הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "ששון ליבי" לפרשת "בשלח" – שבת שירה – ט"ו בשבט ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

פרשת "בשלח" – שבת שירה – ט"ו בשבט

"וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:

כִּי אָמַר אֱלֹקִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה".

 

מי שלח את העם? פרעה? למה "ויהי" – לשון צער? ולמה לשון "אלוקים" ולא ה'?

וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, הכיצד? הרי הקב"ה הבטיח: "והוצאתי" כלומר בין אם ירצה פרעה ואם לאו, ישראל יוצאים ממצרים. ועוד הבטחתו לאברהם: "ואחר כן יצאו ברכוש גדול". אז מה פתאום: "בשלח פרעה"? היה לתורה לכתוב: "בשלח ה', או בהוציא ה'...". זו שאלה אחת.

ועוד שאלה: מדוע לשון "ויהי"? שהוא לשון צער. מה הצער כאן?

ועוד שאלה: מדוע נוקטת התורה לשון "אלוקים" – שהוא לשון דין, ולא י-ה-ו-ה- שהוא לשון רחמים?

אכן שאלות קשות. ועונה "אור החיים" הקדוש, נכון שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים, אך היו הערב רב וקטני האמונה, שלא האמינו שיבא היום שפרעה מרצונו ישלח את ישראל. לכך נאמר: וַיְהִי לשון צער, שהיו יהודים שהודו בפיהם שזהו "נס" שפרעה בעצמו הוא זה ששילח את ישראל, ורק אחר כך על ים סוף נאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". לכך נאמר "בשלח פרעה", מרצונו. להראות לקטני האמונה את גודל הנס. הוא פרעה שאמר למשה ואהרון: "ואת בני ישראל לא אשלח", הנה הוא משלחם מרצונו.

ועוד ניתן לאמר: "בשלח פרעה" – הוא שגרם לעצמו לשלח את העם ולרדוף אחריהם, עד שהקב"ה טיבעו בים סוף. שאמר הקב"ה: אתה, פרעה, לא קיימת: "שלח תשלח את האם, והבנים תקח לך". אלא, שילחת את האבות והאמהות אך את הבנים טיבעת ביאור. כך אני, הקב"ה, משלח אותך ועבדיך, בים סוף, ואת בתך – בתיה, אוריש לה גן עדן".

התורה נקטה לשון "אלוקים" – דין, וְלֹא-נָחָם אֱלֹקִים, כִּי אָמַר אֱלֹקִים, וַיַּסֵּב אֱלֹקִים אֶת-הָעָם. מהסיבה של: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקִים אֶתְכֶם, הכל יעשה במידת הדין, דין צדק עם הגויים ועם ישראל.

 

מדוע "עיקב" הקב"ה ביאתם של ישראל לארץ הקודש?

שאלה שהעסיקה הרבה מפרשים. לכאורה, דרך שלושת ימים ניתן ללכת ממצרים לארץ ישראל. אך כידוע זה לקח 40 שנה, דרך המדבר. מדוע? למה לא ללכת ישר שלושה ימים ודי לכל הצרות?

1.     ארץ ישראל חולקה לעשרה חלקים = עשרה שבטים. ראובן וגד היו "מיחוץ" לגבולות הארץ. לכן, עיקבם במדבר כדי לתת הזדמנות לבני ראובן וגד לרכוש את נחלתם. (שמות רבא).

2.     אם הקב"ה מכניסן לארץ מיד, לפני שלמדו לעשות מצוות, תרומות מעשרות וכו', לא היו מחזיקים מעמד. לכן קודם יקבלו תורה, אח"כ ילמדו לעשות המצוות ואח"כ יכנסו.

3.     היו 210 בגלות, 89 שנה כעבדים, עדיין לא מגובשים כעם. יכנסו לארץ, כל אחד בנחלתו, והיות שאינם מגובשים אולי ילחמו זה בזה. לכן קודם כל נעשה להם "מסע גיבוש" כעם ואז כשיכנסו לארץ ישראל, יכנסו כעם אחד עם ספר חוקים אחד – התורה, וכך יחיו.

4.     יראו כל עמי הארץ ובפרט הכנענים, מי הם ישראל – בנו בכורו של הקב"ה, ויפחדו מהם. כך שעד שיגיעו לארץ כבר יצא שמם בכל העולם.

5.     שמעו הכנענים כי ישראל יצאו ממצרים וכי הם בדרכם לארץ ישראל, מיד קמו ושרפו השדות והרסו הבתים והחריבו את הארץ, באומרם יבואו בני ישראל יראו מה קורה כאן ויחפשו מקום אחר. אך הקב"ה אומר: הבטחתי לאברהם שיבואו לארץ נחלי מים, מקום מיושב "ובתים מלאים כל טוב". לכן תן לכנענים שיבנו מחדש את הארץ ויכינו אותה לישראל על מגש.

ואני הקטן שבקטנים, עדיין נשאר וטוען שהשאלה במקומה: כל האמור לעיל ניתן היה לעשות כך שיכנסו לארץ, יצאו הכנענים, תחולק ארץ ישראל לשנים עשר השבטים, כל העולם ידע כבר את מכות מצרים ופחדו מישראל, וכו', שכן הקב"ה, כוחו וגבורתו מלא עולם. למה צריך 40 שנה?

לעניות דעתי, כל זה היה יכול להיעשות אם לא היו יוצאים "הערב רב", שנאמר: "וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם". עצם יציאתו של הערב רב, גרם לעם ישראל להיות "מעורב" ולא "עם טהור בני אב אחד נחנו". אם היו נכנסים מיד לארץ, היה הערב רב גורם לבני ישראל האמיתיים 'להפוך עורם', לכפור חס ושלום, וכך חלילה, היה אובד עם ישראל. ועובדה, חטא העגל, המרגלים, קברות התאווה ועוד ועוד מקרים בהם הוכיחו הערב רב כי רק קילקלו לעם ישראל.

לכך נצרכו שנים רבות במדבר, לזכך את העם ולבדוק מי באמת מתוך הערב רב, אכן מאמין בה', במשה עבדו, בתורת ישראל ובעם ישראל.

ובכל דור ודור הערב רב ממשיך לנסות ולכרסם בעם ישראל, והקב"ה מצילנו ויצילנו מידם.

"ותען להם מרים". למי ענתה? מה היתה השאלה? מה פירוש התשובה?

ולכאורה יש כאן שאלה ולפיכך הצטרכה מרים לענות, שנאמר "ותען להם מרים", ומה היתה השאלה שעליה השיבה מרים הנביאה?

אפשר לומר שבאו הנשים בשאלה לגבי מרים ואמרו לה: מה טעם שהנשים ישירו וישבחו לה’ בקריעת ים סוף ובכל הניסים שנעשו לאבותינו מאז יציאת מצרים עד לקבלת התורה במעמד הר סיני? הרי תכלית כל יציאת מצרים זה בשביל קבלת התורה. כמו שנאמר "בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה", וא"כ אשה פטורה מתלמוד תורה. ?! אז על מה שנשיר ונשמח?

ענתה להם מרים: "שירו לה’ כי גאה סוס ורכבו רמה בים", ולכאורה אם המצרים רדפו אחרי בני ישראל ביציאתם ממצרים א"כ להם מגיע לטבוע בים? ולמה גם אותו סוס רמה בים?

אלא מכיוון שאותו סוס עזר וסייע למצרי לרדוף אחרי בני ישראל גם הוא ראוי להיכלל באותו עונש, נמצא מי שעוזר לשני הוא נכלל עמו, א"כ גם האשה מסייעת לבעלה בלימוד התורה הרי יש לה חלק בזה, ולכן עליה גם כן לשורר. (וידבר יוסף).

 

**שבת וט"ו בשבט ** שבת וט"ו בשבט ** שבת וט"ו בשבט ** שבת וט"ו בשבט ** שבת וט"ו בשבט

קיצור שולחן ערוך סימן קל"ט, כו: "בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, אין אומרים בו תחנון. (ובשבת אין אומרים "צדקתך"). ונוהגין להרבות בו במיני פירות אילנות".

הכל על פי המנהג, ובלבד שלא ישכחו כי העיקר הם הברכות הראשונות והאחרונות, והאכילה היא הטפל.

יש שאוכלים מפירות שבעת המינים, יש המביאים 15 מיני פירות, יש המביאים 30 מיני פירות, ויש גם 100....

 

יש העושים "סדר ליל ט"ו בשבט" ומציינים בו ארבע סוגים שונים של פירות:

א.      ללא קליפה וללא גלעין: פרות שניתן לאוכלן כמות שהם. אין קליפה ואין גלעינים קשים. (תפוחים, אגסים, ענבים, תאנים...)

ב.      ללא קליפה, עם גלעין: פירות שיש להם גרעיני זרע קשים שלא ניתן לאוכלם. (זית, אפרסק, משמש, שזיף...)

ג.       עם קליפה, ללא גלעין פירות עם קליפה שאינה נאכלת. קולפים הקליפה ואוכלים את תוך הפרי. (רימון, שקד, אגוז, אתרוג, פירות הדר: תפוז, אשכולית...)

ד.      עם קליפה, עם גלעין פירות עם קליפה שלא ניתנת לאכול, ועם גרעין זרע קשה שלא ניתן לאכול. (מנגו, אבוקדו,)

 

כמו כן יש השותים ארבע כוסות יין לבן / אדום כדלהלן:

כוס ראשונה:      יין לבן בלבד,                 המסמל את הסתיו השלכת ותרדמת העצים.

כוס שניה:          יין לבן עם קצת אדום.    המסמל את החורף ותחילת התעוררות העצים.

כוס ראשונה:      יין חצי לבן וחצי אדום     המסמל את האביב ופריחת העצים וליבלובם.

כוס ראשונה:      יין אדום לגמרי               המסמל את הקיץ ואת שיא בשלות הפרי.

 

סדר הברכות = מ'ג'ע'-א'ש'= מוציא-מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכל

והכוונה: מי שלא מברך – משחק באש......

  • מפני מה "מזונות" קודמים לכל דבר?

כיוון שהם ראשונים בפסוק: "ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש".

 

  • מפני מה "גפן" קודמת לעץ?

כיוון שיין נעשה מענבים שמשבעת המינים, והיין דבר חשוב שנאמר עליו: "ויין ישמח לבב אנוש". וקבעו לו ברכה מיוחדת "בורא פרי הגפן". לכן הוא קודם לכל הפירות.

 

  • מפני מה דבר שברכתו "בורא פרי העץ" קודם לדבר שברכתו "בורא פרי האדמה"?

כיוון שברכת "האדמה" פוטרת גם פרי העץ. אם יברך "האדמה" תחילה, שוב לא יוכל לברך "בורא פרי העץ"

 

  • מפני מה כל הברכות קודמות לברכת "שהכל"?

כיוון שברכות אלו חשובות יותר כיוון שהן מבוררות, כלומר שאינן פוטרות אלא מין אחד בלבד. ואלו ברכת "שהכל" ברכה כוללת הרבה.

יהי רצון שיבורכו פירות האילן ונזכה להביא ממיטב הפירות והביכורים לבית המקדש במהרה בימינו. אמן.

 

שבת שלום

 

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.              העלון השבוע:  לרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו, גיטל גילה בת בשה בתיה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הילדה נועה בת נעמה הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, ישראל אליהו בן פרל באהדנא הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.  א-ל נא רפא נא להם. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן