הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "ששון ליבי" לפרשת "צו" – שבת הגדול ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

פרשת "צו" – שבת הגדול

 

"צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר,

וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.".

 

מדוע כפל הלשון? "זאת תורת העולה, היא העולה".

יש לדקדק מדוע יש כפל לשון במילה "העולה"?

הנה חכמים לימדונו במסכת מנחות ק"י.: "כל העוסק בתורת העולה, כאילו הקריב עולה". ואומנם, לימוד התורה לא רק שנחשב כאילו הקריב קורבן, אלא אף יש בו מעלה יתירה שאין בקורבן. שהרי הקטרת העולה זמנה כל הלילה, ואילו לימוד תורה – זמנה ביום ובלילה ואין ללימוד שיעור זמן.

ואכן כך שנינו במסכת סוטא כ"א.: "מצוה, בזמן שעוסק בה – מגינה ומצילה. ואילו תורה, בין בזמן שעוסק בה ובין בזמן שאינו עוסק בה – מגינה ומצילה".

לכן כפל הלשון: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה – כלומר, לימוד התורה – הוא במקום הקרבת העולה. הִוא הָעֹלָה – יש לו מעלה יתירה מן העולה עצמה. ומדוע? כיוון שזמנה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר , אך לימוד התורה – אין לו שיעור זמן. (טללי אורות).

וזה שאמר רבא, במסכת מנחות ק"י: "כל העוסק בתורה, אין צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם".

 

מ' זעירא שבמילה "מוקדה", על שום מה?

האות מ’ שב"מוקדה" היא זעירא ובאה לרמוז שההתלהבות והלהט של אדם מישראל לתורה וליהדות אינם צריכים להיות בולטים לכל עין אלא חבויים בליבו פנימה, משום שככל שההתלהבות תהיה פנימה, היא תתברך ותגבר באדם. כמו כן, מצווה התורה: "אש תמיד תוקד על המזבח – לא תכבה" וניתן לראות זאת כהבטחה לעובד את ה' בהתלהבות ולהט רבה, שיש הבטחה שגם "האש" שלו – בליבו, לעבודת ה' – לא תכבה.

והנה מצינו במסכת ברכות ל"ד: "ת"ר אלו ברכות שאדם שוחה (מתכופף ומשתחווה) בהן: באבות - תחלה וסוף, בהודאה - תחלה וסוף. ....כהן גדול: בסוף כל ברכה וברכה. והמלך: תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה". הנה ראינו מכאן שככל שגדולתו של האדם עולה יותר, הרי שצריך לכרוע ולכופף עצמו מעם ה' יתברך יותר ויותר.  יהי רצון שילמדו זאת ראשי העם בימינו, אמן.

 

בקורבן התודה מביאים חמץ ומצה, מדוע?

מצינו בפרשה שהמביא קורבן תודה צריך להביא עימו: ¾v¨sIT›k‹g oɦt ¿.,IM©n ,IÊK©j////¸UB¸†ch¦r§e³h ... .º¥n¨j o¤jɆk ¿,‚©j›k‹g uhœ¨nŠk§J ,Ë©sIT j‹c¼®z›k‹g I·bŠC§r¨e ch¼¦r§e³h . ומדוע גם חמץ וגם מצה?

אלא ידוע שהחמץ מורה על יצר הרע. ומדוע חטא האדם? כי יצר הרע גבר עליו והחטיאו והוא התפתה. ובגין חטאו, חלילה, באה עליו צרה. אך כנראה בגלל זכויות או רחמי שמים ניצל מאותה צרה.

לכן עכשיו מביא קורבן תודה לה'. וארבעה חייבים להודות (ברכות, נ"ד): חולה שנתרפא, יורדי הים, הולכי מדבריות, חבוש שיצא מבית אסורים. והם צריכים להביא קורבן תודה, עליהם נאמר בתהלים ק"ז: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם".

אם כך, נמצא שקורבן התודה בא כשהיו שני דברים: או צרה, או ישועה, שנאמר: "ויצעקו אל ה' בצר להם" – בעת צרה, - זהו החמץ, המזכיר כי הצרה שבאה בגלל יצר הרע שפיתנו וחטאנו.

"וממצוקותיהם יוציאם" – בעת ישועה – זהו המצה – המזכירה שאין בה חמץ יצר הרע כי עשינו תשובה והתעוררנו מן החטא.

 

מקור הברכה "יוסף ה' עליכם, ככם - 1000 פעמים":

נאמר בפרשה: sœ‡gIn k¤v«Ët j©,¼†P›k¤t k·¥v§e©v v¼¨s‡gœ¨v›kŠF ,Ë¥t±u, אומר רש"י: "זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה". ידוע שכשבאו אל משה ביום שהוקם המשכן, ברכם משה בברכה: "יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים". למה אלף? מהיכן מספר זה?

עמד משה רבינו, ע"ה, והסתכל על כל עדת ישראל שבאו אל פתח אוהל מועד. איך אפשר? איך 600,000 גברים ועוד 22,000 לווים מתכנסים בחצר שגודלה 2,500 אמה (50 על 50 אמה)? ועוד הרי צריך ריחוק 4 אמות כדי להשתחוות? מה היה כאן?

נעשה חשבון, 600,000 גברים ועוד 22,000 לווים = 622,000 כל אחד צריך 4 אמות = 2,488,000 אמה, בקירוב = 2,500,000 בדיוק פי 1000 ממה שבאמת שטח החצר......

לכן אמר משה: יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים  , יהי רצון שבכל פעם שאתם מתכנסים יוסיף ה' עליכם פי 1000 בדיוק כפי ששטח החצר גדל בנס פי 1000.

**חג הפסח ** חג המצות ** חג האביב ** חג החירות ** חג הגאולה **

 

"שבת הגדול" מקור השם:

ולכאורה היינו צריכים לאמר "שבת הגדולה", שכן המילה שבת – נקבה. אלא:

  1. זכר לנס הגדול שהיה ביום י' בניסן, ביום זה לקחו שה – טלה, הנחשב לסמל של אלוהי מצרים וקשרוהו לכרעי המיטה לשמירה עד יום י"ד בניסן. אז לקחו את השה ושחטוהו. וכל זה לעיני המצריים ואין הם יכולים לעשות מאומה. ולא הרעו לבני ישראל. זה שנאמר: "ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים".
  2. במילה "שבת הגדול" טמון הרמז לשנה שיצאו ממצרים: שנת ב'תמח = 2448 לבריאת העולם. וכך זוכרים: ש = שבת.  ב = 2000  ת = 400  הגדול = 48, וביחד = 2448 .
  3. קוראים הפטרה בספר מלאכי ג', שם נאמר בפסוק:   " © th·ˆc²B©v vɲHˆk¥t ,¼¥t oº†fŠk jɇk«J ¿hˆf«bœ¨t vʯB¦v tœ¨rIB©v±u kI¼s²D©v wvº oIÉh tIÀC h½¯b‰pˆk ". שהיום הגדול המצוין כאן, הינו יום הגאולה האחרונה. שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל.
  4. היות שענייני הפסח, דיניו וחוקיו מרובים, יש להסביר וללמד את הקהל לשמור ולהזהר בכל מצוות החג. לכן נהגו שהרב נותן דרשה גדולה יותר בשבת שלפני הפסח.
  5. עם ישראל נקרא עתה "גדול" כמו ילד שעתה נכנס לגיל המצוות ונחשב גדול, שכן קיבלו עליהם מצוות המילה ומצוות קורבן פסח.

 

סימני הפסח: מספר 2 ומספר 4 :

            שתיים:                        1.                                          2.

  • נטילת ידיים:       קודם טיבול ירקות           קודם אכילת מצה.
  • ירקות:                     כרפס                                     מרור – חזרת
  • תבשילים:            זרוע – קורבן פסח             ביצה – קורבן חגיגה
  • טיבולים :             כרפס                                       מרור
  • חרוסת:                 מרור לבד                           מצה ומרור – כורך
  • אכילת מרור:      מרור לבד                      מצה ומרור – כורך
  • הסיבה:                       בשתיית יין                     באכילת מצה

 

            ארבע:              1.                     2.                     3.                     4.

  • כוסות:               קידוש                גאל ישראל        ברכת מזון         הלל
  • ברכות בקערה   אדמה               המוציא             אכילת מצה       אכילת מרור
  • מיני אכילה         ירק                   מרור                 מצה                 מרור עם מצה
  • בנים                 חכם                 רשע                 תם                   שאינו יודע לשאול
  • קושיות              טיבול                חמץ ומצה         מרור                 הסיבה
  • לשונות גאולה    והצלתי              והוצאתי וגאלתי               ולקחתי

 

הכיצד יתכן שמשה רבינו ע"ה, אינו מוזכר בהגדה?

הנה כשקוראים את ההגדה, מתברר שיש פעם אחת ויחידה בה מוזכר משה רבינו, ע"ה, וגם זה בדרך אגב, כשאומר רבי יוסי הגלילי: "מנין...שלקו המצרים במצרים 10 מכות ועל הים לקו 50...?... ויראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו". אפילו בדברי ר' יוסי הגלילי משה נזכר כבדרך אגב כיוון שמצוטט פסוק מן התורה.

לכאורה היינו צריכים לראות ולשמוע את שמו של משה מספר פעמים במשך ההגדה, שכן הוא היה בעצם שליח ה' "והשחקן הראשי" בכל יציאת מצרים. מה קורה כאן?

אלא, כדי להבין זאת עלינו להתבונן בתקופה שבה כתבו את הקטעים להגדה שבידינו. זו היתה תקופה שאחרי חורבן בית שני, בה החלה הנצרות להתפתח. רבותינו פחדו שמא עם ישראל יעשה את משה רבינו, אלוקים, חלילה, ויאמרו שמשה הוא זה שעשה את 10 המכות, הוא זה שהוציא את ישראל ממצרים, הוא קרע את הים וכו'. לכן, כדי שלא יהיה כאן חילול ה', לא מוזכר משה, אלא רק הקב"ה בכבודו ובעצמו בלבד.

 

יהי רצון שנזכה לקיים ההכנות לחג הפסח הקרב ובא, בקדושה ובטהרה, ויתנקה החמץ = הוא יצר הרע מתוכנו ומן העולם, וכך יתקרב הזמן לביאת גואל צדק, כדי שנוכל לאכול מן הזבחים ומן הפסחים עוד השנה, בבית המקדש. אמן.

שבת שלום.

 

 

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.              העלון השבוע:   לעילוי נשמת: מורנו ורבנו הרה"ג המקובל ששון עבדול עזיז בן ג'חלה זצוק"ל. רחמים גבאי בן שמחה ז"ל, נחמה בת גיטל ז"ל. ת.נ.צ.ב.ה.  ולרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו, חוה בת סעידה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הילדה נועה בת נעמה הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, רבקה בת עליזה הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.

א-ל נא רפא נא להם. שבת היא מלזעוק – ורפואה קרובה לבא. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן