הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "ששון ליבי" לפרשת "שמיני" ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

פרשת "שמיני"

 

"וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל"

 

למה דווקא דגים עם "סנפיר וקשקשת"?

אומר רבינו בחיי בשם הרמב"ן: טעם הסנפיר והקשקשת, לפי שבעליהם שוכנים לעולם בעליוני המים ובצלולים, ויקבלו חיות גדול באוויר הנכנס שם. (כמות האוויר למעלה גדול מהעמוקים). לכן יש בהם קצת חום ודוחה מהם שפעת הליחות, כאשר יעשה הצער והשיער וגם הציפורנים באדם ובבהמה.

ושאין לו סנפיר וקשקשת, ישכון לעולם בתחתית המים ובעכוריהם, ולרוב הליחות ואסיפת הקור לא ידחה מהם דבר. על כן הם בעלי ליחה קרה קרובה להמית, והיא ממיתה בקצת המימות באגמים המעופשים.

 

שמות העופות הטמאים מזהירים האדם על דיעות כוזבות ואמונות רעות: (על פי שפתי כהן)

"ואת אלה תשקצו..."

את הנשר -       שלא יהיה כאילן הנושר פירותיו, שתוהה על המצוות ומסירו מלבו

את הפרס -       שלא לעבוד את ה' על מנת לקבל פרס

את העוזניה-      שלא יאמר שהעוז ממנו. ואם קנה נכסים, אל יאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה.

הדאה...האיה-   שלא יאמר איה דא? איה העונש לעוברי עבירה, וחלילה לא מאמין בשכר ועונש.

כל עורב למינו-   שלא ללכת אחרי עריבות עולם הזה

בת היענה-        שלא יהא כיענה המתאכזרת על בניה

התחמס-           להזהר מהגזל והחמס

השחף-             מזהיר: אם תגזול – תהא כנחש ההולך על גחונו. בירושלמי: "על מעיך תהא שחוף"

הנץ-                 שלא תהא חלילה מנאץ ה'

הכוס-                לא תמשך ליין ותתן בכוס עיניך.

השלך-              שלא תקיים, חלילה, "ואותי השלכת אחרי גוך"

הינשוף-            לא תעשה דברים שיסלקו השכינה. מהמילה בארמית: "דשף מדוכתיה" (חולין מב:)

תנשמת-           תן שמתא, ראוי לשמתו

הקאת-             מאכלות אסורים – סופם שתקיאם

הרחם-             מלשון "פטר רחם" – ומזהיר על העריות

החסידה-          אל תהא חסיד שוטה

האנפה-                        הזהר מהכעס (מלשון: "אנפת בי"), ומהניאוף ממש

הדוכיפת-          זהו התרנגול עם הכרבולת הכפולה המתגאה. הזהר מהגאווה.

העטלף-            מלשון "העטופים ללבן" שהוא לשון אחור, זירז שלא יהא מתאחר בעבודת ה'.

 

"והתקדישתם – והייתם קדושים – כי קדוש אני"

  1. אם תקדשו עצמכם להיות צדיקים, אז "והייתם קדושים – כי קדוש אני", כלומר באמת תהיו קדושים כמו הקב"ה, כמו שאומרים לפניו "קדוש". (יגל יעקב)
  2. אם תרצו להתקדש מתאוות מאכלות אסורים, אז יהיה סיעתא דשמיא ותהיו קדושים ולא יפריע לכם יצר הרע אפילו לא בשוגג מכל מאכל טמא. למה? כי קדוש אני ה', ורוצה אני בקדושתכם.
  3.  "והתקדישתם...קדושים.....קדוש" זה שנאמר: "קדוש, קדוש, קדוש".
  4. "והתקדישתם" – בגשמיות (בגוף), "קדושים" – ברוחניות (בנשמה), "כי קדוש אני" - כי המטרה להגיע אל הקדושה האלוקית.
  5. "אדם מקדש עצמו מעט – מקדשין אותו הרבה, מלמטה – מקדשין אותו מלמעלה" (יומא ל"ט.). האדם צריך לקדש עצמו תחילה מלמטה – בעולם הזה, מהבהמיות שבו (אכילה שתיה ותאוות) = "והתקדישתם", ואז כביכול כמו בקידושין שאומר החתן לכלתו: "הרי את מקודשת לי", גם עם ישראל הופך מקודש: "והייתם קדושים".
  6. "והתקדישתם" – אלו מים ראשונים לנטילת ידיים. "והייתם קדושים" – אלו מים אחרונים. "כי קדוש" – זה שמן שהיו רגילים להביא בסוף הסעודה לסוך את הידיים אחרי מים אחרונים להעביר הזוהמה.
  7. אומר הקב"ה לישראל: "אני מתקדש בכם, שנאמר ישעיה כ"ט: ...יקדישו שמי, והקדישו את קדוש יעקב.... ואתם מתקדשים בי, שנאמר: "והתקדישתם והייתם קדושים, כי קדוש אני".
  8. מה הקב"ה קדוש, אף אתה היה קדוש. מה הקב"ה רחום, אף אתה היה רחום......

 

רמז לבטל 60 באיסורים:

נאמר בפסוק: "לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר; וּבֵין הַחַיָּה, הַנֶּאֱכֶלֶת, וּבֵין הַחַיָּה, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל.". פסוק זה מתחיל באות ל'=30 ומסתיים באות ל'=30 – רמז לדין של בטל בשישים לאיסורים.

 

דין מעוברת שמתאווה למאכל טמא:

ידוע הדין שמעוברת שהריחה מאכל טמא והתאוותה לו, מאכילים אותה ממנו עד שתתישב דעתה. שאם לא כן, הרי היא ועוברה נתונים בסכנה. כפי שמספרת הגמרא ביומא פ"ב: ההיא עוברה דארחא. אתו לקמיה דרבי. אמר להו: זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא. לחושו לה ואילחישא. קרי עליה (ירמיהו א) "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" וגו'. נפק מינה רבי יוחנן. תרגום: מעוברת אחת שהריחה אוכל טמא ביום הכיפורים ונתאוותה לו. הלכו לרבי ושאלו מה לעשות? אמר להם: לכו ולחשו לה באוזן שהיום יום כיפור, ואולי כשתשמע שיום כיפור הוא, תתאפק. הלכו ולחשו לה שהיום יום כיפור, ונרגע העובר והתאפקה ולא אכלה.

באו ואמרו לרבי שנרגעה. אמר רבי על העובר: " בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ, וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ:  נָבִיא לַגּוֹיִם, נְתַתִּיךָ". לימים ילדה המעוברת את רבי יוחנן.

ועוד סיפור (הפעם על מעוברת שלא התאפקה): ההיא עוברה דארחא אתו לקמיה דרבי חנינא אמר להו לחושו לה ולא אילחישא קרי עליה: (תהלים נ"ח) "זורו רשעים מרחם" נפק מינה שבתאי אצר פירי. תרגום: מעוברת אחת שהריחה אוכל טמא ביום הכיפורים ונתאוותה לו. הלכו לרבי חנינא ושאלו מה לעשות? אמר להם: לכו ולחשו לה באוזן שהיום יום כיפור, ואולי כשתשמע שיום כיפור הוא, תתאפק. הלכו ולחשו לה שהיום יום כיפור, ולא נרגעה ולא התאפקה ואכלה.

באו ואמרו לרבי חנינא. אמר רבי חנינא על העובר: זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן, דֹּבְרֵי כָזָב". לימים ילדה המעוברת את שבתאי –  "אוצר הפירות" (נקרא כך שהיה אוצר הפירות בשנת הרעבון כדי להרוויח כסף מן העניים).

 

חצי התורה במילים:

"וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת, דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה--וְהִנֵּה שֹׂרָף;..." בפרשתינו מוצאים על פי המסורה, חצי התורה במילים בספר ויקרא, י', ט"ז, במילים: דרש דרש.

התורה שבכתב והתורה שבעל פה מהוות ביחד חטיבה אחת שלמה ואת שניהם צריך לדרוש ולהבין. על ידי התורה שבע"פ, נחשפים האוצרות הגנוזים והכוונות העמוקות שבתורה שבכתב. ללא התורה שבע"פ – אין התורה שבכתב אלא "מחצית הספר", כי הכל בגדר חתום וסתום. על ידי דרשות חז"ל שהאירו עינינו ברוח קודשם, על פי 13 המידות בהם התורה נדרשת בהם – אנחנו מסוגלים להבין מה יש בתורה הקדושה. לכן, מי שכופר, חלילה, בדברי חז"ל – ככופר בתורת משה כולה.

 

חצי התורה באותיות:

"כֹּל הוֹלֵךְ עַל-גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל-אַרְבַּע, עַד כָּל-מַרְבֵּה רַגְלַיִם" בפרשתינו מוצאים על פי המסורה, חצי התורה באותיות בספר ויקרא, י"א, מ"ב, במילה: גחון – האות ו' היא האות החוצה את התורה במספר האותיות.

אדם מישראל שלמד תורה ועלול להחזיק טובה לעצמו לאמר: שישו בני מעי, כי למדתי תורה הרבה. אומרים לו שיהיה שפל רוח ואל וטפח כרסו אלא ילך על גחון ויהיה שפל רוח.

ועוד, אם אדם נוהג בגדלות כפי שצורת האות ו', שבמסכת מגילה ט"ז: "ויו בזקיפא כמורדיא דלברות", אומרים לו ראה את הנחש, שלפני הקללה היה מהלך זקוף כבן אדם. מאחר ונהג בגאווה ושחץ כנגד בוראו – הושפל עד עפר שיהא מהלך על גחונו.

 

הפטרה לפרשת שמיני: שמואל ב', ו': "וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת-כָּל-בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל, שְׁלֹשִׁים אָלֶף".  בהפטרה זו מסופר על דוד המלך שהעביר את ארון ה' מהפלישתים לארץ ישראל ועוזה שמת מכיוון שהתקרב יותר מדאי לארון האלוקים. שאלו רבותינו על דוד המלך, הא כיצד שכח את הדין שארון ה' נישא רק בכתף ולא בעגלה? ראה במסכת מועד קטן כ"ה ורש"י במקום.

 

יהי רצון שנזכה לאכול רק מאכלים כשרים למהדרין ללא כל צל של ספק, וכך נשמור על טוהר גופינו נפשנו רוחנו ונשמתנו, טהורים ומוכנים לבוא משיח צדקנו  בבניין בית המקדש. אמן.

שבת שלום.

 

 

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.              העלון השבוע:   לעילוי נשמת: מורנו ורבנו הרה"ג המקובל ששון עבדול עזיז בן ג'חלה זצוק"ל. רחמים גבאי בן שמחה ז"ל, נחמה בת גיטל ז"ל. ת.נ.צ.ב.ה.  ולרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו, חוה בת סעידה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הילדה נועה בת נעמה הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, רבקה בת עליזה הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.

א-ל נא רפא נא להם. שבת היא מלזעוק – ורפואה קרובה לבא. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן