: בצמר, פשתים ועור?(אוזניים לתורה על פי פרקי דר"א)

בוודאי שנאמר שזו "גזירת מלך" – הקב"ה. אך האם נוכל לתרץ לרווחת שיכלנו? ובכן,

השווה בשלושת הפריטים הללו שהם הבגדים הראשונים שנוצרו עלי אדמות.

בגדי עור, נראה מאדם הראשון, שבגלל חטא עץ הדעת ירדה טומאה לעולם. והיה הקב"ה צריך להוריד מאדם וחוה את מלבושי האור ולהחליפם במלבושי עור, שנאמר: "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם".

צמר ופשתים למדנו מקין והבל: " אמרו חז"ל בני ארבעים שנה היו קין והבל. "ויבא קין מפרי האדמה". מהו מן מותר מאכלו, ורבנן אמרו זרע פשתן היה. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן. לפיכך נאסר צמר ופשתים שנא' (דברים כב) "לא תלבש שעטנז וגו'"".

אם כך, אלה היו החומרים שמהם נעשו הבגדים הראשונים בעולם וכל אחד מהחומרים הללו, מזכיר צרות:

העור –  מזכיר את חטא אדם הראשון ולשון הרע של הנחש.

הצמר והפשתים -  מזכירים את המריבה הגדולה של שני האחים קין והבל שבגללה רצח קין את אחיו. כאן היתה פשוט צרות עין של האחד על השני.

[מכאן אולי גם השם: צרעת = צרת ע' = צרות עין. (?)].

 

שלושה מיני נגעים: 1). בבגד: "וְהַבֶּגֶד, כִּי-יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת". 2). באדם: "נֶגַע צָרַעַת, כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם",

3). בבית: "נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם".

 

מפני מה הנגעים באים?

 אמרו במדרש רבה (י"ז,ג): "על עשרה דברים נגעים באים:

1). עבודה זרה                 2). גילוי עריות

3). שפיכות דמים           4). חילול השם

5). ברכת השם                6). הגוזל את הרבים

7). הגוזל שאינו שלו,   8). גסי הרוח

9). לשון הרע                     10) עין הרע.

"זאת תהיה תורת המצורע" – לשם מה המילה "תהיה"?

לכאורה המילה "תהיה" נראית מיותרת. היה לו לכתוב: " זאת תורת המצורע", כמו "זאת תורת העולה", וכדומה, לשם מה המילה "תהיה"?

אלא דרשו חז"ל: תהיה – לעולם, אפילו בזמן שאין בית המקדש קיים ואי אפשר להביא קורבנות. גם אז, אפשר לטהר את המצורע בציפורים. ומצינו שרבי טרפון, שחי אחרי החורבן, היה מטהר מצורעים.

 

רמזים בדברים המטהרים את המצורע:

כדי שהמצורע יטוהר, עליו להביא: "וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב". למה דווקא פריטים אלו?

שְׁתֵּי-צִפֳּרִים       -  פטפטניות, מה הן מצפצפות ומפטפטות כל הזמן, כך האדם פטפט ודיבר לשון הרע.

וְעֵץ אֶרֶז            - שהיה גאה וראשו למעלה כעץ הארז

וּשְׁנִי תוֹלַעַת       - שגרם לחברו השפלה והלבנת פנים "אזל סומקא ואתי חיוורא". 

וְאֵזֹב             - כדאי שישאר עניו כאזוב שאין לו חשיבות

 

והיות שנגעים באים בין היתר על שפיכות דמים, ולשון הרע הורגת שלושה אנשים (המדבר, השומע וזה שמדברים עליו), לכן: "וְשָׁחַט, אֶת-הַצִּפּוֹר הָאֶחָת--אֶל-כְּלִי-חֶרֶשׂ, עַל-מַיִם חַיִּים", עכשיו, ישחטו את הציפור על מים חיים כדי שידע מעתה להבדיל בין מים לדם.

"וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה", ציפור אחת מתה והשניה חיה: לאמר: מות וחיים – ביד הלשון.

ועוד, שאם עשה תשובה – יותר לא יראה את הציפור החיה. אך אם לא עשה תשובה – תחזור אליו הצרעת בדיוק כפי שגם הציפור יכולה לחזור.

 

שלושה חלוקי כפרה לחטא לשון הרע:

  1. דיבר לשון הרע וגרם להרע לחברו                 - נגעים באין עליו
  2. דיבר לשון הרע בפרהסיא ולא הרע לאדם     - המעיל של כהן גדול שבו פעמון ורימון, בהשמעת                                                                                                                            הקול זה מכפר על משמיעי הקול של לשון הרע.
  3. דיבר לשון הרע בחשאי                                               - הקטורת מכפרת, שמעשיה בחשאי

 

חודש אייר

במקרא קוראים אותו בשם "זיו" ובהווי החיים והתפילות, "אייר". השם אייר בא מאכדית ופירושו כמו זיו, אור, והוא בא להדגיש את האור המיוחד שישנו בעולם בחודש זה הבא אחרי חודשי החורף הקודרים כחודש השני של האביב.

המסורת היהודית מייחסת סגולות חשובות לאורו של חודש אייר. היא רואה את האור של החודש, כאור מחיה ומרפא, מרפא את הגוף ואת הנפש. כפי שזה רמוז בר"ת של השם אייר = "אני י'י' רופאך" וכותבים את השם בשתי "יודין"- אייר, להדגיש שהריפוי מתייחס לגוף ולנפש. והסגולה הזאת אע"פ שהיא עונתית וקשורה לטבע השנה, באה לו לחודש מכוח הגאולה של יציאת מצרים שבו ריפא הקב"ה את ישראל ממחלות הגוף והנפש שחלו בהם במחנות העבודה של מצרים. חז"ל מספרים כשיצאו בני ישראל ממצרים היו חולים ובעלי מומים בגוף ובנפש, סומין וחיגרים וחרשים, ואף הרגישו את עצמם כעבדים לפרעה, אמר הקב"ה התורה כולה שלמות שנאמר "תורת ה' תמימה", אתן אותה לבעלי מומין? הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה וריפא את בני ישראל מהמומים שלהם ואחר כן הביאם, בחודש סיון, למתן תורה.

יש אומרים שהשם אייר שפירושו אור, זיו, בא מגולת בבל והוא בא להזכיר את הגאולה השנייה, את שיבת ציון, שהמשיכה בגאולה שלעתיד לבוא שהיא למעשה ההמשך של שיבת ציון וכינוס הגלויות מכל ארבע פינות העולם שלא התקיימה בימי כורש.

גם לעתיד לבוא, יקומו בתחיית המתים איש איש במומו הוא, עד אשר יוציא שוב הקב"ה חמה מנרתיקה ותרפא את כל הקמים לתחיה. יראו עינינו וישמח ליבנו במהרה בימנו. אמן.

 

תיקון טעות: בגליון שעבר – פרשת "שמיני" – "דין מעוברת": נכתב בטעות שמו של "שבתאי צבי" במקום "שבתאי – אוצר הפרי" בלבד. אלה שני אנשים שונים שחיו בתקופות שונות לגמרי. (תודה למעירים).

 

שבת שלום – חודש טוב ומבורך לכל בית ישראל

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.      העלון השבוע:   לעילוי נשמת: נעימה בת זוליכה ז"ל. רחמים גבאי בן שמחה ז"ל, נחמה בת גיטל ז"ל. ת.נ.צ.ב.ה.      ולרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו, חוה בת סעידה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הילדה נועה בת נעמה הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, רבקה בת עליזה הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.

א-ל נא רפא נא להם. שבת היא מלזעוק – ורפואה קרובה לבא. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן