הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "ששון ליבי" לפרשת "ויקרא" ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

פרשת "ויקרא"

 

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".

 

מהו "קורבן"? לשם מה צריך קורבן?

  1. "קורבן" = מהמילה קרוב. האדם בעת חטאיו – מתרחק מהקב"ה, על ידי הבאת הקורבן, אמירת הווידוי והחזרה בתשובה, הרי הוא מתקרב שוב לאביו שבשמים.
  2. "קורבן" = דבר הקרב במקום, כתחליף. חטא האדם. לכן מביא מן החי להקריבו לפני הקב"ה כתחליף לגופו ונפשו של האדם החוטא. בכך רואה הוא מה נעשה לגוף הבהמה ולדמה (הוא הנפש), וכך מקבל על עצמו לחזור בתשובה ולסור ממעשיו הרעים.
  3. "קורבן" = מתנה, תודה. הקרבת הקורבן מהווה גם דרך אמירת תודה לבורא עולם על הטוב שגמל את האדם.

עצם הבאת הבהמה כקרבן שמכפר, היא ההכנעה שאדם חוזר בתשובה ונכנע. והכניעה לא שלמה אלא אם כן יראה בעיניו מה שעושים לבהמה ויחשוב ויתבונן שהכל היה צריך לעבור עליו, ובזה שהאדם מביא את הבהמה הרי הוא מתעלה וגם היא מתעלה עמו בכך שגרמה לאדם להיות מתוקן על ידה. וכמו שמותר לנו לשחוט בהמה כדי לאכול ולתחזק בגופנו ובכך היא מתעלה ומגיעה לשלמותה, כי הרי זהו יעודה שסוף בהמה לשחיטה כי הסוף והתכלית שלה נתקנת בזה ע"י השחיטה, ואין בכך שום גזל כי לכך היא נבראה והיא אף שמחה בזה על אחת כמה וכמה שמותר להביא בהמה לתיקון הנפש.

 

הקורבן הראשון בעולם (מסכת עבודה זרה ח.)

ת"ר יום שנברא בו אדם הראשון, כיון ששקעה עליו חמה אמר: "אוי לי שבשביל שסרחתי - עולם חשוך בעדי, ויחזור עולם לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים". היה יושב [בתענית] ובוכה כל הלילה, וחוה בוכה כנגדו. כיון שעלה עמוד השחר (עמוד השחר הראשון בעולם, ויום ראשון היה), אמר: "מנהגו של עולם הוא". עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו, שנאמר (תהילים סט) "ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס". ואמר רב יהודה אמר שמואל: "שור שהקריב אדם הראשון - קרן אחת היתה [לו] במצחו".

ואותו השור שבחר להקריבו, היה יחיד במינו ונברא ביום השישי כמו האדם. ולשור זה קרן אחת בלבד. ואם תאמר הא כיצד הקריב אדם את השור היחיד במינו הרי שיכחד מן העולם?

אלא, שהספיק השור להפרות בת זוגו וכבר נולדו וולדות באותו היום. (אלא שהוולדות היו עם שני קרניים ולא אחת כמו הראשון).

 

שאור ודבש – למה לא להביאם אל המזבח?

נאמר בתורה איסור להקריב על גבי המזבח שאור או דבש: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" (ויקרא ב', י"א). השאור והדבש רומזים לשני השורשים העיקריים של כל החטאים: הגאוה והתאוה.

השאור המחמץ את העיסה, מסמל את ההתנשאות המתנפחת, ואילו הדבש רומז אל היצרים והתאוות שהאדם חומד בלבו. כשהרחיקה התורה את השאור ואת הדבש מן המזבח, היא רומזת לאדם שגם עליו להתרחק מהגאווה ומהתאווה וכך יוכשרו מעשיו לפני בורא עולם.

כשנעמיק חקר בשורשי חטאו של אדם הראשון, נמצא בהם שני מרכיבים אלו. המניע לכך שאדם הראשון שלח את ידו לאכול מעץ הדעת נבע מהעובדה שהוא נתפתה להאמין לנחש שאמר: "ביום אכלכם ממנו והייתם כאלוקים" (בראשית ג', ה'). לא די היה לאדם הראשון בכך ששכן בגן עדן והיה לנזר הבריאה, אלא הוא גם ביקש להגביה למרום את קינו. על זה אמר דוד המלך, ע"ה: "אל תבואני רגל גאוה" (תהילים ל"ו, י"ב) – שורש החטא נובע מגאווה.

גורם נוסף לאכילה מעץ הדעת - בקשת התאוה. התורה מסבירה: "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" (בראשית ג', ו'). הקב"ה התיר לאדם ולחוה לאכול מכל עצי הגן, אולם הם לא הסתפקו בכך, אלא ביקשו לטעום מן העץ הנוסף.

כיוון שתפקיד הקרבנות לקרב את האדם אל בוראו ולכפר עליו מכל חטא ואשמה, אסרה התורה להקריב שאור ודבש, שהם סמלי הגאוה והתאוה.

הקרבן לא יכפר, אלא אם כן תצטרף אליו מחשבת תשובה כנה. היא רומזת לאדם שעליו לבער מקרבו את הגאווה ואת התאווה, ועל ידי כך יירצה קרבנו, והוא יוכל לפתוח דף חדש ביחסיו עם קונו.

הקרבת הקרבן כוללת התעלות רוחנית גבוהה המתבטאת גם בשיפור מידות הנפש והתקרבות לדרכו של הבורא. (ערכים).

 

**חג הפסח ** חג המצות ** חג האביב ** חג החירות ** חג הגאולה **

 

"בדיקת חמץ" – מנהגים ומקורם

נאמר במשנה פסחים: אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר.

 

מה צריך לבדיקה ומדוע?

  1. חתיכות לחם עטופים (10 חתיכות) –       כדי לפזר בבית, ולחזור ולמוצאם
  2. צלחת או מגש                                        כדי לאסוף את כל החמץ למקום אחד
  3. נר שעווה / (פנס)                                   כדי לראות ולבדוק היטב בחורים ובסדקים.
  4. סכין                                                       כדי לגרד חמץ הדבוק
  5. נוצה                                                     כדי לטאטא מקומות שגורדו עם הסכין, שלא ישארו פרורים
  6. כף עץ                                                   כדי לאסוף החמץ ואח"כ לשורפו עם החמץ
  7. מלח לפזר על הצלחת או המגש              כדי לגרש החיצונים, מלח = ברית עולם, כן עם ישראל

 

מדוע המנהג לפזר 10 חתיכות?

  1. להזכיר לנו 10 המכות, שבהם הוכו המצריים, בגינם כל העולם היכיר בבורא יתברך ובעמו - ישראל, וכן עם ישראל עשה תשובה מ-49 דרגות הטומאה שהיה בהם.
  2. להזכירנו שמטרת הגלות במצרים ומטרת 10 המכות היו לקיים את ההבטחה לאברהם בברית בין הבתרים, והבאת עם ישראל לארץ ישראל שנתקדשה ב- 10 קדושות. וכמו שאנחנו מחפשים ומבערים את החמץ, כן הקב"ה יחפש ויבער את כל האויבים בארץ ישראל לקראת קיבוץ הגלויות ובואם לארץ.
  3. החמץ, הוא יצר הרע, הוא מקור לכוחות הטומאה. כל השנה כוחות אלה מנסים בכל כוחם ומאודם להכשיל את האדם. בא הפסח, שזהו הזמן המקורי שהקב"ה שבר את כוחות הטומאה כדי שיציל את עמו, ואז 10 כוחות הקדושה מתעוררים כנגד 10 כוחות הטומאה. על מנת שכוחות הקדושה ישלטו בעולם ולא כוחות הטומאה, אנחנו שמים 10 חתיכות לחם - חמץ = יצר הרע, מחפשים ואוספים אותם, מבערים אותם בפה, וגם במעשה - שורפים אותם. ובשעת הביטול מבקשים שהקב"ה יבער ויבטל הרע וישאיר לנו רק את הטוב בעולם.
  4. לעומת הסיבה הראשונה שהזכרנו: להזכיר לנו שאומנם היה עם ישראל נתון ב-49 דרגות טומאה, אך תוך 49 יום מיציאת מצרים גם עלה 49 מדרגות והגיע למדרגה שיכל לקבל 10 הדברות.
  5. יש 10 מצוות בלחם, (זריעה, קצירה...), ויש 10 מילים בברכת "המוציא". אנו באים להצהיר, שאף על פי שאנו מבערים ושורפים הלחם - סמל החמץ, אנו עושים זאת בקדושה וטהרה ללא חלילה שום זלזול, וכנגד המקטרגים שיגידו, ראו איך הם שורפים הלחם, אנו מבקשים מהקב"ה שיתן ברכה בלחם, בפרנסה, בבריאות, ויחולו עלינו 10 הברכות שבירך יצחק את יעקב אבינו ע"ה, בברכת "ויתן לך האלוקים..." - בזכות מצווה זו. 

 

מדוע לא מברכין "שהחיינו" על מצוות "בדיקת חמץ"?

אין מברכין "שהחיינו" על בדיקת חמץ. כיוון שיש לנו הפסד מכך ששורפים החמץ.

יש ממידת החסידות השמים פרי חדש או בגד חדש בשעת בדיקת חמץ ולאחר הבדיקה מברכים "שהחיינו" ואוכלים הפרי חדש או לובשים הבגד החדש. כפי שצוין: אין צורך בזה.

 

מדוע אומרים בארמית "כל חמירא דאיכא ברשותי"?

ידוע, שאין החיצונים (המזיקים) מבינים השפה הארמית. והיות שאנחנו שורפים החמץ ויש והם ילכו ויקטרגו עלינו שאנחנו חלילה מזלזלים בלחם ובאוכל, לכן אנחנו מקדימים תרופא למכה ואומרים הביטול בארמית ללא שהם יבינו. עד שהם יגשו להגיש כתב תביעה והאשמות, יאמרו להם בבית דין של מעלה: אנחנו מכירים את הנושא ויודעים מה פשר המעשה שלהם, והוא טוב ונכון ואפילו מצווה, לכו לשלום.....

 

 

יהי רצון שנזכה לקיים ההכנות לחג הפסח הקרב ובא, בקדושה ובטהרה, ויתנקה החמץ = הוא יצר הרע מתוכנו ומן העולם, וכך יתקרב הזמן לביאת גואל צדק, כדי שנוכל לאכול מן הזבחים ומן הפסחים עוד השנה, בבית המקדש. אמן.

שבת שלום.

 

 

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.              העלון השבוע:   לעילוי נשמת: רחמים גבאי בן שמחה ז"ל, נחמה בת גיטל ז"ל. ת.נ.צ.ב.ה.  ולרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו, חוה בת סעידה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הילדה נועה בת נעמה הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, רבקה בת עליזה הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.

א-ל נא רפא נא להם. שבת היא מלזעוק – ורפואה קרובה לבא. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן