הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "ששון ליבי" לפרשת "בא" ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

פרשת "בא"

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה".

 

"בא אל פרעה", מדוע לא "לך אל פרעה"? האם משמע שמשה לא רצה ללכת?

לא שמשה לא רצה ללכת, אלא ביקש חיזוק מאת הקב"ה שילך עימו. שכן שבע מכות איומות כבר עברו על פרעה ומצרים, שהשביעית היתה ברד אש מתלקחת בתוך הברד, דברים שנגד הטבע והתפיסה האנושית הפשוטה. ועל אף כל זאת, פרעה ואנשיו עדיין עקשנים וליבם כאבן.

פחד משה, שמא עם ישראל עדיין לא ראויים לגאולה, שכן נמצאים הם עמוק בתוך מ"ט=48 שערי טומאה ודומים למצריים בהרבה דברים: "הללו ערלים, והללו ערלים. אלו מגדלי בלורית, ואלו מגדלי בלורית. אלו לובשי כלאיים ואלו לובשי כלאיים. אלו עובדי אלילים ואלו עובדי אלילים". חשש משה שמא מידת הדין אינה נותנת שייגאלו ישראל ממצרים לעולם, חלילה.

ועוד, כוחו של פרעה בעולמו של טומאה – גדול מכוחו של משה בעולמו של קדושה (זוהר), זהו אותו נחש שהראה הקב"ה  למשה כשאמר לו: "אחוז בזנבו". המטה שהפך לתנין = זה פרעה, שנביאי ישראל כינו אותו "התנים הגדול". זהו פרעה שניזון היטב מאותו נחש הקדמוני והוא תמציתו של כל הרע בעולם.

ממנו, חושש משה רבינו ע"ה. אך הקב"ה אומר: "כֹּבֶד-אֶבֶן, וְנֵטֶל הַחוֹל, וְכַעַס אֱוִיל, כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם" (משלי, כ"ז,ג'). נכון שעם ישראל מכעיסים אותי ואינם שבים בתשובה שלמה. אך ְכַעַס אֱוִיל = פרעה, מכריע את הכף, שכן פרעה מכעיס אותי יתר על המידה. לכן, אפילו אם אין זכות לעם ישראל, אזי תעמוד להם רישעותו של פרעה. ודע, שכובד ליבו של פרעה, הכריע את כובד ליבם של ישראל.

לכך, אומר הקב"ה למשה:   "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה", כל "בא" = כשהוא בביתו. "לך" = כשהוא מיחוץ לביתו.

אבל "בא" כאן, לא נזכר כל ציווי ושום מעשה שצריך משה לעשות, אלא עצם הביאה אל פרעה – זה הציווי, שהיה משה מפחד מלבא עוד לפני פרעה אחרי הברד. אמר לו הקב"ה: אני אהיה שם לידך, אל תירא.

ועוד: בא=3,  פרעה=355. "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה", נחבר המילה "בֹּא"  אֶל המילה "פַּרְעֹה" = 358 = משיח. לאמר: רמז לגאולה העתידה שכבר הוכנה בגאולת מצרים.

 

כיצד התעשר משה? (מדרש מתו"ש)

ידוע, שישראל היו עסוקים במצוות עשה דאורייתא: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", ועל כן קיימו: "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ ...כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת-מִצְרָיִם", באותו זמן היה משה עסוק עם ארונו של יוסף. האם יתכן שמשה רבינו, ע"ה, לא קיים מצוות עשה של "ויצאו ברכוש גדול"?

אמרו חכמים: כשבישר משה על מכת בכורות, נתקבצו בכורי מצרים והלכו לאבותיהם. אמרו להם: לכו לפרעה שישלח את ישראל שאם לא, אנחנו מתים. והנה כל מה שאמר משה – התקיים. ואנו מפחדים שעתה גם מכה זו בנו – הבכורות, גם תתקיים. והתווכחו עימם האבות עד שקמו (60 ריבוא) 600,000 בכורי מצרים, והפקידו ממונם אצל משה, שהאמינו במשה, וגם רצו לנקום בקרוביהם, שאם ימותו הבכורים – אף אחד מקרוביהם לא יהנה מכספם. והיכו את אבותיהם ואת המצריים המקשים ליבם, שנאמר: "למכה מצרים – בבכוריהם", שהבכורים גם כן היכו את המצריים לפני מותם. וכיוון שמתו הבכורים באותו הלילה, ירש משה את רכושם. לכן מיד כתוב לאחר מכן:  " וַיִּתֵּן ה' אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי-פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם". לא רק גדול בכבוד אלא גם בעושר, שירש את הבכורים – בדין.

 

פעמיים כתובה המילה "שמורים" – מדוע?

הלילה האחרון במצרים, המיוחד והקדוש שהיה לבני ישראל נקרא "ליל שימורים" עד עצם היום. וכשמו כן הוא: "לילה השמור מן המזיקין". אך בפסוק, התורה כותבת: "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לה', לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לה', שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם". שִׁמֻּרִים = 2, ושוב שִׁמֻּרִים =2 ביחד 4. שחילק הקב"ה אותו הלילה לארבע משמרות. לכן כתוב "לְדֹרֹתָם". לילה השמור מן המזיקין בארבעה דורות שונים:

  1. אצל אברהם אבינו שנלחם עם המלכים, שנאמר: "ויחלק עליהם לילה"
  2. בגאולת מצרים, שנאמר: "הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לה'"
  3. אצל חזקיהו המלך, שהרג הקב"ה בחיל סנחריב, שנאמר: "וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים"
  4. שמור לגאולה העתידה שהיא בלילה, שנאמר בישעיה, ל': "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (פסח)"

ומה היה אצל מרדכי ואסתר? שם היה כתוב גם כן: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך...", האם זה לא ממניין המשמרות? אלא, שנס זה היה בחוצה לארץ ולא היתה גאולה אחריו.

 

שהקב"ה חישב את הקץ. "קץ" = 190. הורד 190 מ-400 = 210 שנים של גלות במצרים

מדוע לאכול את קורבן פסח "בחיפזון"? (על פי המכילתא)

בני ישראל היו במצרים 210 שנים, מתוכם 89 שנות עבדות בפרך. סוף סוף הם עומדים להיגאל ולצאת משעבוד לחופשי. למה צריך "וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתו: מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם. וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַה'". מה קרה? למה הכל מהר, מהר. הרי לאכול צריך בנחת?

  1. בחפזון – של ישראל. די, נמאס להם וברור שרוצים לצאת כבר מכור הברזל.
  2. בחיפזון – של מצרים, הם הממהרים את ישראל לצאת.
  3. בחיפזון – של השכינה, שמחכה כבר לגאולת ישראל. שהקב"ה חישב את הקץ. הסתימו שנות השעבוד. לכן צריך למהר ולצאת.

כך על פי הרמב"ם מתחילים את ההגדה: "בבהילו יצאנו ממצרים".

אבל הכל מסכימים, כי רק פסח מצרים היה "בחיפזון". אך פסח דורות – לא.

 

מדוע בסוגי הבנים: "כי יאמרו" = רשע, אבל "כי ישאלך" – חכם?

מבחינה התורה בארבעה סוגי בנים: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. מדוע אמרו חז"ל על הפסוק: "וְהָיָה, כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם:  מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם", זה אומר הרשע?

  1. בהגדה ניתנה תשובה: שהרי הרשע שאל "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם" ולא אמר: "לנו". והיכן היה כשנאמרה עבודת קורבן הפסח לכל העם? כלומר "שהוציא את עצמו מן הכלל".
  2. בנים השואלים על מנת לדעת, "וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ" - זה סימן טוב. אבל אם אינם שואלים, ומכתיבים, וכופים את דעתם "וְהָיָה, כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם" – מחזיקים עצמם לפוסק אחרון, הרי זה סימן של בן רשע. ("הדרש והעיון")  

 

בתפילין: פרשיות של יד – בקלף אחד.  של ראש – בארבע. מה המקור, ומדוע כך?

חז"ל למדו מן הפסוק: "וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" שני דברים חשובים:

  1. עַל-יָדְכָה – ולא נאמר: "ידך", מכאן = יָדְכָה = יד כהה = יד שמאל היד החלשה (ויד ימין למי שאיטר).
  2. וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה = שתפילין של ראש יהיו על קלף אחד, שנאמר: אוֹת = ביחיד. אבל בתפילין של ראש נאמר: " וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ", טוֹטָפֹת = לשון רבים, לכן כל פרשיה בנפרד.

ומה הטעם?

אפשר לאמר על דרך המוסר: תפילין של ראש מרמזים על מחשבותיו של האדם. במחשבה אפשר להעלות כל מה שעולה על רוחו. והכל הוא בגדר רעיון, מחשבה והצעה לאופן פעולה. מחשבה ניתן לבטל במחשבה חדשה וכל מחשבה טובה או רעה בשל עצמה. לכן, תפילין של ראש = בתים נפרדים.

אך, כשמגיע הדבר לאופן מעשי, כאן הפירוד יהיה חטא. הפעולה צריכה להיות מאוחדת ומרוכזת. הביצוע חייב להיות מושלם במאת האחוזים, שאת הנעשה,אין להשיב. לכן, תפילין של יד–הכל בבית אחד. ("עיטורי תורה").

ומוסיף "השפת אמת": קבלת עול מלכות שמים, היא עניין שבמחשבה. והואיל והמחשבה בלבד אינה מספיקה, צריך גם מעשה, לכך נצטווינו להניח תפילין. כי הנחת התפילין היא המעשה של המחשבה והאמונה בבורא עולם וקבלת מלכותו.

לכך אמרו חז"ל במסכת ברכות י"ד: "הקורא קריאת שמע בלא תפילין – כאילו העיד עדות שקר". ומדוע?

כיוון שבזה רוצה להורות שמספיקה המחשבה בלבד, קריאת שמע.  ולא צריך מעשה – הנחת תפילין. כי בקריאת שמע כבר אומר: "והיה לך לאות ... וכו". אז מספיק לאמר ולכוון. אומרים חז"ל: לא כך. חייב גם לעשות במעשה ולהניח תפילין. שללא זה – מעיד עדות שקר, כי רק אומר ואינו מקיים.

 

הפטרת בא:  ירמיהו, מ"ו: "הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה', אֶל-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא--לָבוֹא, נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, לְהַכּוֹת, אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם". ההפטרה – מעין הפרשה, ומדברת על מפלתה של מצרים לעתיד לבא. מצרים של אז, כפי שמנבא הנביא ירמיה, לאו דווקא מצרים של היום. יתכן שהכוונה לכל מדינות ערב (שאגב, מצרים נחשבת לעילית שבהן).

קודם לפסוקים אלו, התנבא הנביא על "גוג ומגוג" ואמר שישובו ישראל לארצם. כאן מתנבא על חורבן מצרים על ידי אשור ובעתיד לבא תחשב ישראל לממלכה גדולה כפי שמצרים היתה אז.

ישנה הבטחה לישראל שייחודו לא ישתנה על אפם וחמתם של הגויים: " אַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, נְאֻם ה' כִּי אִתְּךָ, אָנִי:  כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל-הַגּוֹיִם...וְאֹתְךָ לֹא-אֶעֱשֶׂה כָלָה, וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ ".

יהי רצון שהקב"ה יקיים הנבואה שנתן ביד עבדיו הנביאים וישראל ישכון לבטח, במהרה בימינו. אמן ואמן.

 

שבת שלום

 

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.              העלון השבוע:  לרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו, גיטל גילה בת בשה בתיה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, ישראל אליהו בן פרל באהדנא הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.  א-ל נא רפא נא להם. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן