הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד, "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "ששון ליבי" לפרשת "וארא" – שבת וראש חודש שבט ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

פרשת "וארא"

"... וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹבבְּאֵ-ל  שַׁ-דָּ-י; וּשְׁמִי ה', לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם ".

 

מהי "נאקה"? חשיבותה ועוצמתה (אור דניאל)

נאקה אינה לשון תפילה בעיקרה, אלא לשון גניחה וצעקה הנובעת מרוב ייסורים. טבעו של אדם שכאשר הוא בצרה או במועקה קשה, הוא משמיע קול אנחה והמיה מרוב צרה, ואפילו כשהוא יחידי ואין לו למי לצעוק – אלא צועק הוא מפני שבטבעו הוא כך – כך מבאר הרב שמשון דוד פינקוס שליט"א בספרו "שערים בתפילה". בכך גילו לנו חז"ל יסוד גדול בעבודת התפילה ובשאר עבודות ה’, שנאקה שהיא דבר טבעי, נאקת כאב, צריך שתהיה מכוונת אל ה’.

בטבע האדם כאשר יש לו ייסורים הוא גונח ונאנק שלא מרצונו, לא יוכל לעצור עצמו בעד זה, אעפ"י שהצועק אינו יודע ואף אינו מכוון בדעתו. אבל בטבעם של דברים, פעולה זו במהותה היא כמיהה למקור הטוב והשלימות לבורא עולם.

נמצא, שכל צעקה בעולם במהותה, היא בעצם פעולה של תפילה, וזה אשר שם הקב"ה בטבע כל בריה להצילה ולרפאותה. וכאשר היא צועקת חש הוא לעזרתה, שהרי כל הצעקות מכוונות אליו.

מכאן היסוד שבכוח האדם לכוון בדעתו, שאת הצעקות האלו יש להביא אליו יתברך לתפילה.

משל למה הדבר דומה? למה שמספרים על הקדוש רבי ברוך בער ליבוביץ זיע"א:

כשהיה ילד, היכהו אביו על איזה מעשה שעשה כדרך הילדים. בעודו בוכה קם, לקח את הסידור והתחיל להתפלל מנחה. שאלו אביו: "למה דווקא עכשיו אתה מתפלל מנחה?" וענהו: "הרי בין כך ובין כך אני בוכה, אנצל בכייה זו לתפילה".

זה נפלא למתבונן, שישתדל האדם שלא תצא מפיו צעקה לשווא, באמת חבל על דבר כל כך נפלא כמו צעקה לריק, ואם מכוונים לשם שמים אין לך דבר טוב מזה, שבאמת הדמעות והאנחות הטבעיות הבאות עלינו בעל כרחנו בעת צרה, המה יהלומים ומרגליות יקרים מאוד. שטות גדולה היא לאבד אבנים יקרות ונפלאות אלו ללא כל תועלת – לתת לדמעות היקרות מפז להיבלע באדמה במקום להעלותם למעלה, לקרוע על ידם שערי שמים, ולהביא שפע וברכה לו ולכל העולם, וכמו שאמרו חז"ל (ברכות לב): "אף על פי ששערי תפילה ננעלו – שערי דמעה לא ננעלו".

ולכן בעת צער האדם יוצאים ממנו אנחות ונאקות, עליו לכוון ולהקדיש צעקות אלו, שבין כך הן יוצאות, אל ה’ שיחלצהו מצרותיו, שהרי באמת ובעומק מציאותן הן געגועים וכיסופים ובקשות ישועה מהקב"ה.

 

עיונים ושאלות על מכת הדם:

נאמר "...וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ-כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלָטֵיהֶם...".

  1. אם היה דם בכל ארץ מצרים, מהיכן לקחו המצריים מים רגילים והפכו אותם לדם? ואם כבר יש להם מים רגילים, היו שותים אותם ולא הופכים אותם לדם?
  2. אם היה הדם "בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם", היו יוצאים מגבול מצרים ושותים מים רגילים...!!!
  3. ואם יש סברא האומרת "וַיַּחְפְּרוּ כָל-מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, מַיִם לִשְׁתּוֹת:  כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת, מִמֵּימֵי הַיְאֹר" שבסביבות היאור כן היו מים רגילים, אז מדוע התורה כותבת: "בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם"? וכי סביבות היאור לא בתוך שטח מצרים?

ננסה, בס"ד, לשפוך קצת אור על הדברים:

הדם היה באמת ביאור, ונראה לעין באופן ברור ומוחלט, (ויש במדרש שאומרים כי כל המים הנראים לעין במצרים – הפכו דם). ובסביבות היאור, יתכן ואחרי חפירות היו מים רגילים ואותם יכלו החרטומים להפוך לדם, כדי להראות שגם להם יש כוח כזה.

אבל, נבין את עוצמת הנס: כל המים הרגילים שהובאו מחוץ לגבולות מצרים, מיד עם הכנסם לגבול מצרים – נהפכו דם. יתירה מזאת, אם היה המצרי נשאר מחוץ לגבולות מצרים ומנסה לשתות מים רגילים, כשנגעו בפיו – נהפכו דם.

והמים שהתגלו בחפירות כמים רגילים, אי אפשר היה לשתותם כיוון שברגע שנגעו בפי המצריים – נהפכו דם. אם כך כיצד חיו המצריים 7 ימים ללא מים?

כאן התקיימה הבטחתו של הקב"ה: "וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל ". כדי לשתות מים – היו המצריים צריכים לשלם כסף טבין ותקילין.

 

מכת הדם למצריים כנגד שני דברים שניסו לבטל מעם ישראל:

  1. דם ברית המילה (שאמרו להשליך הבנים ובכך לא יקיימו ברית מילה שמזכירה ברית בין הבתרים).
  2. דם נידה (שלא ישמרו טהרת המשפחה, ובכך יכחדו מן העולם, חלילה)

מה כוונת הכתוה "...לא מת...עד אחד", האם מתו ממקנה ישראל או לא?

במכת הדבר, שולח פרעה לבדוק במקנה ישראל האם גם שם מתו ממקנה ישראל. התורה מספרת: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה--וְהִנֵּה לֹא-מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל, עַד-אֶחָד; וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם". מכוונת הפסוק קצת קשה. אם לא מתו ממקנה ישראל, היה לכתוב: " וְהִנֵּה לֹא-מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל אף לא אחד", להבהיר שלא מתו כלל. האם המילים: "עַד-אֶחָד" הכוונה שאחד כן מת?

עונה על כך הגר"א מווילנא: ידוע, כי מקלל השם, היה בן האישה הישראלית והמצרי. לפי הדין שלפני מתן תורה – הבן נחשב מצרי (כי עד מתן תורה הבן היה לפי האב, על פי הרמב"ן לפי חכמי צרפת).

לכן, במכת הדבר, אצל בן המצרי, כן מתו מבהמותיו.

אם כך מה הכוונה: "וְהִנֵּה לֹא-מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל" – מבני ישראל האמיתיים – לא מת אף לא אחד. אך מבן התערובת, כן מתו מהמקנה שלו. לכן כותבת התורה: "עַד-אֶחָד". היה אחד (בן המצרי) שממקנהו כן מתו.

לכן ניתן להבין למה פרעה היכביד ליבו, כיוון שראה שיש אחד "מישראל" שממקנהו כן היו אבידות.

כך גם בפרשת בשלח, כאשר פרעה וחילו טובעו בים סוף. שם כותבת התורה: "לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד אֶחָד", ושם כוונת התורה, על פי המדרש: שפרעה, היחיד שנשאר חי לפרסם את הנס.

 

מה בא קודם? ברק ואחר כך רעם, או ההפך?

ככל שאנו מנסים "לנתח" ולהבין את עוצמת המכות המראות את גודל כוחו וגבורתו של הקב"ה, עדיין לא נגיע להבנת קצה קציהו של הבנת הנעשה.

אופן "ביצוע" המכות היה בעצם לאמר למצריים ולכל העולם, מצד אחד, שהקב"ה שולט בכל העולם: ביבשה, באוויר, בים, ובכל הגלקסיה הידועה והלא ידועה לאדם. ומצד שני להראות לעם ישראל מה כוחו וגבורתו של אבא = אבינו שבשמים.

דוגמא של מכת הברד, מראה כיצד "הטבע" כפי שאנו מכירים, יכול להשתנות במאמר הקב"ה:

שני דברים "לא כדרך הטבע" רואים במכת הברד:

  1. קודם יש קולות – רעמים, אחר כך רואים ברק. בדרך כלל קודם יש ברק, אחר כך שומעים הרעם, אף על פי שהם באים ביחד. אבל חוש הראיה של האדם מהיר מחוש השמיעה, לכן קודם רואים ברק ואח"כ רעם. כאן הביא הקב"ה קולות, וברד ביחד עם הברק. "...קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה".
  2. ברד ואש יורדים יחד. אש ומים ביחד? "וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בָרָד--וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד". רק הקב"ה יכול לתת אש ומים ביחד. עובדה: שמים, למה נקראים שמים? = אש ומים.

האם אמרנו שדברים אלה "שלא כדרך הטבע"? מעניין שהמילה : ה-ט-ב-ע = 86 = א-ל-ה-י-ם = 86. אין דבר שקורה בעולם שניתן לאמר עליו "זה טיבעי" וזה "לא טיבעי" – הכל מאיתו יתברך.

 

מה כוונת הכתוב במכת הברד "כבד מאוד", מה שלא נאמר באף מכה אחרת?

הברד עצמו כשהוא יורד, הוא כבר כבד גם לאדם,  גם לחי וגם לצומח. מה הכוונה "וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם...כָּבֵד מְאֹד...".? (מתוך אזניים לתורה)

אלא, ברד, המשבר עצים=הרי הוא כבר כָּבֵד. וכשיוצא ממנו גם אש השורפת את השברים,הרי הוא כָּבֵד מְאֹד.

 

הפטרת וארא:  השבת גם ראש חודש לכן קוראים: "כֹּה, אָמַר ה', הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי; אֵי-זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ-לִי, וְאֵי-זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי".

בדרך כלל הפטרת "וארא" נקראת מספר יחזקאל, כ"ח, כ"ט: "כֹּה-אָמַר, ה' אלוקים, בְּקַבְּצִי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן-הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם; וְיָשְׁבוּ, עַל-אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב". ובסוף ההפטרה: "בַּיּוֹם הַהוּא, אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן-פֶּה, בְּתוֹכָם; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי ה'"

מה הכוונה "אצמיח קרן"? ראיתי פירוש יפה בספר "אדרת אליהו" של רבי יוסף חיים ע"ה בעל הבן איש חי: "יובן בסיעתא דשמיא, כי ידוע מה שכתבו המפרשים ז"ל, כי בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, אזי גורמים שהאות דל"ת של המילה "אחד" בפסוק "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" יהיה חלילה, כאות רי"ש, ויקרא במקום "אחד" – אחר". כלומר "גוי אחר בארץ"., שנעשו לגוי אחר.

וכשעושים תשובה, אזי יחזור להיות דל"ת, ויקרא שוב "גוי אחד בארץ". או אז יסלח הקב"ה לעוון ישראל ויתקנם ויצרפם כצרוף הזהב, אז  " אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל" רוצה לאמר הקרן = ההבדל בין אות ד' לאות ר' זו קרן קטנה מאחורי האות ד'. אותה יצמיח הקב"ה שיהיה אות ד' מרובע וברור, ויחזרו להיות "גוי אחד בארץ".

 

שבת שלום

 

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.              העלון השבוע:  לעילוי נשמת סבי יוסף חיים בן תפאחא ז"ל.

ולרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, ישראל אליהו בן פרל באהדנא הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.  א-ל נא רפא נא להם. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן