הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "ששון ליבי" לפרשת "כי-תשא" ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

פרשת "כי-תשא" – שבת "פרה"

 

"כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה', בִּפְקֹד אֹתָם

וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם".

 

92 פעמים מוזכר בתורה "וידבר ה' אל משה לאמר"

הנה מתחילה פרשתינו במשפט הידוע: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר". ומצאתי כי בחמישה חומשי התורה, מופיע פסוק זה 92 פעמים. נשאלת השאלה מדוע צריך בכל פעם לאמר: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר". הרי כל התורה נאמרה למשה למה צריך שוב ושוב להזכיר זאת?

אלא, משה לימד תורה לישראל, והדריכן במצוות, ונתן להם סדרי פרשיות שקורין בכל שבת ושבת ובכל חודש ובכל מועד, והם (ישראל) מזכירים אותו (את משה) בכל פרשה ופרשה. שנאמר: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר" כאילו הוא (משה) חי לפניכם. ובפרשת שקלים כן אמר משה לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, משאני מת, איני נזכר בפיהם של ישראל? אמר לו הקב"ה: חייך, כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים, ואתה זוקף את ראשן של תלמידי חכמים, כך בכל שנה ושנה כשקורין אותה (פרשת שקלים) לפניהם, כאילו אתה עומד שם לפני וזוקף את ראשם של תלמידי חכמים. לכן כאשר קורין בתורה ולומדין אותה אומרים: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר". משה רבינו ע"ה, חי ועומד לפני הקב"ה בכל פעם שמזכירים שמו בקריאה בתורה. (שמות רבא).

(מדוע דווקא 92 פעמים? צריך עיון).

 

כיור הנחושת בימי שלמה המלך, בית המקדש הראשון, נקרא "ים של שלמה"

"וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת--לְרָחְצָה; וְנָתַתָּ אֹתוֹ, בֵּין-אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וְנָתַתָּ שָׁמָּה, מָיִם". משה עשה כיור אחד, שנאמר: "וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת". שלמה המלך עשה 10 כיורים, שנאמר: "וַיַּעַשׂ כִּיּוֹרִים, עֲשָׂרָה, וַיִּתֵּן חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול לְרָחְצָה בָהֶם". מה תלמוד לאמר חמישה מימין וחמישה משמאל? אלא, חמישה מימין הכיור של משה וחמישה משמאלו. (ברייתא דמלאכת המשכן).

ים של שלמה - הוא הכיור הגדול שעשה שלמה בבית המקדש, והכניס בו בצינורות מים לצורך המקדש.

ונקרא "ים" על שם בית הקיבול שלו.

דוד המלך כבש את סוריה ולקח מערי הדדעזר שלל נחושת, ממנה עשה שלמה את "ים הנחושת" (דה"א י"ח ח'). הים - חמש אמה קומתו, שלושים אמה הקיפו, והוא מקושט סביב בפקעים ופרחים. עוביו הדפנות טפח ותכולתו אלפים בת. הים עמד על שני עשר בקר, שלושה לכל רוח, ופניהם כלפי חוץ.
אחז מלך יהודה הוריד את הים מעל בקר שעמד עליו ושם אותו על מרצפת אבנים (מ"ב ט"ז י'). לבסוף שברו אותו הכשדים ונשאו את הנחושת בבלה. מ"ב  כ"ה י"ג).

 

המקור לנטילת ידים לפני התפילה – מהכיור.

הנה רואים פעמים רבות שבאים אנשים לתפילה ונוטלים ידיהם לפני התפילה (כמובן ללא ברכה), אפע"פ שלכאורה, אינם צריכים לזה. אך מקור המנהג הוא מנטילת הידים של הכהנים לפני בואם לשרת בקודש. כשם שהכוהנים לפני כניסתם לשרת בקודש – קידשו ידיים ורגליים (שאז היו עם סנדלים) כן גם אנו לפני בואינו להתפלל – שהתפילה = קורבן, ניטול הידים לפני בואינו לשרת בקודש.

 

המקור לאמירה: "מים אחרונים חובה" – מהכיור. (על פי זוהר ח"ג קפ"ו)

"ומאן דבריך בידים מזוהמות חייב מיתה. פתח ההוא ינוקא ואמר: "בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו" וגו'. ילפינן מהאי קרא דמאן דלא חייש להאי ויתחזי קמי מלכא בידין מזוהמן חייב מיתה. מ"ט בגין דידוי דב"נ יתבין ברומו של עולם.. וכו'. (תרגום: ומי שמברך בידיים מלוכלכות – חייב מיתה. פתח ההוא תינוק ואמר: "בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו"  לומדים מכך, שמי שלא חושש לכך (לניקוי ידיים לפני הברכה), ובא לפני המלך (הקב"ה) בידיים מזוהמות – חייב מיתה).

בענין נטילת הידים לפני התפילה אומר ר' שמעיה חסידא: כל טנופא וכל לכלוכא סליקו ליה לסטרא אחרא דהא סטרא אחרא מהאי טנופא ולכלוכא אתזן ועל דא מים אחרונים חובה" (תרגום: כל טינופת וכל לכלוך של סטרא אחרא (הטומאה) מסתלקים מהאדם. שידוע כי הס"א ניזון מהלכלוך והטינופת, ולכן: "מים אחרונים חובה".

 

מרדכי מוזכר בתורה – מניין?

נאמר בפרשה: "וְאַתָּה קַח-לְךָ, בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת". הגמרא במסכת חולין (קלט ב) מספרת, שהאמורא רב מתנה הגיע פעם לעיר אחת, ובני העיר שאלו אותו שאלות מוזרות. ואלו השאלות והתשובות:

משה מן התורה מניין? - "בשגם הוא בשר". המן מן התורה מניין? - "המן העץ". אסתר מן התורה מניין? - "ואנכי הסתר אסתיר". מרדכי מן התורה מניין? - דכתיב "מור דרור" ומתרגמינן "מירא דכיא".

שמן המשחה – אחד הדברים הגנוזים עד בא המשיח בב"א (הוריות יב,א)

ומי הוה שמן המשחה? (בימי יהואחז, דקתני 'ויהואחז נמשח מפני יהויקים')והתניא: 'משנגנז ארון-נגנז שמן המשחה,וצנצנת המן,ומקלו של אהרן-שקדיה ופרחיה, וארגז ששלחו פלשתים דורון לישראל, שנאמר (שמואל א ו,ח) [ולקחתם את ארון ה' ונתתם אותו אל העגלה] ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך (מדכתיב תשימו בארגז - מצדו דארגז, בצד ארון קאי; אלמא בהדי ארון נגנז, ומדקאמר יאשיהו 'תנו את ארון ה' בבית וגו' - משמע שצוה לגונזו<); ומי גנזו? - יאשיהו מלך יהודה גנזו: שראה שכתוב בתורה (דברים כח,לו) יולך ה' אותך ואת מלכך [אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבתיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן]; צוה וגנזום, שנאמר (דברי הימים ב לה,ג) ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל' (ואמרינן במסכת שקלים: 'אמר להם: אם גולה עמכם - שוב אינכם מחזירין אותו בכתפיכם' - צוה לגונזו), ואמר רבי אלעזר: אתיא 'שם' 'שם' (דכתיב בארון [שמות כה,כח] 'ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו' וכתיב [שמות כט,מה] ונועדתי שמה לבני ישראל וכתיב בצנצנת המן [שמות טז,לג] 'ותן שמה מלא העומר מן': מה ארון נגנז - אף צנצנת המן נגנז), אתיא 'משמרת' 'משמרת' (דכתיב בצנצנת המן דהוי נגנז [שמתו טז,לב] למשמרת לדורותיכם וכתיב במקלו של אהרן [במדבר יז,כה] למשמרת לאות לבני מרי וגו': מה צנצנת המן נגנז - אף מקלו של אהרן נגנז), אתיא 'דורות' 'דורות' (דכתיב בצנצנת המן [שם] והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם וכתיב בשמן המשחה [שמות ל,לא] שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם: מה צנצנת המן נגנז - אף שמן המשחה נגנז)

 

פרשת הקטורת – כמזכרת לאיחוד בעם ישראל

ידוע שהחלבנה ריחה היה רע. מדוע מערבבים אותה עם הסממנים הטובים והרחניים האחרים? (כריתות ו):

א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא: "כל תענית (הכוונה לתפילה) שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת".  אביי אמר מהכא (עמוס ט) "ואגודתו על ארץ יסדה". 

על כן אומר הרמב"ם: "תפילת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים, אין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור. ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור" (רמב"ם הל' תפילה פ"ח ה"א).

מכאן: ציבור =     צדיקים                      בינוניים             ורשעים, ביחד התפילה עולה מעלה.

 

בכל דור ודור עדיין סובלים מעוון "חטא העגל"

"אמר ר' יצחק אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון שנאמר (שמות לב) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם". רצה הקב"ה לכלות את ישראל, חלילה, מיד לאחר חטא העגל שנאמר: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם...וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה:  מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי". ולאחר שעמד משה רבינו ע"ה בתפילה, נמצא הפתרון של "וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם". כלומר, העונש והיסורים יבואו לעם ישראל טיפין טיפין.

משל למלך שכעס על בנו ואמר לו: הנני נשבע, שאם תחזור לעשות רע שוב, הרי שאת האבן הגדולה שיש בחצר המלך, אשבור על ראשך. לימים שוב סרח בן המלך וחטא והעלה חמתו של המלך. מה יעשה המלך? הרי אוהב את בנו? איך יהרגהו באבן? הרי מה שאמר היה בגלל כעסו, ולא התכוון להורגו. מה יעשה?

בא אוהבו של המלך ואמר לו: לי הפתרון. קיראו לבן המלך והביאו את האבן הגדולה. הביאו את בן המלך, ואת האבן הגדולה מהחצר. שאל אוהבו של המלך: זו האבן? אמר המלך: כן. מיד ציווה אוהב המלך לשחוק את האבן לאבנים קטנטנים ואמר למלך: בכל יום תזרוק על ראשו של בנך אבן אחת קטנטנה. כך תקיים אתה את שבועתך וכך יזכור בנך לא לסרוח יותר.

 

הפטרת פרשת פרה: "וַיְהִי דְבַר-ה', אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן-אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל-אַדְמָתָם... וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם" קריאת ארבעת פרשיות יש בה משום הכנת ישראל למצוות העתידות לחול בקרבת זמן קריאתם. כמו שקבעו את קריאת פרשת "שקלים" לשם הכנת הבאת מחצית השקל למקדש, וכן קבעו את פרשת "זכור" לשבת הסמוכה לפורים לסמוך מחיית עמלק למחיית המן שבא מזרעו. ענין פרשת פרה הוא להזהיר את ישראל לטהר את עצמם שיעשו פסחיהם בטהרה. ומכאן, כי קריאת פרשת "החודש הזה לכם" הוא להכין את הקרבת קרבן הפסח.

יהי רצון שנזכה להיטהר ולעשות קורבן פסח השנה בבית המקדש השלישי בעז"ה, שירד שלם וישאר לנצח נצחים במהרה בימינו אמן.    שבת שלום

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.              העלון השבוע:  לרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו, גיטל גילה בת בשה בתיה הי"ו, חוה בת סעידה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הילדה נועה בת נעמה הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, רבקה בת עליזה הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.

א-ל נא רפא נא להם. שבת היא מלזעוק – ורפואה קרובה לבא. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן